להלן הכרעת דין בנושא הרשעה בעבירת חברות בארגון טרור: הכרעת דין 1. כתב האישום החזיק בתחילה שלושה אישומים, אולם במהלך הדיונים חלו תפניות חדות, שנגסו בו לא מעט. להלן הדברים כסדרם: כתב האישום 2. באישום הראשון נטען, כי בתחילת שנת 2001, נפגש הנאשם עם חמדי קורעאן (להלן - חמדי), פעיל בארגון טרוריסטי "החזית העממית לשחרור פלסטין" (להלן - הארגון) והתיידד עמו. מספר חודשים לאחר מכן, ביום 27.3.01, בשעה 06:00, או סמוך לכך, נפגשו השניים ברמאללה. הנאשם סירב להצעת חמדי להיות חבר בארגון, אך נעתר לבקשתו, להעביר מכונית מרמאללה לאזור תלפיות, להחנותה שם ולדווח לו. הנאשם הסיע מכונית מיצובישי, החנה אותה בתלפיות ודיווח לחמדי. המכונית הכילה מטען חבלה ומנגנון הפעלה בשליטה מרחוק. בשעה 07:40 התפוצצה המכונית, פצעה תשעה בני אדם וגרמה נזק לרכוש (להלן - הפיגוע בתלפיות). מספר ימים לאחר מכן, נפגש הנאשם עם חמדי, הסכים להיות חבר בארגון ולקחת חלק בפעולותיו נגד מדינת ישראל. בגין מעשיו אלה, הואשם הנאשם במגע עם סוכן חוץ - עבירה לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן - החוק) ובחברות בארגון טרוריסטי - עבירה לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טרור, בצירוף סעיפים 1 ו-8 לפקודה, וההכרזה לפי הפקודה מיום 22.6.89. 3. באישום השני נטען, כי ביום 17.8.01 או בסמוך לכך, העביר סאמר מועתב (להלן - מועתב) מכונית סובארו ובה מטען חומר נפץ (להלן - מכונית התופת) מרמאללה לירושלים, אותה קיבל מפעיל בארגון, שאדי שורפא (להלן - שורפא), והחנה ברח' הורקנוס בירושלים. מועתב ושורפא תיכננו להפעיל את המטען באמצעות טלפון סלולרי, אשר היה מחובר למטען חומר הנפץ. כעבור יומיים, משלא הצליחו מועתב ושורפא להפעיל את מכונית התופת, ביקש חמדי מהנאשם להגיע אליו לרמאללה. במהלך פגישתם ברמאללה, מסר חמדי לנאשם מטען חבלה עם מנגנון הפעלה בשליטה מרחוק, וביקש ממנו להניחו מתחת למכונית התופת, אשר עדיין עמדה ברח' הורקנוס בירושלים, ולדווח לו על הביצוע. הנאשם חזר עם המטען מרמאללה לירושלים, ביקש מחברו סאמר אבו נאב (להלן - סאמר) להצטרף אליו, ויחדיו נסעו לרח' הורקנוס. שם איתר הנאשם את מכונית התופת, הניח את מטען החבלה שקיבל מתחתיה, ועזב את המקום עם סאמר. עם הגיעו לשער שכם בירושלים, התקשר הנאשם לחמדי ודיווח לו על הביצוע. ביום 21.8.01 בשעה 14:20 התפוצץ המטען שהונח כאמור, וגרם נזק לרכוש באזור הפיצוץ. במהלך הנחת המטען ידע הנאשם, כי מדובר במטען חבלה, אשר בכוחו לגרום למותו של אדם (להלן - הפיגוע בהורקנוס). בגין מעשיו אלה הואשם הנאשם בסיוע לאויב במלחמה - עבירה לפי סעיף 99 לחוק ובניסיון לרצח - עבירה לפי סעיף 305 לחוק. 4. באישום השלישי נטען, כי במועד לא ידוע, לאחר שהצטרף הנאשם לארגון, כאמור באישום הראשון, קשר הנאשם קשר עם שני פעילי הארגון - צאלח עלווי (להלן - עלווי) וסאמר, לירות על חיילי צה"ל בסמוך למחסום עזריה. הנאשם, עלווי וסאמר, לקחו רובה מסוג 5MP ואקדח, הלכו לכיוון המחסום והסתתרו במקום, בכוונה לירות על חיילי צה"ל. עקב גילויים על ידי חיילי צה"ל, ירו הנאשם ושותפיו מספר יריות לעבר החיילים, אך לא פגעו בהם וברחו מהמקום (להלן - אירוע הירי). בגין מעשיו אלה הואשם הנאשם בקשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה - עבירה לפי סעיף 99 בצירוף סעיף 92 לחוק ובחבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 329(2) לחוק. העובדות במישור הדיוני 5. כתב האישום הוגש ביום 17.12.01. ביום 27.12.01, היה הנאשם מיוצג על ידי עו"ד לאה צמל, אשר הודיעה, כי הקריאה והסבירה לנאשם את כתב האישום בקפדנות, וביקשה פרק זמן של חודש וחצי על מנת להשיב עליו. ביום 7.3.02 הודיע עורך דין ממשרדה, כי הצדדים עומדים לפני הסדר והיא מבקשת פרק זמן נוסף. ביום 10.4.02 הודיעה עו"ד צמל על הסדר טיעון חלקי, לפיו באשר לעובדות האישום הראשון - הנאשם מודה בכל; באשר לאישום השני - הוא מצוי במשא ומתן; ובאשר לאישום השלישי - הנאשם הודה בעובדות תוך ציון שהדבר נעשה מרחוק. 6. נקבע אפוא מועד נוסף - 25.4.02 ושוריין המועד 20.6.02 להוכחות. ביום 25.4.02 נמסר ממשרדה של עו"ד צמל, כי מסיבות אישיות לא עלה בידיה לבוא בדברים עם ב"כ המאשימה, כדי לגבש הסכמה. לפיכך נקבע מועד נוסף - 10.6.02. 7. לבקשת אביו של הנאשם, שלא היה בידו לממן שכר טרחת עורך דין, ולאור בקשת עו"ד צמל לשחררה מהייצוג, מונה עו"ד אנדרה רוזנטל מטעם הסנגוריה הציבורית לייצג את הנאשם. עו"ד רוזנטל ביקש לדחות את המועד שנקבע ליום 10.6.02 כדי לשוחח עם הנאשם. ביום 12.6.02 מסר עו"ד רוזנטל, כי ישב עם הנאשם כשלוש שעות בבית המעצר, עבר עמו על חלק מחומר הראיות וכי לנאשם היו טענות קשות לגבי ייצוגו הקודם, בגינן ביקש לאפשר לו לחזור בו מהודאתו, ובקשתו נענתה בחיוב. עו"ד רוזנטל אמור היה לפרט בכתב את תשובת הנאשם ולהעלות טענות זוטא, אם תהיינה, לא יאוחר מיום 16.6.02. תחת זאת פנה עו"ד רוזנטל בכתב לבטל את מועד ההוכחות כדי לנקוט בהליכים בבית המשפט העליון להסרת חסיון. ביום 1.7.02 ביקש עו"ד רוזנטל דחייה נוספת, והדיון נדחה ליום 15.7.02. במועד זה התבקשה דחיה נוספת, מאותו טעם, והדיון נדחה ליום 18.9.02. 8. ביום 18.9.02 התייצב גם עו"ד מנחם בלום שהודיע, כי קיבל עליו את ייצוג הנאשם. הסנגוריה הציבורית שוחררה ושוב התבקשה דחייה. 9. לאחר תשעה חודשים, ולאחר שהחליף ייצוג פעמיים, ביטא הנאשם לראשונה כוונה לקיים משפט זוטא. שוב התבקשה דחיה ונקבע למתן תשובה לאישום ביום 3.10.02. תשובת הנאשם לכתב האישום 10. באשר לעובדות האישום הראשון - הנאשם כפר בכל. הוא טען, כי אינו מכיר אדם בשם חמדי, לא נפגש עמו, לא התבקש להעביר מכונית, ואין לו מושג אם הועברה מכונית כזו. חמדי לא ביקש ממנו להצטרף לארגון, והוא לא נהג בשום מכונית מיצובישי, באזור תלפיות, במועד כלשהו. באשר לאישום השני - הנאשם טען, כי את מועתב ואת שורפא הכיר בכלא "שקמה" לאחר מעצרו ומעצרם. אין לו כל ידיעה על העברת מכונית, או אם השניים ניסו להפעיל מכונית ולא הצליחו. את סאמר הוא מכיר היטב, בהיותם שותפים לעבודה על טרקטור, וההיכרות ביניהם ממושכת, אך הוא לא נסע עמו לרח' הורקנוס, ואין הוא מכיר את המקום. באשר לאישום השלישי - הנאשם טען, כי הוא מניח שמדובר בסאמר אותו הוא מכיר. הנאשם גם מכיר את עלווי שעבד אתם כפועל מדי פעם. מעבר לכך הכחיש כל מעורבות באירוע הירי. 11. עו"ד בלום טען שההודעות שמסר הנאשם אינן קבילות, ביקש לחקור את אנשי המז"פ שנתנו חוות דעת, שכן פרטים שמסר הנאשם בהודעותיו אינם תואמים ממצאים בזירת האירוע. עם זאת הסכים שלא לקיים משפט זוטא באופן נפרד, וכי ההכרעה בעניין קבילות הודעות הנאשם תתקבל במסגרת ההכרעה הסופית. טענות הזוטא שהעלה עו"ד בלום התמקדו בלחצים נפשיים ופיזיים שהופעלו כלפי הנאשם, אשר, לטענתו, לא יכל לעמוד בהם, ובסופו של דבר אמר דברים שהוזן בהם ושינה בכל פעם את גרסתו כדי לרצות את חוקריו. כדוגמא, בשחזור הפיגוע בתלפיות הוביל הנאשם את חוקריו לקניון מלחה והם צעקו שהוא שקרן. באשר לפיגוע בהורקנוס - פעם טען כי המטען הונח בקופסת עץ וכשהחוקרים לא קיבלו את גרסתו שינה אותה לקרטון חלב. עוד טען, כי הנאשם נחקר ללא הרף, פרט להפסקות מתחייבות. מספר חוקרים התחלפו ביניהם, ומפיהם למד הנאשם חלק מהגרסה שמצפים לשמוע מפיו. הנאשם לא הוכה במהלך החקירות, אך טען כי החוקרים העליבו וקיללו אותו קללות גסות ביותר ואיימו עליו. לטענתו, תוך כדי החקירה הקשה, מונה עו"ד עלאדין מטעם הסניגוריה הציבורית לייצג את הנאשם. עו"ד עלאדין ביקר את הנאשם פעם אחת, הנאשם ביקש ממנו להתלונן על העינויים שהוא עובר בחקירה ומאז לא ראה אותו יותר. עו"ד עלאדין הגיש תלונה למח"ש, אולם עד להגעת חוקר ממח"ש ספג הנאשם איומים רבים, בגינם סירב לדבר עם החוקר. הנאשם איבד תחושת זמן במשך מספר שבועות, בהם לא ידע להבחין בין יום ללילה, והיה נתון בבידוד מוחלט במשך שלושה חודשים; במשך כחמש יממות או יותר לא נתנו לו לישון; הוא אינו יודע כמה זמן עבר ממעצרו ועד שמסר הודייתו הראשונה, כשהוא נתון בתנוחות הגורמות למתח ולחץ. 12. הודעות הנאשם במשטרה והזכ"דים שנרשמו על ידי אנשי השב"כ במהלך החקירה הוגשו לבית המשפט, בכפוף להחלטה בדבר קבילותם. לבית המשפט הוגש תיק מוצגים ובו 4 הודעות של הנאשם תחת אזהרה, לשתיים מהן (ת/1, ת/2) צורפו הודאות בכתב ידו של הנאשם (ת/1א, ת/2א). מההודעה ת/4 נעדר מסמך נוסף שנכתב על ידי הנאשם זמן קצר לפני שמסר הודעה זו (ת/4, עמ' 3, ש' 15-17). כמו כן צורפו 17 זכ"דים, ובהמשך הוגשו מוצגים נוספים, שחלקם התייתר בגלל ההתפתחות הבאה. תיקון כתב האישום 13. בישיבת בית המשפט שהתקיימה ביום 10.4.02 הסכים ב"כ המאשימה עם עו"ד צמל, כי יש לתקן את סעיף האישום השלישי באופן שלנאשם תיוחס עבירה של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 + 335(א)(1)(2) לחוק (פרו' עמ' 3 סיפא) ולמען הסדר - יראו את האישום השלישי כמתוקן בהתאם. 14. ביום 29.1.03 ביקש ב"כ המאשימה לתקן את כתב האישום, באופן שהעובדות הנוגעות לפיגוע בתלפיות תימחקנה וכן תמחק הוראת החיקוק הראשונה (עמ' 95, ש' 4-6). הדבר נעשה באורח מפתיע, בעיצומן של ראיות התביעה, לאחר שהעידו מטעמה תשעה עדי תביעה, ביניהם גובי ההודעות ואנשי שב"כ שרשמו זכד"ים, אשר ברובם נרשם תיאור מפורט בדבר מגעיו של הנאשם עם חמדי, הסכמתו של הנאשם להצטרף לארגון, מעורבותו בפיגוע בתלפיות. באותו שלב כבר הוגשו קלטת (ת/11) ודו"חות שחזור הפיגוע בתלפיות, שבאחד הטעה את החוקרים, ובשני ידע להצביע על המקום בו החנה את מכונית התופת וידע לומר כי הייתה מסוג מיצובישי (ת/12-ת/14). לפיכך יש לזכות את הנאשם ממגע עם סוכן חוץ - עבירה לפי סעיף 114(א) לחוק בהתאם לסעיף 94(א) סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ד-1982. התייחסות לטענות הזוטא 15. השאלה היא, אם מחומר הראיות שנותר ניתן להרכיב פסיפס, אשר יוביל למסקנה שידו של הנאשם הייתה בפיגוע בהורקנוס ובאירוע הירי, וכי היה חבר בארגון טרוריסטי. משנמחק האישום הראשון, המבוסס על הודאותיו של הנאשם ועל שחזורים שעשה, החל הספק לחלחל לפרטים האחרים בהם הודה, פגע במשקלם הראיתי והוסיף משקל לטענות הזוטא; כמו בפרטים בהם הפליג הנאשם בתיאור חלקו בפיגוע בתלפיות - הפליג הנאשם בפירוט נסיבות הפיגוע בהורקנוס, שבו מסר פרטים שונים בכל אחת מהודעותיו, ובאירוע הירי, מנה ושינה שמות שותפים. על כל אלה הוסיף כהנה וכהנה גניבות רכב, פריצות לרכב, מסחר ברכב, ואף הודה בהשתתפות בפיגועים נוספים שצלחו, ברח' יפו, בנתניה, וכאלה שלא צלחו - בגילה וברובע היהודי. הנאשם גם לא היסס לשרבב את שמו כחשוד ברצח השר רחבעם זאבי ז"ל. 16. שמענו מפי הנאשם שכתלי בית המעצר מוכרים לו מגיל 15, אך זאת רק בגין עבירות רכוש (עמ' 133 ש' 27; עמ' 134 ש' 4-6). עד למעצרו בתיק זה, הוא היה נתון במעצר עד תום ההליכים כחודשיים וחצי בגין גניבות רכב. בתיק זה טען בפני בית המשפט כי נחשד בקשר לרצח השר רחבעם זאבי ז"ל, נחקר ונוקה מחשד זה (ת/25 עמ' 1, וכי תמונתו הופיעה בעיתון כחשוד ברצח, הוא פנה לשוטר בבית המעצר, שאמר לו שזו טעות (עמ' 132). אולם, בטענות אלו אין ממש, שכן חקירת הנאשם החלה ביום 18.11.01 בשעה 15:00 (ראו פקודת מעצר - ת/10 וזכ"ד - ת/9א); השר רחבעם זאבי ז"ל נרצח ביום 17.10.01; ואין ראיה, פרט לדברי הנאשם עצמו, כי שמו שורבב לפרשת הרצח. 17. הנאשם טען בעדותו, כי נחקר ברציפות 4-5 ימים, כשהוא יושב על כסא פלסטיק, כבול בידיו וברגליו, ולא קם מהכסא אלא לשירותים; באותו פרק זמן חקרו אותו 6-7 חוקרים; כל אחד שאל שאלה, צעק וקילל. הנאשם הודה כי שיקר לחוקרים בניסיון לסיים את הפרשה, וטען כי התלונן בפני עו"ד עלאדין על תנאי מעצרו. לדבריו, עו"ד עלאדין הגיש תלונה, אך כשהגיעו חוקרי מח"ש - סירב להשיב על שאלותיהם, שמא יבולע לו. גם אם ניתן למצוא יסוד של הפרזה בדברי הנאשם והפכפכות בגרסאותיו, גרעין אמת נמצא בהם: בכל זכ"ד נרשמה שעת התחלת התחקור ושעת סיומה, ובסוף הזכ"ד נרשם מי נכח במהלכו. לפי הרישום בזכ"דים, בחלק מהזמן שהו בזמן החקירה מספר חוקרים, אך מספרם לא הגיע ל-6-7; אף תחקור לא נמשך 4-5 ימים ברציפות, פרט לאחד מיום 19.11.01, שנמשך כ-20 שעות עם הפסקות קצרות, כאשר הנאשם נחקר לסירוגין על ידי חוקר או מספר חוקרים (ראו ת/9 ב-ג-ד), אך בתנאים שבהם עלול אדם לחוש שחקירתו נמשכת לנצח. המכונה "ניר" אישר כי התחקורים התבצעו בחדר ללא חלונות, וכי נעשה שימוש בכסא פלסטיק רגיל. מדבריו ניכר כי הוא מבקש לעדן את התמונה: "יתכן מצב כמו ידיים אזוקות לאחור באזיקים שהשרשרת שלהם בניגוד למשטרת ישראל, ברוחב הכתפיים על מנת שלא יהיה כאב כתוצאה מלחץ של האזיקים" (עמ' 97 ש' 21-22). ובעניין הצעקות והקללות אמר: "במהלך החקירה אנו נמנעים מקללות או אמירות שפוגעות בצנעת הנשים, בצנעת הגוף או דת. הדבר הזה הוא אחיד בכל החקירות. לא אכחיש שבמהלך החקירה יש דינמיקה שייתכן ונאמרות אמירות כמו קללות שגורות כמו 'שקרן' שלעתים נאמרות ולעתים גם בהרמת קול. סה"כ זאת לא חקירה ולא ישיבה על כוס קפה בבית קפה" (עמ' 97 סיפא - עמ' 98 רישא). באשר לתלונה על תנאי המעצר - בידי עו"ד עלאדין לא היו פרטים על מועדי הביקור אצל הנאשם. כפי הנראה, מאז הארכת המעצר ביום 18.11.01, הותר לו לראשונה להיפגש עם הנאשם אחרי 23.11.01 (ראו: זכ"ד מיום 20.11.01 (ת/9 ה') וזכ"ד מיום 23.11.01 (ת/9 ט') בהם הובהר לנאשם כי הוא עדיין מנוע מלפגוש עורך דין). עו"ד עלאדין נפגש עם הנאשם בשנית לפני שהובא לבית המשפט להארכת מעצר שניה ביום 28.11.01, אליה הגיע הנאשם לאחר מנוחה ומקלחת. עו"ד עלאדין העיד (בעמ' 148 ש' 24-28, ובעמ' 149 ש' 4-18). "יש פגישה אחת, שאני בטוח שהיתה אחרי תקופה מסויימת של איסור מפגש עם עורך דין. הייתי בהתייעצות עם הסניגוריה לגבי הגשת עתירה ואמרו לי יום לפני הגשת העתירה ללכת לברר אם יש עדיין מניעה לבקר אותו. אז פגשתי אותו, הוא היה הרוס, פשוטו כמשמעו. הוא היה במצב מאוד קשה, גם מבחינה נפשית - היו לו דמעות בעיניים והוא נראה רע. עיניו היו אדומות. הוא לא ממש דיבר לענין. ביקש סיגריה יותר מהכל... ביקשתי סיגריה מהשוטר... אחרי שהוא עישן הוא דיבר איתי. הוא אמר לי שהוא 100-150 שעות לא ישן, או לא ישן טוב. קשרו אותו ליד שולחן מעץ או פח וכל פעם שרצה להוריד הראש לישון, דפקו על השולחן ונתנו מכות לשולחן, שמו פרוג'קטורים בפנים שלו או השמיעו מוזיקה. לא זוכר השיטות אך הוא אמר שמספר רב של שעות הוא לא ישן. אני לא זוכר משהו לגבי מכות, זכור לי הענין של שעות שינה וגם טענתי לענין זה. הוא אמר שהוא לא מסוגל יותר, ואם יגידו לו להודות שרצח את פלוני, הוא יודה. הוא שאל מה אפשר לעשות. אמרתי לו שאני לא יכול להגיד לו להודות במה שהוא לא עשה, אני לא יודע מה הוא עשה, הוא לא גילה לי מה הוא עשה. הבנתי את המצוקה שלו ולכן אמרתי לו שאם הוא יודה, ולא ביקשתי שיודה, אלא אמרתי שאם הוא יודה במשהו שלא יתכן שהוא עשה, אז אולי תעמוד לו טענה ויתקבל בעניינו משפט זוטא. אני לא יודע אם הוא הלך בדרך זו או לא. לשאלת בית המשפט - ייעצת לו להודות בדבר שלא עשה - לא ייעצתי לו. אמרתי שיש לו אופציה כזו. אני לא זוכר אם דיברתי איתו על אופציות אחרות. זה חלק שאכן זכור לי מהשיחה". עו"ד עלאדין לא פנה למח"ש, אם כי דיווח למשפחת הנאשם על מצבו, שכן, לפי דבריו, הסנגוריה הציבורית נמנעת מהתערבות יתרה, אך לא הוציא מכלל אפשרות שדיווח לסנגוריה הציבורית ויש רישום על כך, והביע נכונות לבדוק אם יש תרשומת, אולם זו לא הוגשה. 18. עקיבה אחר שעות התחקור על ידי אנשי השב"כ, והשעות בהן נחקר הנאשם תחת אזהרה על ידי חוקרי המשטרה, מצביעות על כך שנערכו בסמיכות זמנים, ובשינויים קלים, שאינם פוגמים בתמונה הכללית אותה תיאר הנאשם. הודעה ראשונה (ת/1) נגבתה ביום 20.11.01, בשעה 14:40, לאחר 20 שעות, כ-8 שעות לאחר סיום תחקור באותו יום בשעה 6:20. הודעה שניה (ת/2) נגבתה ביום 25.11.01, בשעה 12:00, כחצי שעה לאחר סיום תחקור באותו יום בשעה 11:30 (ת/9 יא'). הודעה שלישית (ת/3) נגבתה ביום 6.12.01, בשעה 17:40, מיד לאחר תחקור שהסתיים בשעה 16:45 (ת/9 טז'). נשאלת השאלה, אם הודעות שנגבו על-ידי חוקרי המשטרה, הגם שנגבו בסמיכות זמנים לחקירותיו על-ידי חוקרי השב"כ, ניתנו מרצונו החופשי. ובמלים אחרות, אם בעת שניגבו הודעותיו היה הנאשם תחת לחץ או מורא, אשר שללו ממנו את רצונו החופשי (ע"פ 6613/99 סמירק נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 529, 551; ראו גם דברים שנאמרו על ידי הרכב זה בפ"ח 5034/02 מדינת ישראל נ' ירדן מורג ואח' (טרם פורסם) בסעיף 65 של הכרעת הדין). 19. במקרה דנן, אין למצוא פסול, מינה וביה, בעובדה שהנאשם התעייף במהלך חקירתו ראשונה שנמשכה כ-20 שעות (ע"פ 6613/99 הנ"ל, שם). על אף לחץ החקירה האינטנסיבית, קשה לומר שהנאשם איבד את שיקול דעתו, או את רצונו החופשי. אדרבא, לגבי הודעות שרשם בכתב ידו בין לבין, פועלת חזקה שניתנו מרצון חופשי (ע"פ 130/79 עבאדי נ' מדינת ישראל פ"ד לד(1) 560, 653; ע"פ 3338/99 פקוביץ נ' מדינת ישראל פ"ד נד(5) 667, 684-685; ע"פ 115/82 מועדי נ' מדינת ישראל פ"ד לח(1) 147, 229). הנאשם גם לא טען כי מישהו כפה עליו לרשום אותן הודעות, כפי שטען בעניין שחזור הפיגוע בתלפיות, כי נדרש לצייר את המסלול, וזה הוכתב לו על ידי החוקרים על גבי לוח הנמצא בחדר החקירות. לדבריו, הוא הודה משום שלאחר שלושה חודשים בצינוק רצה לנוח, וכי שיקר גם ביחס למספר הפלאפון שלו (עמ' 141 ש' 23-24). אולם, מתברר, שלסניגורו לא סיפר על הלוח (עמ' 136 ש' 14), והטענה כי שלושה חודשים היה בצינוק עד לשחזור השני מופרכת, שכן השחזור השני נערך ביום 13.12.01 ומאז מעצרו חלף פחות מחודש. 20. עם זאת, קשה להעריך אם מדובר בצעיר קל דעת שביקש להתרברב במעשים שביצעו אחרים, או שביקש "לנקות" את עבירות הרכוש הרבות בגינן נעצר עד לתום ההליכים ב"מחיר" מסירת מידע, או שמא מדובר באדם ממולח המנסה "לעבוד" על החוקרים. בין כך ובין כך, התוצאה היא שההודעות קבילות, שכן נמסרו מרצונו החופשי, אולם אין במשקלן די לביסוס הרשעה באישום השני כפי שנפרט להלן. הראיות 21. הפיגוע בהורקנוס התביעה מבקשת להיעזר לצורך ביסוס האישום השני, בנוסף לחוות דעת המומחה איגור פקרמן (ת/5) ושל שרה אברמוביץ-בר מהמז"פ (ת/6), על הודעותיו של עלווי במשטרה (ת/17, ת/18, ת/19), על הודעה של סאמר (ת/16) ועל עדות של השניים בפני השופט י' צמח במשפטו של סאמר בת"פ 1257/01 (מוצג ת/23), שהתקבלו לפי סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש]. עדות עלווי 22. עלווי נעצר בגין סיוע לרוצחיו של השר רחבעם זאבי ז"ל, הוא הורשע ודינו נגזר. במהלך חקירתו באותו עניין מסר עלווי הודעה ביום 14.11.01, לפיה רכש רובה בשותפות עם הנאשם ונטל חלק עמו באירוע הירי. בהמשך (ת/17א בעמ' 4, ש' 21-25) הוסיף עלווי: "כמה ימים לפני מעצרו של מחמד סלאיימה שאלתי אותו למה הוא נוסע לרמאללה והוא אמר לי שיספר לי אחר כך ואז הוא סיפר לי כי הוא לוקח מטענים מרמאללה ומניח אותם בירושלים מחמד סלאיימה סיפר לי כי הניח מטענים במסעדה ברח' יפו בירושלים וכתוצאה מכך נהרגו ונפצעו אנשים וגם אמר לי כי במסעדה שבה היה המטען היה לה קיר מזכוכית וקיר אחד מאבן. הוא גם אמר לי כי הניח את מכונית הסובארו אשר התפוצצה ליד מגרש הרוסים (מסקובייה)". בהודעתו מיום 15.11.01 (ת/19 זהה לנ/1) מסר העד, כי זיהה את הנאשם במסדר זיהוי תמונות, ואישר כי הצביע עליו כמי שהכניס מטענים לירושלים, וגם: "מכונית סובארו אבל הנכון בנוגע לסוברו הוא [הנאשם] אמר שהוא הכניס מתחת לסובארו מטען חבלה. ואני מכיר טוב את מחמד סלאיימה... שאלה: אתמול מסרת שמחמד הכניס את הרכב סובארו לירושלים זה נכון? תשובה: לא הוא לא הכניס את הרכב ורק אמר לי ששם מתחת הסובארו ליד מגרש הרוסים מטען חבלה". במשפטו של סאמר חזר עלווי על פרטי אירוע הירי עם הנאשם, והרחיק את סאמר באומרו שאכן פגשו אותו, אך הוא המשיך בדרכו, ולא הצטרף אליהם. בעדותו בפנינו טען, כי לא היו דברים מעולם וכי מסר עדות שקר בפני כב' השופט צמח (עמ' 32 סיפא). את חתימתו על חלק מהודעותיו במשטרה הכחיש, אך מנגד טען כי כל פרט שנרשם בהן הוצא מפיו בלחץ ובאיומים. העד מסר דוגמאות חתימה (במ/1), דומות ביסודן לאלו המופיעות על ההודעות. גובי ההודעה אישרו חתימתו על ההודעות, ואין להניח שזויפו. לשינויים בגרסתו בפנינו לעומת הודעותיו ולעומת עדותו בפני כב' השופט צמח, מסר עלווי הסבר פתלתל ובלתי משכנע: פעם טען כי החוקרים עינו אותו בישיבה ממושכת כשהוא כבול לכסא, והוא מסר את הודעותיו תחת לחץ וחשש מאיומיהם כי יפגעו באימו; ובהמשך טען כי העצורים הביטחוניים היו יועציו, והוא חשש לשוב לחקירה, ומאן דהוא הציע לו לומר את כל האמת בבית המשפט. הסניגור ביקש להאמין לגרסתו האחרונה של העד, והסב תשומת לב ביהמ"ש לחייו האומללים של העד, הנוטה לרצות את הכל. אין בכל אלה כדי לשכנע אותנו להאמין, כי עדותו של עלווי בפנינו עדיפה על הודעותיו ועדותו בפני השופט צמח. עדות סאמר 23. סאמר אף הוא עמד לדין, הורשע ודינו נגזר. בעדותו בבית המשפט חזר בו מכל פרט שמסר בהודעתו (ת/16) ומעדותו בפני כב' השופט צמח (ת/23). סאמר טען כי אמר מה שאמר, הן לגבי עצמו והן לגבי הנאשם, רק מפחד לשוב לצינוק. אמנם במשפטו בפני השופט צמח איש לא איים עליו, אבל רק בדיעבד הסבירו לו שבבית משפט יוכל לדבר ולא יאונה לו רע. גם סאמר התכחש לחתימתו על ההודעה. טען שאינו יודע עברית, אך לא פעם במהלך החקירה הגיב לשאלה בעברית בטרם תורגמה לו, ובהמשך טען כי ביקש לדיון מתורגמן כדי שהוריו יוכלו לשמוע מה קורה. גם השוטר רוני אברהם העיד, כי הנאשם מבין עברית, ומה שאמר נרשם. רוני אברהם אישר כי חקר את סאמר על סמך חומר שקיבל מהשב"כ. גם לחוקר זה הוצגו שאלות הנוגעות לדרכי חקירה, שאין בה כדי לפסול את האמור בהודעות. באשר לפיגוע בהורקנוס, לגביו נטען בכתב האישום כי נילווה לנאשם, היה סאמר מוכן להישבע שאינו מכיר את המקום, ושמו לו את כל המילים בפה, אפילו למגרש הרוסים אין הוא מתקרב, וכאשר הופגש עם הנאשם, הלה אמר לו: "תגיד ששמתי ככה וככה, כי כבר הודו עליו, ועליי אין כלום, הכל היה על השולחן. יש עוד נאשם לגבי הרכב הזה הוא הודה ונמצא בבית הכלא... שמו סאמר מוטעאב. הוא הודה לגבי הרכב הזה... המשפט שלו מתנהל בבית אל". בהודעה ת/16 מיום 25.11.01, מסר סאמר, כי פעם, כאשר ישב בבית קפה של אבו ראאד בשער שכם עם בן דודו, הגיע הנאשם וביקש ממנו להצטרף אליו. בידי הנאשם הייתה שקית שחורה ובה הייתה קופסת חלב מקרטון, עליה כיתוב בצבע כחול. הוא לא חשד, כי ידע שהנאשם שותה הרבה חלב. הם הלכו ביחד לשער שכם, ומשם נסעו במונית לרח' יפו עד לרחוב קטן, שם ביקש הנאשם לעצור, וירד מהמונית. סאמר יצא אחריו, אך הנאשם אמר שהוא ישוב מיד. סאמר ביקש מהנהג להמתין. הוא ראה את הנאשם ניגש לחלק הקדמי של מכונית סובארו, מניח את השקית מתחתיה, ושניהם חזרו למונית, שהסיעה אותם לשער שכם. כאשר התעניין מה עשה הנאשם ברח' יפו, סיפר לו הנאשם כי בקופסת החלב הייתה פצצה שקיבל מחמדי, והציע שיאזין לרדיו. בדרכו חזרה לביתו שמע סאמר כי מכונית התפוצצה בעיר. בהמשך מסר תיאור מפורט בדבר הצטרפותו לעלווי ולנאשם לאירוע הירי. יצויין שעל גרסה זו חזר סאמר בעדותו בת"פ 1257/01, לפיה ראה את הנאשם מניח מטען מתחת למכונית, והנאשם סיפר לו שמדובר בפצצה. גם במקרה זה לא ראינו מקום להעדיף את התכחשותו של סאמר בעדותו בפנינו, על אשר אמר בהודעתו ובעדותו בבית המשפט במשפטו שלו. עדות הנאשם 24. בעניין הפיגוע בהורקנוס, טען הנאשם, כי בלתי סביר שיסתובב עם שקית ובתוכה מטען בלב העיר. על השאלה, כיצד זמן קצר לאחר הפיגוע בהורקנוס נרשמו שתי שיחות מהפלאפון שלו (ראו גם ת/24) באותו אזור, טען הנאשם כי הוא עובד בחניון בשער יפו ואינו יודע אם היה במקום אם לאו (עמ' 137 ש' 10-12). הנאשם טען כי תיאם עם סאמר גרסה, לפיה הניח פצצה כדי להיחלץ מהצינוק ולעבור למעצר רגיל (עמ' 143 ש' 25-26). כאשר התבקש הנאשם להסביר, כיצד סאמר סיפר שהלך עמו להניח פצצה, ולא רק בחקירות אלא גם בבית המשפט בפני השופט צמח, ונשאל גם על אירוע הירי, השיב הנאשם תשובות מתחכמות: "...סאמר לא נביא, גם אני לא. כולנו יכולים להגיד. רק יש אמת. אני לא אומר שסאמר לא אמר או שהוא כן אמר. יכול להיות. הכל יכול להיות. אין אף אחד נביא. ש. סאמר אמר שהיה אירוע שהלכתם לבד ויריתם? ת. וגם צאלח [עלווי] אמר. ש. הוא אמר את זה בבית המשפט. ת. גם אני אמרתי בעדות שירינו ועשינו וכל זה. ש. וגם צאלח עלווי אמר באותו יום שהלכתם לירות? ת. נכון. אם הסתכלת על המשפט הזה ראית שגם בבית משפט היה שקר ולא היה אמת עו"ד עלאדין". בזחיחות דעת טען הנאשם, כי נקב בשמות רכב מיצובישי, מאזדה, סובארו כי "לא היה לי מה לשים בעדות, לא היה לי מה להגיד, פעם מאזדה, פעם מיצובישי". לדבריו, כאשר אמר מאזדה והחוקרים אמרו לו כי זה לא נכון - אמר סובארו (עמ' 145 ש' 11-24). מעדותו עולה, כי שיטה גם בעו"ד צמל, שייצגה אותו בראשית הדרך, שכן עו"ד צמל הודיעה כי הקריאה לנאשם את כתב האישום בפרוטרוט והוא הבין היטב, אך ביקשה לדחות את מתן תשובה. לאחר מכן הודתה באישום הראשון, לגבי האישום השני ניהלה מו"מ עם התביעה, ובאישום השלישי גרמה לשינוי סעיף האישום, שאין להניח שעשתה זאת מדמיונה. ואכן, הנאשם אישר זאת, ומיד הוסיף "אז מה? אני חייב להגיד שאני עשיתי הכל? (עמ' 147, ש' 14-15). 25. חשוב להקדים ולציין, כי המכונה "ניר", שהיה אחראי על החקירה, העיד כי בוצעו שני שחזורים בתלפיות. בראשון לקח אותם הנאשם למקום אחר, שבו אכן היה פיגוע, אך לא הפיגוע בתלפיות, והתברר, כי באותה עת היה הנאשם במעצר. בשחזור השני הוביל אותם הנאשם סמוך למקום הנחת המכונית, באמצעותה בוצע הפיגוע בתלפיות, אך "ניר" מצא אי דיוקים, שעוררו אצלו ספק ברמה גבוהה ביותר, בעיקר לאחר שנבדקו פלטי שיחות פלאפון של הנאשם, שטען כי התקשר לדווח למפעיל שלו, אולם נתון זה לא הופיע בפלטי השיחות. על השאלה "אז למה בעצם הוגש כתב האישום?", השיב "ניר" "התובע צריך להסביר". ואכן, האישום בעניין הפיגוע בתלפיות בוטל משום, שלדברי "ניר": "כשיש ספק, אני מעדיף לא להעמיד אדם לדין על משהו שיש לי בו ספק, עד שאני בודק דברים לאשורם. ש. ומה התפתח בחקירה המקבילה, האיש ההוא הניח את מכונית התופת. ת. האיש ההוא הודה במעורבות בהכנה של מכונית תופת, שלא ברור מבין שתיים איזו היא המכונית המדויקת, אחת מבין השתיים עשויה להיות המכונית בתלפיות" (עמ' 103). בעניין הפיגוע בהורקנוס, לדעת "ניר" הנתונים היו שונים מהטעמים הבאים: היתה מכונית תופת, שהמטען המקורי שהונח בה לא פעל, כנראה בגלל תקלות טכניות בהנחת המטען. הנאשם נשלח על מנת להצמיד מטען לרכב הקיים, במטרה לפוצץ את הרכב, ואכן נמצא רכב שהתפוצץ. מדובר בשני פרטים מוכמנים: שהיה מטען שהונח מלכתחילה ברכב, ושמטען נוסף הוצמד לרכב. אלה פרטים שיכול היה לדעת אותם רק מי שביצע את הפיגוע (עמ' 104). בנוסף, קיים פלט שיחות מפלאפון של הנאשם בשעות הרלבנטיות ועדותו של עד הראיה סאמר, אותו ראה "ניר" שותף לביצוע הפיגוע בהורקנוס. עוד יש להוסיף, שבתשובתו לאישום הכחיש הנאשם, כי סאמר היה עמו ברחוב הורקנוס, וזאת בניגוד לעדותו והודעתו של סאמר על נוכחותו במקום. 26. הנחות והשערות אלו של "ניר" ניתנות לסתירה: א. לפי חוות דעת המומחה איגור פקרמן (ת/5) המטען המקורי הונח בחלק האחורי של הרכב, והמטען הקטן שהתפוצץ הונח בקדמת הרכב. בחקירתו הסכים המומחה כי אין הגיון להניח את המטען הנוסף מתחת לרכב בחלק הקדמי, כך שטענת "ניר" בדבר הפרט המוכמן מאבדת מכוחה הראייתי. אין בהודעותיו של הנאשם וגם לא בחומר הראיות עדות לכך שהנאשם ידע על פרט מוכמן זה. ואם בפרטים מוכמנים עסקינן, ראוי לציין, כי בהקשר לפיגוע בתלפיות ידע הנאשם את סוג הרכב, למרות שכדי לזהותו לאחר הפיצוץ, במצבו כפי שעולה מהצילומים, נדרשת מומחיות, אותה קשה לייחס לנאשם. בנוסף, התברר, כי נעשה שימוש בשעון כחלק ממערכת ההפעלה של המטען בתלפיות, ולא במחשב כפי שטען הנאשם, אם כי המומחה יניב רון לא יכל לאשר זאת בוודאות (עמ' 55 סיפא). ב. למרות שסאמר הודה כי הצטרף לנאשם, נסע עמו במונית ושב עמו, לא שמענו מפיו ואין גם בהודעותיו התייחסות לשיחת טלפון כלשהי שביצע הנאשם. ג. בפלט השיחות (ת/24) אמנם מופיעות שלוש שיחות, ועל פי דו"ח איכון: שתיים יצאו מאתר כיכר ספרא בשעה 13:32 ובשעה 13:50, ואחת יצאה מאתר בית ארלדן בשעה 14:01. המטען התפוצץ בשעה 14:20. לדברי "ניר": "אני בודק למי הוא התקשר. ייתכן וההתקשרות היתה תמימה, אך בבדיקת הפלט נמצא המספר של אותו אדם שאליו הוא טען שהתקשר וזה נתון חיצוני מבחינתי". אך לא שמענו מפי "ניר" כי אותו אדם, אליו טען הנאשם שהתקשר, הוא זה שהפעיל את המטען וכיצד. ובכלל שאלת הפעלת המטען לא לובנה עד תום, שכן, לדברי "ניר": "...מאחר שהאיש שהפעיל את המטען לא נמצא אצלנו אני לא יכול לדעת. ש. אבל הוא אומר שהמפעיל עשה את זה עם מחשב. ת. המפעיל לא נמצא אצלנו, כשיבוא המפעיל נוכל לברר כיצד הוא הפעיל" (עמ' 122, ש' 19-20). בכתב האישום לא מייחסים לנאשם את הפעלת המטען. אם בהודעתו טען הנאשם, כי יידע את חמדי, הנמצא ברמאללה, על הנחת המטען מתחת לרכב כדי שיפעיל אותו באמצעות מחשב - לא שמענו מפי המומחים כיצד הדבר ניתן לביצוע. בנסיבות אלה, פלט השיחות היה יכול לשמש לכל היותר עדות נסיבתית בפסיפס הראיות, לו היה פסיפס זה שלם או קרוב להשלמה אולם אין הדבר כך. 27. משהתברר, כי הנאשם תעתע, מסר גרסאות שונות באשר לפיגוע בתלפיות והניע לשווא את החוקרים לבצע שחזורים שהתבדו, והתרברב גם במעשים שהוכח שבהם לא נטל חלק, היה מקום, לאור אמינותו המפוקפקת של הנאשם, לערוך שחזור גם לפיגוע ברח' הורקנוס, וזאת בהתחשב בכך שהנאשם גם בעניין זה מסר גרסאות שונות. 28. לסיכום, קיימים חשדות כבדים למעורבותו של הנאשם בפיגוע בהורקנוס אך בצידם התעוררו ספיקות. הנאשם הכחיש נוכחותו ונוכחות סאמר במקום, אך דבריו נסתרו בעדותו של סאמר. אולם, יחד עם זאת, מסתבר, שבניגוד לעדות סאמר, המטען הונח בחלק האחורי של הסובארו; לא נמצאו סימנים לקרטון של חלב, כפי שעולה מעדותו של איגור פקרמן (עמ' 52, שורות 5-6). על השאלה אם מצא פיסות של ניילון שחור השיב המומחה "היה ניילון שחור על אחד הצינורות" (שם, ש' 8) אלא שבסעיף 1 ב' של חוות דעתו ציין כי "צינור אחד נעטף ניילון בצבע לבן, ואילו הצינור השני נמצא כרוך בחלקו בניילון בצבע שחור" ואין למצוא קשר בין שרידים אלה עם שקית הניילון בצבע שחור שהנאשם טען כי נשא בה את המטען; בת/2 מדבר הנאשם על הנחת המטען מתחת למכונית סובארו חדשה, בעוד שלפי עדות המומחה מטעם ההגנה, עווני ג' זועבי, (נ/4), שלא נסתרה, מדובר במכונית מדגם ישן, שיוצרה בשנים 1985-1993 (ראו גם הודעתו של סאמר בת/20, עמ' 4, ש' 2-25); אין גם ראיה כיצד ידע הנאשם לגשת למכונית הסובארו המסוימת שמתחתיה הניח, לפי הנטען, חומר נפץ; על אלה יש להוסיף את עדותו של עלווי בת/17 (עמ' 4, ש' 23-24), לפיה הנאשם הניח מטען נוסף ברח' יפו וכן העובדה שלנאשם היה מידע שהיה מוכמן, גם ביחס לפיגוע בתלפיות שממנו זוכה. לפיכך, העובדה שבידי הנאשם היו פרטים מוכמנים לגבי הפיגוע בהורקנוס, לא סגי כדי להביא להרשעתו; ועוד, בפלט השיחות (ת/24) מופיעות שלוש שיחות, שתיים מאתר כיכר ספרא בשעה 13:32 ובשעה 13:50, ואחת מאתר בית ארלדן בשעה 14:01. המטען התפוצץ בשעה 14:20. זוהי ראיה נסיבתית, שלא די בה כדי להרים את הנטל הנדרש להרשעת נאשם, ואין אנו יודעים מה הקשר שבין חמדי לפיגוע; על כל אלה יש להוסיף את העובדה שלא נערך שחזור, ואף עובדה זו פועלת לחובת המאשימה. 29. סוף דבר, יש לזכות את הנאשם מהאישום השני מחמת הספק. אירוע הירי והחברות בארגון טרור 30. באישום זה קיימת התאמה בין ההודעות והעדויות של עלווי, סאמר והנאשם. הנאשם הודה בהודעותיו (ת/1, ת/2, ת/3) בחברות בארגון טרור, והשלושה נטלו חלק פעיל באירוע הירי ומיקומו. השלושה נפגשו בביתו של עלווי, הצטיידו בתת מקלע 5MP, הדומה לאקדח מסוג גדול (עמ' 105 ש' 7) ואקדח. אין נפקא מינה, מי החזיק בו בפועל ומי ירה את היריה. כוונתם הייתה חד משמעית לפגוע בחיילים שעמדו במחסום ליד ואדי נאר. לאחר הירי נמלטו השלושה מהמקום. מדובר בסדרת פעולות שאלמלא הופרעו, היו מקיימות את היסוד העובדתי של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. 31. לסיכום: (1) אנו מזכים את הנאשם ממגע עם סוכן חוץ - עבירה לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, בהתאם לסעיף 94(א) סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ד-1982. (2) מחמת הספק, אנו מזכים את הנאשם מסיוע לאויב במלחמה - עבירה לפי סעיף 99 לחוק, ומניסיון לרצח - עבירה לפי סעיף 305 לחוק. (3) אנו מרשיעים את הנאשם בחברות בארגון טרוריסטי - עבירה לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טרור, בצירוף סעיפים 1 ו-8 לפקודה, וההכרזה לפי הפקודה מיום 22.6.89, ובניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיפים 333 +335 (א)(1)(2) לחוק. טרור