הפרת זכויות במדגם

רקע כללי וההליכים שלפני: לפני שתי תובענות הדדיות אשר הגישו הצדדים, אחד כנגד משנהו. בת.א. 1195/07 תובעת חברת א.א. שפיר וניהול שיווק בע"מ (להלן: "שפיר") את חברת מ.ה.ד.ר. אלקטרוניק בע"מ (להלן: "מהדר") ואת מנהלה מר מוניר מנסור (להלן: "מנסור") בתביעה כספית על סך של 650,000 ₪ בגין הפרת חוזה ופגיעה בזכויות קנייניות במדגם. בת.א. 7269/06 תובעת מהדר את שפיר בעילה שיטרית בגין המחאות שניתנו לפקודת מהדר ולא כובדו על ידי שפיר. מהדר הגישה את ההמחאות לביצוע בלשכה להוצאה לפועל ולאחר ששפיר הגישה התנגדות לביצוע ההמחאות ניתנה רשות להגן ושני התיקים אוחדו לפני. על פי הנטען על ידי שפיר הינה החברה העוסקת מזה שנים רבות ביבוא, שיווק, הפצה ומסחר של מתקנים ביתיים לקירור חימום וטיהור מים. שפיר טוענת עוד כי חמתה ביום 26.10.2005 עם החברה הסינית Suzhou Oasis Electric Ltd. (להלן: "אואזיס") הסכם בלעדיות בישראל על מוצרי אואזיס. עוד נטען כי אואזיס מסרה לשפיר את הזכות הבלעדית לרשום מדגם למתקן מסוג מיניבר דיגיטלי מפואר מדגם פלאטינום הכולל שלושה ברזים מתוצרת אואזיס (להלן: "המתקן"). שפיר טוענת כי השקיעה ממיטב כספיה לצורך יצירת שוק ומוניטין למתקן ולמוצרי אואזיס. מרגע שחתמה על הסכם הבלעדיות היא החלה להשקיע בו ממון רב. שפיר טוענת כי מכרה במרוצת הזמן אלפי מתקנים ומתקן זה מוביל את רשימת המוצרים שלה. שפיר טוענת כי ביום 26.9.2006 נודע למנהלה בעת שהיה בתערוכה באמסטרדם, כי הגיעו שמועות לעובדיו על כך שמהדר החלה למכור את המתקן ללקוחות של שפיר בישראל. מיד עם הגיעו ארצה ביצע מנהל שפיר בדיקה ודאג לרכוש מספר מתקנים ממהדר על מנת לבדוק כיצד הגיעו אותם מתקנים למהדר תוך הפרת הסכם הבלעדיות. בסיום הבדיקה התגלה לשפיר כי מהדר הטעתה את אואזיס וטענה לפניה כי רכישת המתקנים הינה עבור השוק האירופה אך בפועל מתקנים אלו יובאו לישראל. מאחר ובין שפיר למהדר היו יחסים עסקיים קודמים ואחרים הורה מנהלה של שפיר, עם היוודע השיווק המתחרה שמבצעת מהדר, על הקפאת כל ההמחאות אותם התעתדה שפיר לשלם למהדר ונעשתה פניה בכתב בנושא זה משפיר למהדר בו נדרשה מהדר לחדול מהפרת הסכם הבלעדיות שיש לה עם חברת אואזיס ולחדול מהפרת זכויותיה. לאחר מספר התכתבויות החליטו הצדדים להגיע להסכמה חוזית על מנת לפטור את המחלוקת. הצדדים חתמו ע להסכם ביום 31.10.2006 אשר בו הצדדים הצהירו והסכימו כדלקמן (להלן: "ההסכם"): " הסכם . . הואיל ושפיר הינה בעלת זכות השיווק הבלעדית של מוצרי חברת אואזיס, רצ"ב הסכם בלעדיות מיום 26/10/2005 (רצ"ב נספח א' - להלן ההסכם). והואיל חברת "מ.ה.ד.ר" יבא את לארץ את מוצרי אואזיס (בעיקר מתקן מים 3 ברזים מדגם T 20). והואיל וברצון הצדדים להסדיר את המחלוקת שביניהם. אי לכך הוצהר והוסכם בין הצדדים כדלקמן: 1. ידוע ומוסכם בין הצדדים כי "שפיר" הינה הנציגה הבלעדית בישראל של מוצרי חברת "אואזיס" בכפוף לתנאי נספח א'. 2. כל עוד "שפיר" משמשת כנציגה הבלעדית של אואזיס בישראל בהתאם לתנאי "ההסכם נספח א'" "מ.ה.ד.ר" מתחייבת בזאת לא לגרום להפרת הסכם זה וכל רכישה של מוצרי "אואסיס" תעשה בתיאום מראש עם שפיר ובהסכמתה, בכפוף לתנאי נספח א'. . . 4. שפיר מתחייבת בזאת לכבד את התשלומים שעיכבה (באמצעות הוראת ביטול) למ.ה.ד.ר ולשלמם ע"י מועד התשלום המקורי, תשלומים שאמורים היו להיפרע ישולמו במזומן בתוך עד 72 שעות מרגע חתימת ההסכם, תשלומים עתידיים יכובדו בהתאם לתאריך הפירעון המקורי שלהם. א- סכום השיקים החוזרים 81,397.00 ₪ ישולמו מיד עם קבל הסחורה בסעיף 5 ויוחזרו לשפיר במעמד התשלום. ב- יתרת חוב קודמת עבור חשבוניות שנרכשו קוד סכום 24,744.00 (בכפוף לכרטסי הנהלת החשבונות ועל פי התנאים המקוריים). ג- שיק מס 6281 בסכום 1,733.00 לתאריך 30/10/2006 וגם שי מס " 6370 בסכום 15,000.00 ₪ לתאריך 10/11/2006 יהיה חיב שפיר לכבדם במועדם. 5. מ.ה.ד.ר תמכור לשפיר את כל מלאי מוצרי "אואסיס" אשר ברשותה על פי הפירוט הבא ותספקו מאופן מהיר תוך ימים בודדים (מיד לאחר אישור מכון התקנים): א- מתקנים שולחניים 3 ברזים סילבר : 307 * 600 ₪ = 184,200 ב- מוסכם וידוע לשפיר כי למ.ה.ד.ר במלאי 92 מתקנים עומדים עם מקרר/בלי מקרר יישארו אצל מ.ה.ד.ר כיוון שאינם בליבת העסקים העיקרית של שפיר. ג- ידוע לשפיר כי למ.ה.ד.ר כ 150 מתקנים 2 ברזים במלאי והיא תשווקם עד שיגמרו ולאחר מיכן תפעל על פי הסכם זה. 6. מ.ה.ד.ר מצהירה בזאת כי המוצרים שיימכרו לשפיר עומדים באישור התקן ומאושרים לשיווק על ידי מכון התקנים הישראלי (רצ"ב נספח ב' - אישור מכון התקנים). . . 8. שפיר מתחייבת לשלם את השיקים בזמן ולא לבטלם מכל סיבה שהיא כל עוד הצדדים עומדים התנאי ההסכם. . ." (הטעויות במקור - ההערה שלי א.כ.) שפיר טוענת כי לאחר כריתת ההסכם הוא הופר ברגל גסה על ידי מהדר, המשיכה למכור את המתקן, אשר לשפיר בלעדיות עליו. יתרה מכך, מהדר לא המציאה את אישורי התקינה ממכון התקנים כפי שהתחייבה בהסכם ולכן הפרה את ההסכם. שפיר טוענת בנוסף כי מהדר עוולה כלפיה בעוולת גרם הפרת חוזה ובנוסף הפרה זכויות במדגם. מהדר טוענת להגנתה את הטענות כדלקמן: 10.1 שפיר הטעתה את מהדר עת הציגה לפניה מצג שווא לפיו היא נהנית מבלעדיות בשיווק המתקן. 10.2 שפיר אף הצהירה במסגרת ההסכם כי היא נהנית מבלעדיות ולכן בכך הפרה את ההסכם. 10.3 שפיר לא פעלה על פי ההסכם ולא שילמה את הכספים עליהם הוסכם. 10.4 שפיר לא הביאה לעדות את נציגי חבר אואזיס אשר יתמכו בטענתה כי היא נהנית מבלעדיות. 10.5 לא הוכחו יסודות בעוולה של גרם הפרשת חוזה. 10.6 מהדר לא הפרה מדגם רשום שכן זה נרשם ביום 18.10.2007 בעוד ששפיר במכתב הקודם למועד זה טענה בפני מהדר כי הלה מפרה נדגם רשום ללא שיהיה רשום. 10.7 שפיר קיימה את הסכם הפשרה בחוסר תום לב העולה כדי הפרתו. 10.8 שפיר לא הוכיחה את נזקיה. דיון והכרעה: בלעדיות על המוצרים הספציפיים: שאלה ראשונה אשר יש בכוונתי להסיר מדרכי ולטעמי מהווה שאלת מפתח להכרעה בתיק זה היא האם לשפיר הייתה בלעדיות לשיווק המתקן. ההסכם בין שפיר לאואזיס מיום 26.10.2005 מעניק לשפיר סוכנות בלעדית במדינת ישראל. במבוא להסכם הוצהר על ידי הצדדים כדלקמן: "The company is the manufacturer of various products in the field of water purification and improvement (hereinafter - the "Company's products"); and . . The Company is interested in appointing the Representative as the exclusive representative for importing and marketing the company's products in Israel." טוענת מהדר כי מנוסח זה עולה שהבלעדיות ניתנה על מתקני טיהור מים ולא על מתקני מים חמים וקרים. המתקן נשוא התביעה הינו מתקן מים חמים וקרים ולא מתקן טיהור לכן הבלעדיות לא חלה עליו. לא אוכל להסכים לפרשנות זו מהדר. הבלעדיות ניתנה על מוצרי החברה ולא נאמר כי הבלעדיות היא מתקני טיהור מים בלבד. אמנם אואזיס הוצגה בהסכם זה כיצרנית של מספר מוצרים בתחום טיהור המים אך מנוסח ההסכם ניתן להבין כי הבלעדיות היא על כל מוצרי החברה. יתרה מכך, טענה זו מתעלמת לחלוטין מהסכם רישיון בלעדי שנכרת בין שפיר לאואזיס ביום 3.12.2005 לפיו ניתן לשפיר רישיון בלעדי לשיווק המתקן הספציפי בישראל. וכך הוסכם בתנאי הרישיון סעיף (b) (נספח 3 לתצהיר שפיר): "It has agreed between the parties hereto that the Licensor hereby grants the Licensee an exclusive license to distribute and sell in Israel an electrical bar dispenser of hot and cold water…" הינה עניינו הרואות ניתן לשפיר רישיון בלעדי לשיווק המתקן ובכך טענת מהדר לאי קיום בלעדיות נופלת. יתרה מכך, בטרם חתמה מהדר על ההסכם היא קיבלה לידיה את החוזה עיינה בו וקיבלה ייעוץ משפטי על ידי בא כחה. לכן טענתה כי הוטעתה על ידי שפיר אין בה ממש. כתוצאה מקביעה זו, נופלת אף טענה כי שפיר הפרה את ההסכם עם מהדר הכך שהצהירה כי הינה היבואן הבלעדי של מוצרי חברת אואזיס. עוולת גרם הפרת חוזה: סעיף 62 (א) לפקודת הנזיקין קובע: "מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון." היסוד הנפשי הדרוש בעוולת גרם הפרת חוזה הינה ידיעה ממשית (ראה: נילי כהן, "דיני הנזיקין העוולות השונות - גרם הפרת חוזה" בעריכת ג. טדסקי, תשמ"ו, עמ' 146). אולם נפסק כבר כי ניתן לעשות בכלל של "ידיעה קונסטרוקטיבי" ו- "עצימת עיניים" (ראה: בע"א 2600/90 עלית נ' סרנגה, פ"ד מט(5) 796, 811; ע"א 7785/99 ארוך נ' פאריינטי, פ"ד נה(3) 85, 93-92). התנהגות מהדר לפיה רכשה את המתקנים מאואזיס על מנת לשווקם בישראל גרמה לאואזיס להפר את החוזה בין אואזיס לשפיר. האם מהדר ידעה אודות הסכם הבלעדיות? שפיר טוענת בהקשר זה כי מהדר ידעה והראיה הזמינה מתקנים המתאימים לרשת החשמל באירופה על מנת להערים על חברת אואזיס ולהטעות אותה. מהדר טענה לעומת זאת כי נציג אואזיס הציע לה בתערוכה שהייתה בהולנד לשווק את המתקנים בישראל מבלי שיידע אותה כי לשפיר ישנה בלעדיות (ראה ס' 9 לת/1). לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים הנני סבור כי לא הוכח שמהדר ידעה אודות הבלעדיות בטרם פניית חברת שפיר אליה. אמנם הטענה כי נציג אואזיס הציע לרכוש מתקנים על מנת לשווקם בישראל אינה עולה בקנה אחד עם העובדה כי שקעי החשמל במתקנים שקיבלה מהדר מותאמים לשימוש באירופה. יחד עם זאת אין בטענה זו כדי להוכיח ידיעה ממשית. חברת שפיר פנתה לראשונה למהדר ביום 17.10.2006 והתריעה בפניה על הפרת חוזה הבלעדיות. בתשובה לאותו מכתב שנשלחה ביום 17.10.2006 (בטעות רשום במכתב 2003) טענה מהדר כי מדובר במוצר שונה, וכי יש להפנות את הטענות לאואזיס מאחר ואין כל הסכם בין מהדר לשפיר. באותו מכתב נדרשה חברת שפיר להציג את ההסכם המוכיח בלעדיות דבר אשר מחזק את הטענה כי מהדר לא ידעה. הנטל להוכחת היסוד הנפשי הוא על התובע. במקרה זה נטל זה לא הורם. שפיר אף לא טרחה להביא לעדות את נציגי אואזיס על מנת להפריך את טענת מהדר לפיה ההצעה לשווק את המוצרים לישראל הייתה הצעה של אואזיס ולכן הדבר עומד בעוכריה. יחד עם זאת, ממועד משלוח המכתב מיום 17.10.2006 והלאה מהדר כבר ידעה אודות הבלעדיות ולכן כל מכירת מתקן לאחר תאריך זה מהווה מעשה עוולה של גרם הפרת חוזה. על ידי מי הופר ההסכם? כאמור לעיל, לאחר חליפת המכתבים הראשוניים בין שפיר למהדר הושג בין הצדדים אשר הובא במלואו לעיל. הנני קובע כי שני הצדדים הפרו הסכם זה באותה מידה. שפיר לא שילמה את הכספים המגיעים למהדר. אציין כי תשלום הכספים על ידי שפיר לא היו מותנים כלל בהמצאת אישור תקינה ולא נאמר כך בהסכם מפורשות. אך יחד עם זאת בהסכם הותנה כי שפיר תפרע את השיקים כל עוד הצדדים עומדים בהסכם. מהדר שלחה הודעת ביטול ההסכם ביום 13.11.2006 בגין אי תשלום כספים. מאידך בהסכם הצהירה מהדר כי המתקנים מאושרים לשיווק בישראל. על פי ההסכם העברת המתקנים ממהדר לשפיר היא לאחר שמהדר תמציא אישור מכון התקנים. צוין בהסכם כי אישור מצורף אולם אף צד לא טען כי אישור צורף בפועל להסכם. ממכתבו של עו"ד לובאני בא כח מהדר מיום 13.11.2006 הצהיר כי אישור מכון התקנים נמצא בידי מהדר והעתק ממנו יועבר רק אחרי ששפיר תקיים את התחייבויותיה עם קבלת הסחורה ולתשלום התמורה. מכאן אני מסיק כי עד לאותו שלב לא הומצא אישור מכון התקנים. לכן לא קם המועד לקיום חיוב התשלום של שפיר שכן מהדר לא מילאה אחר התחייבותה לספק אישור מכון התקנים. מכל מקום אדגיש כי גם אם ביטול ההסכם על ידי מהדר היה ביטול כדין עדין כאשר היא מכרה את המתקנים לאחר 17.10.2006 ובהתעלם מההסכם ביצעה עוולה נזיקית של גרם הפרת חוזה. לכן עם הסכם ובהעדר הסכם עליה לשאת בנזקים שנגרמו לשפיר כתוצאה מאותו מכר. אמנם בהסכם לא צוין מה פרק הזמן להמצאת אישור מכון התקנים. סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 קובע כי חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו יש לקיומו תוך זמן סביר לאחר כריתת החוזה. במקרה הניצב לפני הודיע בא כח מהדר במכתבו מיום 13.11.2006 כי אישור מכון התקנים נמצא ברשות מהדר. יחד עם זאת מהדר לא מצאה לנכון להמציא את אותו אישור אלא רק במחצית חודש נובמבר. אישור זה הועבר למכון התקנים ובמענה צוין כי המתקן אינו אינו מתאים לכל דרישות התקן אלא רק לחלקם (ראה מייל של מר דני שחוח מהנדס ראשי במכון התקנים מיום 22.11.2006 נספח 32 לתצהיר שפיר). מכתב זה הועבר למר דן סלע מומחה להנדסת איכות אשר במכתבו מיום 23.11.2006 אשר קבע כי המתקן אסור בשיווק בישראל בהיותו חורג מהתקן הרשמי (נספח 34 לתצהיר שפיר). מכתב מר משה פרידליס לא יכול להושיע את מהדר. על פי מכתב זה מכון התקנים לא יאשר משלוחים אשר המתקנים יהיו ללא מנתקי מעגל תרמי ללא איפוס עצמי (נספח יט לתצהיר מנסור ת/1) מכתב זה מתייחס לרכיב ספציפי ואינו מתייחס לכל המתקן. עוד עולה מההתכתבויות בין הצדדים כי מהדר כבר בחודש נובמבר 2006 עוד בעיצומה של ההתכתבות בנושא התקן מכרה 100 מתקנים נוספים (ראה נספח יד2 לתצהיר ת/1 סעיף 3). מהדר תירצה זאת בלחץ הכספי בו הייתה נתונה בשל אי תשלום הכספים. אולם המועד לתשלום הכספים טרם הגיע שכן רק באותו מכתב בו הודיעה מהדר על מכירת 100 מוצרים מצאה לנכון להמציא את אישור מכון התקנים (ראה סעיף 4 לנספח ד2 לת/1). לכן בטרם היה הזדמנות בידי שפיר לבדוק את אישור מכון התקנים מכרה מהדר 100 מתקנים ובכך הפרה את ההסכם. בשים לב לכך, אני קובע מהדר היא שהפרה את ההסכם שנכרת בינה לבין שפיר. מכל הסיבות דלעיל על מהדר לפצות א שפיר על הנזקים שנגרמו לה בין בגין ביצוע עוולת גרם הפרת חוזה החל מיום 17.10.2006 ובין בשל הפרת ההסכם. נזקי שפיר: שפיר תובעת נזקים בשני ראשים: הראשון בגין מכירת המתקנים שנעשה על ידי מהדר והשני פגיעה המוניטין ושימוש שנעשה באותו מוניטין. מכירת מתקנים על ידי מהדר: הוכח לפני כי מהדר החזיקה בידיה בעת כריתת ההסכם עם שפיר 307 מתקנים שולחניים ו- 92 מתקנים עומדים. המתקנים העומדים אינם בליבת ההסכם בין שפיר למהדר. מהדר הצהירה ע כך במסגרת ההסכם. עוד הוצהר כ לשפיר 150 מתקני שני ברזים וניתנה רשות למהדר לשווקם. באותו שלב כבר ידעה מהדר אודות הסכם הבלעדיות ולכן כל מתקן שמכרה לאחר כריתת ההסכם היה תוך ביצוע עוולה כלפי שפיר ובניגוד להסכם. מר שפיר הצהיר בתצהירו כי הרווח ממכירת כל מתקן הוא 500 ₪ נטו. טוענת מהדר כי שפיר לא הביאה כל הוכחה לגבי הרווח ממכירת כל מתקן ומתקן. בע"א 9656/05 נפתלי שוורץ ואח' נ. רמנוף חברה לסחר בציוד בע"מ (לא פורסם) נקבע כדלקמן: "הגישה הרווחת היא, כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח שיעור הנזק. במה דברים אמורים? במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, שומה על הנפגע התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. אכן, מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעור הנזק במדוייק, אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק. אין אנו נדרשים בהכרח לדיוק מתמטי ולוודאות מוחלטת. די כי הנפגע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו בוודאות סבירה, המתבקשת מנסיבות העניין (ראו ע"א 294/92 דרוק נ' אהרון, פ"ד מז (2) 23 (1993). להלן: ע"א 294/92). הווה אומר, כי במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, די לו לנפגע שיביא אותם נתונים, שניתן להביאם באופן סביר, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר (ראו ע"א 355/80 דלעיל)." על פי החשבונית ת/4 השייכת לשפיר מתקו כזה נמכר בסך של 680 ₪ לפני מע"מ. מר שפיר התייחס לכך ואמר כי לפעמים יש מבצעים והנחות. מאידך בחשבונית שהוצאה על יד מהדר בגין מכר 67 מתקנים ביום 15.11.2006 נמכר כל נכשיר בסך של 700 ₪ לפני מע"מ אך ניתנה הנחה בשיעור של 9.71% כל שהמכשיר נמכר בסך של 630 ₪ לפני מע"מ. רווח בסך של 500 ₪ נראה כהערכה מופרזת. שפיר לא טרחה להביא כל נתון אודות הוצאותיה או תמחור להוצאות ומה הרווח לאחר ניכוי ההוצאות. ברור שנגרם לשפיר נזק כתוצאה מהתנהגות העוולתית של מהדר. לא הובאו נתונים מדויקים לשיעור הנזק. כמו כן איננו יודעים בפועל כמה מתקנים נמכרו על ידי מהדר. יש לזכור כי לאחר 17.10.2006 היה כבר מדגם רשום ומהדר הפרה זכויות במדגם רשום. הנני דוחה בהקשר זה את טענת מהדר לפיה היריבות בעניין זה היא עם אואזיס שכן המדגם נרשם על שמה. אמהם המדגם נרשם על שם אואזיס אך לשפיר ניתן יפוי כח להגיש כל תביעה בשם אואזיס בגין הפרת המדגם ולכן יש לה מעמד לתבוע בעניין זה. במקרים כגון אלה בהם קיימת הפרה של זכויות קניין רוחני וקשה לאמוד את הנזק רשאי בית משפט לפסוק פיצויים על דרך האומדנא (ראה: ע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ, פ''ד נט(6) 490). עוד נפסק באותו עניין כי בית המשפט יקח בחשבון, בין היתר וככל שימצא לנכון, את אלה: היקף ההפרה, תקופת ההפרה, סוג המוצר המוגן, מידת ההצלחה המסחרית שזכו לה המוצרים המפרים, מידת ההצלחה שבה היו זוכים המוצרים המוגנים אלמלא ההפרה, מידת החיקוי של המוצרים המפרים, מידת ההשפעה של הפצת המוצרים המפרים על השוק ועל מחירם של המוצרים המוגנים ועוגמת הנפש והצער שנגרמו לבעל הזכויות בפטנט. מהדר הפרה באופן בוטה וביודעין לאחר כריתת ההסכם עם שפיר את ההסכם ואת זכויות שפיר. התרשמתי כי מדוב במתקן מוצלח מבחינה שווקית הראיה שמהדר הצליחה למכור בעסקה אחת 67 מתקנים. מר מנסור העיד לפני ואישר כי מכר כמה מאות מתקנים (עמ' 12). בשים לב לכך אני פוסק על דרך האומדנא פיצוי לשפיר סך של 200,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי ריבית מיום 15.11.2006 ועד היום . פגיעה במוניטין: צודקת מהדר כי ההלכה הפסוקה קבעה כי המוניטין שייך ליצרן קרי אואזיס ולא לסוכן דהיינו שפיר ולכן אין לשפיר עילת תביעה בראש נזק זה (ראה: רע"א 371/89 ליבוביץ נ. אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309, 319 - 318). לכן אני דוחה את התביעה בראש נזק זה. התוצאה: התוצאה שתביעת שפיר מתקבלת ואני מחייב את מהדר לשלם לה סך של 150,000 ₪ בתוספת הפרשי ריבית מיום 15.11.2006 ועד היום וכן הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. באשר לתביעת מהדר כנגד שפיר אין חולק כי הכספים נשוא תביעה זו מגיעים.. לכן יש לבדוק יתרת תיק ההוצאה לפועל נכון למועד פסק הדין (ללא הוצאות משפט קרי שכר טרחת עו"ד, אגרה והוצאות גביה אלא רק הפרשי הצמדה וריבית) ולקזזו מתוך הסכום שפסקתי בסעיף 51 לעיל. לא לקחתי את הוצאות המשפט שהתווספו לתיק שכן מהדר התנהגה בחוסר תום לב בעת ביצוע ההסכם הפרה אוצו ברגל גסה ומכרה מכשירים בניגוד להסכם שהדיו עוד לא יבשה עליו. מסיבה זו מצאתי לנכון לחייב את מהדר בהוצאות משפט בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. חיוב מנהל מהדר: הנני מקבל את טענת שפיר כי יש לחייב את מנהל מהדר מר מנסור מוניר באופן אישי בכל יתרה שתוותר לאחר הקיזוזים. יש ליחס את חוס רתום לב למנהל החברה. מר מנסור פעל למכירת המתקנים כאמור לעיל והוא שנתן את ההוראה למכירתם בניגוד להסכם. במקרה בהם דירקטור בחברה פועל בחוסר תום לב זו היא עילה על פי הפסיקה לחייבו באופן אישי בחיוב החוזי (ראה: ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ. קאר סוקיוריטי סע"מ ואח', פ"ד מח(5) 661, 698-699). המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים. ניתן היום, ט"ו טבת תשע"א, 22 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים. מדגם