הכרעת דין 1. העבירות המיוחסות לנאשם בחמישה אישומים בכתב אישום מתוקן הן כדלקמן: אישום ראשון: חברות בארגון טרור עויין "החזית העממית לשחרור פלסטין" (להלן - הארגון) מאז נובמבר 2001, לאחר שגוייס על-ידי חוסין (להלן - חוסין), ונתן הסכמה ליטול חלק בביצוע פעולות צבאיות נגד ישראלים. אישום שני: נסיון שוד. בחודש נובמבר 2001 קשרו הנאשם וחוסין לגנוב מכונית בבעלות יהודית הנהוגה על-ידי תושב עיסוויה וזאת בעזרת איומי אקדח. בתאריך שאינו ידוע במדויק למאשימה, עצרו הנאשם וחוסין בעיסוויה מונית שהיתה נהוגה על-ידי ראמי עביד. חוסין איים על ראמי באקדח במטרה להפחידו ולגנוב ממנו את המונית, אך ראמי המשיך לנהוג למקום שבו היו אנשים, שם עצר והחל לצעוק. הנאשם וחוסין נמלטו מן המקום, תוך שחוסין יורה מן האקדח בכדי להקל את הימלטותם. אישום שלישי: עבירות בנשק שלא כדין, אימון בנשק וקשירת קשר לביצוע פשע: בינואר 2002, על-פי הוראת סאמר טארק (להלן - סאמר), פעיל בארגון ומבוקש על-ידי כוחות הבטחון הישראלים, אספו הנאשם וחוסין מנקודת מסתור שני מטעני צינור מאולתרים. מספר ימים לאחר מכן נסעו הנאשם וחוסין לרמאללה לפגוש את סאמר. בפגישה הורה סאמר לנאשם ולחוסין לבצע פיגוע שבו ישליכו את המטענים המאולתרים לעבר רכב הבטחון של האוניברסיטה. בהמשך הפגישה התאמן הנאשם בפירוק ובהרכבת רובה קלצ'ניקוב, וקיבל 10 כדורים לאקדח לצורך העברתם לירושלים. הנאשם העביר 10 כדורים אלה לעיסוויה באמצעות החבאתם בנעליו. כעשרה ימים לאחר הפגישה ברמאללה, יצאו הנאשם וחוסין לעבר האוניברסיטה העברית בהר הצופים בכדי לבצע את הפיגוע המתוכנן. הנאשם הצטייד באקדח ובמטענים. בהגיעם למקום הבחינו הנאשם וחוסין ברכב הבטחון, והחליטו שלא לבצע את הפיגוע מחשש שייתפסו. בפגישה נוספת בין הנאשם, חוסין וסאמר, תוכנן כי יומיים שלושה לאחר עיד אלאדחא, החל מיום 24.2.02, יבצעו פיגוע ירי לעבר בית ספר בגבעה הצרפתית, בית ספר בו עבד הנאשם בעבר. התוכנית היתה כי יגיעו למקום סמוך לשעה 14:00 השעה בה יוצאים תלמידים רבים מבית הספר ויירו עליהם. אישום רביעי: עבירות בנשק שלא כדין: על-פי הוראת חוסין, העביר הנאשם אקדח ממחבוא בבית חוסין לנקודת מחבוא אחרת ביודעו כי חוליה אחרת תבצע באקדח פיגוע ירי רצחני. אישום חמישי: נסיון רצח, עבירות בנשק ואימונים בנשק: בתאריך 2.2.02 נפגשו הנאשם וחוסין וסיכמו לבצע ביום 4.2.02 פיגוע ירי לעבר אוטובוס בכביש ירושלים-מעלה אדומים (להלן - הכביש). בתחילת חודש פברואר 2002, בשעות אחר הצהריים, על-פי הוראותיו של סאמר הגיעו הנאשם וחוסין לנקודת משלש שבה נמצא רובה מסוג קלצ'ניקוב. בעת איסוף הנשק, העבירו הנאשם וחוסין לידי רעול פנים שהיה במקום את מטעני החבלה המאולתרים אשר קיבלו לידיהם, כמתואר באישום השלישי. בתאריך 4.2.02, בשעות אחר הצהריים, התאמנו הנאשם וחוסין בירי ברובה מסוג קלצ'ניקוב, הנאשם לימד את חוסין את אשר למד בעת האימון, כמתואר באישום השלישי. מיד לאחר מכן יצאו הנאשם וחוסין לעבר הצוקים הצופים על הכביש, הנאשם הצטייד באקדח וחוסין הצטייד ברובה קלצ'ניקוב. בסמוך לשעה 18:40, הבחינו הנאשם וחוסין באוטובוס "אגד" בו נהג נח משה. הנאשם וחוסין ירו לעבר האוטובוס כ- 22 כדורים, אשר פגעו בחלקם באוטובוס וגרמו לו לנזק. לאחר ביצוע הירי, ועל פי הוראות טלפוניות שקיבלו מסאמר הנ"ל, הניחו הנאשם וחוסין את הנשק בנקודת משלש תחת עצי הזית בחורשה הסמוכה לכפר. 2. תשובת הנאשם אישום ראשון: הנאשם הודה בעובדות האישום הראשון. אישום שני: הנאשם כפר בכל עובדות האישום השני. אישום שלישי: הנאשם הודה כי על-פי הוראות סאמר, ביחד עם חוסין, אסף מנקודת מסתור שני מטעני צינור מאולתרים, ואחר כך נפגשו השניים עם סאמר ברמאללה. הנאשם כפר כי סאמר הורה להם לבצע עם המטענים פיגוע באוניברסיטה, אך כן הודה שבאותה פגישה ברמאללה התאמן בפירוק והרכבה של קלצ'ניקוב, קיבל 10 כדורי אקדח, החביאם בנעליו וכך העבירם לעיסוויה. הנאשם הודה כי כעבור 10 ימים יצא עם חוסין לעבר האוניברסיטה בהר הצופים על מנת לבצע פיגוע, לו התנגד, ובדרך הנאשם התחרט והשניים חזרו בהם. האקדח והמטענים היו בידיים של חוסין בלבד. הנאשם כפר בתכנון פיגוע בבי"ס בגבעה הצרפתית וטען כי מעולם לא עבד בבית ספר זה. אישום רביעי: הנאשם הודה בעובדות האישום הרביעי למעט הידיעה כי יבוצע עם האקדח פיגוע ירי רצחני. אישום חמישי: הנאשם כפר בעיקר עובדות האישום החמישי, אך הודה כי בתחילת פברואר, על-פי הוראות סאמר, הגיעו הנאשם וחוסין לנקודת המסתור, אספו בעצמם את הקלצ'ניקוב והעבירו לידי רעול פנים שהיה במקום את שני מטעני הצינור שהוזכרו לעיל. בתום עדויות המאשימה ולפני שעלה על דוכן העדים, תיקן הנאשם את תשובתו לאישום זה, והודה כי בתאריך 4.2.02 יצא עם חוסין לעבר כיוון העיר מעלה אדומים על מנת לחפש עבודה. כאשר הגיעו להר הצופה לכביש, חוסין נתן לו אקדח. הנאשם לא ידע שעומד להתקיים פיגוע ירי ולא היה שותף לתכנון או לירי (עמ' 57). רקע דיוני ועובדתי 3. כתב האישום הוגש בתאריך 5.3.02. עקב מחלת הסניגור הקודם ובקשת הנאשם, נדחה הדיון מעת לעת, ותשובת הנאשם מפי סניגורו הנוכחי ניתנה רק ביום 5.3.03. 4. הודעות הנאשם במשטרה וכן שני מסמכים בכתב ידו הוגשו בהסכמה (ת/1, ת/2, ת/3), והסניגור העלה טענות באשר למשקלם. 5. חוסין דרבאס העיד בבית-המשפט כעד תביעה, לאחר שמשפטו שלו הסתיים והוא הורשע ודינו נגזר. בשל סתירות בין עדותו בבית-המשפט לבין הודעותיו במשטרה, הוא הוכרז עד עויין, ההודעות הוגשו על-פי הוראת סעיף 10א' לפקודת הראיות [נוסח חדש]. כמו כן, הוגשו כתב האישום והסדר הטיעון במשפטו של חוסין (ת/8, ת/9, ת/10). 6. באשר לאישום החמישי: אין חולק כי חוסין ירה בתת מקלע קלצ'ניקוב על האוטובוס ביום 4.2.03 בשעה 19:00 לערך וכי הנאשם עמד לידו כשהוא מחזיק באקדח בלא שירה. האוטובוס נסע בכביש ירושלים - מעלה אדומים, היה ריק מנוסעים ונהג בו נוח משה. האוטובוס נפגע משמונה קליעים לפחות, חלקם בתא הנהג, בין הנהג למושב מאחוריו ובמקומות נוספים, אך איש לא נפגע. הירי היה מצוקי עיסוויה ממרחק כ-100 מטר מהאוטובוס (ת/4 - ת/7). עדות הנאשם בבית-המשפט והודעותיו במשטרה 7. בתשובותיו לכתב האישום ובעדותו בבית-המשפט המעיט הנאשם את חלקו ברוב הפעולות והמעשים בהם הודה באמרותיו במשטרה. כך גם חוסין. בדיקת העדויות והראיות שבפנינו מביאה למסקנה, כי יש לקבל את אמרות הנאשם בחקירה ולהעדיפן על עדותו בבית-המשפט, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן. 8. הנאשם אינו טוען כי ההודעה (ת/1) נגבתה באמצעים פסולים, אך טוען כי שליטתו בעברית הינה חלקית בלבד, החקירה התנהלה בערבית ואף בעברית, ונרשמה כולה בעברית. טענת הנאשם הינה, כי משקל ההודעה נמוך ביותר עקב ליקוי תקשורת בשל קשיי השפה. יש לדחות טענה זו. חוקר המשטרה דוד זריהן שולט בערבית ודיבר עם הנאשם בערבית ואף בעברית (עמ' 27). אף הנאשם אישר בעדותו כי בעת החקירה דיבר ערבית ועברית (עמ' 58). משיחו של הנאשם בבית-המשפט עולה, כי הוא מבין עברית (עמ' 59) וכי במשך מספר שנים עבד במקומות שונים בהם רכש הבנה ודיבור בעברית. הנאשם עוד הוסיף כך: ”ש. אתה לא אמרת כלום והחוקר כתב מדעתו? ת. הוא שאל אותי שאלות, אני השבתי לו והוא כתב" (עמ' 58 שורות 17-19). מהאמור לעיל עולה, כי התקשורת בין הנאשם לבין החוקר דוד זריהן היתה תקשורת טובה והם הבינו היטב אחד את השני. 9. עיקר האירועים עליהם מסר הנאשם הודעה שנרשמה בעברית מופיע גם במסמכים כתובים בערבית בכתב ידו (ת/2, ת/3). הנאשם אישר בהודעה בפני חוקר המשטרה כי המסמכים אכן נכתבו על ידו (ת/1 עמ' 8). 10. הודעת הנאשם ארוכה ומפורטת ומתייחסת למספר אירועים. הנאשם הודה בבית-המשפט, הן בתשובתו והן בעדותו, בחלקים ניכרים של האירועים עליהם דיבר בהודעה במשטרה. לנאשם אין הסבר מדוע חלקים מסוימים בהודעתו הם מדויקים וחלקים אחרים אינם כאלה. ואכן, הנאשם הודה במשטרה ובבית המשפט בחברות בארגון טרור, שיתוף פעולה הדוק עם חוסין, אימון בנשק ברמאללה והברחת 10 כדורים, הליכה לאוניברסיטה לבצע פיגוע ונסיגה בדרך עקב חששות, החבאת נשק בנקודות מסתור וכן בשהות עם חוסין בעת הירי לעבר האוטובוס. 11. בהודעה יש ביטוי מלא, כמו בבית-המשפט, הן לפחדים של הנאשם (בדרך לפעולה באוניברסיטה למשל) והן לעובדה כי הוא אישית לא ירה לעבר האוטובוס. מדברים אלה עולה, כי בהודעה כלולים פרטים לא מעטים לזכות הנאשם. 12. עדות הנאשם בבית-המשפט אופיינה בנסיון חוזר ונשנה למזער את חלקו, עד אבסורד. אף שהודה כי התגייס לארגון טרור כדי לבצע פעולות צבאיות (אישום ראשון) אמר בבית-המשפט כי התגייס פוליטית בלבד וכי התאמן בנשק "מתוך תחביב" (עמ' 67). כאשר נשאל מדוע העביר 10 כדורי אקדח בנעליו, התמם ואמר שאינו יודע לשם מה ואחר כך הוסיף כי חשב שזה בעבור ירי בחתונות (עמ' 69). הנאשם אף אמר, שאת הכדורים קיבל מסאמר הידוע לו כפעיל בארגון ומבוקש על-ידי כוחות הבטחון הישראליים. בתשובה המתוקנת לכתב האישום אמר הנאשם, כי ביום 4.2.02 הלך עם חוסין לחפש עבודה במעלה אדומים (עמ' 57). בעדותו (בעמ' 74-75) אמר כי הלך לחפש עבודה אצל קבלן בעיסוויה, וחוסין הפתיעו בביצוע ירי. הדברים לא רק סותרים אלא אף חסרי הגיון: חיפוש עבודה בלילה, בצוקי עיסוויה, ללא כתובת, ללא מקום, ללא שם הקבלן, ובעיקר הליכה ל"חפש עבודה" כשהשניים מזוינים בנשק. מדברים אלה עולה, כי עדות הנאשם בבית-המשפט אינה ראויה לאמון ונסיונו למזער חלקו או להפוך עצמו לצד פאסיבי לחלוטין, הוא נסיון סרק. עם זאת, ברור כי חוסין היה היוזם והדומיננטי בין השניים. 13. חוסין גייס את הנאשם לארגון ושיתף עמו פעולה. חוסין מסר בהודעותיו פרטים רבים, רובם דומה לפרטים שמסר הנאשם בהודעותיו (ראה ת/8 עמ' 6-9; ת/9 עמ' 3-6). בעדותו בבית-המשפט ניסה גם הוא להמעיט את חלקו של הנאשם והעיד כי הנאשם היה רק צופה בפעולות שהוא עצמו, חוסין, ביצע (עמ' 35). בעדותו העלה גרסה כבושה (שאחר כך אומצה על-ידי הנאשם), כי הנאשם הלך לחפש עבודה ביום 4.2.02 בערב, אולם כאשר נשאל מדוע הנאשם צריך היה אקדח אם הלך לחפש עבודה, התחמק מתשובה (עמ' 37 שורות 16-17). הודעות חוסין במשטרה וכן הודאתו בבית-המשפט בהליך שלו עצמו (ת/10) תומכות ומחזקות את גרסת הנאשם במשטרה. המסקנה הינה אם כן, כי יש להעדיף את הודעות הנאשם במשטרה על עדותו בבית-המשפט. 14. הודעות העד חוסין דרבאס במשטרה כאמור, הודעות חוסין במשטרה התקבלו כראיות על-פי הוראת סעיף 10א' לפקודת הראיות. הודעות אלה טעונות חיזוק כנדרש בהוראת הסעיף עצמו. להלן נמנה החיזוקים העיקריים: עדות חוסין עצמו בבית-המשפט בפנינו, המאשר חלק ניכר מהודעותיו; ההליך המשפטי של חוסין עצמו בבית-המשפט (ת/10) בו הודה כמעט בכל פרטי אמרותיו במשטרה (פרט לנסיון שוד המונית); הודעות הנאשם במשטרה ועדותו בבית-המשפט בפנינו מאשרים פרטים רבים מהודעות חוסין, הראיות בדבר הפגיעה באוטובוס - עדות הנהג, הפגיעות באוטובוס, התמונות. בעדות בבית-המשפט ניסה חוסין להסביר את הסתירה בין עדותו לבין אמרותיו באי הבנה של השפה העברית. יש לדחות טענה זו. ראשית, ממהלך עדותו בבית-המשפט התרשמנו כי העד מבין עברית. שנית, מעדות חוסין ומעדות גובה הודעותיו עולה, כי היתה ביניהם תקשורת טובה. שלישית, במהלך עדותו הועמד חוסין על כך כי העברית שלו טובה למדי וענה תשובה מתחכמת: "אני מדבר עברית אבל אני לא מבין עברית" (45 שורה 5). מכלל ראיות אלה עולה, כי אמרות חוסין במשטרה הן אמרות קבילות המכילות פרטים נכונים. 15. להודעות הנאשם וחוסין במשטרה יש ליתן משקל רב. ההודעות והגרסאות שבהן אמנם אינן זהות בדיוק, אך הן דומות. בהודעות יש פרטים רבים ומדויקים שרק מי שחווה והיה שם יכול למסרם. הנאשם עצמו ואף חוסין אישרו בעדותם פרטים רבים מתוך אותן הודעות. גרסאות הנאשם וחוסין במשטרה משתלבות היטב ומלמדות על שיתוף פעולה הדוק ביניהם. כפי שפורט לעיל, הנסיון שעשו השניים, למזער את חלקו של הנאשם, הינו נסיון פתטי שתוצאתו סתירות בולטות, התממות חסרת בסיס, והצגת גרסה ממעטת וחסרת הגיון פנימי. 16. על סמך כל האמור לעיל, נתייחס להלן לכל אישום בנפרד. 17. אישום ראשון: הנאשם הודה בעובדות האישום הראשון ובאשמה ועל כן יש להרשיעו בעבירה של חברות בארגון עוין לפי סעיף 3 לפקודה למניעת טרור. 18. אישום שני: בהודעה ת/1 - עמ' 2-3, אומר הנאשם כי הוא וחוסין תכננו לחטוף רכב מסוג GMC ישראלי הנמצא בשימוש של ערבי הגר לידם בעיסוויה ושניהם יצאו רעולי פנים באחד הערבים בשעה 19:00 לבצע הפעולה כשבידו של חוסין היה אקדח. התוכנית היתה לאיים על הנהג, לסלקו, לשדוד הרכב ולמכרו. אלא שבדרך, כמאה מטר לפני בית הנהג, הנאשם התחרט בגלל שאותו נהג התפרנס מנהיגה ברכב. לפיכך, הנאשם וחוסין חזרו הביתה בלא לעשות דבר. בהודעת חוסין (ת/8 עמ' 6) הוא מתאר תחילה נסיון שלו ושל הנאשם לשדוד רכב בו נהג אדם בשם אימן טהא. אחר כך תיאר מקרה בו הוא והנאשם ניסו לשדוד מונית בה נהג ראמי עסמט עביד, תוך איומי אקדח, אבל אותו ראמי המשיך לנהוג המונית לכיוון המסגד חרף האיומים והחל לצעוק, חוסין ירה 3 יריות באויר וביחד עם הנאשם ברחו מהמקום (ת/8 עמ' 6-7). בהודעה במשטרה ת/9 מסביר חוסין כי הוא והנאשם נזקקו לכסף לרכישת נשק, ועל פי הוראת סאמר טארק תכננו לשדוד רכב ולמכרו (עמ' 3). בהמשך חוזר ומתאר את נסיון שוד המונית על ידו ועל ידי הנאשם (עמ' 7 שורות 18-27). בעדותו בבית-המשפט אישר חוסין כי הוא והנאשם נכנסו למונית, בידו של חוסין היה אקדח והוא ירה בו. לדבריו, השניים לא היו רעולי פנים והנאשם לא ידע כלל כי מדובר בשוד. מעדויות אלה ניתן לקבוע בודאות העובדות הבאות: חוסין והנאשם קיבלו הוראה מסאמר טארק לשדוד רכב ישראלי על מנת למכרו ולהשתמש בתמורה למימון פעולותיהם. הנאשם היה מודע להוראה זו, והוא עצמו וחוסין העידו כי היו נסיונות מוקדמים שלא צלחו לקיים ההוראה של סאמר. באחד הערבים אחרי נובמבר 2001, הצטייד חוסין באקדח וביחד עם הנאשם עלו על מונית, איימו על הנהג, ראמי עביד, אך זה לא נבהל, נהג לכיוון המסגד, החל בצעקות והשניים נמלטו כשחוסין יורה. הנאשם הודה בצורך לבצע פעולה זו, אף כי לא בעצם ביצועה. השניים פעלו כשותפים, חוסין היה היוזם והמוביל אך הנאשם פעל כשותף: שניהם תכננו ביחד, ארבו ביחד, עלו למונית ביחד ונמלטו ביחד, לאחר שניסו לסלק הנהג וליטול את המונית באיומי אקדח שהיה ביד של חוסין. הודעות חוסין בענין זה מפורטות ומדויקות. עדות חסין היא עדות שותף לעבירה הטעונה סיוע. הסיוע נמצא הן בעדות הנאשם על כוונה קודמת והכנה קודמת לבצע שוד של רכב והן בדברי הנאשם על שיתוף הפעולה הנרחב שהיה לו עם חוסין בפעולות נוספות, באותה תקופה על אותו רקע. לאור האמור, יש להרשיע הנאשם בנסיון שוד על-פי סעיפים 402(ב) + 25 לחוק. 19. אישום שלישי: בהודעתו ת/1 עמ' 2 אומר הנאשם כי חוסין שכנע אותו לעשות פיגוע שיכוון לשומרים של האוניברסיטה בהר הצופים וכי הנאשם יצא עם חוסין לאוניברסיטה כשחוסין מצויד באקדח. מטרתם היתה לבצע פיגוע. 100 מטר לפני עמדת השומרים, הוא התחרט וחזר לביתו. חוסין אמר בהודעתו ת/8 עמ' 7-8 כי הוא והנאשם יצאו ביחד לפעולה זו עם האקדח ועם שני מטעני הצינור, ולאחר שנסוגו מביצוע הפעולה, נותרו האקדח והפצצות אצל הנאשם. מתשובת הנאשם בבית-המשפט ומהראיות עולה, כי בידי הנאשם היו 2 מטעני צינור וכי התאמן בפירוק והרכבה של קלצ'ניקוב והבריח 10 כדורי אקדח לירושלים. לציין, בתשובה לאישום החמישי אישר הנאשם כי העביר את מטעני הצינור לרעול פנים אלמוני. כמו כן הוכח, כי הסכים ללכת עם חוסין לאוניברסיטה על מנת לבצע פיגוע ירי, כשברשות חוסין אקדח. הסכמה זו מהווה קשר לביצוע פשע. אין בפנינו די ראיות לקבוע כי לצורך הפיגוע באוניברסיטה לקחו השניים גם את מטעני הצינור, ואין די ראיות לקבוע כי השניים תכננו פיגוע בבית ספר בגבעה הצרפתית. על-פי העובדות שהוכחו בודאות, יש להרשיע הנאשם בקשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, באימון בנשק לפי סעיף 143 לחוק ובנשיאת נשק שלא כדין לפי סעיף 144(ב) לחוק, שכן מטעני צינור נכללים בהגדרת נשק לפי סעיף 144(ג) לחוק. 20. אישום רביעי: הנאשם הודה כי העביר האקדח הנזכר באישום זה. הנאשם לא הודה בידיעה כי באקדח יבוצע פיגוע. ידיעה זו אינה מהווה אלמנט של העבירה, ודי בעובדות בהן הודה הנאשם כדי להרשיעו בעבירה המיוחסת לו - נשיאת נשק - לפי סעיף 144(ב) לחוק. 21. אישום חמישי: כפי שפורט לעיל, אין חולק עוד כי הנאשם וחוסין היו ביום 4.2.02 בערב על צוקי עיסוויה. בידי הנאשם היה אקדח ובידי חוסין קלצ'ניקוב בו ירה ופגע באוטובוס נוסע. המחלוקת הינה על תפקידו וידיעתו של הנאשם. מהראיות שבפנינו הוכח כי הנאשם ידע על הפיגוע, היה מעורב בתכנונו, ואף שלא ירה, הוא שותף לעבירה שביצע חוסין. בהודעה ת/1 עמ' 6-7 אומר הנאשם, כי חוסין בא לביתו עם הקלצ'ניקוב ושתי מחסניות. חוסין נתן לנאשם אקדח ושניהם הלכו יחדיו לצוק מעל כביש מעלה אדומים, חוסין שכב כשהקלצ'ניקוב בידו, הם חיכו 10 דקות עד שהגיע אוטובוס וחוסין ירה. לדברי הנאשם, תפקידו היה לשמור, לראות אם מישהו בא, ואם יפריע להם, על הנאשם לירות בו באקדח שהחזיק (עמ' 7, שורות 9-14). בעמ' 8 להודעתו, למטה, הבהיר הנאשם, כי היה עליו לשמור ולחפות על חוסין מפני הפרעה בעת שירה על האוטובוס. בבית-המשפט נקלע הנאשם לסתירות בענין זה כפי שפורט לעיל: פעם אמר שהלכו לחפש עבודה בעיסוויה ופעם במעלה אדומים וכאשר נשאל מדוע הלך לחפש עבודה כשעל גופו אקדח השיב כי נודע לו על הירי רק ברגע האחרון. מהודעת חוסין ת/9 עמ' 6 עולה, כי הנאשם היה שותף פעיל במיוחד לפיגוע זה, שכן הוא הדריך את חוסין כיצד להפעיל את הקלצ'ניקוב, כפי שלמד (אישום שלישי). מעדות חוסין בבית-המשפט ומהודעותיו עולה, כי הנאשם לא ירה אך עמד בקרבתו ושמר עליו. הנאשם וחוסין תכננו ביחד פעולת הירי על האוטובוס, הלכו בשעות הערב לצוקי עיסוויה; על-פי התכנון חוסין ירה, הנאשם שמר וחיפה עליו באמצעות האקדח, ואף היה מוכן לירות בכל מי שינסה להפריע לביצוע הפעולה. הנאשם אמנם לא ירה, אך השתתפותו בתכנון, בארגון הנשק, בהליכה בצוותא למקום הירי וכן השמירה והחיפוי הופכים אותו לשותף מלא במעגל הראשון - הגרעין הקשה - של מבצעי העבירה. הירי על אוטובוס הנע בכביש נועד להרוג, לפחות את הנהג. הכדורים פגעו בתא הנהג ולידו, ורק בנס לא נפגע. לפיכך, יש להרשיע הנאשם בעבירה של נסיון רצח לפי סעיף 305(1) לחוק. הנאשם נשא אקדח וטיפל בקלצ'ניקוב, ולכן יש להרשיעו גם בנשיאת נשק שלא כדין לפי סעיף 144(ב) לחוק. התוצאה אנו מרשיעים את הנאשם בעבירות הבאות: 22. אישום ראשון: חברות בארגון עוין - לפי סעיף 3 לפקודה למניעת טרור. אישום שני: בנסיון שוד - לפי סעיפים 402(ב) + 25 לחוק. אישום שלישי: בקשירת קשר לביצוע פשע - לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, באימון בנשק - לפי סעיף 143 לחוק ובנשיאת נשק שלא כדין - לפי סעיף 144(ב) לחוק. אישום רביעי: נשיאת נשק - לפי סעיף 144(ב) לחוק. אישום חמישי: נסיון רצח - לפי סעיף 305(1) לחוק, וכן בנשיאת נשק שלא כדין - לפי סעיף 144(ב) לחוק. משפט פליליטרור