הכרעת דין 1. לנאשם מיוחסות עבירות, בשישה פרטי אישום. 2. בפרטי אישום 1 ו- 2 מיוחסת לנאשם עבירה של השמטת הכנסה מדוחות השנתיים, על הכנסותיו בשנות המס 92 ו93- עבירה על סעיף 220 (1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה"). על פי כתב האישום, היו לנאשם בשנים אלו הכנסות נוספות, מעיסוקו במתן הלוואות ובניכיון שיקים, עליהן לא הצהיר. בשנת המס 92, מדובר על הכנסה של 6,000 ש"ח לפחות, עליה לא הצהיר, ובשנת המס 93, על הכנסה נוספת של 1,500 ש"ח לפחות, עליה לא הצהיר. 3. פרט אישום 3 מייחס לנאשם עבירות של הגשת אמרה כוזבת בדו"ח, עבירה על סעיף 220(2) לפקודה ושל מרמה, עורמה ותחבולה, עבירה על סעיף 220(5) לפקודה, כאשר לא כלל בהצהרת ההון שלו, ליום 31/12/93, נכסים נוספים, וגם ניהל חשבון מטבע זר בבנק דיסקונט באשדוד, חשבון מס' 980-22-460354, תחת שם אחר, יוסף בן שימול (להלן: "החשבון במטבע זר"), במטרה להסתיר פעילותו והכנסותיו מפקיד השומה. על פי פרט אישום 3, הנאשם הסתיר מפקיד השומה נכסים בהיקף של 835,965 ש"ח, לפי הפירוט להלן: א. חשבונות בבנק דיסקונט הרשומים על שמו, כמפורט להלן: ח"ן פקדון פת"ק יומי 564-428388 בסך 132,250 ש"ח. ח"ן למתמיד 272-013137 בסך 34,677 ש"ח. ח"ן למתמיד 272-013145 בסך 34,677 ש"ח. ח"ן למתמיד 272-013153 בסך 34,677 ש"ח. ח"ן תשורה 275-002632 בסך 150,000 ש"ח. (להלן: "החשבונות בבנק דיסקונט"). ב. דירת מגורים ברח' חטיבת כרמל 2503/32 באשדוד (להלן: "הדירה"), אותה רכש מכונס נכסים בתיק הוצל"פ ביום 31/5/87. ג. החשבון במטבע זר, בו פעל על פי יפוי כוח שקיבל ממר בן שימול, ע"ת 22 (להלן: "בן שימול"), בו הופקדו, נכון ליום 31/12/93, סך של 427,859 דולר, שהם שווה ערך ל- 1,277,587 ש"ח, וסך של 193,938 פרנק צרפתיים, שהם שווה ערך ל- 98,133 ש"ח. 4. פרט אישום 4 מייחס לנאשם עבירות של השמטת הכנסה מדו"ח, עבירה על סעיף 220(1) לפקודה, ושל ניהול ספרים כוזבים, עבירה על סעיף 220(4) לפקודה. על פי פרט אישום 4, היו לנאשם הכנסות נוספות, בשנת המס 95, מעיסוקו בהלוואה בריבית ובניכיון שיקים, בסך 87,300 ש"ח והכנסות נוספות שקיבל מחב' גור שרותים משפטיים בע"מ (להלן: "חברת גור"), שטיפלה עבורו בתיקי חייבים בלשכת הוצל"פ, בסך 29,184 ש"ח, הכנסות אותן השמיט במזיד ובכוונה להתחמק ממס. על פי פרט האישום הרביעי, הנאשם קיבל שלוש חשבוניות מס, כשבפועל לא בוצעה עסקה ולא ניתן שרות בגין חשבוניות אלה. שתי חשבוניות ע"ס 17,500 ש"ח כל אחת, מצ'רלי מימון, המוצגים ת44/ ו-ת45/ (להלן: "חשבוניות 1 ו- 2"), וחשבונית נוספת מ- "אקלימור מזגנים", ע"ס 8,550 ש"ח, המוצג ת52/ (להלן: "חשבונית 3"), כשכלל חשבוניות אלה בספרי הנהלת חשבונותיו לשנת המס 95 והפחית הכנסתו החייבת, בסך 43,550 ש"ח. 5. בפרט אישום 5 מיוחסת לנאשם עבירה של השמטת הכנסה מדו"ח 96, עבירה על סעיף 220(1) לפקודה, על כך שלא דיווח על הכנסות נוספות, בסך 26,300 ש"ח, שקיבל מעיסוק במתן הלוואות וניכיון שיקים, וגם לא דיווח על הכנסות נוספות, בסך 174,452 ש"ח, שקיבל מחברת גור. 6. פרט אישום 6 מתייחס לשנת המס 97. על פי העובדות הנטענות בפרט אישום זה, בשנת המס 97 היו לנאשם הכנסות נוספות, בסך 43,500 ש"ח, מעיסוקו בניכיון שיקים, ובסך 91,970 ש"ח שקיבל מחברת גור, שלא נכללו בספרי הנהלת חשבונותיו. בנוסף, מיוחסת לנאשם עבירה של קבלת חשבונית פיקטיבית מאליעזר כץ, ע"ס 15,210 ש"ח, המוצג ת39/ (להלן: "חשבונית 4"), ובכך ניפח את הוצאותיו לשנת המס 97. בגין כל אלה מיוחסת לנאשם עבירה של ניהול ספרים כוזבים, עבירה על סעיף 220(4) לפקודה. 7. הנאשם כופר בכל האישומים המיוחסים לו. הנאשם מכחיש, כי עסק במתן הלוואות או בניכיון שיקים. לטענתו, אמנם הוגשו על ידו שיקים לביצוע בלשכות ההוצל"פ, ע"י עו"ד אברהם קדם, ע"ת 16 (להלן: "עו"ד קדם"), באמצעות עוזי גולן, ע"ת 5 (להלן: "גולן"), אולם אלה היו ברובם שיקים שנמסרו לו, על ידי לקוחות אולם השמחות שבבעלותו, או שיקים חוזרים של לקוחות בני משפחתו, שביקשו את עזרתו בטיפול לגבייתם. לטענתו, הטיפול בשיקים אלה היה שלא במסגרת ניכיון שיקים ובלי גביית עמלה כלשהי. הנאשם מודה בקיומם של החשבונות בבנק דיסקונט, אולם לטענתו, הכספים שהופקדו בחשבונות הנ"ל לא היו שלו, אלא כספים של אמו (להלן: "האם"), שהתקבלו ממכירת דירתה ברח' בארי 11 באשדוד, שהופקדו בחשבונות עד לרכישת דירה אחרת. באשר לחשבון המטבע הזר, טוען הנאשם, כי חשבון זה הוא של בן שימול, כשכל הכספים שהופקדו בו הם של בן שימול, שכתושב מרוקני העביר טיפין טיפין מכספו לארץ, עד עלותו ארצה. הנאשם מודה, כי סך של 150,000 דולר מהחשבון במטבע זר, הוא של משפחתו, כשמקור הכסף הוא ממכירת דירה וחנות של אביו המנוח, במרוקו, כאשר הוא ואמו נעזרו בבן שימול, שהוא קרוב משפחתם, להעברת הכסף, טיפין טיפין, לישראל. הנאשם מודה, כי בתקופה מסויימת ניהל את החשבון הנ"ל עבור בן שימול, באמצעות יפוי כוח שניתן לו, כשיפוי כוח זה בוטל, על פי בקשת בן שימול. לטענת הנאשם, לא קיבל מעולם חשבוניות פיקטיביות, והחשבוניות 1 עד 4 הן בגין עבודות שבוצעו עבורו, באולם השמחות שבבעלותו. באשר לדירה, טוען הנאשם, כי הוא אמנם רכש אותה בשנת 87, אבל הסכם הרכישה היה טעון אישור יו"ר ההוצל"פ, וכל עוד לא ניתן אישור כזה, עד שנת 94, וכל עוד הדירה לא נרשמה על שמו, הוא לא היה מחוייב לדווח עליה. 8. מטעם התביעה העידו 26 עדים. ע"ת 1, מפקחת מטעם פקיד שומה אשקלון, שטיפלה בתיקו של הנאשם, באמצעותה הוגשו הדוחות השנתיים והצהרות ההון, ת1/ - ת8/, ההסכם ת9/, שנערך עם ב"כ הנאשם, יועץ המס יוסף חג'ג' (להלן: "יועץ המס"), לפיו הוגדלו ההכנסות בשנות המס 90-94, כמפורט שם, וכן המוצג ת10/, דו"ח מסכם של גולן שהופנה אל הנאשם. עדי תביעה 3, 6, 17 ו- 18, מחקירות מס הכנסה. עדי תביעה 5 ו- 16, גולן ועו"ד קדם, שהעידו באשר להכנסותיו הנוספות של הנאשם מחברת גור. עדי תביעה 12, 22 ו- 26 העידו בהתייחס להצהרת ההון (פרט אישום 3). עדי תביעה 8, 15, 21 ו- 23 העידו ביחס לחשבוניות הפיקטיביות (פרטי אישום 4 ו- 6). עדי התביעה האחרים העידו על עיסוקו של הנאשם בניכיון שיקים ובמתן הלוואות. 9. מטעם הנאשם העידו, מלבדו, אחותו, ע"ה 5, שהעידה כי העבירה מספר שיקים לטיפולו של הנאשם, לצורך גבייתם, אמו, ע"ה 6, שהעידה כי הכספים בבנק דיסקונט שייכים לה, ושני עורכי דין, ע"ה 2, עו"ד ישעיה, שבמשרדו נחתם התצהיר של בן שימול, המוצג נ5/א', וע"ה 3, עו"ד שושן, שטיפל בהעברת הדירה על שם הנאשם, על פי המסמכים שב- ת21/. כן, העיד ע"ה 4, ציון סודרי, פקיד בנק דיסקונט, שהעיד גם כעד תביעה 12, ו- ע"ה 7, מלכה מאיר. 10. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם ולאחר שבחנתי את חומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, אני דוחה את טענות הנאשם, רובן ככולן, למעט פרטים קטנים, שיפורטו להלן. לא ייתכן שכל עדי התביעה שקרנים, שקשרו קשר להעליל על הנאשם או להתנקם בו. בהתחשב במהות העבירות, איני רואה מקום להתייחס בפרוטרוט לכל פרט אישום בנפרד, אלא לסוגי העבירות. 11. מתן הלוואות וניכיון שיקים אני דוחה, מכל וכל, את טענת הנאשם, כי לא עסק במתן הלוואות תמורת ריבית גבוהה ובניכיון שיקים, תמורת עמלות גבוהות. בנושא זה העידו עדים רבים, החל מאנשים שקיבלו בפועל את ההלוואות, או מסרו את השיקים לניכיון, וכלה בעדים שטיפלו בגביית השיקים, במסגרת ההוצל"פ, כשמדובר במאות שיקים. מה גם, שעל פי התצהיר שבתיק, ת41/, עליו חתם הנאשם בפני עו"ד קדם, הוא אישר כי הוא עוסק בניכיון שיקים. אינני מקבל את טענת הנאשם, כי הוא לא אמר לעו"ד קדם שהוא עוסק בניכיון שיקים, וכי הוא חתם על התצהיר כשהוא ריק, או שהוא הוחתם על מסמכים רבים, בלי שראה על מה הוא חתם. גם כתב התביעה באותו תיק פותח בסעיף ובטענה "התובע עיסוקו בניכיון שיקים דחויים". לעניין זה העידה גב' אילנית אסולין, ע"ת 2, שהעידה כי גיסתה, אסתר חמו, קיבלה מהנאשם הלוואה. גם ע"ת 4, ציון ועקנין, העיד שקיבל מהנאשם הלוואה בך 3,000 ש"ח, תמורתה שילם 900 ש"ח ריבית, כאשר הריבית נוכתה מראש. העובדה שהוא אסיר לשעבר לא פוסלת את עדותו, אלא פן נוסף לטענתו, כי נקלע לקשיים כספיים ונזקק להלוואה מהנאשם. גם ע"ת 7, שמשון יפרח, העיד כי מסר שיקים לגיסו, כדי להעבירם לנאשם, כנגד הלוואה שקיבל הגיס מהנאשם. ע"ת 8, מתי ברדוגו, העיד שהופנה על ידי חבר אל הנאשם, כדי לבצע ניכיון שיקים דחויים שקיבל ממעבידו, אליעזר כץ, כשמדובר בשיקים בסכומים של כ- 36,000 ש"ח - המוצג ת25/, תמורתם קיבל מהנאשם 27-28 אלף ש"ח. גם ע"ת 10, שמעון זנתי, העיד כי מסר לנאשם שיקים לניכיון, כשהנאשם ניכה עמלה בשיעור 10%. גם ע"ת 9, סלומון אוחיון, העיד שקיבל מפעם לפעם הלוואות מהנאשם. גם ע"ת 11, לוי קרני טל, העידה כי שיקים שמסרה לקבלן שברח, הגיעו לנאשם, שנקט נגדה הליכי הוצל"פ. גם ע"ת 13, גרשון אלבז, העיד כי הכיר את הנאשם כחלפן כספים וקיבל מהנאשם הלוואה בריבית, סך של 5,000 ש"ח, כנגדם מסר לנאשם את השיק ת33/ ע"ס 6,000 ש"ח. גם ע"ת 14, אלימלך אליעזר, העיד כי קיבל הלוואה מהנאשם ושילם ריבית בשיעור 5% לחודש. ע"ת 20, הלל מגריבי, העיד כי שיק שמסר לאדם אחר, שלא סיפק את התמורה, הגיע לנאשם וטופל בהוצל"פ, ובפנייתו לעו"ד קדם, נאמר לו כי הנאשם מנכה שיקים. שני עדי תביעה חזרו בהם מהודעותיהם בפני החוקרים, ובעדותם בביהמ"ש ניסו לגונן על הנאשם. ע"ת 21, עמרם בן זקן, חזר בו מעדותו, ת46/, בפני החוקרים. לטענתו, החוקרים לחצו אותו ואיימו עליו, ולכן אמר מה שהם רצו, כאילו הנאשם גובה עמלות באחוזים גבוהים של 6%. לדבריו, הנאשם גבה עמלה של חצי אחוז עד אחוז וחצי, תלוי במועד פרעון השיק. ע"ת 25, אסתר חמו, חזרה בה מעדותה, ת55/, בפני החוקר. לטענתה, היא לא זוכרת מה אמרה ב- ת55/, והיא לא קיבלה מהנאשם כסף או הלוואה. איני מקבל את עדותם של עדים אלה בביהמ"ש. כנראה, היתה להם סיבה לחזור בהם מעדותם, בניסיון לעזור לנאשם, בעוד שבזמן החקירה מסרו לחוקרים את העובדות לאמיתותן, כאשר גיסתה של גב' חמו, ע"ת 2, אילנית אסולין, העידה שגיסתה - גב' אסתר חמו - קיבלה הלוואה מהנאשם. אני דוחה את טענת הנאשם, כאילו עשה טובה לאדם זה או אחר, בהמרת שיקים, או במתן הלוואות בסתר לנזקקים, כאשר גירסתו נסתרת בעדויות עדי התביעה, וכאשר רואים ברשימת תיקי ההוצל"פ, ת40/, כ- 300 תיקי הוצל"פ שפתח הנאשם לגביית שיקים. טובה עושים לבודדים אבל לא כעיסוק לשמו לעשרות ומאות אנשים. נראה, בבירור, כי אכן היה זה עיסוקו של הנאשם כמלווה בריבית וגובה עמלות בניכיונות שיקים, כששמעו הלך לפניו ככזה, ורבים פנו אליו לפרוע שיקים שברשותם, כשחלק לא מבוטל מהם, ממסיבי השיקים, היו אנשים שהסתבכו ומיהרו לפרוט את השיקים אצל הנאשם וסיבכו את מושכי השיקים, שנאלצו לשלם לצד ג' - לנאשם - בלי שקיבלו תמורה מהנפרע המקורי. לדוגמה, ע"ת 11, טל לוי קרני, ע"ת 20, הלל מגריבי, ועוד רבים אחרים, כפי שהעידו עו"ד קדם ועוזי גולן, שטיפלו בגביית השיקים ונאלצו להתמודד עם טענות החייבים. בין אלה שמסרו לנאשם שיקים לניכיון, היתה, כנראה, גם אחותו של הנאשם, ע"ה 5, שמסרה שיקים של לקוחות שלה, שלא כובדו. במסגרת גביית השיקים, קיבל הנאשם מעו"ד קדם, באמצעות גולן, את הכספים שנגבו במאות תיקי ההוצל"פ, כאשר סיכום סכומי הגבייה מופיע במוצג ת17/, שנערך על פי הרישומים בתיקי ההוצל"פ, שנוהלו במשרדי עו"ד קדם ועוזי גולן. ברשימה ת17/, סיכומים של הסכומים, לפי כל שנת מס, כאשר ת16/, הוא ההסכם בין הנאשם לעוזי גולן, בקשר לטיפולו של גולן בגביית השיקים. אין לקבל את טענת הנאשם, כי לא קיבל מאומה מעו"ד קדם או מגולן. טענה זו אין לה כל הגיון, כי לא ייתכן שהנאשם ימשיך וימסור מאות שיקים לגולן, בלי "לראות" תוצאות של גבייה. מה עוד, שאחותו אמרה, כי קיבלה באמצעות הנאשם כ- 10-11 אלף ש"ח בגין שיקים שלה שמסרה לנאשם, וכי הנאשם אמר לה שיש לו עו"ד טוב שגובה כספים מהחייבים. גם הדו"ח המסכם של גולן, המוצג ת10/, אותו מסר נציגו של הנאשם לפקידי מס הכנסה, מעיד על טיפול מאסיבי ועל גביית כספים. נראה, אם כן, שבעיסוקו זה של הנאשם, היו לו הכנסות, עליהן לא דיווח, במטרה להשתמט מתשלום מס, כמפורט בפרטי האישום 1, 2, 4, 5 ו- 6. עם זאת, יש להדגיש, כי מדובר בהכנסות ולא ברווח, כפי שטוען הסניגור בסיכומיו, כאשר לא כל השיקים שנמסרו כובדו. מה עוד, שגם לפי מכתבו של גולן, ת10/, בהתחשבנות ביניהם הנאשם חייב לו , לטענת גולן, מאות אלפי ש"ח כך שאין לדעת במאזן כולל אם בסופו של דבר צמח לנאשם רווח מעיסוקו זה. עבודת החוקרים בקטע זה הייתה כוללנית, הסתמכה על רישומים של גולן בלי שנכנסו לפרטים של כל תיק "כדי לדלות ולגלות את הרווח" מכל עיסקה כזו. 12. הצהרת הון אין מחלוקת, כי בהצהרת ההון ליום 31/12/93, ת7/, לא הצהיר הנאשם על החשבונות בבנק דיסקונט, על חשבון המטבע הזר ועל הדירה. השאלה היא, אם, כטענת הנאשם, לא מדובר בכספים שלו, אלא בכספים של אחרים. באשר לחשבון המטבע הזר - אני מקבל את עדותו של בן שימול, כי חשבון זה נפתח על שמו, לבקשת הנאשם, שגם קיבל יפוי כוח לפעול בחשבון וכי הכספים שהופקדו בחשבון זה, אינם כספים שלו. אני דוחה את טענת הנאשם, כאילו רק חלק מהמט"ח שהופקד בחשבון, 150,000 דולר, שייך למשפחתו, כשמקור הכסף ממכירת דירה וחנות במרוקו. על פי התצהיר, נ5/א', אישר בן שימול, עוד בתאריך 21/7/83, כי סך של 150,000 דולר בחשבון, שייכים לנאשם. הנה כי כן, גם על פי גירסת הנאשם, כספים שלו הוחזקו בחשבון מטבע זר, על שם בן שימול, כשאין מחלוקת כי לנאשם היה יפוי כוח לנהל את החשבון והוא לא דיווח עליהם מעולם. אם הנאשם היה מצהיר על סכום זה, ניחא. אלא שהוא העלים סכום זה כמו כל סכום אחר שהיה בחשבון המטבע הזר, ולא דיווח על החשבון. אינני מקבל את טענת הנאשם, כי הכספים האחרים בחשבון הם כספים של בן שימול. בן שימול הכחיש זאת מכל וכל. אמנם, בעדותו, בן שימול לא זכר פרטים מלאים וגם לא תמיד זיהה את חתימתו, אבל מדובר ככלות הכל בישיש חולה, שלא זכר פרטים עד כי הודעתו בפני החוקר התקבלה כמוצג, על פי סעיף 10א' לפקודת הראיות. מדובר בסכומים במאות אלפי דולרים, ולא בכל יום מצהיר אדם, שכספים שבחשבונו בסכומים כאלה, אינם שלו. אמנם, נמשכו כספים מהחשבון, כמו הסך של 1,086,642 ש"ח, בשיק בנקאי, נ6/, על שם בן שימול, וכמו הסכומים שב- נ7/ - נ10/, אולם, בן שימול הכחיש שהוא גבה את הכספים. לטענת הסניגור, מאז ביטול יפוי הכוח, ב- 17/12/97, לא היה לנאשם כל קשר לחשבון המטבע הזר, אולם מעיון ב- נ10/, נראה שאין לכך כל יסוד. נ10/ נערך ביום 6/5/98, באותו יום נעשתה פעולה בחשבון בחתימת בן שימול, ונרשם שם בכתב יד של פקיד הבנק "ובתמורה למסור שיק בנקאי לאסולין בבר", שהוא הנאשם. ל- נ10/ מצורף שובר של שיק בנקאי כלשהו. אם כך, ב - 6/5/98, מן הסתם, עדיין היו לנאשם יד ורגל בפעולות שנעשו בחשבון, כך שגם לפני כן בפעולות שנעשו, בין היתר, גם ביום 30.3.98, ובכללם השיק הבנקאי נ6/, שנרשם פורמלית ע"ש בן-שימול, נעשו ע"י הנאשם ובהרשאתו, כפי שניתן להבין מעדות בן-שימול. נראה, שהנאשם עשה בחשבון כבתוך שלו, אם בתוקף יפוי הכוח שקיבל מבן שימול, ואם בהבאת בן שימול לבנק, כשבן שימול עשה מה שהנאשם ביקש. מעיון במסמכי הבנק, ת32/, נראה, שהנאשם ביצע הרבה פעולות בחשבון. לציין, כי בן שימול הוא קרוב משפחה של הנאשם, בתו נשואה לאחיו של הנאשם. אני קובע, איפוא, כי כל הכספים בחשבון המטבע הזר, היו של הנאשם ולא רק 150,000 דולר, הוא לא הצהיר עליהם, בניסיון מכוון להסתירם משלטונות המס, כאשר ניהול החשבון על שם אחר, היה במרמה, בעורמה ובתחבולה. באשר לחשבונות בבנק דיסקונט, גם את קיומם של אלה הסתיר הנאשם. חשבונות אלה מפורטים בתיק ת32/. לא די באמירה, כי כספים אלה הם של אמו ממכירת דירתה. אם הנאשם היה מצהיר על חשבונות אלה ומציין כי הכספים אינם שלו, ניחא. אולם, הנאשם לא עשה זאת. צודק הסניגור, כי אם הנאשם היה מצהיר על כך, הדבר גם היה מקל עליו בהתדיינויותיו עם שלטונות המס ובהסבריו להפרשי ההון, אולם עובדה היא שהנאשם לא עשה זאת. גם טענתו, כי מקור הכספים ממכירת דירת האם, לא הוכחה. גם כאן לא די באמירה סתם, כשמדובר בהפקדות כספים ובמועדים שהנאשם יכל להוכיחם, בהתאמה לקבלת כספים ממכירת הדירה, ולא עשה כן. במסמך הבנק מיום 20.1.98, המצוי בתיק ת32/, המפורטים בחשבונות החסכון, כשע"פ הסכומים והערכות הסכומים, לפי שווי שבירה ושווי מירבי, לא נראה, שמדובר בחשבונות חדשים. מכל מקום, הנאשם יכל להראות ולקשור, כאמור, את הסכומים לסכומים שקיבלה אמו ממכירת דירתה, אם כך היו הדברים. גם באשר לדירה, אין כל יסוד לטענת הנאשם, כי כל עוד הדירה לא הועברה על שמו, לא חשב שיש להצהיר עליה. זו טענה מיתממת. הנאשם רכש את הדירה בשנת 87 וקיבל את החזקה בה עוד בשנת 87. נהג בה מנהג בעלים, השכיר אותה וגבה דמי שכירות. היה על הנאשם להצהיר גם על הדירה. טענת הנאשם כאילו יועץ המס שלו, יוסף חג'ג', לא הסביר לו וכי חתם על הצהרת ההון, בלי שידע על מה הוא חותם, אינה מקובלת עלי. יועץ המס העיד, כי הסביר לנאשם על מה הוא חותם, וכי הנאשם חתם על ההצהרה בפניו. אין סיבה לא לקבל את עדות יועץ המס. גם כאן, טוען הנאשם, ללא כל בסיס, שהחתימו אותו בלי שהבין על מה, ובלי שידע על מה הוא חותם. מהתרשמותי מהנאשם, נראה כי הוא לא כזה תמים שלא מבין עניינים. הוא ידע לעמוד על שלו, הן בחקירתו ע"י חוקרי המס והן על דוכן העדים, וזכר פרטי פרטים, כשהוא רצה, ובכל הנוגע לגירסה שבנה לעצמו. הנה כי כן, הוכחו גם העובדות שבפרט אישום 3. 13. חשבוניות פיקטיביות באשר לחשבוניות 1 ו- 2, ת44/ ו- ת45/, נגבתה עדות מ- ע"ת 21, עמרם בן זקן, ת46/, שם אישר בפני החוקרים, כי מדובר בחשבוניות פיקטיביות שהוא הוציא, וכי לא בוצעה עבודה תמורתן. בעדותו על דוכן העדים התכחש העד לאמרתו זו. כפי שצויין לעיל, נראה שהעד חזר בו, בהיותו חברו של הנאשם, על מנת לעזור לנאשם, כשהאמת היא זו שנאמרה בהודעה ת46/, בעמוד 4, שם אמר על החשבוניות "בקיצור שניהם בלוף". העד גם הסביר באמרתו, ת46/, מדוע הוצאו החשבוניות הפיקטיביות, כי רצו לקבל את מלוא הסכום הנקוב בשיקים שנמסרו לניכיון, וכי החשבוניות הפיקטיביות ניתנו כנגד העמלות. באשר לחשבונית 3, ת52/, העיד ע"ת 23, מרדכי אלבז. לטענתו, זו חשבונית גנובה, אותה גנב, לטענתו, שותפו בעבר, רפי סהר, שהוציא את החשבונית. עד זה לא ידע אם רפי סהר ביצע עבודה עבור החשבונית (עמו' 142 לפרוטוקול). רפי סהר לא העיד. בהעדר עדות של רפי סהר, העבירה באשר לחשבונית זו, לא הוכחה, ויש לזכות את הנאשם בגינה. באשר לחשבונית 4, ת39/, העיד ע"ת 15, אליעזר כץ, כי מדובר בחשבונית פיקטיבית, שמסר לנאשם, תמורת חובו לנאשם, כאשר לא היה לו כסף לפרוע את חובו לנאשם. עד זה, הוא מעבידו של מתי ברדוגו, ע"ת 8 שמסר לנאשם שיקים לניכיון, וכשאלה לא כובדו, הנאשם נקט הליכי הוצל"פ נגד כץ ונגד ברדוגו. אני מאמין לכץ, כי אכן מדובר בחשבונית פיקטיבית. כץ בעצמו הועמד לדין על מתן חשבוניות פיקטיביות, ונדון למאסר בפועל. אין סיבה שיפליל את עצמו, אם לא היו דברים מעולם, כפי שטוען הנאשם. גם אין לו למה לצפות, כביכול, במתן עדות לא נכונה, כאשר דינו נגזר כבר. 14. סיכומו של דבר, הוכחו כל העובדות המפורטות בכתב האישום, על כל פרטיו, למעט העובדות באשר לחשבונית 3, ממנה יש לזכות את הנאשם. שוכנעתי, מעבר לכל ספק, כי הנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, מתוך כוונה וידיעה להשתמט מתשלום מס אמת. אשר על כן, אני מרשיעו בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ומזכה אותו מהעבירה באשר לחשבונית 3. משפט פלילימיסיםעבירות מסהרשעה