המחלוקת: 2. לטענת המערערות נמנע המשיב מליישם את פסק הדין שניתן בתיק ע"ש 983/05, באופן שהוא אינו מתיר למערערות לנכות תשומות, מקום שבית המשפט הורה על כך, באופן שהיה מאפס את חבות המס המוטלת על המערערות. לעומתן טוען המשיב, ראשית כי יישם נכונה את פסק הדין וכי משום כך לא היה מקום כלל להגיש הערעור שהוגש; שנית, טוען המשיב כי לא זו הדרך הקבועה בתקנות להשיג על פעולת המשיב. משלא הייתה כל החלטת מנהל ולא הייתה כל החלטה בהשגה, הרי שאין מקום לפעול בדרך של הגשת ערעור; לחילופין, טוען המשיב כי יש מקום לדחות על הסף את הערעור, משלא שולם המס שאינו שנוי במחלוקת; ולגופו של עניין טוען המשיב כי פסק הדין בתיק ע"ש 983/05 הינו ברור וכי בית המשפט אישר את שומות המשיב. ההליך: 3. יש להקדים ולהעיר כי למעשה לא היה מקום לפתוח בהליך כפי שנפתח - על דרך של ערעור - באשר, כעמדת המשיב, הגשת ערעור לפי סע' 83 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 מחייבת בס"ק (א) כי זה יוגש לאחר מיצוי הליך השגה בפני מנהל מע"מ, אשר אין חולק כי לא היה במקרה זה טרם הגשת הערעור. עוד יש להעיר כי ככלל הדין אינו מכיר גם באפשרות של הגשת בקשה להבהרת פסק דין, אלא לכל היותר בקשה לתיקון פסק דין לפי סע' 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (ראה ע"א 1050/01 גבעת כח נ' עו"ד רוזנבלום, תק-על 2002(1) 757 וההפניות שם). לפיכך, לכל היותר ניתן לראות בהליך שבפני בקשה לתיקון פסק הדין, כדי ליתן תוקף לכוונתו המקורית של בית המשפט (ע"א 159/90 סולל בונה בע"מ נ' ברק אור בע"מ, פ"ד מז(4) 17; רע"א 2500/00 קריסטל נ' קריסטל, תק-על 2000(3) 690). החלטה בבקשה לתיקון פסק הדין כפופה למועדים הקבועים שם (סע' 81(א) לחוק בתי המשפט), ויכולה להינתן בכל עת בהסכמת הצדדים (סע' 81(ב) לחוק בתי המשפט). כפי שעולה מטיעוני הצדדים והסכמתם כי יתכן שנפלה טעות בפסק הדין, או כי אין התאמה מלאה בין גוף פסק הדין לסעיף התוצאה לצורך יישומו, יש לראות בדברים האמורים בסיכומי המשיב (בסע' 16) כהסכמה לבקשת המערערות לתיקון פסק הדין גם בשלב זה. משכך הם פני הדברים, אין צורך להידרש לטענת המשיב בדבר סילוק על הסף בשל אי תשלום מס שאינו שנוי במחלוקת. הדיון לגופו: 4. לגוף הערעור יובהר כבר בשלב זה, כפי שגם הוסבר על-ידי רו"ח ניזרד, ממונה פרוייקטים בתחנת מע"מ נצרת עלית אצל המשיב בדיון בפני (להלן:רו"ח ניזרד), כי קיימת התאמה בין גוף פסק הדין לסעיף התוצאה בו, ולא נפלה טעות בפסק הדין הדורשת תיקון. ככל שנדרשת הבהרה, תיעשה זו במסגרת פסק דין זה. עוד יובהר, כי יישום נכון של פסק הדין במקרה דנן מאשר את עמדת המשיב. תשלום המס מתחייב. קבלת עמדת המערערות, מובילה למעשה לתוצאה לפיה מבקשות הן להזדכות במס תשומות, במקום שלא הוצאה חשבונית מס כדין והמע"מ שחובה הייתה לשלמו, כלל לא שולם. עוד יש להדגיש, כפי שהבהיר רו"ח ניזרד, שיש להבחין בין תוספת המס שהוספה במסגרת שומת העסקאות למערערות, ואשר נבעה מהוצאת חשבוניות זיכוי על ידי המערערות, שלא כדין, ואשר הוצאו במטרה להקטין את מס העסקאות בהן היו חייבות החברות המערערות, לבין אופן תקין של ניהול ההתחשבנות והשלכתו על תשלום המס. מן הטעם האמור, בדין הוסיף המשיב את המס "שהוקטן", במסגרת שומת העסקאות, והערעור על כך נדחה. לכן, בנוסף לאמור לעיל, התייחס בית המשפט בפסק הדין לאופן ניהול החשבוניות שצריך היה להתבצע. במקרה כזה, ככל שיכולה הייתה לעמוד למי מן המערערות הזכות להזדכות במס תשומות, הרי שזכות כזו יכולה לעמוד לה במקום שהמס המתחייב שולם בפועל, במיוחד כאשר מדובר באותו אדם אשר פתח חברות חדשות, בין היתר כדי לנסות ולהתחמק מחובת תשלום המס. במקרה כזה, החברה מספקת השירות צריכה הייתה להוציא חשבונית מס כדין, לשלם את המס, ואילו החברה מקבלת השירות, יכולה הייתה להזדכות בגין אותם חיובי מס. אלא שמאחר שתוצאת המס היא למעשה אפס, אין למעשה משמעות אופרטיבית בשלב זה לתיקון אופן ההתחשבנות וכשם שלא התערב המשיב באופן העברת הכספים בין החברות קודם לשימוש בחשבוניות זיכוי, משהביאו ההעברות הכספיות ממילא למע"מ אפס, לא שינה המשיב התייחסותו גם לאחר מתן פסק הדין. יחד עם זאת, אין בכך כדי להשפיע על שומות העסקאות שהוצאו למערערות, והחוב שחויבו בו המערערות, נשאר בעינו. בכל מקרה, אין לקבל את עמדת המערערות המבקשות להזדכות בסכומי מס שלא שולמו, ובעשותן כך, יש משום ניסיון להתעשרות שלא כדין. ככל שדברים אלו לא היו ברורים בפסק הדין, הרי שיש לראות המובא לעיל, כהבהרה נדרשת. הרקע: 5. ביום 14/11/07 ניתן פסק דין בערעור שהוגש על-ידי המערערות יחד עם חברות אחרות בבעלותו וניהולו של מר מיקי גיא (להלן: גיא) בתיק ע"ש 983/05 לגבי שומת עסקאות ושומת תשומות שהוצאה להן (להלן: פסק הדין הראשון). אופן ניהול החברות והקשר העסקי בינן פורט בפסק הדין הראשון ואין אלא לחזור על עיקרי הדברים, וזאת לצורך הבהרת גדר המחלוקת בתיק זה. 6. המערערות הן חברות העוסקות במתן שירותי ניקיון ועבודות קבלניות. חברות אלו, יחד עם אחרות, הוקמו כאמור על-ידי גיא והן פועלות ממשרד ביתו שבקרית טבעון. מכלל העובדות שפורטו בפסק הדין הראשון עלה כי ניהול כלל החברות נעשה באופן שמרבית העובדים הועסקו על-ידי חברה אחת היא "להב חברה לשירותי ניקיון ועבודות כלליות בע"מ (להלן: להב שירותי ניקיון - כלליות) וזו תפקדה כמעין חברת כוח אדם שסיפקה עובדים לחברות האחרות בבעלותו של גיא. עוד על-פי המפורט בפסק הדין הראשון, עד מועד מסויים הייתה ההתחשבנות בין להב שירתי ניקיון - כלליות מספקת כוח האדם לחברות האחרות שקיבלו את שירותי כוח האדם נעשתה בדרך של העברות כספיות. העברות אלה, בהנחה שהייתה מתנהלת מערכת חשבונאית נכונה, הייתה מביאה לדווח למע"מ על העסקה, העברת סכום המע"מ, ובמקביל מאפשרת למקבל השירות - ככל שמדובר בעסקת אמת - קיזוז מס התשומות. התוצאה של ניהול כזה, היא אפס מע"מ, ולכן אין אינטרס למשיב להתערב בכך. 7. ממועד מסויים, מתוך ניסיון להקטנת מס העסקאות, נעשתה "ההתחשבנות" בין החברות בדרך של הוצאת חשבוניות זיכוי על-ידי החברות מקבלות השירות, שהוגדרו כהשתתפות בשכר העובדים. באופן זה, מקום שחברה מקבלת שירותי כוח אדם הייתה צריכה להעביר תשלום עבור אספקת העובדים, היא הוציאה חשבונית זיכוי לטובת להב שירותי ניקיון-כלליות. באופן זה הוקטן מס העסקאות של החברות מקבלות שירותי כוח האדם, מכוח חשבוניות הזיכוי ובמקביל נוכו תשומות אצל להב שירותי ניקיון-כלליות בגין אותן חשבוניות זיכוי. "הקטנה" זו של מס העסקאות, לא היה מקום להתיר אותה, ולכן בדין החליט המשיב כי יש לראותה כתוספת מס עסקאות לכל חברה שהוציאה חשבוניות זיכוי שלא כדין, בגובה החשבוניות. בפסק הדין הראשון נתקבלה עמדת המשיב ונקבע כי דרך הפעולה החשבונאית בה נקטו החברות, ובינן המערערות בענייננו, לא הייתה כדין ואף נגדה את העסקאות שבוצעו בפועל, ככל שבוצעו. כל אחת מהחברות "הרוכשות" שירותי כוח האדם לא הייתה רשאית להוציא חשבוניות זיכוי (ראה סע' 18 לפסק הדין). עוד נקבע כי לא היה מקום לראות בחשבוניות שהוצאו - חשבוניות זיכוי - ככאלה הבאות "לתקן" או "לשנות" או "לבטל" חשבונית שהוצאה קודם לכן, אלא נסיון להתחמק מחובת תשלום המע"מ. מן הטעמים המפורטים לעיל, נדחו הערעורים בגין שומת העסקאות שהוצאו למערערות, ולמעשה, אין על כך מחלוקת (ראה סעיפים 20-18 של פסק הדין). הדברים הובהרו בסעיף 55א.א1, ובהתאמה בסעיף 55ב.ב1. למעשה ניתן היה בכך לסיים את פסק הדין, ולאשר את עמדת המשיב. 8. למרות האמור, הוסיף בית המשפט והתייחס בפסק הדין הראשון לחשבוניות 3001 ו-3002, בנוגע ללהב אריזות בע"מ, וכן לחשבונית 1001 בנוגע ללהב אריזות ושינוע בע"מ, כאשר אין בחשבוניות אלה כדי לשנות את החיוב במס העסקאות שהוטל על המערערות. ההתייחסות שהייתה בסעיף 55א.א2 ובהתאמה בסעיף 55ב.ב2, מבהירה כיצד צריך היה לנהל את אופן ההתחשבנות בין הצדדים הנוגעים בדבר. ואולם, על פי המפורט שם, תוצאת המס, גם אילו היה מתבצע תשלום המע"מ על ידי החברה האחראית, היתה מובילה לתוצאה של אפס מס. 9. אין חולק כי יש לבצע את תשלום מס העסקאות כפי שהוא מפורט בשומת העסקאות שהוצאה לכל אחת מן המערערות. ועוד אין חולק, כי עד היום לא סולק החוב האמור. יש גם לדחות הטענה בדבר כפל מס. למרות האמור - לא רק שמס העסקאות לא שולם, ולא רק שלא הוצאו חשבוניות כנדרש על ידי החברה מספקת השירות, אלא שהמערערות למעשה מבקשות להזדכות במס תשומות ולהפחיתו שלא כדין ממס העסקאות - פעולה שלמעשה עשו בדרך של הוצאת חשבוניות זיכוי - פעולה שנדחתה על ידי בית המשפט - ולנכות מס תשומות על דרך של הוצאת כספים מהקופה הציבורית, מבלי שבמקביל בוצע תשלום המס על ידי החברה מספקת השירות. בנסיבות אלה, ומאחר שאילו נעשתה ההתחשבנות כדין, ממילא הייתה התוצאה אפס מס מצד אחד, ולא היה בה כדי להקטין את מס העסקאות של המערערות, מצד שני, ממילא לא נדרש המשיב לאחר פסק הדין הראשון לבצע פעולה שיש בה השלכות לעניין החיוב במס העסקאות. השינוי הוא לכל היותר לגבי דרך הרישום, אך ללא תוצאות מעשיות לעניין חיוב המס. יתכן שראוי היה להבהיר את הדברים טוב יותר בפסק הדין הראשון שניתן. מן הטעמים המפורטים לעיל, יש לדחות את טענות המערערות, ולאשר את אופן יישומו של פסק הדין הראשון, כפי שנעשה על ידי המשיב. ככל שהדברים לא הובהרו בפסק הדין הראשון, יש לראות בפסק דין זה כמבהיר את הנדרש. ניכוי יחסי של הוצאות חשמל ותיקון מועד ההצמדה ליום 15/9/02: 10. בסע' 55 לפסק הדין נקבע, כי יש להתיר ניכוי יחסי (25%) של תשומות אצל להב אריזות בגין הוצאות צריכת חשמל. עוד נקבע כי המועד הקובע לחישוב ההצמדה לחשבונית 1001 הוא 15/9/02 ולא 15/7/02. תחילה נטען כי המשיב לא יישם חלקים אלו של פסק הדין הראשון, אלא שלאחר הבהרה על-ידי רו"ח ניזרד, כי מדובר בטעויות שתוקנו, תוך יישום מלא של פסק הדין בעניינים אלו (ראה נספח ב' לכתב הערעור) חזרו בהן המערערות מהטענות ואין לראותן עוד כבמחלוקת (ראה סע' 1.7 וסע' 2.2 לסיכומי המערערות). התוצאה: 11. אשר על כן הערעור נדחה. המערערות ביחד ולחוד, ישלמו למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ש"ח. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום. תיקון פסק דין