1. בפניי תביעה שטרית אשר הגיש התובע, זוהר אורי, כנגד הנתבעת, יפית דגן. בעילת התביעה - על פי פרק ו' לבקשה לביצוע שטר היא כי התובע אוחז בשיק בחתימת הנתבעת. 2. השאלה אשר דרושה להכרעה במסגרת פסק דין זה, היא זכותו של אוחז להיפרע ממושך שיק שנגנב ממנו בהיותו חתום, ונמסר לו לאוחז לפקודתו על ידי צד ג'! זאת לציין כי השיק נשוא התביעה נמשך מחשבונה של הנתבעת המשותף לה ולבתה, חנה דגן, על סך של 26,000 ₪, זמן פרעונו 16.11.06, לפקודת אורי זוהר - התובע. השיק חולל על ידי הבנק הנמשך בצירוף ההערה: "ניתנה הוראת ביטול". 3. טענות הנתבעת: לטענת הנתבעת, נגנב ממנה השיק בהיותו חתום על ידי אחד אותו הכירה דרך בעלה, ז"ל, בשם קלי לוי. כפי שהצהירה הנתבעת, היה קלי לוי מבאי ביתה, וככל הנראה באחד מביקוריו ראה היכן היא שמה את השיקים וגנב, מבלי ששמה לב, לגירסתה, 3 פנקסי שיקים. לשיטתה של הנתבעת, כנראה שגנב שיקים שכבר היו חתומים על ידה מראש, ולאחר מכן העביר אותם הן לתובע והן לעבריינים שונים רשומים בסכומים שונים. לגירסת הנתבעת, גילתה את הגניבה כשהתברר לה אודות משיכת שיקים מחשבונה ללא כיסוי, שיקים אותם לא היא שמשכה, ובסכומים של אלפי שקלים - סעיף 16 לתצהיר. או אז גילתה כי השיקים נגנבו ממגירה בשולחן חדר העבודה שלה - 3 פנקסים במספר. כאשר הוציאה את צילום אחד השיקים, התברר לה כי קלי לוי היה רשום בשיק. על סמך זה הסיקה כי הוא זה שגנב את השיק ביחד עם שיקים נוספים והעביר אותו הלאה. לגירסת הנתבעת, פנתה אל קלי לוי, נזפה בו, נתנה לו אורכה להחזיר לה את השיקים הגנובים, אלא משלא נוצלה אורכה זו למטרתה, ומשנוכחה בפרעון שיק על סך 1,230 ₪ ב-21.9.06, ניגשה לבטל את כל השיקים שנגנבו ביום 25.9.06. במאמר מוסגר אעיר כי הוראת הביטול למועד סמוך לגניבת השיקים לא הוצגה בפניי, חלף הודעת ביטול אחרת ונוספת ממארס 2007, אשר צורפה כנספח לתצהירה של הנתבעת. לטענת הנתבעת, לא קיבל קלי לוי כל תמורה בגין השיק, שכן קלי היה חייב כבר "חוב עבר" לתובע, והשיק נמסר לכיסוי חובות קודמים. עוד טענה כי אין מדובר בשיק שניתן תמורת תיקון רכב, אלא "לסגירת חוב של קלי" - סעיף 20 לתצהיר. טענה נוספת שהעלתה היא כי השיק נשוא התביעה ניתן במקום שיקים קודמים שמסר קלי לוי ואשר חוללו. בנוסף העלתה תהייה לסוגית התמורה, זאת נוכח העובדה כי רכבו של קלי לוי היה מטופל אצל התובע במהלך 3 חודשים בביקורים שונים, והכיצד שחרר הרכב לאחר הטיפול הראשון או השני, בנסיבות בהן חוללו השיקים הקודמים שמסר קלי לוי לתובע? כאמור, בסעיף 30 לתצהירה, טוענת היא, שמרבית השיקים האחרים שמסר קלי לוי לתובע, נתבררו אף הם כגנובים שחתימתם זוייפה - טענה שלא נתבדתה! קרי, שחזקה של התובע שהבין כי קלי לוי אינו אחד מל"ו צדיקים, וכי השיקים שהוא מוסר של צדדים זרים לעסקת היסוד, לפחות במרביתם, נגועים בפגמים בזכות הקניין בהיותם גנובים ו/או מזוייפים. זאת לציין ולהעיר כי בעדותה בפניי חזרה וטענה כי היא אם לבת חסויה. כי החשבון ממנו נמשך השיק נשוא ההתנגדות הוא חשבון המנוהל אך ורק לצרכי החסויה. לתמיכה בעניין זה הציגה דפי חשבון בנק, מהם ניתן ללמוד כי התנועות היחידות בחשבון זה הן הפקדה של קצבת הביטוח הלאומי שמקבלת הבת, בסך של 1851 ₪, ומשיכת סכום הקצבה, אם במדוייק ואם בקירוב, יומיים לאחר ההפקדה. לגירסתה, כאשר גילתה כי שיק על סך 1230 ₪ מיום 21.9.06 כובד למרות שלא נמשך על ידה, למרות שנמנה על אחד מהפנקסים הגנובים שגנב קלי לוי, הורתה לפקידת הבנק שלא לכבד אף שיק, אלא אם תינתן הסכמתה המפורשת. 4. גירסתו של התובע: לגירסת התובע, הוא היה בעלים של מוסך בשם "ידיים טובות" בהוד השרון, במשך כארבע שנים וחצי. במהלך כשנתיים נמנע על לקוחותיו אדם בשם קלי לוי, שהיה בעליו של רכב מסוג "דיסקברי" מס' רישוי 7094908. לגירסתו של התובע, קלי לוי מסר לו במהלך היכרותם כי הוא בעל עסק לממכר מכוניות משומשות, והרכב משמש אותו בעסקיו, ועל רקע זה הוצאו חלק מהחשבוניות בגין התיקונים על שם חברת "כ.ל. הקדושים" בע"מ. לגירסתו של התובע, במהלך כשנה וחצי שילם לוי את עלות התיקונים כשורה. אם באמצעות שיקים ואם באמצעות מזומן. בשנת 2006 בחודשים מאי יוני יולי 2006 ביצע קלי לוי מס' תיקונים ושיפורים לרכבו שעלותם בסכומים שונים: 24,105 ₪ - חשבונית מס' 865 מ09.7.06, 1,290 ₪ - חשבונית 787, 1107 ₪ כרטיס עבודה 1205, חשבונית 841 מ-20.6.06, חשבונית 875 מ-12.7.06, חשבונית על סך 6,000 ₪ מ-8.8.06. מנספחי תצהירו של התובע ניתן ללמוד על מס' טיפולים בעלות העולה על 30,000 ₪ שהתפרסו בין התקופה של 11.5.06 ועד 8.8.06. התובע בתצהירו מסתיר חלק מהמסכת העובדתית אשר התבררה בפניי במהלך הדיון, על פיה במהלך תקופת הטיפולים ברכב כאמור לעיל, קיבל שיקים בסכומים שונים, וכפי שגם העיד בפניי תשלומים שונים מאת קלי לוי - אלא שעד לרגע זה ולאחר שתם הליך ההוכחות, לא למדתי אילו סכומים בדיוק קיבל התובע בגין העבודות נשוא נספחי תצהירו, אם במזומן ואם בשיקים, אילו מבין השיקים שקיבל נפרעו, ואילו מביניהם חוללו. בעניין זה בחר התובע להסתיר את המסכת העובדתית ולא גילה אותה. כל שטען הוא כי בתחילת חודש ספטמבר 2006 מסר לו ידנית קלי לוי את השיק נשוא ההליך, תוך שהוא אומר לו כי מדובר בשיק שמסרה לו קרובת משפחתו, יפית דגן, שנאותה לסייע לו בגין הקשיים אליהם נקלע. לגירסתו, הפקיד את השיק לניכיון בבנק, שכן כאמור קיבל אותו בספטמבר 2006 וזמן פרעונו הרשום היה 16.11.06. משחולל השיק על ידי הבנק הנמשך נאלץ לשלם לבנק הגובה את תמורת הניכיון. במקביל גם טען כי בינתיים נותק הקשר עם קלי לוי, אשר סגר את עסקו, עזב את מגוריו, ועקבותיו לא נודעו. לטענת התובע, נתן תמורה מלאה תמורת השיק בעבודות אותן ביצע, ומכאן תביעתו. עוד טען כי השיק נשוא התביעה אינו גנוב, גם אינו מזוייף, באשר נחתם על ידי הנתבעת עצמה. בסעיף 22 לתצהירו טען כי הוא אוחז בו כשורה וכדין, ומבקש להפרע ממנו. דיון 5. חבותה של הנתבעת - ממנה נגנב השיק הגם שנחתם על ידה: על פי סעיף 20(ג) לפקודת השטרות, שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך... חזקה שנמסרה על ידיו חזקה כשירה וללא תנאי כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. ו"מסירה" על שום מה? בעניין זה מורה סעיף 20(א) לפקודת השטרות, כי כל התקשרות על פי שטר, אינה שלמה ואפשר לחזור ממנה כל עוד לא נמסר המסמך על מנת לעשותה בת פועל. בעניין זה נפסק במקרה שבו בן גנב פנקס שיקים חתום מאביו, על ידי בית המשפט העליון עוד בשנת 68' כב' השופט מני, בע.א. 195/68, נחמיה קהא נ' בנק פויחטונגר בע"מ, (פורסם בפדי לב חלק שני, בעמ' 331, בעמ' 333) לאמור: "השיקים הנ"ל בכלל לא הוצאו ואף לא נמסרו במובן מונחים אלה כפי שהוגדרו בסעיף 1 לפקודת השטרות... מסמך לא שלם שכלל לא הוצא, אינו יוצר כל זכויות ואם מסמך כזה מגיע לידי אוחז כלשהו, לרבות אוחז כשורה, לאחר שהוא הושלם וסוחר ללא סמכות, אין האוחז יכול להפרע על פיו מהאדם שהיה חתום עליו, וזאת למרות שהזכות העדיפה המוקנית לאוחז כשורה... והחזקה החלוטה הניתנת לו על ידי סעיף 20(ב) שבה". כמו כן, ראו ציטוט בפסק הדין שם. מספרו של פרופ' זוסמן מהדורה שלישית בעמ' 109 לאמור: "הוכח שמסמך לא שלם לא הוצא כדין, אף אוחז כשורה אינו זוכה על פיו, הוצא המסמך כדין, נולד מסמך סחיר וטענת הגנה לא תישמע כלפיו". ראו ציטוט שם. ע.א. 195/68 בעמ' 335. מסקנה עד כאן, בנסיבות שבפניי בהן הנתבעת היא זו היחידה שחתימתה מתנוססת על השיק, פנים וגב שלו, משקבעתי וקיבלתי טענתה כי השיק נגנב ממנה, ומשנמסר השיק לכאורה בסיחור במסירה על פי סעיף 30(א) לפקודת השטרות - (ראו ע.א. 1886/97 יהודה נ' זלמה, פורסם באתר פדי נג1 בעמ' 132, בעמ' 138 ה', ו'), על ידי צד ג' שחתימתו אינה מתנוססת על השיק לתובע, הרי שהועבר שיק אשר לא הוצא כדין במובן סעיף 1 לפקודת השטרות, לאמור כי, לא נמסר "מסירה ראשונה כשהוא שלם בצורתו לאדם הנוטל אותו בתור אוחז". כן ראו בעניין זה ע.א. 9/71 גרשון דוד נ' בנק ליצוא, פורסם בפמ כו(1) 169, שם נפסק כי "מסמך שאינו שלם ולא נעשתה בו מסירה ראשונה כדין, אלא נגנב או אבד, אינו מקנה זכות אף לאוחז כשורה..." ובענייננו, כפי שנוכחתי, ראו פירוט להלן, כי התובע אינו אוחז כשורה, מקל וחומר שאינו זכאי להפרע מהשיק שנגנב. 6. למעלה מן הדרוש, אתייחס לטענות נוספות שבעלי הצדדים בפניי כדלקמן: א. האם התובע אוחז כשורה: על פי סעיף 29 לפקודת השטרות, עומדת לתובע חזקת אחיזה כשורה, והכל אלא אם הוכח פגם בזכות הקניין, כפי שיפורט להלן - ראו סעיף 2ב לפקודת השטרות, על פיו "כל אוחז שטר חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה, אם אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות... או באי חוקיות, חובת הראיה מוחלפת עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר". הווה אומר, לתובע עומדת חזקת אחיזה כשורה כל עוד לא הוכיח הנתבע פגם בזכות הקניין. גם לזכות הקניין לעניינו מפורט ברשימה שאינה סגורה בסעיף 28ב לפקודת השטרות. בענייננו, מקבלת גירסת הנתבעת על פיה השיק נגנב ממנה ביחד עם שיקים נוספים מביתה. לעניין זה אני קובעת כי השיק אמנם היה חתום על ידה בעת שנגנב על ידי קלי לוי, אלא שלא נמסר על ידה לקלי לוי, במובן "מסירה" על פי פקודת השטרות, כי אם נגנב! בנסיבות אלה, הרי שעל פי הפקודה עובר הנטל אל התובע להוכיח כי למרות הפגם בזכות הקניין, ניתן ערך בעד השטר "לאחר אותה רמאות או אי חוקיות"! בנסיבות אלה, ולאור מסקנתי כי השיק נגנב, אני קובעת כי על התובע להוכיח מתן ערך תמורת השטר, אם על פי סעיף 29ב שהרי אז אם יוכיח כי נתן ערך לאחר מעשה המרמה בתום לב תמורת השטר ייחשב לאוחז כשורה, ואם על פי סעיף 29א לפקודת השטרות, על פיו כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך. כאמור, משנוכחתי בפגם בזכות הקניין, שומה על האוחז להוכיח מתן ערך תמורת השטר. ב. האם התובע תם לב? בענייננו אני סבורה כי התובע, כאשר קיבל את השיק נשוא התביעה, לאחר שמס' לא ידוע של שיקים - אותו לא גילה - אשר מסר לו קלי לוי, חזרו מהסיבה כי הם מזוייפים או גנובים, לא ניתן לייחס לו תום לב בקבלת השיק נשוא התביעה. ובלשונו, וכפי שהעיד בפניי: "תהיתי, סתמתי את הפה, שמתי את השיק בכיס". משמע, הגם שבהחלט היה לו סיבה לחשוד בקלי לוי, כי גם השיק אותו קיבל לאחר ששיקים קודמים חוללו מחמת פגמים כאמור, נגוע גם הוא, בחר לעצום עיניו, ובמובן זה הרי שאינו תם לב! מסקנת ביניים: התובע אינו אוחז כשורה בשיק נשוא ההליך. ג. האם התובע אוחז בעד ערך? כאמור, משהוכח פגם בזכות הקניין, שומה על התובע להוכיח מתן ערך תמורת השטר. אמנם, על פי סעיף 26 לפקודת השטרות, תמורה בעד ערך מהווה כל תמורה המספקת כדי להעמיד התקשרות פשוטה. בכלל זה באים גם חוב קודם או חבות קודמת, ודינם כדין תמורה בעד ערך - סעיף 26(א)(2). על פי סעיף 26 לפקודה, משניתן בזמן מן הזמנים ערך בעד השטר, רואים את האוחז כאוחז בעד ערך כלפי כל מי שנעשה צד לשטר לפני אותו זמן - והכל כאמור אלא אם הוכח אחרת. לשון אחרת, למקרה שהנסיבות העובדתיות שפניי היו שונות, כלומר, שהשיק לאחר שנגנב מהנתבעת סוחר למספר גורמים בשרשרת עד אשר הגיע אל התובע, הרי שדי היה במתן ערך על מנת להחיב את אלה שקיבלו ערך בשרשרת המסבים, ברם, כולם זולת המושכת הלכאורית ממנה נגנב השיק, והכל כפי שיפורט להלן. ד. האם הוכיח התובע מתן ערך תמורת השטר? כבר עתה אקבע שלא. התובע בחר כאמור שלא לפרט את מלוא עסקת היסוד אל מול קלי לוי. לאמור, לאחר שביצע טיפולים ברכבו של קלי לוי, כך התברר בפניי, קיבל תשלומים שונים שנותרו בגדר תעלומה, באשר לא מצא לנכון להוכיח אותם. גם לא מצא לנכון לפרט אילו מבין התשלומים שקיבל בגין תיקוני רכבו של קלי לוי, בוצעו בהמחאות שחוללו, באופן שניתן היה לבצע חישוב אריתמטי - מצד אחד חוב בגין טיפולים ברכב, ומנגד תשלומים - חלקם נפרעו חלקם לא - שהרי אז יתכן והיה ניתן לראות מתן ערך תמורת השיק נשוא פסק דין זה. 7. סוף דבר: משפסקתי כי השיק נשוא פסק דין זה נגנב בהיותו חתום ריק מאת הנתבעת, ומשפסקתי כי התובע אינו אוחז כשורה, באשר לא היה תם לב בעת שקיבל את השיק מקלי לוי, ומשפסקתי כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת מתן ערך תמורת השיק, דין תביעתו להידחות. התוצאה היא שדוחה את התביעה. מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת בסך של 6,300 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. כן מורה על סגירת תיק הוצל"פ 0109104565. המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר. ניתן היום, כ"ה בניסן, תשס"ט (19 באפריל 2009), בהעדר הצדדים. כוכבה לוי, שופטת בימ"ש השלום ת"א-יפושטרפקודת השטרות