שתי התביעות , שהדיון בהן אוחד, עילתן חוזית בגין הפרות של הסכם שכירות, וקדמו להן בקשה למתן צו עשה ותלונה במשטרה בגין איומים. בין התובע והנתבע שכנגד בת.א. 11808/08 שהוא גם הנתבע בת.א. 10739/08( להלן - "התובע", "השוכר") ובין הנתבע והתובע שכנגד בת.א. 11808/08 והתובע בת.א. 10739/08 (להלן - "הנתבע", "המשכיר") נחתם הסכם שכירות לדירת מגורים שבבעלות הנתבע לתקופה של 12 חודשים עד ליום 16.4.2008. לטענת הנתבע, התובע הפר את הסכם השכירות היות וביטל שלא כדין את השיקים המיועדים לכיסוי דמי שכירות, הכניס דייר נוסף למושכר שאינו שוכר ללא הסכמתו, השתמש במושכר לצרכיו העסקיים והסב נזקים למושכר. התובע, דוחה את טענותיו של המשכיר כנגדו וטוען כי לאור בקשותיו ממנו לתקן ליקויים ומפגעים במושכר על פי חובתו כמשכיר, התגלעו חילוקי דעות בינהם. הנתבע, כתגובה לכך, סיכל את השימוש הראוי במושכר. התובע טוען, כי הנתבע גרם במזיד לניתוק החשמל במושכר ולא הועילו לו, פניותיו למשטרה ולבית המשפט. לעניין דמי השכירות טען התובע כי הואיל ולא היה בידו לעשות שימוש סביר במושכר בהיעדר חשמל, הוא ביטל את הצ'ק לתשלום דמי השכירות והודיע לנתבע, שהכספים יופקדו בנאמנות בקופת בית המשפט. בנוסף, הנתבע גבה ביתר, את ההוצאות הנילוות בגין צריכת החשמל. הנתבע טוען כי התובע, לא שילם דמי שכירות ל- 4 חודשי שכירות, מחודש דצמבר 2007 ואילך, עקב אי כיבוד הצ'קים, שהוחזרו מסיבת אכ"מ. לדבריו, התובע הודה בפניו שההמחאות ניתנו מחשבון לא פעיל. זכותו, על פי הסכם השכירות להגיש לפירעון את כל הצ'קים עד סוף תקופת השכירות. יתירה מכך, התובע לא מסר את מפתחות המושכר והכניסה למושכר הסתייעה רק לקראת סוף תקופת השכירות באמצעות מנעולן. לפיכך, לא נמסרה בפועל החזקה במושכר לידי הנתבע ונותרו בו ציוד, פסולת, גרוטאות וחפצים שונים. סיכול החזרת החזקה במושכר הביא לכך שביום 26.3.2008 ניתן צו פינוי כנגד התובע. הנתבע הוסיף וטען כנגכד התובע שהכניס דייר נוסף למושכר ללא הסכמתו ויתכן שגבה ממנו כספים כדייר משנה, בניגוד להסכם שכירות. השימוש במושכר, לא היה רק למגורים על פי מטרת השכירות, כי אם להפעלת עסקו של התובע ממנו, ביחד עם שותפו לעסקים, עימו הוא התגורר. לבנסיבות אלו טוען הנתבע כי התובע הפר הפרה יסודית את הסכם השכירות וזכותו להיפרע ממנו מהנזקים שגרם לו. עד ליום 17.12.2008 שולמו דמי השכירות החודשיים וממועד זה, נותק החשמל במושכר לטענת התובע. משנכשלו מאמציו של התובע לנתבע ליישר את ההדורים ולהחזיר את החשמל למושכר, הוגשה בש"א 8760/07. עוד בטרם ניתנה החלטה בבקשה, שלח הנתבע ביום 23.12.07 מכתב התראה לפינוי מיידי של המושכר והביא את החוזה לסיום, לפני המועד שנקבע בהסכם. זאת ועוד, הנתבע הפר צו שיפוטי כאשר סירב לאפשר לחשמלאי להיכנס לצורך בדיקת מערכת החשמל, דבר המעיד כי לא כשל חשמלי הוא שגרם להפסקת החשמל, כי אם פעולה זדונית בכוונת מכוון, מצד הנתבע. לאור זאת טוען התובע, כי הוא פטור מלשלם דמי שכירות לנתבע. התובע, טען כי בהיעדר תנאי בהסכם האוסר על הכנסת דייר למושכר, הדבר אינו מן הנמנע ואינו אסור, מה גם שטענות אלו הועלו בדיעבד לאחר שהתגלעו חילוקי דעות ביניהם ובניגוד להסכמה בהתנהגות מצד הנתבע קודם לכן. דיון ומסקנות: בבקשת רשות להתגונן בבש"א 6256/08 ניתנה החלטה ביום 26.3.2008 על ידי כבוד הרשמת ת' נמרודי לפיה נמחקת הבקשה לסילוק על הסף, נמחקו הטענות לעניין עילת הפינוי שפורטו בבקשה וניתנה רשות להתגונן, בעילה הכספית בלבד לאחר שהמושכר פונה ע"י התובע ומר שם-טוב (הדייר הנוסף במושכר- מ.ל.) והחפצים, פונו גם הם. פסק הדין, יינתן על פי החלטתי מיום 5.10.2008 . ראשית, תיבחן טענת התובע כמובא לעיל, על היעדר חובה לשלם דמי שכירות. התובע העיד כי הנתבע הפר את הסכם השכירות משנמנע מתיקון ליקויי רטיבות וריח רע בחדר ובמקלחת (עמ' 8 שורה 21) ובסרובו לתקן ארונות מטבח ודלתות (סעיף 4 ונספח א' לבקשת רשות להתגונן). ההלכה היא, ששוכר אינו רשאי להשהות את תשלום דמי השכירות או חלק מהם, עד שיתוקנו הפגמים במושכר: "כאשר החיובים עצמאיים, חבותו של כל צד לחוזה עומדת בפני עצמה, גם כאשר לא עמד הצד השני במילוי חיוב כלשהו שהוטל עליו. תרופתו של הנפגע, במקרה זה, היא זו המתגבשת לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, אך עליו לקיים את חלקו בהסכם, כל עוד החוזה אינו בטל. הדוגמה, שמקובל לתיתה, היא זו של דייר הגר בשכירות. החיוב לשלם את שכר הדירה הוא עצמאי ואינו תלוי בחובתו של בעל הבית לשמור על תקינות המושכר (והוא כל עוד לא קובע החוזה אחרת), אפילו הפר האחרון את חובתו החוזית, עדיין חייב הדייר בתשלום השכר החוזי, כל עוד החוזה בר-תוקף" ( ע"א 765/82 משה אלתר נ' יחזקאל אלעני פ"ד לח(2) 701, 708 וראה ת.א. (חיפה) 1269/75 קידר נ' ח.ה.ב. פס"מ תשל"ו (1)116). בהתאם לכך, אי תיקון ליקויים במושכר כשלעצמו, אינו מזכה את התובע בסעד עצמי של אי תשלום שכר הדירה. יתירה מכך, היה בידי התובע על פי סעיף 9(א)(2) לחוק השכירות והשאילה, להפחית מגובה התשלום לדמי השכירות, כל עוד לא תוקן הפגם, לפי היחס שבו פחת שווי השכירות עקב הפגם. אך בכך, אין כדי ליתן פטור לתובע מתשלום דמי שכירות. הזכות לקזז מדמי השכירות ללא פנייה לערכאות, עשוייה להכניסו לגדר מפר של ההסכם, אילו בוצעה הפחתה בסכום מופרז לכאורה מדמי השכירות. כפועל יוצא מכך, היתה למשכיר במקרה זה, הזכות להודיע על ביטול ההסכם. שונים הדברים ביחס לנושא הפסקת החשמל במושכר. קיימת מחלוקת בשאלת הגורם להפסקת החשמל, אך אין חולק כי החשמל לא סופק למושכר. לפי החלטתה של כב' השופטת אנה שניידר היה על הנתבע לחבר את החשמל למושכר (ראה נספחים ד' וה' לבקשת רשות להתגונן) ואין ספק כי מטרת השכירות סוכלה, בהיעדר חשמל במושכר ( בעיקר בחודשי החורף). הוכח כי עד למועד הפסקת החשמל ביום 17.12.07 שולמו דמי השכירות, הואיל ודמי השכירות שולמה חודש מראש, ביום 16.11.07 (עמ' 4 שורות 23-28). הפסקת החשמל במושכר, באם בוצעה בזדון מעידה על שאלת תום ליבו של הנתבע. עולה תהייה, בעניין סמיכות הזמנים בין התגלעות חילוקי הדעות בין הצדדים ובין הפסקת החשמל במושכר. התובע העיד כי אחרי דין ודברים עם הנתבע הוא ידע שהחשמל ינותק ע"פ ניסיון העבר שלו(עמ' 10 שורה 29). כך אכן קרה, אף שהוא לא ראה פיזית את הנתבע מנתק את החשמל (עמ' 9 שורה 6). רק לאחר מתן צו עשה לנתבע בפעם השניה ( החלטה ראשונה מיום 20.12.07 והחלטה שנייה מיום 21.12.07 ), חזרה אספקת החשמל למושכר. גם זאת, לאחר שחשמלאי מטעם התובע ניכנס למחסן של הנתבע (עמ' 9 שורה 18). בתמיכה לגירסתו הציג התובע את נספח ו' לבקשת רשות להתגונן (מיום 21.12.2007) מטעם החשמלאי מר בני דיין, לפיו זרם החשמל חודש על ידו וכי הפסקת החשמל בוצעה על ידי הורדת המפסק הראשי בחדר החשמל של הנתבע. הנתבע העיד מנגד, כי הוא לא ניתק את החשמל ובזמן הרלוונטי הוא היה בחדר כושר וחזר, רק לאחר שעתיים. הוא ניסה להרים את הפיוז הראשי, אך הוא "קפץ" ולכן הוא הזמין חשמלאי, אך התובע, סיכל את כניסת החשמלאי למושכר (עמ' 5 שורות 5-20). לתמיכה בגרסתו העיד החשמלאי מר מילר ירון, שלדבריו בהגיעו למושכר ביום 18.12.07 לא התאפשר לו להיכנס על ידי התובע ורק לאחר שהגיע בשנית ביום 27.2.08 הוא מצא ליקויי חשמל במושכר. עדותו של מר ירון מילר, לעניין מקור הפסקת החשמל היא על פי התרשמותו בדיעבד, לאחר חלוף מספר חודשים מהאירוע . לפיכך, קיים קושי לבסס ממצא עובדתי לעניין מקור הפסקת החשמל הרבה קודם לביקורו במושכר. ניתנו כאמור לעיל, שתי החלטות שיפוטיות לצו עשה לחיוב הנתבע בחיבור זרם החשמל לאלתר (נספחים ה' ו- ו' לבקשת רשות להתגונן). החלטה מיום 26.12.2007 התבססה על עדות התובע (המבקש, בבש"א 8760/07 ) ועל מב/1 ( נספח ו' לבקשת רשות להתגונן, מכתבו של החשמלאי מר דיין ) . כב' השופטת שניידר, אף ציינה בהחלטתה מיום 26.12.07 את הצהרת הנתבע (המשיב בבש"א הנ"ל) כי בעתיד, לא תהיה כל התערבות מצידו להפסקת זרם החשמל במושכר. זאת להבדיל מעדותו של הנתבע כי הוצהר על ידי החשמלאי (באותו מעמד) בפני השופטת א' שניידר כי תוקנה התקלה בדירת התובע (עמ' 5 שורה 23) ולכן, אין לו חלק בניתוק החשמל. העדה, הגב' רוני עזר העידה על שיחתה עם התובע למחרת אירוע ניתוק החשמל. לדבריה, התובע היה עצבני ואמר לה למחרת בבוקר (ממועד האירוע) כי הנתבע, ניתק לו את זרם החשמל (עמ' 6 שורה 13 ו- שורה 16). בנוסף, יש לתת את הדעת על נ/4, נ/5 ו- נ/6 לעניין הלך הרוח בין הצדדים לעניין הפסקת החשמל במושכר. היחסים, הסלימו והגיעו לכדי מעורבות משטרתית בדו"ח פעולה 6-001-0113-02 מיום 20.12.2007 בשעה 22:11 בו צויין כי הנתבע, מסרב לחבר את החשמל למרות שיש צו חתום ובשעה 23:22 דווח כי הנתבע, לא רוצה להרים את המתג החשמלי עד שיגיע חשמלאי. בנוסף, דווח כי לאחר שעה ביום 21.12.2007 בשעה 00:20 הגיע חשמלאי, אך לא ניתן לו להיכנס ולכן החשוד ( הנתבע -מ.ל) מעוכב. דיווח זה מקבל חיזוק, בעדותו של הנתבע על כך שהוא לא נתן למשטרה להיכנס לדירה, מאחר והחשמלאי עדין לא תיקן את התקלה ובגלל שפחד שיגרם נזק לדירות נוספות או שמישהו עלול להתחשמל (עמ' 6 שורה 6). ממכלול הנסיבות, התרשמתי כי כי הנתבע היה מעורב בהפסקת החשמל במושכר והתנהגותו בנידון, במעשה ומאוחר יותר במחדל, היתה בחוסר תום לב בהימנעו מחיבור החשמל או ממתן אפשרות לחשמלאי מטעם התובע, לחיבורו בדחיפות. יוער, כי לא הוכח בראייה כלשהי ע"י הנתבע כי היה חשש לפגיעה במערכת החשמל או בדירות אחרות המחוברות למערכת כי אילו היה הנתבע טורח להרים את "הפיוז" לחיבור החשמל היו נגרמים נזקים אחרים למערכת. לפיכך, היה על הנתבע לעשות כן, או לאפשר לתובע לעשות כן כפי שעולה מהערכתו של החשמלאי, מר דיין. לעניין טענות הנתבע כנגד הכנסת מר יובל שם טוב למושכר. מהעדויות עולה כי הלה התגורר במושכר החל מיום 17.5.2007 (סעיף 1 לתצהירו ועמ' 9 שורה 24) ועד לפינוי המושכר. הנתבע בתביעתו טען כי הדבר התבצע ללא הסכמתו (סעיף 13 לתצהירו של הנתבע) והדבר מהווה עילת פינוי (סעיף 2 לתביעת פינוי ). מנגד, העיד מר שם טוב כי הנתבע , ידע על נוכחותו במקום ולא רק שלא ביקש ממנו לעזוב את המושכר, אלא גם סעד איתו ביחד במושכר (עמ' 4 שורה 21) ובכך, ביטא את הסכמתו למגוריו שם. הנתבע לא סתר זאת בעדותו ומכאן, אף שלא ניתנה הסכמתו למגוריו במושכר, היטב היה ידוע לו על המגורים מבלי שהורה על הפסקתם על אתר. יתירה מכך, מגורי הנתבע הם בסמוך למושכר ואין להניח כי למרות מגוריו של מר שם טוב במשך חצי שנה במושכר, הדבר לא היה בידיעת הנתבע. אילו התנגד הנתבע לכך, היה דורש את פינוי המושכר מייד. בנסיבות אלו, אני מקבלת את טענת התובע כי לא היה עוררין על מגורי הדייר הנוסף במושכר ומכך, למד התובע על הסכמת הנתבע לכך בהתנהגות. נכונים הדברים, גם לעניין הציוד העסקי של התובע שהיה מצוי במושכר למשך פרק זמן ארוך עד להסלמת היחסים בין בעלי הדין. קודם לניתוק החשמל, לא הייתה דרישה של הנתבע לפינויים ולא הוכח שהיתה הסתייגות מצד הנתבע להימצאותם שם. מעיון בנספח ה' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע עולה כי לא ניתן להתעלם מקיומו של הציוד בתחום המושכר, ומכאן שניתנה הסכמה, ולו גם בשתיקה לקיומו שם. בנסיבות אלו, התנהגות הנתבע העידה על הסכמתו לכניסת הדייר הנוסף ולהנחת הציוד בתחום המושכר. לעניין הריסת דלת המושכר, הנתבע טען כי התובע- השוכר, הרס במזיד את הדלת ולא ניתן היה עוד לתקנה (סעיפים 31-32 לתצהירו) וחקירתו הנגדית של מר אלון אקדמאי, וכן עדותה של הגב' רוני עזר ועדותו של מר נעם וייסלר. מר אלון אקדמאי הצהיר כי הוא הגיע למושכר ביום 25.2.2008 ולא היה מנוס מלתקנה היות והתעקמה (סעיפים 3 ו- 6 לתצהירו). בחקירתו הנגדית העיד כי לא הצליח לפתוח את הדלת עם מפתח ולכן פרץ אותה, אבל הוא לא יכול לדעת אם המפתח אכן היה של הדלת (עמ' 9 שורה 5). עולה תהייה מדוע לא יכול היה לוודא זאת שכן, לפי עדותו של הנתבע (עמ' 6 שורה 25) אשתו קיבלה זוג מפתחות של המושכר (במקום שתיים). בהתאם לעדותו של מר נעם וייסלר הוא לא היה עד לשום דבר (עמ' 8 שורה 11) בעניין הדלת וגב' רוני עזר העידה כי היא לא ראתה שהדלת ניזוקה (עמ' 6 שורה 20, ושורה 13) ולא ראתה כי התובע, פרק את הדלת (עמ' 6 שורה 18). בנסיבות אלו, הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח כי השוכר - התובע הוא זה שפגע בדלת. עדותו של מר אלון אקדמאי, היא לעניין ביקור שלו במושכר, כ- 3 חודשים לאחר שהתובע עזב את המושכר. לפיכך, הנתבע לא הוכיח כי התובע חיבל בדלת. הנתבע טען לחוב מים של התובע לחודשים דצמבר 2007 ועד מרץ 2008 . אין חולק כי התובע עזב את המושכר לאור דרישת פינוי מיום 23.12.2007. בנוסף, גם לעניין חוב עבור חשמל צויין כי לאור החלפת המונים החשבון מתייחס לתקופה מיום 2.12.2007 ועד חודש ינואר 2008 כולל (סעיף 25 לסיכומי הנתבע). אך, גם בנדון אין מחלוקת כי מרגע הסכסוך 17.12.2007 לא היה חשמל במושכר למשך 5 ימים ולאחר מכן, נאלץ התובע לעזוב את המושכר. הנתבע, לא הביא ראיה לעניין רישום קריאת המונה של המושכר למרות שידע כבר אז שהתובע עזב את המושכר. גם בדרישת הפינוי ע"י עו"ד לא הועלתה שום טענה בדבר אי תשלום של חשבונות נלווים. זאת ועוד, העניין של בלון הגז לא הוכח ברמה הנדרשת, בעיקר כאשר עצם התשלום בגין גז לא צויין לאורך תקופת השכירות. כמו כן עולה קושי לאור המקצוע של התובע בזיפות גגות, דבר שמצריך שימוש בבלוני גז. לפיכך, דין טענות אלו להידחות. לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה בת.א. 10739/08 ואת התביעה שכנגד בת.א. 11808/08 שכן, עם סיכול ההסכם בניתוק החשמל ע"י המשכיר, אין השוכר חייב בתשלום דמי השכירות למשכיר וכן לא הוכח כי נגרמו לו נזקים או הפסדים אחרים ע"י השוכר. על התובע בת.א. 11808/08 ( להלן-"השוכר") להוכיח את נזקיו לאור קביעותי על הפרת הסכם השכירות ע"י הנתבע (להל-"המשכיר") . השוכר, לא הביא ראיות להוכחת גובה נזקיו. לא עלה בידו להוכיח תשלום יתר של דמי השכירות וכן לא הוכח כי היתה פגיעה באיכות המגורים, בגין הליקויים במושכר בהיעדר לחוות דעת של מומחה ובהימנעו מביצוע תיקונים בעצמו על מנת להקטין את נזקיו ולחייב מאוחר יותר את המשכיר בגינם. בנוסף, לא הובאו ראיות להוכחת גביית יתר של חשמל ע"י המשכיר ואילו ביקש השוכר להוכיח זאת, היה עליו לדאוג בתקופת השכירות לבצע הערכה מדוייקת או לבקש הפרדת מונים ולחילופין, להגיש חוות דעת בנידון. כמו כן, לא הובאה קבלה להוכחת הוצאותיו ללינה במלון ולא הצג אישור על מס' ימי הלינה במלון. כך גם, לא הובאו כל ראיות להוכחת דחיית הזמנות עבודה על ידי השוכר עקב ניתוק החשמל במושכר ולא הובאו ראיות על היקף הכנסותיו, על מנת להוכיח את שיעור הפסדיו בגין אובדן ימי עבודה או שעות עבודה עקב הניתוק וכל הכרוך בכך. לגבי יתר הנזקים בגין עגמת נפש ומזון שהתקלקל לאחר שהיה מאוחסן במקרר, יקבע גובה הנזק בהתאם לאומדנא. על כך מצינו בע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 809 : "אכן, הלכה היא כי העדר יכולת לחשב באופן מדויק את היקף הנזק שנגרם לתובע אינו שולל ממנו את זכאותו לפיצויים, בין אם המדובר בפיצויים חוזיים, נזיקיים או אחרים. מקום שהוכח קיומו של נזק רשאי בית המשפט לאמוד את גובהו. התנאי לכך הוא שקיים קושי אובייקטיבי, לאור אופיו וטיבו של הנזק, להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק לו אחראי הנתבע, ושהתובע הביא את אותם נתונים אשר ניתן באופן סביר להביאם... אין קו גבול המפריד בין הגדרה מדויקת של הנזק לבין קביעתו על דרך אומדן. על כל פנים, סבורני כי יש מקום לאמוד את שיעור הנזק רק כל עוד ישנה נקודת אחיזה מינימלית, ולוּ בדל ראיה, עליה יכול בית המשפט להישען בהערכתו". בנסיבות אלו אני מחייבת את המשכיר- הנתבע בת.א. 11808/08 בתשלום פיצוי לתובע בגין נזקיו עקב עשיית דין עצמי על ידו בניתוק החשמל במושכר לרבות הוצאותיו לחיבור החשמל בסך 3,000 ₪. הנתבע - המשכיר ישלם לתובע את הוצאות המשפט וכן שכר טירחת עו"ד בגין התביעות בסך כולל של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ . התשלומים, ישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ביום 21.1.08 ועד ליום התשלום בפועל. עותק יישלח לצדדים. ניתן היום, כ"ו אלול תש"ע, 5 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים. ניתוק חשמלשכירותחשמל