הכרעת דין מחמת הספק, אני מזכה את נאשם 2 (להלן-הנאשם) מהעבירה של לקיחת שוחד שבאישומים שלישי, רביעי, ושביעי [כל ההדגשות שבהכרעת הדין הן שלי - ג'נ']. אני מרשיע את הנאשם בעבירה של לקיחת שוחד שבאישומים שני, חמישי, ושישי, בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע שבאישום ראשון, ובעבירה של מירמה והפרת אמונים שבאישום שלישי. החלק הכללי בכתב האישום לא שנוי במחלוקת (לפי תשובת הנאשם לכתה"א):הנאשם עבד כתברואן במחלקת ביקורת עסקים באגף רישוי עסקים בעירית ת"א (להלן-מחלקת הביקורת).במסגרת תפקידו נדרש הנאשם,בין היתר,לבצע ביקורות בעסקים שונים,ולבדוק את מידת התאמת תוכניות העסק למציאות בעסק (להלן -הביקורת). אישור של מחלקת הביקורת כי התוכניות תואמות את המצב בשטח הינו שלב הכרחי לקבלת רישיון עסק. בכתב האישום מיוחסים לנאשם 7 אישומים: באישום ראשון מיוחסת לנאשם עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע-לקיחת שוחד, כדלקמן:הנאשם קשר קשר עם תברואן בשם יוחאי שמואלי, שעבד גם הוא במחלקת הביקורת (להלן-יוחאי), לפיו הם יפנו לבעלי עסקים שונים בת"א אשר נזקקו לרישיון עסק, וידרשו מהם כשוחד, סכומי כסף שונים עבור ביצוע פעולות שונות הקשורות בתפקידם וקשורות בהשגת רישיון לעסק. הנאשם ויוחאי ידעו כי בעלי העסקים השונים אליהם פנו, נמצאו במצוקה עקב בעיות בהשגת הרישיון. הנאשם ויוחאי ניצלו מצוקה זו לדרישה ולקבלת כספים מבעלי העסקים. הנאשם ויוחאי סיכמו, כי את הסכומים שהם יקבלו מבעלי העסקים השונים, הם יחלקו ביניהם. בכל אחד מהאישומים 2 עד 7 שבכתב האישום,מיוחסת לנאשם עבירה של לקיחת שוחד. באישום 3, מיוחסת לנאשם גם עבירה של מירמה והפרת אמונים. הנאשם כפר וטען: לא היה ולא נברא. לא היו דברים מעולם. הוא לא לקח שוחד באף לא אחד מהמקרים שבכתב האישום. לעדי התביעה יש סיבה להעיד נגדו. יוחאי הוא שקרן. זיכוי הנאשם מכמה מהעבירות שיוחסו לו, נובע מאי הוכחת אשמתו לפי ראיות התביעה מעבר לספק סביר, ולא עקב קבלת גירסתו של הנאשם. עדות הנאשם בביהמ"ש היתה מגמתית, ובה סתירות, תמיהות, התחמקויות, ריבוי גירסאות, ומצאתיה בלתי מהימנה. עת/ 11 יוחאי שמואל (להלן-יוחאי) הוכרז עד עויין (בע' 97 לפר', ש' 11-17). הודעותיו של יוחאי במשטרה - ת/ 42 -ת/ 47 קובלו כראייה לפי סעיף 10א לפקודת הראיות (להלן -הפקודה) ללא התנגדות הסניגור (בעמ' 102 לפר', שו' 16-23). יוחאי אישר שהוא חתם על ההודעות (בע' 97 לפר', ש' 25 ואילך, ובעמ' 98, 99 לפר'). יוחאי טען: במשטרה הוא הורעב, הוחזק בתנאים קשים, הוא חתם על ההודעות רק כדי שיוכל לשכב ולאכול, והחוקרת היא ששרבבה את שמו של הנאשם לענין (בעמ' 94, 95, 96, 98, 99, 103, 107-108 לפר'). אני דוחה את טענותיו של יוחאי.הודעותיו במשטרה קבילות כראיה לפי ס' 10א לפקודה. אני מעדיף את אימרותיו במשטרה על פני עדותו בביהמ"ש, ואקבע מימצאים גם לפיהן: 1. למיקרא הודעותיו של יוחאי במשטרה, עולה שיוחאי מסר את גירסתו והשיב לשאלות שנשאל במשטרה, באופן מסודר,רהוט,מפורט, ולגופם של דברים. 2. שוטרים העידו עדות מהימנה, שסתרה את טענותיו של יוחאי לגבי תנאי מעצרו וחקירתו: השוטר אידלמן (עת/ 16) העיד, שהוא לא זוכר שיוחאי התלונן על תנאי מעצר, או על משהו ספציפי (בעמ' 117 לפר'). לגבי ת/ 42, השוטר מילר (עת/ 13) העיד, שיוחאי כלל לא שהה בתנאי מעצר (בעמ' 114 לפר'). לגבי ת/ 43 - ת/ 46, השוטרת בלילטי (עת/ 17) הכחישה בעדותה נחרצות, שוב ושוב, את טענות יוחאי. העדה נראתה ונשמעה נרעשת ממש בעדותה לנוכח טענותיו של יוחאי: "אני...המומה...","הוא (יוחאי-ג'נ') ממש חצוף זה לא יאומן...מאיפה הוא המציא. אני חוקרת 22 שנה...ומעולם לא אמרו עליי דברים כאלה...זה שקר וכזב.זו ממש חוצפה מצידו...". "הוא ממש משקר...לגבי התנאים בחקירה ובמעצר" (בע' 118 ו - 119 לפר'). יוחאי העיד, בין השאר, שהשוטרת בלילטי אמרה לו שהנאשם רצה לזיין אותה כשהיא היתה צעירה, והיא כך אמרה לו לאחר שיוחאי התחנן בפניה לפרוסת לחם (בעמ' 95 לפר', ש' 17-21). הדברים נשמעו ונראו, מופרכים. לגבי ת/ 47, השוטר מיטרני (עת/ 15) העיד, שהוא לא זוכר את מה שטוען יוחאי או משהו חריג, והכחיש את הנטען כלפיו (בעמ' 116 לפר'). 3. בעדותו בביהמ"ש יוחאי זכר היטב פרטים מאותה תקופה (ראה, למשל, בעמ' 95 לפר'), אך התרשמתי שיוחאי לא רצה לזכור את מה שאמר במשטרה בכל הקשור לנאשם. יוחאי עצמו העיד, שהוא "לא מעוניין לזכור" את מה שאמר במשטרה (בעמ' 94 לפר', שו' 26-28, ובעמ' 95 לפר', שו' 3). בעדותו בביהמ"ש ניכר היה שיוחאי הוא "אנטי תביעה" במובהק (ראה גם את שטף טרוניותיו-בע' 95 לפר'). גם לא סביר שיוחאי לא יזכור מה היו איזורי העבודה שלו (בעמ' 94 לפר', שו' 16-25). 4. בביהמ"ש,לא היה בפיו של יוחאי הסבר סביר, הכיצד מאז הארועים נושא כתב האישום ועד לעדותו בביהמ"ש הוא לא "גילה" לרשויות, שהוא "הפליל" את הנאשם על לא עוול בכפו (כביכול), זולת טיעונים סותרים, ומופרכים: הוא לא ידע שהוא צריך להגיד זאת; לא היה לו זמן לזה; הוא היה בטראומה (בעמ' 96-97 לפר'). גם במשפטו שלו, כשבכתב האישום שכנגדו שוב ושוב פורטו מעשי הנאשם (ת/ 39), יוחאי לא אמר שהנאשם מואשם על לא עוול בכפו. 5. בביהמ"ש "צצה" בפי יוחאי גירסה חדשה: הוא נתן את הכסף שקיבל מבעלי עסקים, למכר, ולא לנאשם. הוא לא הפליל את אותו"מכר" במשטרה, כי המכר היה חולה סרטן (בע' 93 לפר', שו' 16-18, 24; בעמ' 95, ש' 8 - 11; בע' 96, ש' 11-15; בעמ' 98, ש' 19-21; בעמ' 99, שו' 2-3, 12-13; בעמ' 107, שו' 3-4; בעמ' 108, שו' 7-8; בע' 110, ש' 11-12). והנה, יוחאי אפילו לא זכר, ולא ידע את שמו של אותו "מכר" שלטענתו הוא נתן לו כספים ! (בעמ' 110 לפר', שו' 21-28). הגירסה הכבושה של יוחאי בענין ה"מכר", לא אמינה, לא סבירה, ומופרכת. 6. נראה שיוחאי פחד מהנאשם: במשטרה יוחאי נשאל ע"י החוקר אידלמן (עת/ 16), כמה כסף מתוך הסכום שהוא קיבל כשוחד מהעסק "טרמינל", הוא נתן לנאשם, ויוחאי אמר לחוקר: "תעשה לי טובה, יש לי משפחה וילדים" (ת/ 40). השוטר אידלמן העיד, שהוא זוכר את הפחד שהיה ליוחאי, ושהוא פחד לדבר, וביקש שיניח לו (בעמ' 117 לפר'). לחוקר אידלמן היה ברור שיוחאי מפחד מהנאשם (בעמ' 117 לפר', למטה). לבסוף יוחאי הרים את ידו ולחש "5" (שם). בנושא אחר, יוחאי אמר שהוא אינו יכול לאמר את התשובה בעדות אלא רק בע"פ (ת/ 41; ובעמ' 117 לפר'). עדות אידלמן היתה אמינה. 7. עת/ 14, דני אברהמי (נאשם 1 בתיק זה), העיד, שיוחאי אמר לו שהוא מתחלק עם הנאשם בכסף (עדות שלא לתוכן-בע' 115 לפר'). יוחאי העיד שהוא לא מסוכסך עם אברהמי, ובביהמ"ש אומנם יוחאי הכחיש שאמר את הדברים דלעיל לאברהמי (בעמ' 101, שו' 7-23), אך במשטרה, יוחאי עצמו אישר את דברי אברהמי (ת/ 44, בעמ' 1, שו' 7-9). אעדיף איפוא את אימרותיו של יוחאי במשטרה על פני עדותו בביהמ"ש, ואסמוך מימצאים שבהכרעת הדין גם על אימרותיו במשטרה. במענה לטענת ההגנה לגבי "חיזוקים", הרי גם כשבשותף לעבירה עסקינן, ניתן להרשיע את הנאשם בעבירה של לקיחת שוחד על יסוד עדותו האחת של יוחאי [סעיף 296 לחוק העונשין], ללא צורך בסיוע או בחיזוק [י' קדמי, על הדין בפלילים, חלק 2, 1995, בעמ' 1025; י' קדמי, על הראיות, חלק 1, 1999, בעמ' 129 למעלה, ו - 300, למטה; ע"פ 385/87 תלאוי, פ"ד מב (1) 140, 149-150; ת"פ (ת"א) 391/91 ג'אברין (לא פורסם בפ"מ), בס' 11 להכרעת הדין; ת"פ (ב"ש) 176/85 סגל (לא פורסם בפ"מ), בסע' 4 לפסק הדין]. מה גם שיש ראיות סיוע וחיזוק, לפי הענין, לגירסתו של יוחאי. יצויין: יחסיו של הנאשם עם יוחאי, היו טובים מאוד, ולא היה ליוחאי מניע "להעליל" על הנאשם: עת/ 1 אלרז, העיד, שהיחסים של הנאשם ויוחאי היו טובים מאוד, הן מבחינה חברתית, והן בעבודה (בעמ' 20 לפר', שו' 22-23; בעמ' 21 לפר', שו' 6-8; בעמ' 56 לפר', שו' 18-23). הנאשם עצמו העיד, שיוחאי הוא בחור טוב מאוד, הוא אדם מאוד נחמד, כולם במחלקה אהבו אותו, וגם הנאשם אהב את יוחאי (בע' 128 לפר', וראה גם בע' 133 ו - 134 לפר'). כשנאמר לנאשם שיוחאי טוען שהנאשם התחלק איתו בכספי שוחד, שינה הנאשם באחת את גירסתו והעיד שיוחאי הוא "נבזי",והנחמדות שלו מטעה (בעמ' 128, 134, 135 לפר'). תחילה, לנאשם לא היה הסבר מדוע לטענתו יוחאי מעליל עליו (בעמ' 134 לפר'). לאחר מכן הנאשם טען שיוחאי-הבחור הטוב מאוד- רוצה להציל את עורו (בעמ' 151 לפר'), ואח"כ, שוב,לא היה לנאשם מושג מדוע כביכול יוחאי יעליל עליו (בע' 151 לפר'). במשטרה הנאשם לא רצה לפרט מדוע לטענתו הוא ביחסים לא טובים עם יוחאי עקב סכסוך מקצועי (ת/ 50, בעמ' 6, שו' 6-15). שלא כטענת הנאשם,לפי מה שמסרה התביעה, לא היתה עיסקה עם יוחאי במשטרה, אלא הסדר טיעון בביהמ"ש (בעמ' 40 לסיכומי התביעה; ת/ 39). אישום ראשון: קשירת קשר לביצוע פשע - לקיחת שוחד: הוכחו מעבר לספק סביר, התקשרויות בין הנאשם לבין יוחאי, ורצון משותף שלהם, במטרה לקחת שוחד. הוכח מעבר לספק סביר שהנאשם גם התכוון שקבלת השוחד תצא אל הפועל, והוציאה אל הפועל. [י' קדמי, על הדין בפלילים,1994, חלק 1, בעמ' 129-134]: כיצד החלו יוחאי והנאשם לקבל שוחד: זה התחיל בשנת 1987 או 1988 אצל קפולסקי. יוחאי סיפר לנאשם שעושים לבעלים בעיות במשרד הבריאות. הנאשם אמר ליוחאי, שהוא יסדר לו את זה, ושיוחאי יבקש מבעל המקום שיתן כסף. מאז היו עוד כמה מקרים שהנאשם פנה אל יוחאי שאפשר לקבל כסף, וגם יוחאי פנה אל הנאשם. יוחאי סיפר, שהוא לא יכול היה לעזור, אך לנאשם "יש יחסים עם כל העולם" (ת/ 47, בעמ' 4, שו' 15-19; בעמ' 5, שו' 21-28; ובעמ' 6, שו' 1-6). בבית קפה קפולסקי דלעיל, יוחאי אכן העביר לנאשם כסף, הנאשם סידר את הענין, והבעלים קיבל את הרישיון (ת/ 45, בעמ' 1, שו' 5-20; ת/ 47, בעמ' 4, שו' 23-24). בחנות ברח' השוק 19: יוחאי אמר לנאשם, שאם בעל העסק יתן משהו והכוונה לכסף, יוחאי יעביר את הכסף לנאשם, והנאשם יגמור את התיק. הנאשם הסכים (ת/ 45, בעמ' 2, שו' 1-15). יוחאי ניהל עם הנאשם הידברות על גובה התשלום מבעל העסק (ת/ 45, בעמ' 2, שו' 19-26), והעביר את הכסף שנתן בעל העסק, לנאשם (ת/ 45, בעמ' 3, שו' 1-2). בחנות נעלי ליאת/ אתי: הנאשם אמר ליוחאי לגשת לחנות, שאפשר לקבל שם כסף, ולקחת מבעל המקום כסף. הנאשם עשה בעיות בחנות כאילו שהיא לא מתאימה לתכנית, ואמר ליוחאי שתמורת כסף הוא יעביר לבעל המקום את התיק. יוחאי קיבל את הכסף, והעביר ממנו לנאשם. (ת/ 45, בעמ' 3, שו' 5-24; ת/ 47, בע' 5, ש' 2-10; ובעמ' 35-41 לפר'). במענה לטענת ההגנה: לפי הראיות, אישור של הנאשם, בתפקידו במחלקת ביקורת עסקים כי התוכניות תואמות את המצב בשטח, הינו שלב הכרחי שבלעדיו איין, לקבלת רישיון עסק. (ראה למשל: ב- ת/ 47; בחלק הכללי שבכתב האישום-בסע' 2(ו); בעדותו של עת/ 1, אלרז, בעמ' 17 לפר', שו' 4-5). הנאשם עצמו אישר, שללא אישור מחלקת ביקורת עסקים (שבה עבד-ג'נ'), לא ניתן לנפק רישיון (ת/ 51, בעמ' 3, שו' 19-21). אישום שני - לקיחת שוחד - בית הקפה "קפולסקי" ברח' אחימאיר, ברמת אביב: הוכח מעבר לספק סביר, שהנאשם לקח שוחד: למנהל המקום- ראול, היו בעיות עם משרד הבריאות. יוחאי סיפר זאת לנאשם. הנאשם אמר, שהוא יפתור את הבעיות תמורת כסף - 3,500 ש"ח. הנאשם אמר ליוחאי לבקש מראול כסף, ראול נתן ליוחאי כסף, יוחאי העביר את הכסף - 1,000 דולר - לנאשם, הנאשם סידר את הענין במשרד הבריאות, וראול קיבל את הרישיון (ת/ 45, בעמ' 1, שו' 5-20; ת/ 47, בעמ' 4, שו' 14-25, בעמ' 5, שו' 22-28; ובעמ' 6, שו' 1-6; ראה גם בעדותו של ראול שטרנברג, מנהל המקום -עת/ 12 (להלן-ראול), בעמ' 111 לפר', שו' 21-26). לא למותר להזכיר, שבית הקפה ברמת אביב לא היה שייך לאיזור הביקורת של הנאשם (בעדות הנאשם-בעמ' 140 לפר'). הנאשם טען: מאות פעמים הוא הסיע את יוחאי לבצע ביקורת עסקים ברמת אביב, וזאת אחרי שהנאשם סיים את הביקורת באיזור שלו, ויוחאי חיכה לו לשם כך, חצי יום (בעמ' 140-141 לפר'). זו גירסה תמוהה ולא סבירה. במענה לטענת ההגנה: הנאשם אמר שיפתור את הבעיות שיש למקום עם משרד הבריאות, תמורת כסף. לנאשם, ולא ליוחאי, היו את ה"יחסים" הנכונים כדי לעשות זאת. הנאשם אכן סידר את הענין במשרד הבריאות. הא ראייה, שהעסק קיבל רישיון. דבריו של ראול, שאמר שמה שהיה, היה עם יוחאי ולא עם הנאשם (בע' 112 לפר'), מתייחסים לעובדה שמי שניהל עימו ישירות את המו"מ לענין השוחד ודיבר איתו בענין זה היה יוחאי. אין בכך כדי לגרוע מהעובדה שהנאשם לקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו, גם בעסק זה. אישום שלישי - לקיחת שוחד ומירמה והפרת אמונים - ה"טרמינל", בתל אביב: 1. לא הוכח מעבר לספק סביר שהנאשם ביצע את העבירה של לקיחת שוחד: כאמור, אין מניעה להרשיע בעבירה של לקיחת שוחד על יסוד עדות אחת אף אם זו עדות של שותף לעבירה. ואולם,יש לשקול את אותה עדות יחידה קונקרטית בשבע עיניים, מעל ומעבר לזהירות הרבה שלה יש להידרש כרגיל [ע"פ 509/76 צסיס, פ"ד לא (3) 733, 735, ז'; ת"פ (ב"ש) 201/91 בוקובזה (לא פורסם בפ"מ), בסע' 18 לפסה"ד; ת"פ (ת"א) 481/94 קניאס (לא פורסם בפ"מ), בסע' 10 להכה"ד]. מה גם, שזו עדות יחידה "לא רגילה"-עדות במשטרה, שקובלה לפי סע' 10א לפקודת הראיות [שברגיל (לא בענייננו), זקוקה ל"דבר לחיזוקה"]. לאחר שקראתי את דברי יוחאי לגבי ה"טרמינל", וראיות התביעה הנוספות בענין זה, לא יכולתי לקבוע מעבר לספק סביר, שהנאשם לקח שוחד בפרשה זו. אפרט: 1.1. באימרותיו ת/ 44 ו - ת/ 47, יוחאי סיפר, שהנאשם לקח את התיק ממרינה, ותמורת כסף כתב ביקורת חיובית על המקום, והתחלק עם יוחאי בסכומי כסף שיוחאי קיבל מבעל המקום (ת/ 44, בעמ' 1 - 2; ת/ 47, בעמ' 2, שו' 24-28; בעמ' 3 - 4; בעמ' 6, שו' 1). ואולם: באימרתו במשטרה - ת/ 43,כשהוא סיפר על אותה פרשת טרמינל,יוחאי לא הזכיר כלל את הנאשם (בעמ' 1-2). לא זו אף זו, אלא שיוחאי השיב, שהוא לא התחלק בכסף עם האדם שביצע את הדו"ח, והוא לוקח על עצמו את המקרה (ת/ 43, בעמ' 2, שו' 16-18). גם באימרתו ת/ 44, בהתחלה יוחאי לא מפרט כסף שהוא העביר לנאשם, ומפנה את החוקרת לאברהמי (בעמ' 1, שו' 3-6). כשבאותה אימרה יוחאי נשאל מדוע הוא פנה דוקא אל הנאשם בענין "טרמינל", יוחאי השיב "לא זוכר" (ת/ 44, בעמ' 1, שו' 22-24). יצויין: בכתב האישום שהוגש נגד יוחאי - ת/ 39, באישומים שבהם היה מייק-הנאשם, מעורב בלקיחת שוחד עם יוחאי, נאמר במפורש שהנאשם קיבל כסף (באמצעות יוחאי - באישום 2, בסע' 5; באישום 4, בסע' 5; באישום 5, בסע' 6). ואולם: באישום המתייחס לפאב-מסעדה "טרמינל" דלעיל (אישום 3), זה לא נאמר כך. יצויין: בקלטת ת/ 36 (ובתמליל ת/ 37), שבה, בין השאר, דיבר מנהל העסק "טרמינל" עם יוחאי, מספר פעמים,על ליקויים שבעסק, על החשש שיבטלו להם את הרישיון,ועל השוחד ששולם (עת/ 8, היימן שמואל - בעמ' 83 לפר', שו' 5-28), לא נזכר כלל שמו של הנאשם. 1.2. באימרתו במשטרה ת/ 47, יוחאי סיפר, שהנאשם לקח את התיק של "טרמינל" מהשולחן של מרינה (בעמ' 3, שו' 7). ואולם: באימרתו ת/ 43,יוחאי לא סיפר על כך. באימרתו ת/ 44,יוחאי סיפר ש: "כנראה" הנאשם אמר למרינה שהוא יטפל בתיק של "טרמינל" (בעמ' 1, שו' 15-16), ובהמשך אותה אימרה יוחאי אמר, שהנאשם "כנראה" לקח את התיק מהשולחן של מרינה (בעמ' 2, שו' 2). ודוק: מרינה, עת/ 9, ציינה, שאף פעם לא נעלמו לה תיקים שבטיפולה משולחנה (בע' 86 לפר', שו' 5-6). עת/ 10, שולמית פרסיידו (להלן-שולי) העידה, שיום או יומיים לפני שהנאשם פנה אליה לגבי ביקורת ב"טרמינל", היא ראתה את התיק אצל מרינה והיה כתוב בפתק של אלרז: "למרינה, לגשת לביקורת עם שולי" (בע' 87, ש' 18-19).היינו, התיק של "טרמינל", כבר לא היה "בלעדי" בטיפולה של מרינה ובמשתמע מהפתק דלעיל היה זה על דעת מנהל המחלקה. עת/ 1 אלרז, מנהל מחלקת ביקורת עסקים, לא זכר איך הגיע התיק להמשך טיפול לנאשם (בע' 22 לפר', שו' 6-9; ובעדות מרינה-בעמ' 86 לפר', שו' 27). זאת, כשהמדובר בתיק שהיתה בו התעסקות גדולה (הנזיפה, ביקורת נוספת,וכו'), והרי אלרז הקפיד בנושא אי העברת תיקים מאחד לשני (בע' 19,ש' 27-28 ו - 17-19; בע' 57, ש' 24) ולו הנאשם היה לוקח את התיק לבד, אלרז היה יודע על כך (בעדות אלרז - בע' 58,ש' 12-14).בכך נוסף ספק לזכות הנאשם,מול הנטען נגדו שהוא לקח את התיק בניגוד לנהלים. 1.3. באימרתו במשטרה ת/ 47, יוחאי סיפר, שאת הביקורת ב"טרמינל", ערכו הנאשם ומנהל המקום (עת/ 8 שמואל היימן - סמי-ג'נ'), כאשר יוחאי ושולי סירבו להתלוות לביקורת (בעמ' 3, שו' 13-17). ואולם: סמי,מנהל המקום העיד,שבאותה ביקורת הוא לא נכח, אלא היא נעשתה בנוכחות העובד (ראה: בעמ' 84 לפר', שו' 15-16; וב - ת/ 4). שולי - עת/ 10, העידה, שהנאשם והיא עצמה, ביצעו את הביקורת (בעמ' 87 לפר', שו' 23 - 27). שולי גם העידה שיוחאי כן הסתובב איתם (בעמ' 88 לפר', שו' 18-19). ועוד: יוחאי אמר במשטרה, שהוא אמר לנאשם שהוא, יוחאי, יוצא ל"טרמינל", ויחכה לנאשם שם (ת/ 47, בעמ' 3, שו' 8-9), ואולם, שולי, עת/ 10, העידה, שהנאשם היה מופתע לראות את יוחאי במקום (בעמ' 88, שו' 16, 18; בעמ' 91, שו' 28 ובעמ' 92, שו' 3-4; בעמ' 87 לפר', שו' 21). 2. הרשעת הנאשם בעבירה של מירמה והפרת אמונים לגבי פאב-מסעדה ה"טרמינל": הוכח מעבר לספק סביר, שהנאשם ביצע עבירה של מירמה והפרת אמונים: 2.1. בביקורת מיום 21.2.91 - ת/ 1, נמצאו ליקויים בעסק ה"טרמינל" (ראה גם ת/ 2). ביום 22.10.91 ערך הנאשם ביקורת במקום ורשם, שהעסק מתאים לתוכנית, המצב התברואי משביע רצון, והעסק הוחזר לקדמותו (הדו"ח ת/ 4; בעדותו של אלרז, בעמ' 23-24 לפר';בעדות הנאשם,בע' 136 לפר'). והנה, בחלוף כחודש ועשרה ימים בלבד,נערכה ביקורת חוזרת במקום ע"י תברואן (עת/ 7, ניסים טבו-בעמ' 78-79 לפר'), שנשלח לאימות מימצאי הביקורת (ת/ 4)שערך הנאשם,ובמקום התגלו ליקויים מהותיים,שחלקם חמורים (הדו"ח ת/ 5), ובהם: העסק לא התאים לתכנית; חלונות אטומים במטבח ובשירותים; אריחי קרמיקה בשירותים שבורים; תעלת ביוב פתוחה במטבח; העסק אינו אטום לחדירת מכרסמים וחרקים; סככה ומחסן בחצר סגורים ברשת (ראה גם המכתב ת/ 6; בעדותו של אלרז, בעמ' 24-25 לפר'). הנאשם ננזף בגין הביקורת שלו ב"טרמינל", והענין הועבר לטיפולו של מנהל האגף (ת/ 10; בעדות אלרז, בעמ' 25 לפר', שו' 11-13; בעמ' 46 לפר', שו' 13-14, 20-28, ובעמ' 47 לפר', שו' 4-5; בעמ' 48 לפר', שו' 8 ו - 11). 2.2. הנאשם טען "שלל" טענות: הוא לא ראה את הליקויים,לא שם לב,פיספס, טעה, לא זוכר (בעדות אלרז-בעמ' 25 לפר', שו' 21-22; בעמ' 46 לפר', שו' 11-12; בעמ' 47 לפר', שו' 12-13; בעמ' 60, שו' 23-27; בע' 137-139; ת/ 50, בע' 4, שו' 23, 27; בעמ' 5, ש' 9-10, 14). ואולם: מדובר בליקויים גדולים ובולטים לעיני כל אדם שעיניו בראשו, לא כל שכן לאיש מקצוע כמו הנאשם, מיומן, ותיק, ומנוסה (בעדותו של אלרז-בעמ' 47 לפר', שו' 15-16; בעמ' 20 לפר', שו' 13-14). 2.3. הנאשם טען: אחרי שהעסק קיבל רישיון, הרעו את התברואה בעסק (בעמ' 137 לפר'). ואולם: בלתי סביר, שבעל עסק יפתח תעלת ביוב סגורה, או יצור חללים בין הקיר למשקוף, או יגרום לעיסקו להיות חדיר למכרסמים וחרקים. מה גם, שבעל העסק העיד, שהליקויים היו כל הזמן בעסק מהיום שהוא נכנס לעסק (בעמ' 82 לפר', שו' 16); למעשה הליקויים היו קיימים גם לאחר מועד הנפקת הרישיון. [הרישיון הודפס ביום 19.11.91 - ת/ 35, והביקורת שבה התגלו הליקויים נעשתה לאחר מכן, ביום 1.12.91 - ת/ 5]. 2.4. הנאשם טען: טענותיו של אלרז כלפיו, נבעו מכך שאלרז שנא אותו עקב מוצאו (בעמ' 127-128). ואולם: אלרז העיד: יחסיו עם הנאשם היו טובים. הנאשם היה מועדף, ואף הופלה לטובה (בעמ' 59, שו' 8-22). היו תקופות שבהן הנאשם "קיבל על הראש" (בעמ' 59, ש' 8-9).עת/ 9 מרינה העידה, שהיחסים בין הנאשם לאלרז לא היו טובים, ואולם, המריבות ביניהם היו רק על תיקים (בע' 86, ש' 13-14,24-27).עדותו של אלרז, היתה ברורה ואמינה. על כן: הליקויים שב - ת/ 5, היו קיימים איפוא גם במועד הביקורת שערך הנאשם, אלא שהנאשם בחר להתעלם ממה שראו עיניו (אלרז, בע' 48,ש' 12-13; ת/ 10, בסע' 2). זו איננה התנהגות ישרת-דרך כמצופה מעובד ציבור בתפקיד שמילא הנאשם. הנאשם פגע בציבור -באמון בעלי המקום באמינות ביקורת העסקים של העיריה, ואף עלול היה לגרום לנזק לציבור שפקד את המקום כאשר ליקויים תברואתיים בעסק, שחלקם חמורים, לא רק שתיקונם לא נאכף, אלא שהם אף קיבלו "הכשר" בדו"ח "חיובי" כוזב שכתב הנאשם. [לגבי אופן הגעת התיק לטיפולו של הנאשם, הרי שלא הוכח מעבר לספק סביר שהנאשם לקח את התיק, כאמור. לגבי מעורבותה של שולי בביקורת, שולי העידה, שהביקורת שעשתה ב"טרמינל", היתה אחת מכמה ביקורות בכל מיני מקומות (בעמ' 90, שו' 21-22), היינו, מעורבותה בביקורת ב"טרמינל", לא היתה ביקורת חריגה וחד פעמית מצידה]. אישום רביעי-לקיחת שוחד - מסעדת "יונס", יפו: לא הוכח מעבר לספק סביר, שהנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו: ראיתי ושמעתי, בהקשר לאישום זה, את עת/ 4 סולימאן מחמוד נאסר (להלן- נאסר), ואת עדי ההגנה - עה/ 2 גלר דוד, עה/ 3 ריפי חסן, ועה/ 4 ריחאן יוסף, וכן את הנאשם. אינני יכול להעדיף את גירסתו של נאסר, בעיקר על פני גירסת עדי ההגנה 2-4. בנוסף: נאסר העיד: הוא נפגש עם הנאשם ועם נבולסי (הוא יוסף ריחאן-בע' 156 לפר', למטה; בעמ' 158 לפר', למעלה) [בעמ' 66 לפר', שו' 6-7, 11]. ואולם: עה/ 4 ריחאן העיד חד משמעית, שמעולם, הוא, הנאשם ונאסר, לא נפגשו (בעמ' 158, למעלה; ובעמ' 160 לפר', אמצע; בעדות הנאשם- בעמ' 129 לפר'; ובעמ' 142-143). 3. נאסר העיד, שבינו לבין הנאשם היה מתווך - נבולסי, ושהוא שאל את נבולסי בנוכחות הנאשם מה עם הדברים שהוא צריך לשלם, ואז הנאשם אמר שצריך לתת כסף לאנשים כדי לסדר לנאסר את הרישיון (בעמ' 66 לפר', שו' 8, 11-13; בעמ' 68 לפר', שו' 23-25). ואולם: אותו נבולסי - הוא יוסף ריחאן כאמור, עה/ 4, הכחיש מכל וכל שהוא קשור לכסף עם הנאשם או עם אחרים, לא דובר על כסף והוא לא נתבקש להעביר כסף (בעמ' 157 לפר' אמצע, ובעמ' 158 לפר', למעלה). יצויין: בחקירתו הנגדית ובתחילת חקירתו החוזרת, נאסר עצמו העיד שבפגישה שלו עם הנאשם, לא היה דיבור על כסף (בעמ' 68 לפר', שו' 23-27; בעמ' 69 לפר', שו' 17-18; בעמ' 70 לפר', שו' 4-7). 4. נאסר העיד: בפגישה עם הנאשם ועם נבולסי נקבע, שנאסר ישלם לנאשם דרך נבולסי, ונאסר אכן העביר לנבולסי כסף (בעמ' 66 לפר', שו' 17-21; בעמ' 69 לפר', שו' 13-16; בעמ' 70 לפר', שו' 14). ואולם: ריחאן הכחיש את גירסתו של נאסר, והעיד, שהוא לא קיבל כספים מאף אחד, הוא לא לקח כסף בכלל, ולא היה בכך צורך (בע' 159 לפר', אמצע). ריחאן הוסיף, נחרצות, שהוא לא עזר לנאסר (בעמ' 160 לפר', למעלה; וראה גם בעדותו של עה/ 3, ריפי חסן-בעמ' 156 לפר', למטה). 5. נאסר העיד: מי שלקח אותו לנאשם כדי שיעזור לו בענין הרישיון, היה מחמוד סקחפי ולא מישהו אחר - ריפי (בעמ' 68 לפר', שו' 7-12, 26; בעמ' 65 לפר', שו' 20). ואולם: עה/ 3, ריפי חסן, העיד, שהוא זה שלקח את נאסר אל הנאשם, והוא זה ששאל את הנאשם אם הוא יכול לעזור לנאסר עם הרישיון (בעמ' 156 לפר'). ריפי הוסיף והעיד, שהנאשם בא אליו לעסק אחרי כמה ימים, והנאשם כעס על ריפי כי הוא הביא את נאסר אליו הביתה, ואחרי כמה ימים הנאשם אמר לו שהוא לא יכול לעזור (בעמ' 156 לפר'; ובגירסת הנאשם-בעמ' 129 לפר', אמצע; ובעמ' 142 לפר'; ת/ 51, בעמ' 6, שו' 12-14). 6. נאסר העיד: אנשים אמרו לו שהנאשם יכול לעזור לו, והוא שמע שהנאשם יכול לעזור לו להביא רישיון, ושהוא עשה לכל מיני אנשים דברים (בעמ' 65 לפר', שו' 12-16), ידוע ביפו שהנאשם עושה דברים כאלה (בעמ' 68, ש' 8; בע' 69 לפר', ש' 21), הוא שמע מכל מיני אנשים שהנאשם מקבל כסף (בעמ' 70, ש' 7-12), והוא ידע שהכסף יגיע לנאשם כי נבולסי והנאשם חברים ומכירים אחד את השני (בע' 70 לפר',שו' 15-16).אלה שמועות והשערות. 7. עה/ 2 גלר דוד, העיד: הוא מפקח בריאות הסביבה בלשכת הבריאות בת"א. הוא בא עם הנאשם למסעדת יונס לערוך ביקורת. הוא המליץ על רישיון לעסק. ההמלצה לרישיון ניתנה רק אחרי בדיקה מדוייקת של התוכנית, ושל המצב התברואי. אם הוא המליץ על רישיון, ז"א שהמצב התברואי היה מתאים ושהתוכנית מתאימה, אחרת הוא לא היה מאשר את הרישיון למקום. הוא היה במקום רק פעם אחת.כמסתבר מעדותו של העד, הוא היה בביקורת במסעדת יונס, עם הנאשם,בשנת 1989,במועד של ת/ 11 (בע' 153-156; ראה גם: בהודעת הנאשם-ת/ 50, בע' 3, ש' 19-20). עדות גלר מוסיפה לספק שבאשמת הנאשם. 8. דו"ח הביקורת במסעדת יונס-ת/ 12 שערך עת/ 1 אלרז, נערך למעלה מ - 3 שנים לאחר הביקורת שערך הנאשם במקום (ת/ 11; בעדותו של אלרז-בעמ' 49-50 לפר'). בחלוף זמן ניכר כזה, ניטל עיקר המשמעות מרוב המימצאים שרשומים בדו"ח ת/ 12 - משנת 1992. אישום חמישי - לקיחת שוחד - נעלי אתי (ליאת), ביפו: הוכח מעבר לספק סביר, שהנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו: הנאשם אמר ליוחאי, שזה מקום שאפשר לקחת שם כסף. יוחאי והנאשם באו למקום. הנאשם עשה במקום בעיות כאילו המקום לא מתאים לתוכנית,כאשר בפועל הכל התאים לתוכנית והיה בסדר. הנאשם אמר ליוחאי, שילך לבעל המקום, ויגיד לו שכאילו הצריף שבמרפסת לא חוקי, ושיאמר לו שתמורת 8,000 ש"ח, הנאשם יעביר לו את התיק, יסדר לו את זה, והוא יקבל רישיון. יוחאי כך אמר לבעל המקום. בעל המקום נתן ליוחאי 4,000 ש"ח שאותם יוחאי מסר לנאשם, ואח"כ יוחאי נתן לנאשם עוד 2,000 ש"ח שנתן לו בעל המקום (ת/ 45, בעמ' 3, שו' 5-24; ת/ 47, בעמ' 5, שו' 3-10). עת/ 2 יוסף מוטולה (להלן-יוסף), הבעלים של העסק לנעליים דלעיל, העיד: לא היה לו רישיון. הנאשם בא לעסק, ואמר לו שהעסק לא בסדר. אח"כ בא יוחאי, ואמר לו שהוא יכול לעזור לו, תמורת כסף. לאחר משא ומתן, הם סיכמו שיוסף ישלם 8,000 ש"ח, בשני תשלומים, שהראשון ישולם כעת. אחרי שבוע שוב בא הנאשם, ואמר ליוסף שלמי שאין רישיון עסק, העסק יסגר, ואסור לייצר ביפו. הנאשם יצא, ויוחאי נכנס ודרש את ה- 4,000 ש"ח שבתשלום השני. לאחר שקיבל את הרישיון, יוסף שילם זאת. הנאשם הגיע, ושאל את יוסף כמה הוא שילם ליוחאי. הנאשם שאל אותו זאת בצד, בחצי קריצה. יוחאי הכין אותו להגיד כמה שפחות, והוא אמר לנאשם 1,500 דולר. הנאשם ויוחאי באו לעסק 3 או 4 פעמים, אחד יצא והשני נכנס. כאילו שהיה תיאום ביניהם (בע' 34-37 לפר'; ובע' 38 לפר', ש' 14-15; בע' 39 לפר', ש' 19-27; בע' 40 לפר', שו' 21-23; בעמ' 41 לפר', שו' 19-21). עדותו של יוסף, היתה ברורה,שוטפת ואמינה. העד בן ה - 60 שנה, נשמע ונראה מעיד על דברים כהווייתם, כפי שקרו. בחלקים מסויימים בעדותו העד נראה כחווה שוב ובעוצמה, את תחושותיו ממועד הארועים, בספרו: "לא היה לי רישיון...נכנסתי ללחץ הנאשם אמר לי שהעסק שלי לא בסדר…מתוך פחד לא ידעתי מה לעשות..."(בעמ' 35 לפר', שו' 13-19). ועוד: "...בא עוד פעם מייק (הנאשם-ג'נ')…העסק הזה היה אז מצליח וחששתי שהעסק יסגר לי…ופחדתי שהעסק שלי יתמוטט...הנאשם היה איזה 3 פעמים אצלי בחנות וכל הזמן עם ההצגה הזאת עם המקטרת בפה וזה היה מרעיד אותי מפחיד אותי. הוא היה יושב שם בכסא האחד שהיה לי בעסק..." (בע' 36 לפר', ש' 5-17; ובע' 39 לפר', ש' 8-10). ועוד: "פחדתי ממייק (הנאשם-ג'נ')...זה היה יותר גרוע מאיום, זה איום אינטילגנטי ...שהוא יסגור לי את העסק ואני אשאר ללא כלום. זה יותר גרוע מאיום...ואם העסק היה נסגר, לאן הייתי הולך..." (בעמ' 38 לפר', שו' 19-24; וראה גם: בעמ' 37 לפר', שו' 13-14). ועוד: "...אני לא אשכח...את...ההתנהגות של הנאשם..." (בעמ' 39 לפר', שו' 25-26; וראה עוד: בעמ' 40 לפר', שו' 5-6, 21-23; ובעמ' 41 לפר', שו' 12 - 15). הנאשם טען, שיוסף העיד נגדו כי הוא כעס על הנאשם שאילץ אותו להגיש תוכניות 3 פעמים (בע' 146).ואולם:כאמור,עדותו של יוסף היתה אמינה, ולא דיברו איתו על תוכניות. 3. מלפני הרישיון, ואחרי קבלת הרישיון, יוסף לא עשה שום שינויים בעסק שלו [(מלבד התקנת ברז שריפה לכיבוי אש, שלא נכלל בדרישת הנאשם "כתנאי" לקבלת הרישיון) (בעמ' 42 לפר', שו' 21-22; ובעמ' 37 לפר', שו' 15-16)]. מענה לטענות ההגנה: 1. אי התאמות מסויימות בין דבריו של יוחאי לבין עדותו של יוסף, לא היו מהותיות,לא ירדו לשורשם של דברים, ולא גרעו ממה שסיפר יוחאי לעיצומה של לקיחת השוחד, או מעדותו האמינה של יוסף,כאמור. 2. אחרי ששולם כסף, שהועבר ברובו לנאשם, קיבל יוסף את הרישיון, ממש כפי שתיכנן זאת הנאשם. זאת, מבלי שיוסף עשה שינוי כלשהו בעיסקו (למעט ברז השריפה שאינו רלבנטי לענייננו). 3. הנאשם עצמו העיד שיוחאי היה איתו בעסק (בעמ' 129 ו - 148 לפר'). 4. בכך שיוחאי לא הזכיר את שמו של הנאשם בפני יוסף, או בכך שיוחאי החל את המו"מ הכספי עם יוסף מסכום גבוה יותר, אין כדי להעלות או להוריד, או כדי לגרוע מהראיות הברורות והחד משמעיות, שלפיהן הנאשם לקח שוחד מיוסף, כמתואר לעיל. 5. הנאשם טען: יוסף הוא שקרן ומנוול (בעמ' 143 לפר'). כאמור, לא זו היתה התרשמותי מיוסף. הנאשם העיד, שהוא גרם לכך שיוסף יגיש תוכניות בהתייחס לגגון (בעמ' 143, 144, 146 ו - 147 לפר'). ואולם: יוסף העיד, שוב ושוב, שהנאשם לא דיבר איתו על ליקויים בעסק, אלא אמר לו שאסור לו לייצר ביפו ושהעסק שלו ייסגר (בעמ' 36 לפר', שו' 6-7; בעמ' 37 לפר', שו' 18, 21-22; בעמ' 38 לפר', ש' 7-9, 28; בעמ' 39 לפר', שו' 4-10; בעמ' 42 לפר', שו' 18). 6. תמוה כיצד בביהמ"ש זכר הנאשם מה היתה ה"בעיה" הספציפית בעסק של יוסף, ומה דרש מיוסף ומה עשה יוסף, ואילו במשטרה, בשנת 1992, הנאשם אמר שהעסק לא מוכר לו, ובעל העסק, יוסף מוטולה, לא היה זכור לנאשם, והוא לא ידע מי הוא (ת/ 51, בעמ' 1, שו' 9-14; בעמ' 3, שו' 16; וראה גם: בעמ' 2, שו' 21-27). 7. תמוה כיצד בביהמ"ש סיפר הנאשם כיצד יוסף רץ אחריו ברחובות יפו התחנן וביקש שהנאשם יעשה לו טובה בענין הגגון (בעמ' 41 - 42 לפר'), ובמשטרה הנאשם לא אמר זאת למרות שנשאל על אותו העסק (ת/ 51, בעמ' 1-3). אישום שישי - לקיחת שוחד - עסק להלבשה, ברח' השוק 19, ת"א: הוכח מעבר לספק סביר, שהנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו: הנאשם פנה ליוחאי, ואמר לו שבחנות שברח' השוק 19 יש בעיה, צריך לסגור איזה שני פתחים. הנאשם אמר ליוחאי ש"אם לא משלם לא מעביר לו". בעל העסק פנה אל יוחאי וביקש שיגמור לו את הענין. יוחאי פנה לנאשם ואמר לו שאם בעל העסק יתן כסף, הוא יעביר זאת לנאשם, והנאשם יגמור את התיק. הנאשם אמר בסדר. הנאשם דרש 3,000 ש"ח. לאחר מו"מ כספי עם בעל העסק,הנאשם הסכים לסכום נמוך יותר (1,000 או 1,500 ש"ח). יוחאי קיבל מבעל העסק את הכסף, והעביר את הכסף לנאשם (ת/ 45, בעמ' 2-3; ת/ 47, בעמ' 4, שו' 26-28, ובעמ' 5, שו' 1). עת/ 3, פיסל מאירציק (להלן-פיסל) בעל העסק דלעיל, העיד שהנאשם הגיע, דרש רישיון, ואמר לו שאם תוך שבועיים לא יהיה לו רישיון, סוגרים לו את העסק. יוחאי דרש 3,000 ש"ח, לבסוף קיבל מפיסל 1,500 ש"ח, ואחרי שבוע שבועיים פיסל אכן קיבל את הרישיון (בעמ' 43-45 לפר'). במשטרה, ב9.12.92-, הנאשם אמר שהוא לא זוכר שהיה ברח' השוק 19, כף רגלו לא דרכה ברח' השוק 19, והנאשם לא ידע במה המדובר (ת/ 50, בעמ' 7, שו' 23-28; בעמ' 8 ו - 9). זאת כאשר פחות מחודש לפני חקירתו במשטרה, הנאשם ביצע ביקורת במקום (ת/ 26). באופן תמוה, בבית המשפט, בשנת 1999, הנאשם "זכר" והעיד, שהוא ביקר בחנות ברח' השוק 19 שהיה עסק שבטיפולו, ושהוא לא אישר את הרישיון כי העסק לא התאים לתוכנית שהעיריה ביקשה (בעמ' 130 לפר', ובעמ' 149 - 150 לפר'). גירסת ה"תוכניות" של הנאשם, "צצה" לראשונה בבית המשפט. במשטרה, בשנת 1992, הנאשם לא זכר תוכניות שנעשו לרח' השוק 19 (ת/ 50, בע' 8, שו' 23-25). את הרישיון פיסל קיבל לאחר התשלום. הנאשם טען: הטענות נגדו הן עלילת דם שנובעת מתסכולם של בעלי עסקים ממורמרים שהוא לא הצליח לממש את רצונם לקבל רישיון (ת/ 49, שו' 11-14). ואולם:בעלי העסקים שבאישומים 2,5,ו - 6 (שמהם הנאשם לקח שוחד) כן קיבלו רישיון. אישום שביעי - לקיחת שוחד - המזנון לפלאפל שברח' האצ"ל בשכונת התקוה: לא הוכח מעבר לספק סביר, שהנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו: בעלת העסק דלעיל, זמירה נרקיס (להלן-זמירה), רצתה לקבל רישיון עסק למסעדה. במקום היו חריגות בניה. הארכיטקט גבריאל נבון, עת/ 18 (להלן-נבון) העיד, שהוא ניסה למצוא פתרון, פנה לנאשם, שביקש 1,000 דולר "דמי תיווך" תמורת עזרה לקבלת רישיון לעסק של זמירה (בעמ' 123 לפר'). הנאשם הכחיש שנבון פנה אליו (בעמ' 151 לפר'). חלק מהותי מגירסתו של נבון (שנמצא אשם בעבירה של ניסיון לתיווך לשוחד בפרשה זו-ת/ 52), לא התיישבה עם גירסתה של זמירה, כדלקמן: 1. נבון העיד: הוא פנה לזמירה וביקש ממנה שהיא תשלם את ה- 1,000 דולר כדי להעביר את הכסף הזה לנאשם (בעמ' 123 לפר'). ואולם: זמירה העידה, שהיא לא ידעה עבור מי נבון דורש ממנה 1,000 דולר (בעמ' 72 לפר', שו' 12-13). לא זו אף זו, אלא שזמירה העידה, שהיא שאלה את נבון מי רוצה את הכסף, ונבון השיב לה "לא משנה", ושהוא צריך להעביר הלאה (בעמ' 71 לפר', שו' 21-22). 2. נבון העיד: התקיימה פגישה אצל זמירה, בין נבון, הנאשם, זמירה ואדם נוסף, ובפגישה היו ויכוחים, הנאשם טען שלא קיבל כסף ולא ביקש כסף (בע' 123 ו- 124 לפר'). ואולם: זמירה העידה, שרק עם נבון היא דיברה על הענין, וחוץ ממנו היא לא מכירה אף אחד (בעמ' 73 לפר', שו' 6-9). לנבון לא היה הסבר לדבריה אלה של זמירה, והוא לא ידע לומר אם זמירה משקרת (בעמ' 124 לפר'). 3. נבון העיד: שהוא קיבל מזמירה חלק מהתשלום של שכר הטירחה עבור עבודתו בסך של 1,000 או 1,000 ומשהו דולר (בעמ' 125 לפר'). ואולם: זמירה העידה, שהיא שילמה לנבון בערך 4,000 דולר (בעמ' 72 לפר', שו' 11). היסודות המשפטיים בעבירות של לקיחת שוחד דלעיל, מולאו: לפי הראיות שפורטו לעיל לגבי אישומים 2, 5, ו - 6, הנאשם, כעובד ציבור, קיבל כסף, באמצעות יוחאי, בעד פעולות הקשורות בתפקידו - עשייה (והחשה) ל"פתרון בעיות" שעיכבו מתן רישיון (אישום 2), עשייה (בטענות סרק) כדי "להעביר" את התיק ו"הסדרת" הרישיון (אישום 5), ועשייה (והחשה) "לגמור את התיק" ו"העברה" שלו כדי לקבל רישיון (אישום 6).זאת,תוך שהנאשם סוטה מן השורה במילוי תפקידו [סעיף 293 לחוק העונשין]. לפי הראיות, הנאשם במודע ואף במתכוון, לקח שוחד בעד פעולות הקשורות בתפקידו. סוף דבר: מחמת הספק, אני מזכה את הנאשם, מהעבירות של לקיחת שוחד שבאישומים שלישי, רביעי ושביעי. אני מרשיע את הנאשם, בעבירות כדלקמן: אישום ראשון - קשירת קשר לביצוע פשע - לקיחת שוחד - לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן- החוק) בצירוף לסעיף 290 לחוק - הנאשם קשר קשר עם יוחאי שמואל לקחת שוחד - כסף - מבעלי עסקים אשר נזקקו לרישיון עסק, תמורת פעולות שונות הקשורות בתפקידם, והקשורות להשגת רישיון עסק. אישומים שני, חמישי, ושישי: 3 עבירות של לקיחת שוחד - לפי סעיף 290 לחוק - הנאשם לקח שוחד מבעלי עסקים בעד פעולות הקשורות בתפקידו להשגת רישיון עסק. אישום שלישי - מירמה והפרת אמונים - לפי סעיף 284 לחוק - הנאשם עשה במילוי תפקידו מעשה מירמה והפרת אמונים הפוגע בציבור, בכך שרשם, ביודעין, דו"ח ביקורת כוזב, לגבי מימצאי ביקורת שערך בעסק. משפט פליליהרשעהשוחד