זהו ערעור על החלטת כב' הרשמת מרגלית מיום 23/12/08 אשר דחתה את בקשת המערער להטלת עיקולים זמניים על נכסים שונים של המשיבה. העובדות הצריכות לעניין המערער הגיש כנגד המשיבות תובענה לתשלום סכומי כסף שונים הנובעים מיחסי עבודה אשר התקיימו לטענתו בינו לבינן. המשיבה הינה בעלת מניות במשיבה הפורמאלית. המערער טוען בכתב תביעתו כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין המשיבות ולחייב את המשיבה באופן אישי בחובותיה של המשיבה הפורמאלית. במקביל להגשת כתב התביעה ביום 11/12/08 הגיש המערער בקשה להטלת עיקולים זמניים על המשיבות במעמד צד אחד. בקשה זו נדחתה על ידי כב' הרשמת בר"ג הירשברג ביום 14/12/08. בהחלטתה קבעה כב' הרשמת בר"ג הירשברג כי לא עלה בידי המערער להוכיח את תביעתו ברמה הנדרשת לצרכי צו עיקול זמני כב' הרשמת אף קבעה כי המערער לא הציג בפני בית הדין תשתית עובדתית מספקת אשר יש בה כדי לתמוך בהרמת מסך ההתאגדות. לבסוף קבעה כב' הרשמת כי לא עלה בידי המערער להוכיח את יסוד ההכבדה הנדרש לצורך קבלת צו עיקול במעמד צד אחד. בעקבות החלטה זו הגיש המערער בקשה נוספת ביום 23/12/08. בקשה זו נדחתה בו ביום על ידי כב' הרשמת מרגלית. בהחלטתה קבעה כב' הרשמת מרגלית כי המערער לא הציג בפניה ראיות חדשות אשר יש בהן כדי להביא לשינוי החלטת כב' הרשמת בר"ג הירשברג. כמו כן ציינה כב' הרשמת מרגלית כי המבקש לא צירף התחייבות עצמית כמתחייב על פי דין. על החלטה זו הוגש ערעור זה. טענות המערער המערער סבור כי שגתה כב' הרשמת מרגלית וכי יש בראיות אשר צירף כדי לבסס עילת תביעה לכאורה כנגד המשיבות. המערער אף סבור כי הראיות אשר צירף, יש בהן כדי להביא להרמת מסך ההתאגדות בין המשיבה למשיבה הפורמאלית. המערער מציין כי אם לא יינתן צו עיקול זמני כנגד המשיבות יביא הדבר להכבדה על ביצוע פסק הדין משאין למשיבה די נכסים. טענות המשיבה בתשובתה טוענת המשיבה שורה ארוכה של טענות פרוצדוראליות. טענות אלו הינן בתמצית: המערער לא ציין את כתובתו על כתב התביעה. המערער לא צירף את ההקלטות אשר ערך ולא צירף תצהירים מתאימים בנוגע לעריכת ההקלטות. הקלטות מטלפון סלולארי אינן מהוות ראיה קבילה. המערער לא הראה כי על פי הדין התורכי, אשר הוא הדין החל בענייננו, זכאי הוא לצו עיקול זמני. לבית הדין לא קנויה הסמכות העניינית לדון בתביעה כנגד המשיבה. לבית הדין לא קנויה הסמכות המקומית לדון בתביעה כנגד המשיבה והמשיבה הפורמאלית. לגופו של עניין סומכת המשיבה ידיה על החלטת כב' הרשמת. המשיבה מציינת כי המערער לא הציג די ראיות אשר יש בהן כדי להביא לקבלת הבקשה. באשר ליסוד ההכבדה מציינת המשיבה כי המערער לא הביא ראיות של ממש המצביעות על הברחת נכסים מצד המשיבה הפורמאלית. נוסף על כך טוענת המשיבה כי בבעלותה די נכסים, כך שהמערער יוכל להיפרע ממנה באם יקבל פסק דין לטובתו. הכרעה ביום 08/01/09 הורה בית הדין לצדדים להודיע באם ברצונם לקיים דיון בערעור. עוד נקבע בהחלטה כי ככל שלא תתקבל כל הודעה מטעם הצדדים יינתן פסק דין על יסוד החומר המצוי בתיק בית הדין. משלא התקבלה כל הודעה מטעם הצדדים ניתן פסק דין זה על יסוד החומר המצוי בתיק בית הדין. לאחר שעיינו בערעור ובכתב התשובה באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות במלואו. כתובת המערער עיון בכתב התביעה ובכתב הערעור מראה כי המערער לא ציין את כתובת מגוריו על גבי כתבי בי-דין אלו. אכן, על פי תקנות 9 ו-93 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 על תובע ומערער, בהתאמה, למסור את כתובת מגוריו. העובדה כי המערער לא ציין כתובת זו אכן מהווה פגם, גם אם פגם אשר אינו יורד לשורשו של עניין. איננו רואים מקום למחוק את כתבי טענותיו של המערער, יחד עם זאת מורים אנו למערער למסור את כתובת מגוריו בתוך 7 ימים מיום המצאת פסק דין זה. משקלן הראייתי של ההקלטות באשר להקלטות אשר צירף המערער טוענת המשיבה שלוש טענות: ראשית, המערער לא צירף את ההקלטות עצמן ובכך פגם באפשרות לעמוד על איכות ראיות אלו. שנית, המערער לא צירף תצהיר מתאים על האופן בו נערכו ההקלטות. שלישית, אין לקבל הקלטה מטלפון סלולרי משאין הן עומדות בדרישות הדין. קבילותן של הקלטות כראיה תלויה בעמידתן במבחני קבילות משלושה סוגים: מבחן קבילות טכני, מבחן קבילות מהותי ומבחן קבילות נורמטיבי (י' קדמי, על הראיות הוצאת דיונון, חלק שני בעמ' 1141). המבחן הראשון מטרתו לבחון כי לא נעשתה כל התערבות זרה בהקלטה עצמה. במבחן זה יש לבחון כי ההקלטה עצמה תואמת את המציאות העובדתית ושלא בוצעו בה שינויים כאלו ואחרים. על פי המבחן השני בוחנים את הראיה על פי כללי הקבילות הרגילים, דהיינו, האם תוכן הדברים המוקלטים הינו קביל כראייה. כך לדוגמא, באם ההקלטה תהווה עדות שמיעה תהא זו ראיה פסולה. המבחן השלישי מטרתו להחיל את כללי הפסלות הפרטניים הנוגעים להקלטות על פי חוק האזנת סתר התשל"ט - 1979. ההלכה היסודית בדבר קבילותן של הקלטות כראיות נקבעה בע"פ 28/59פלוני נגד היועץ המשפטי לממשלה פ"ד יג, 1205, 1209, בה נקבעו הדברים הבאים היפים לענייננו: "כדי שיהיה בידו של בית-המשפט להחליט על קבלת סרט ההקלטה, או התקליט, יש להוכיח או להראות תחילה קיומם של כמה תנאים מוקדמים, היינו: (1) כי המכשיר, או האמצעי האחר ששימש להקלטה, פועל כהלכה ועשוי לקלוט או להקליט דברים שנאמרו; (2) שהאדם אשר טיפל בהקלטה ידע את מלאכתו; (3) שההסרטה או ההקלטה מהימנים ונכונים; (4) שלא נעשו בסרט שינויים בצורת הוספות או השמטות; (5) זיהוים של המדברים שקולותיהם נקלטו; (6) שהדברים נאמרו והעדות הוגדה מרצונו הטוב של המדבר ללא כפיה וללא פיתוי." המשיבה טוענת בפנינו כי בהקלטה נפל פסול משבוצעה באמצעות טלפון סלולרי ועל כן ממילא לא הוצגה בפני בית הדין הקלטת המקורית של ההקלטה. טענה זו אין בידינו לקבל. כפי שניתן לראות המבחנים אשר נקבעו בע"פ 28/59 לעיל לא עסקו בסליל ההקלטה עצמו. מבחנים אלו בוחנים באופן מהותי את דרך ביצוע ההקלטה ולא את הטכנולוגיה בה נעשה שימוש בעת ההקלטה. מאחר שמשנות ה-50 ועד ימינו אנו חלו אי-אלו התפתחויות טכנולוגיות, סבורים אנו כי יש להתאים אף את הדין לשינויים אלו, עד כמה שהדבר אפשרי. איננו סבורים כי יש מקום לדרישה דווקנית לסליל הקלטה, כשם שלא נפסול תמונות אשר צולמו במצלמה דיגטלית, ללא סרט צילום אשר אותו ניתן להגיש כראיה. עד לפיתוחה של האפשרות להקלטתם של קולות וצלילים באמצעות מדיה אלקטרונית, היו הקלטות והסלילים האמצעי היחידי להקלטה. בשנים האחרונות אפשרויות הקלטה אחרות הולכות ותופסות את מקומן של שיטות ההקלטה המסורתיות. המשיבה לא טענה בפנינו כי הקלטה באמצעות הטלפון סובלת מחסרונות אשר אינם קיימים בהקלטה מכאנית רגילה. למעשה, כל שטענה המשיבה ב"גנות" ההקלטה באמצעות הטלפון הסלולרי הוא שאין בו סרט הקלטה. העובדה כי בטלפון סלולרי לא קיים סרט הקלטה אין די בה כדי להביא לפסילה גורפת של כל הקלטה המתבצעת באמצעות מכשירים אלו. החשש הקיים מפני שינויים ועריכות בהקלטה עצמה הינם חששות הקיימים בכל ראיה וראיה שהיא. כדברי כב' המשנה לנשיא דאז השופט חשין בע"פ 28/59: "בא-כוח המערער טוען, כי סרט הקלטה עשוי לסלף, אם נגזרו ממנו קטעים או נעקרו משפטים ומלים ממקומותיהם והועתקו למקום אחר בסרט. על כך אין איש חולק. אך אותו ליקוי הריהו קיים גם בעדות שבעל-פה: גם עד העומד על דוכן העדים, במעמד השופט, עשוי לשקר, ואף-על-פי-כן אין פוסלים עד משום שהוא חשוד על עדות שקר. את דברי הכזב של עד אפשר להוכיח בחקירה- שכנגד, או בעדות מזימה. ואף בסרטי הקלטה כך: הרי את הסרט ואת התקליט מגישים כראיה באמצעו עד המעיד על נכונותם ואמיתות תכנם, ולצד שכנגד ניתנת תמיד האפשרות להוכיח כזבם.סרט ההקלטה אינו ראיה כשהוא לעצמו. הוא בא רק לסייע לדבריו של עד המספר על ההודעה שנמסרה על ידי הנאשם, או על שיחה הנוגעת לענין שהתנהלה במעמדו מחוץ לבית המשפט. אך תחת אשר יספר העד את פרטי ההודעה או השיחה בנוסח שלו ובמלים שהוא בוחר לו, משמיעים את התקליט או את הסרט..." דברים אלו יפים הם גם לענייננו. שהרי למערער הייתה האפשרות להעיד על דברים כאלו ואחרים שנאמרו לו בשיחה זו או אחרת בתצהיר או בעדות שבעל פה. על כן אין אנו רואים מקום לפסול הקלטות אך ורק לאור הטכנולוגיה השונה אשר נעשה בה שימוש לשם ההקלטה. יחד עם זאת, בענייננו, המערער כלל לא צירף את ההקלטות עצמן. הלכה היא כי תמלילים אינם אלא ראיה משנית המסייעת לבית הדין להבין את הדברים הנאמרים בהקלטה (י' קדמי, על הראיות, הוצאת דיונון, בעמ' 1152). המערער אף לא צירף תצהיר התומך בדרך בה בוצעו ההקלטות, אלא משלא צורפו ההקלטות עצמן, אי צירוף התצהיר אינו אלא פגם משני. משלא צירף המערער את הקלטות עצמן, הרי שערכם הראייתי של התמלולים נמוך ביותר. בכך עוד נדון להלן. הדין החל והסמכות לדון בתובענה המשיבה טענה מספר טענות הנוגעות לדין החל, לפורום הנאות לדון בתובענה ולסמכות עניינית ומקומית. טענות אלו נטענו על ידי המשיבה כלאחר יד ואין מקומן להתברר בערעור על החלטת רשמת לעניין צו עיקול זמני. ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה בבוא בית הדין לבחון באם להיעתר לבקשה למתן צו עיקול זמני עליו לבחון בעיקר שניים: ראשית האם הציג המבקש ראיות מהימנות לכאורה המקימות זכות תביעה לסכום כסף. שנית, האם אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-דין, ככל שיינתן לטובת המבקש. בקשותיו של המערער עמדו בפני שתי רשמות שונות אשר קבעו כי המערער לא הציג די ראיות בכדי לעמוד ברף הנדרש בהליך זה. בענייננו מפנה המערער לתמלילי ההקלטות אשר ערך, מהן הוא מבקש להראות כי עומדת לו עילת תביעה טובה כנגד המשיבה. המערער לא הציג בפני בית הדין את ההקלטות עצמן וכפי שציינו עוד לעיל, משקלם הראייתי של התמלילים הינו נמוך ללא ההקלטות עצמן. ראיות אלו אין בהן די כדי להספיק בשלב מקדמי זה בוודאי כאשר עילות התביעה כנגד המשיבה מתבססות על הרמת מסך ההתאגדות בינה לבין המשיבה הפורמאלית. תביעתו של המערער הינה בעיקרה כנגד המשיבה הפורמאלית בעוד שהמשיבה נתבעת, כאמור, מכוח דוקטרינת הרמת המסך. הרמת מסך ההתאגדות אינה נעשית בבית דין זה כדבר שבשגרה אך חרף זאת, בחר המערער להגיש בקשתו כנגד המשיבה בלבד. המערער סבור כי יש בראיות אשר צירף כדי להרים את הנטל הראייתי הנדרש ממנו, אך אין דעתנו כדעתו. חתימתה של המשיבה על החוזה אשר צירף אינה מלמדת בהכרח על ערבות אישית או חבות אישית לחוזה. תמלילי השיחות אשר צירף, גם אם היה ניתן להם משקל מלא, אינם מעידים על קשיים כלכליים אצל המשיבה או המשיבה הפורמאלית. המערער מפנה לפסיקה אשר לשיטתו מלמדת כי די בראיות מעין אלה כדי להרים את מסך ההתאגדות. סבורים אנו כי אין בפסיקה אליה הפנה המערער כדי לסייע לו. ההחלטה הראשונה אליה התייחס המערער, באופן מגמתי וחלקי, הינה מבש"א 2429/02, עניינה בסילוק תביעה על הסף. בעוד שבבקשה לסילוק על הסף יש משמעות לאפשרות, ולו קלושה להרמת מסך ההתאגדות, בענייננו נקודת המבט הינה כמעט הפוכה. בעוד שבבקשה לסילוק על הסף יש לבחון האם כתב התביעה, וכתב התביעה בלבד, מגלה עילה, גם אם חלשה, הרי שבבקשה לעיקול זמני השאלה הינה ראייתית בעיקרה. אף מפסק הדין בע"א 271/85 לא ניתן ללמוד ממנו גזירה שווה לענייננו. פסק-דין זה ניתן בערעור על פסק-דין של בית משפט מחוזי, כלומר לפני בית המשפט נשמעו ראיות ומדובר בהליך חלוט. לא ניתן להשוות החלטה של בית משפט בערכאת ערעור על פסק דין בתובענה גופא להחלטה בבקשה לצו עיקול. המערכת העובדתית והמשפטית אשר נפרשת בשני מקרים אלו שונה בתכלית. בענייננו יזהר בית הדין בטרם יגיע למסקנה עובדתית כלשהי, ולו לכאורה, קל וחומר שזהירות זו תינקט בשאלות הנוגעות להרמת מסך ההתאגדות. על כן סבורים אנו כי לא נפל פגם בהחלטת כב' הרשמת מרגלית. הכבדה על ביצוע פסק הדין גם אם היה המערער מוסר את ההקלטות עצמן ולא רק את התמלילים סבורים אנו כי לא היה בכך כדי לסייע לו. איננו סבורים כי הראיות אשר הציג בפנינו המערער יש בהן כדי להצביע על הכבדה אפשרית בביצוע פסק הדין. תמלילי השיחות אשר הובאו על ידי המערער, גם אם היה ניתן להם משקל ראייתי משמעותי לא ניתן ללמוד מהם דבר. הראיות המובאות בתמלילים אלו אינם אלא עדות שמיעה על מצבה של המשיבה הפורמאלית - הא ותו לא. ודוק: בקשתו של המערער הופנתה כנגד המשיבה, ולא כנגד המשיבה הפורמאלית. המערער מצביע על מספר נכסים המצויים בידיה של המשיבה ועל כך שייתכן ולא יהיה בהם כדי לכסות את מלוא סכום התביעה, ככל שיזכה בה. לשם כך מצביע המבקש על מספר נכסים המצויים בבעלות המשיבה. נודה כי לא ירדנו לסוף דעתו של המערער. מחד, לא הוצגה בפנינו כל ראיה בעלת ערך לגבי קשיים כלכליים הן לגבי המשיבה והן לגבי המשיבה הפורמאלית. מאידך, מציג הוא בפנינו ראיות לכך שבבעלות המשיבה ישנם נכסים כאלו ואחרים. למעשה המסקנה הנוצרת מדברים אלו היא כי אין מקום ליתן צו עיקול כנגד המשיבה. על כן, גם בנושא ההכבדה לא נפלה כל שגגה בהחלטת כב' הרשמת. סוף דבר - הערעור נדחה במלואו. המערער ישא בהוצאות המשיבה בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין. ניתן היום י"ב בניסן, תשס"ט (6 באפריל 2009) בהיעדר הצדדים. הגשת ראיותהקלטה