כללי עניינה של תביעה זו בסכסוך שנתגלע בין בעלי דירות בבית המשותף ברח' יהושע בן נון 43 ירושלים. נציגות הבית ותשעה בעלי דירות הגישו תביעתם כנגד הנתבעים בגין שימוש יחודי שהם עושים בחצר ובחלקים שונים המהווים רכוש משותף של כל בעלי הדירות בבית. הנתבעים 1 ו-2 הם בעליה של דירה מס' 1, המצויה בקומה הראשונה בבית המשותף. הנתבעת 3, חברה בבעלות הנתבעים 1 ו-2 רשומה כבעלת דירה מס' 2, דירה נוספת באותה קומה. התובעים טוענים, כי הנתבעים משתמשים באופן בלעדי ברכוש המשותף ובשל כך מבקשים הם ליתן צו המורה להם להשיב את המצב לקדמותו תוך הסרת גדרות ושערים שהציבו מסביב לחצר המשותפת הסמוכה לדירתם ויתר השינויים שעשו ברכוש המשותף. מנגד טענו הנתבעים, כי מאחר שהתביעה החלה להתברר בפני המפקח על רישום המקרקעין, הרי שאין מקום לדון בה בפני בית המשפט. לטענתם, מעולם לא תפסו חזקה ייחודית בחלק מהחצר המשותפת, והם עושים ברכוש המשותף שימוש רגיל וסביר בלבד. יתר הפעולות שנעשו ברכוש המשותף, נעשו בהסכמת דיירי הבית המשותף, ועל כן לתובעים אין שום עילה כנגדם. התובעים 7 ו-8 נמחקו כתובעים, לאחר שהגיעו להסכם פשרה עם הנתבעים, בהחלטה מיום 5.2.08. אציין, כי בית המשפט ניסה להביא הצדדים להסכם פשרה במהלך הדיון וגם לאחר שהוגשו הסיכומים, אולם הדבר לא צלח. טענות התובעים 2. התובעים טוענים, כי התביעה הוגשה על ידי רוב הדיירים בבית המשותף, אשר מונה 12 דירות בסך הכל. מתוכם לא הצטרפו שתי משפחות בלבד. לטענתם, הנתבעים סיפחו את החצר המשותפת, גידרו אותה וחסמו אותה בשערים, כך שניתן לצאת ולהיכנס אליה רק מיציאות שבדירות הנתבעים, זאת תוך מניעת השימוש מיתר דיירי הבית המשותף. בנוסף, ריצפו שטח נכבד מהחצר המשותפת, פתחו פתחים וחלונות מדירתם, בנו מרפסת מוגבהת ומגודרת והניחו מתקנים, פרגולות ומשחקים. התובעים טענו כי מעולם לא נתנו הסכמתם לשימוש הייחודי שהנתבעים עושים ברכוש המשותף. דרך הפתחים שפתחו, נכנסים אורחים המתארחים בדירה שהסבו הנתבעים ל"אורחן" באופן הגורם נזק ומטרד יום-יומי לדיירי הבית, שכן הפתחים סמוכים לחדרי השינה של הדיירים. עוד נטען, כי הנתבעים סיפחו אל דירתם חלק מפיר הבית המשותף המצוי בחדר המדרגות של כניסתם. בפיר הבית התקינו הנתבעים תנור חימום עם ארובה אשר גורם לרעש וזיהום אוויר קשה לדיירי הבית ומהווה מטרד קשה ויום יומי. אמנם במסגרת הליך אחר התחייבו הנתבעים להסיר את התנור, אך עד היום לא עשו כן. הנתבעים הציבו גם מדחסי מזגנים רבי עצמה, על קיר הבית המשותף, בסמוך לחלונות חדרי השינה של דיירי כניסה א', באופן שהמדחסים ממוקמים מעל ובסמוך מאוד לבלוני הגז. לפיכך, ביקשו התובעים לקבל את תביעתם ולהורות לנתבעים להרוס את תוספות הבניה שביצעו בחצר הבית המשותף, להסיר את הגדר ואת השערים שקבעו סביב חלק מחצר הבית המשותף, להסיר את מתקני הקבע שהציבו באותה חצר, להרוס את המרפסת שבנו אל יחידת האירוח שבבעלות הנתבעת 3 ולהסיר את מדרגות הגישה מחצר הבית המשותפת אל דירתם, לאטום את פתחי הכניסה מחצר הבית המשותף אל דירת הנתבעים 1ו-2 ואל יחידות האירוח של הנתבעת 3. אשר לפיר מבקשים הם להרוס את תוספת הבניה שביצעו מתוך הפיר ולהשיב את זכות הקניין בכל הפיר לכל דיירי הבית המשותף, להחזיר על חשבונם את מערכת הביוב שהוזזה על ידם מפיר הבית המשותף אל החצר בה ממקומים בלוני הגז בחצר האחורית, להסיר את תנור החימום מפיר הבית המשותף ולהזיז את מדחסי המזגנים למקום שיוסכם על כל דיירי הבית המשותף. כמו- כן, ביקשו התובעים ליתן צו המונע מהנתבעים לעשות שימוש ביחידת המגורים של הנתבעת 3 כצימר/אורחן או כל השכרה לצרכים אלו על מנת למנוע את המטרד הקשה שבכך. טענות הנתבעים 3. הנתבעים טענו, כי כל שביקשו הוא לשפר את מצב הרכוש המשותף, תוך טיפוחו והשקעה בו, וכי הם אינם טוענים לחזקה ייחודית בו. הנתבעים טענו כי ישנם סעדים אותם ביקשו התובעים לראשונה בסיכומים וכן טענות שנטענו בכתב התביעה, אך נזנחו לאחר מכן. כך טענו ביחס לפתחים שבדירה הראשונה של הנתבעים, המדרגות בגישה לבית, הפסקת השימוש בצימר, הזזת בלוני הגז וכן פסיקת פיצויים כספיים. הנתבעים טענו, כי התובעים הסכימו לכל פעולותיהם, וכי לא נתקבלה הסכמת דיירי כניסה ב' בבית המשותף, שכן הבניין בכניסה ב' התנהל מימים ימימה בהתנהלות נפרדת. אשר לחצר, טענו הנתבעים כי הם אינם עושים שימוש ייחודי בחצר, וכל אחד מהדיירים שהיה מעוניין להשתמש בחצר המשותפת, יכול היה לעשות כן. לטענתם, השערים והגדרות בחצר נבנו לפי רצון והסכמת הדיירים כולם, השערים פתוחים וכל מי שחפץ בכך יכול לעשות בהם שימוש. ביחס לתנור הנמצא בפיר, טענו הנתבעים כי אמנם לא הסירו אותו מהפיר, אך הם נמנעים מלהפעילו על פי בקשת השכנים. כך נענו גם לבקשת השכנים והזיזו את מדחסי המזגנים. אשר לטענה כי סגרו את הפיר, טענו הנתבעים שהפיר נסגר בידיעת כל השכנים ומבלי שמי מהם ניזוק מכך. כאשר הוצג הפיר בפני בית המשפט בעת הביקור במקום, כל שנטען הוא ביחס להצבת התנור בו, ומכאן שיש לדחות כל טענה אחרת ביחס לכך. ביחס לפתחים שקיימים בדירותיהם, טענו הנתבעים כי בכתב התביעה התבקש רק הסעד ביחס לדלת הגינה של הדירה השנייה, וביחס ליתר הפתחים, מדובר בהרחבת חזית אסורה. אשר לאורחן שמנהלים בדירה, טענו הנתבעים כי רק בסיכומים הוסיפו התובעים את טענותיהם ביחס לכך, ומכל מקום אין כל איסור להשכיר את הדירה כפי שהם עושים והדבר אף נבדק על ידי עיריית ירושלים. דיון והכרעה מטעם התובעים העידו מר אברהם לוי, הגב' שושנה תנונרט, מר דוד לוי, הגב' ליאל אלמוג, הגב' אסתר ורטיגר, הגב' בתיה ברוכין והגב' דנה ברששת. מלבד הנתבע 1, העידו מטעם הנתבעים מר מתי מונג, אשר התגורר בעבר בבניין, הגב' אסתר סבן, דיירת נוספת בבניין, ומר נפתלי ורטהיים. ביקור בבית המשותף נערך ביום 3.1.2007, במעמד ב"כ הצדדים וחלק מבעלי הדין. לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, בתצהירי העדות ראשית, שמיעת העדויות מטעם הצדדים, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, שוכנעתי כי יש להעתר לחלק מהסעדים שביקשו התובעים. 5. בביקור במקום שנערך ביום 3.1.07, התרשמתי כפי שנכתב בדו"ח כדלקמן: "הבית נמצא ברח' יהושע בן נון 43 פינת רבי חסדא ירושלים, הבניין בן 3 קומות ולו שתי כניסות, ובסה"כ 12 דירות. הכניסה הראשית דרך רח' רבי חסדא. דירות הנתבעים נמצאות בקומת הקרקע ולהן שתי כניסות: האחת-דרך חדר המדרגות והשניה- כניסה פרטית דרך רח' רבי חסדא. בצד המזרחי של הבית קיימת חצר גדולה עם שני שערי ברזל. השער האחד ליד שביל הכניסה לבית והשני דרך רח' חסדא. קיימת גדר רשת המקיפה את כל החצר שסמוכה לדירות הנתבעים. בחצר דשא, פרגולה עם תאורה, נדנדות, ריצוף גרנוליט. החצר מטופחת מאוד. בצד הצפוני של הבית קימת טרסה עם ריצוף, בקטע זה קיימת גדר אבן עם פתח כניסה ללא שער. בטרסה זו מונח שולחן אבן עם ספסל וכסאות השייכים לנתבעים, בלב הטרסה קיימת כניסה נוספת לדירת הנתבעים 1-2. בצד הצפוני קיימת כניסה נוספת לדירת הנתבעים. ליד המדרגות והכניסה מותקן על הקרקע מזגן השייך לדירת הנתבעים 1-2. על פניו נראה כי שטח החצר משמש באופן ייחודי את דירות הנתבעים 1-2 בלבד. יצויין כי על פי הרישום, השטח הוא רכוש משותף השייך לכל בעלי הדירות. בחצר בצד הצפוני של הבית קיימים 3 מיכלי סולר השייכים האחד לנתבעים 1-2, השני למשפחות ברוכין והשלישי למשפחת רדיגר. כמו כן ישנם 2 בלוני גז השייכים למשפחת ברוכין, בחצר האחורית בצד הצפוני של הבית קיימת גדר רשת עם שער ברזל, בחצר זו קיימת כניסה לדירה אחרת אשר אינה צד להליך. בחצר זו מונחים על הקרקע 8 בלוני גז ו-2 מזגנים גדולים השייכים לדירת הנתבעת 3. החצר אינה מתוחזקת כראוי. התמונות שצורפו לתצהיר עדות הראשית של התובעים משקפות את המצב בשטח ומהוות חלק בלתי נפרד מדו"ח הביקור. בקיר החיצוני קיימת צנרת לדודי שמש השייכים לבעלי דירות שונים בבית. בסמוך למזגנים בחצר זו קיימים חלונות חדרי שינה של בעלי דירות בבית ובמיוחד של דירת דוד לוי. בצד הצפוני של הבית קיים פיר. ממבט מדירת דוד לוי נראה כי הותקן בפיר תנור נפט השייך לנתבעים 1-2 עם צנרת המובילה למעלה. התנור מותקן בקרבה גדולה לדירת דוד לוי. יצויין, כי בדירת נתבעים 1 ו-2 בצד הצפוני של הבית נבנתה תוספת בנייה ומעליה עמודים בקומה השנייה, כשהבנייה בה הופסקה. טענות התובעים בעת הביקור במקום, לשאלת בית המשפט, מתמקדות בתנור הנפט שבפיר ובארובה, במזגנים המקימים רעש וכן בחצר שבצד הצפוני המוחזקת באופן יחודי ע"י הנתבעים 1-2". הרכוש המשותף והשימוש בו רכוש משותף מוגדר בסעיף 52 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"): "כל חלקי הבית המשותף חוץ מן החלקים הרשומים כדירות, ולרבות הקרקע, הגגות, הקירות החיצוניים, המסד, חדרי המדרגות, מעליות, מקלטים וכן מתקני הסקה או מים וכיוצא באלה המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם אפילו הם בתחומי דירה מסויימת". הרכוש המשותף הוא כידוע, קניינם של כל בעלי הדירות בבית המשותף ואין למי מהם זכות לעשות בו שימוש ייחודי. חוק המקרקעין קובע הוראות שונות ביחס לשינויים שונים שהדיירים בבית המשותף רשאים לעשות וקובע מהו הרוב הדרוש לכל אחד מהם. סעיף 31(א) לחוק המקרקעין קובע מהו השימוש אותו רשאים לעשות שותפים במקרקעין ברכוש המשותף: "באין קביעה אחרת לפי סעיף 30, רשאי כל שותף, בלי הסכמת יתר השותפים- להשתמש במקרקעין המשותפים שימוש סביר, ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר;" על אף שסעיף 31 אינו דן בבתים משותפים, ראו בו בתי המשפט מורה דרך למקובל בבתים משותפים, כפי שנקבע בע"א 549/73 וינטרס נ' זמורה, פ"ד כח(1)645, בעמ' 649: "...מצד שני, כל בעל דירה גם אינו בן-חורין לעשות ברכוש המשותף ככל אשר יעלה על ליבו, מעין "הישר בעיניו יעשה", כשאין באותו ענין החלטה של האסיפה הכללית. גם זה לא יאפשר חיי שכנות טובה בבתים משותפים. אבל כאשר בעל דירה משתמש ברכוש המשותף שימוש רגיל באורח סביר, שלא הוסדר על ידי אסיפה כללית-שאני, ובלבד שלא ימנע שימוש דומה מבעלי דירות אחרים. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 31(א) לגבי בעלים משותפים במקרקעין שאינם בית משותף. ואף שסעיף זה אינו חל על בתים משותפים, הוא יכול לשמש לנו מורה דרך למה שמתקבל על הדעת בבתים משותפים בענינים דומים שלא הוסדרו במפורש בחוק או על פיו". המלומדים והפסיקה פירשו את אותו שימוש סביר שניתן לעשות במקרקעין המשותפים, כפי שהוגדר, בין היתר, על ידי עו"ד פנחס נרקיס בספרו: "שימוש כזה יהא שימוש סביר ובלבד שלא ימנע שימוש כזה מבעלי דירות אחרים. "שימוש סביר" הינו סוג של שימוש ברכוש המשותף שעונה על הצרכים הלגיטימיים של בעלי הדירות בבית המשותף והן של אפשרות הקיום בו בצורה נאותה ומתקבלת על הדעת. שימוש שכזה צריך שיהיה סביר ורגיל לפי תנאי הזמן והמקום" (ר' פ' נרקיס, הבית המשותף, מהדורה רביעית, הוצאת אוצר המשפט, בעמ' 152). ההגדרה מהו שימוש סביר, לא נקבעה בחוק. בתי המשפט פירשו והגדירו מהו אותו שימוש, כך קבע כב' השופט ברנזון בבית המשפט העליון: "המבחן הוא אפוא מבחן הסבירות מנקודת ראותם הכפולה של אדם ושכנו. הסבירות נבחנת לא רק מנקודת ההשקפה של נוחיות הנתבע אלא היא חייבת לקחת בחשבון באותה מידה את האינטרס של המחזיקים השכנים. לא די לשאול: האם עושה הנתבע שימוש ברכושו בדרך שיכולה להיות סבירה אלמלא היה לו שכן? השאלה היא: האם הוא משתמש בו באופן סביר בשים לב לעובדה שיש לו שכן?” (ע"א 302/63 רייס נ' קופף, פ"ד יח(3)309, 315). מן הכלל אל הפרט- לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והתרשמותי מהביקור במקום בהתייחס לרכוש המשותף ואת השימוש שעושים בו הנתבעים, שוכנעתי באופן חד משמעי כי הנתבעים עושים בחלקים נרחבים ממנו, שימוש שאינו בגדר שימוש סביר, וכי אין לאפשר זאת כפי שסברו הנתבעים. יחד עם זאת, ישנם שימושים שהנתבעים עושים, אותם אין לאסור. אשר לטענת הנתבעים לפיה כניסה ב' בבית התנהלה מימים ימימה בנפרד- טענה זו דינה להידחות. סעיף 59 לחוק המקרקעין דן בבית משותף המורכב ממבנים או מאגפים, וקובע כי על בעלי דירות בבית שכזה, המעוניינים בניהול כל אגף בנפרד, לקבוע זאת בתקנון הבית המשותף. בנוסף, באין קביעה בתקנון, רשאי המפקח להורות כי בית מורכב יתנהל כאמור, אם נוכח שנסיבות הענין מצדיקות לעשות כן. במקרה שלפנינו לא נקבעה הוראה שכזו בתקנון, ועל כן יש להתייחס לבית המשותף כמתנהל על כל חלקיו כאחד. עוד יצויין, כי כפי שעולה מהחלטת כב' המפקח הבכיר על רישום המקרקעין, עו"ד פנחס לוי, התובענה שהוגשה בפניו, נמחקה לבקשת נציגות הבית המשותף, ובלא שהתקיים בה דיון לגופו של עניין, ומכאן שאינני מקבל את טענת הנתבעים לפיה יש למחוק את התביעה דנן על הסף. להלן יפורטו הסעדים, כפי שפרטו אותם הצדדים. א. חצר הבית המשותף אין חולק כי החצר הסמוכה לדירות הנתבעים היא חלק מהרכוש המשותף. הנתבעים עצמם מודים בכך ואינם טוענים כי מדובר ברכושם הפרטי. בעת הביקור במקום התרשמתי, כפי שנזכר לעיל, כי הנתבעים עושים בחצר זו שימוש ייחודי ותופסים בה חזקה ייחודית. גידור המתחם, תיחומו בגדרות ושערים, אינם עולים בקנה אחד עם שימוש משותף, שרשאים לעשות כל הדיירים בבית המשותף. אין זה סביר וראוי בעיני כי כדי להיכנס לחצר משותפת יש צורך לבקש מפתח מהנתבעים. על כן הכניסה חייבת להיות נגישה ללא כל תנאי. כך גם הצבת מתקני קבע בחצר המשותפת, אינה בגדר שימוש שכזה, וכן בניית מרפסת ומדרגות בחצר המשותפת. יחד עם זאת, בקשר למרפסת ולמדרגות, נראה בעיני כי התובעים השהו תביעתם יתר על המידה ושוכנעתי כי מה שבאמת הפריע להם הוא השימוש היחודי על ידי גידור והצבת שער המעיד על סיפוח השטח. אין בידי לקבל את טענת הנתבעים כי קיבלו את הסכמת הדיירים בבית המשותף לביצוע שימושים אלה בחצר. התובעים הביעו את העדר הסכמתם לשימושים שעושים הנתבעים בנכס. בעדויותיהם בבית המשפט כאשר נתבקשו להתייחס למסמכים שונים, שלגביהם טענו הנתבעים כי מדובר בהסכמה של התובעים לשימוש הייחודי שהם עושים בשטח המשותף, הצהירו התובעים שאין מדובר בהסכמות לשימושים שנעשים בפועל, ומקצתם אף טענו שלא הוחתמו כלל על המסמכים. עדויות התובעים היו מהימנות עלי והתרשמתי כי מעולם, לא הסכימו לשימוש שעושים הנתבעים ברכוש המשותף. הנתבעים "התעלמו" מדיירי "כניסה ב" של הבית המשותף, בחושבם שאותם דיירים מתנהלים באופן נפרד. ואולם, שפי שצויין לעיל, הלכה למעשה מדובר בבית משותף אחד, והסכמת הדיירים משתי הכניסות רלוונטית ומתבקשת. שימושים אלה מונעים שימושים סבירים דומים מיתר הדיירים ולמעשה מהווים הצמדת החצר המשותפת לדירות הנתבעים, בלא שהתקבלה הסכמת בעלי כל הדירות בבית המשותף ולפיכך, שוכנעתי כי אין להתיר לנתבעים להמשיך ולנהוג כך ברכוש המשותף. ב. פתחים בקירות החיצוניים של הבית המשותף בדירות הנתבעים ראשית יצויין, כי כבר בכתב התביעה טענו התובעים כי פתיחת פתחים אלה, אינה בגדר שימוש סביר ברכוש המשותף, ולפיכך יש לאסרו. ברגיל, פתיחת פתח בקיר החיצוני הינה פעולה המצריכה הסכמה של רוב בעלי הדירות. ואולם, במקרה דידן, בשים לב להעדר מחאה מיד עם פתיחתם ולאור השיהוי בהגשת התביעה, לא מצאתי כי פתיחת פתחים אלה לכשעצמה, מהווה שימוש ברכוש המשותף אותו יש לאסור. יחד עם זאת, התרשמתי כי כניסת אורחים רבים מכניסות אלה, לרכוש המשותף, במקום הסמוך לחדרי שינה של דייר הבית, פוגעת ומפריעה לשכנים, ועל כן, אינו מהווה שימוש סביר. לפיכך, אני מורה כי הכניסה והיציאה מפתחים אלה אל הרכוש המשותף, תהא אסורה. ג. פיר הבניין לטענת התובעים, סיפחו הנתבעים את פיר הבניין משותף אל דירתם והוציאו קו ביוב שהיה בו והעבירו אותו לחצר האחורית. בנוסף, התקינו בפיר הבית המשותף תנור חימום שהסב רעש וזיהום אוויר קשה לדיירי הבית. אמנם, בין הצדדים הושג בעבר הסדר ועל פיו נמנעים הנתבעים מלהפעיל את התנור, אך התובעים מבקשים להורות לנתבעים להסיר את התנור מפיר הבניין ולהימנע מלהציב תנור או מתקן אחר בפיר. הנתבעים טענו, כי התנור לא הוסר בהסכמת מר לוי, הדייר לו הפריע התנור, והוא אינו מפריע לאיש שכן הוא אינו פועל. בנקודה זו, מצאתי לנכון להותיר את המצב כפי שהוא. יחד עם זאת, נוכח ההפרעה והמטרד שנגרמו לנתבעים בעבר מהפעלת התנור, אני מורה, איפוא, לנתבעים להימנע מהפעלת תנור שצינורותיו נמצאים בפיר הבית המשותף. גם ביחס לקו הביוב לא מצאתי לנכון לקבוע שיש פגם בהעברתו מהפיר המשותף אל החצר המשותפת. תוספת בניה לתוך הפיר המשותף- הנתבעים טענו כי הנתבעים סיפחו אל דירתם חלק מהפיר המצוי בחדר המדרגות של כניסתם. בביקור במקום התרשמתי כי בצד הצפוני של הבית נבנתה תוספת בניה ומעליה עמודים בקומה השנייה כשהבנייה בה הופסקה. בניה ברכוש המשותף, לצורך הרחבת דירה, טעונה החלטה שנתקבלה ברוב של בעלי ¾ מהדירות ובעלי 2/3 מהרכוש המשותף, לפי סעיף 71ב(א) לחוק המקרקעין. הסכמה שכזו לא ניתנה במקרה זה. יחד עם זאת, במשך שנים רבות, ככל הנראה כ-10 שנים, לא טענו הנתבעים דבר כנגד הבניה ובהתנהגותם יש לראות משום הסכמה שבשתיקה. ד. מזגנים התובעים טענו כי הנתבעים הציבו שני מדחסי מזגנים רבי עוצמה, על קיר הבית המשותף, הסמוך לחלונות חדרי השינה של דיירי כניסה א', אשר סובלים סבל רב מפעולת המדחסים, אשר בהיותם מחוברים ליחידת האורחן, הופעלו בעיקר בשעות הלילה והסבו רעש ומטרד קשה לדיירים תוך שהם מדירים שינה מעיניהם. הנתבעים טענו כי הזיזו את המזגנים למיקום אחר. מאחר שלא ידוע לבית המשפט האם אכן הוזזו מדחסי המזגנים , על כן אני מורה על הזזת מדחסי המזגנים מקיר הבית המשותף בסמוך לחלונות חדרי השינה של דיירי כניסה א'. עד להזזתם למיקום אחר עליו יסכימו כל דיירי הבית המשותף, יימנעו הנתבעים מהפעלת המדחסים והמזגנים, עד לקבלת ההסכמה, כאמור. ה. תביעה כספית בכתב התביעה ביקשו התובעים לחייב את הנתבעים במלוא נזקיהם כתוצאה מהמטרדים שנגרמו להם. ואולם, בסיכומים לא בא זיכרו של סעד זה, ובכל שלב שהוא לא ננקב סכום אותו מבקשים התובעים כפיצוי. משכך, שוכנעתי כי סעד זה לא פורט די צורכו ונשמט לאחר הגשת כתב התביעה ודינו להידחות. סיכומו של דבר- לאחר ששוכנעתי כי הנתבעים נהגו ברכוש המשותף כבשלהם, ביחס לחלק מהסעדים אותם ביקשו התובעים, אני נעתר ומקבל את התביעה בכל הנוגע לסעדים הבאים: החצר המשותפת- הנתבעים יסירו את כל השערים שבנו בחצר הבית המשותף באופן שכניסה לחצר תהא חופשית לכל בעלי הדירות. המתקנים שבחצר ישמשו את כל בעלי הדירות בבית, אלא אם כן יוסרו על ידי הנתבעים. המדרגות אשר בנו ברכוש המשותף בצמוד לדירתם והמרפסת שבנו בחצר המשותפת יוותרו על כנם, אך השימוש בהם יהא חופשי ונגיש לכל בעלי הדירות בבית המשותף. הכניסה והיציאה מפתחי הדלתות שפתחו הנתבעים בדירותיהם לחצר המשותפת תאסר ולא ישמשו עוד את הנתבעים ואורחיהם לכניסה ויציאה. אלה יעשו שימוש בכניסות המקוריות לדירות. פיר הבניין- אינני מורה לנתבעים להרוס מתקנים המצויים בו. יחד עם זאת, הנתבעים לא יפעילו כל תנור או מזגן המצויים בפיר זה. אם יופעל התנור או המזגן, אלה יוסרו מיד עם הפעלתם, ללא צורך בהגשת תובענה חדשה. הנתבעים יזיזו את מדחסי המזגנים מקיר הבית המשותף למקום מוסכם על התובעים. התביעה הכספית נדחית בזאת. הוצאות משפט- התובעים ביקשו לפסוק הוצאות מיוחדות לאור התנהלות הנתבעים אשר דחו דיונים וכן בשל קיום הליכי ביניים והעלאת טענות מקדמיות. הנתבעים כמובן התנגדו וטענו שהדחיות היו בהסכמה וחלקן אף נתבקשו על ידי התובעים. בנסיבות אלה אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. המזכירות תעביר פסק דין זה לב"כ הצדדים. ניתן היום ג' באדר, תש"ע (17 בפברואר 2010) בהעדר. יצחק שמעונישופט בכיר זיהום אווירמטרד