פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה 1. במוצאי שבת ה- 24.6.00 בשעות הערב הוצת בית הכנסת הקונסרבטיבי "יער רמות" בירושלים. ההצתה בוצעה על ידי שהוטבלו חלקי בד בחומר דליק, הובערו ברחבת בית הכנסת, והושלכו פנימה דרך החלונות תוך ניפוצם. פנים בית הכנסת הועלה באש, רהיטים ניזוקו והתקרה התפחמה והושחתה. המעשה יוחס למערערים (להלן - "כהן") (להלן "צליח"). על פי האישום, התכנון הראשוני נעשה על ידי כהן אשר הטמין במחבוא חומר דליק של בנזין ונפט. באותו יום קשר כהן קשר עם צליח ועם אדם נוסף (להלן - "ירחי") להצית את בית הכנסת לאחר תום תפילת ערבית של מוצאי שבת. השלושה נכנסו לחצר בית הכנסת, והציתו את המבנה. צליח הרים אבנים וניפץ את שמשות החלונות בעוד כהן שופך מהחומר הדליק אל תוך המיבנה ושולח בו אש. ירחי עמד לא רחוק משני המערערים. בית הכנסת עלה באש והשלושה נמלטו מהמקום לבתיהם הסמוכים. 2. בית המשפט המחוזי מצא את המערערים אשמים באשמות המיוחסות להם בכתב האישום בקשירת קשר לביצוע פשע, בהצתה ובהיזק בזדון. ירחי הועמד לדין אף הוא, הורשע והעיד בעניינם של המערערים לאחר סיום משפטו. בחקירתו במשטרה הפליל ירחי את שני המערערים אולם לאחר מכן בהעידו בבית המשפט חזר בו מהפללת השניים והסביר את גרסתו הקודמת בכך שהוכה בחקירה. בית המשפט ראה להעדיף את הודעתו במשטרה (ת12/) על פני עדותו. להודעה זו נוספו עוד אמרות נוספות שאמר ירחי בהזדמנויות אחרות אשר חזקו את גרסתו המפלילה הראשונית ולאלה נוספו גם חיזוקים שונים ממקורות אחרים. בית המשפט דחה את גרסותיהם המכחישות של המערערים ואת האליבי שהעלו והרשיעם. על כהן נגזרו שלוש וחצי שנות מאסר בפועל, והופעל כנגדו מאסר על תנאי של 18 חודשים שהיה תלוי כנגדו בגין עבירת השוד אותה עבר יחד עם צליח ואילו על צליח נגזרו שנתיים וחצי שנות מאסר בפועל והופעל גם לגביו מאסר על תנאי של 18 חודשים בגין אותה עבירה. על שני המערערים הוטל גם מאסר על תנאי. 3. ערעורם של המערערים נסב בעיקרו על הקביעות העובדתיות והערכת מכלול העדויות על ידי בית משפט קמא. בא כוח המערערים קבל על כך כי בית המשפט הסתמך על עדותו של ירחי כנדבך מרכזי בתשתית הראייתית כאשר, לדבריו, הוא לא היה ראוי לאימון בהינתן הסתירות הרבות והתהפוכות בגרסאותיו השונות. לחיזוק הטענה כי אין לתת אימון בגרסתו המפלילה של ירחי נטען כי הוא התגלה כמי שסובל מחוסר יציבות נפשית וזמן קצר לאחר מעצרו התנסה בנסיון אובדני; הוא בעל עבר פלילי עשיר והונע בהודעתו במשטרה על ידי שנאה כבושה כלפי צליח ועל רקע כל אלה ניתן להבין את ההפכפכות שבגרסאותיו ואת שקריו. הסניגור עמד על הגרסאות השונות לאורך חקירתו של ירחי וביקש להצביע על הסתירות ואי האחידות הקיימת בין פרטים שונים שעלו בגרסאותיו. בית משפט קמא היה ער לסתירות ואי ההתאמות בגרסאותיו של ירחי ולקח אותן בחשבון שיקוליו ובכל זאת מצא לסמוך את ידו על הגרסה הראשונית המפלילה שנתן במשטרה כפי שהשתקפה בהודעתו ת12/ ונימק את הטעמים לאימון שרחש לגרסה זו תוך שהישווה אותה לאמירות אחרות שניתנו על ידו במשטרה ולעדותו במשפט. לא נראה לנו כי יש להתערב בקביעה זו. יתר על כן, ירחי עצמו חוזר על הגרסה המפלילה שהשמיע בהודעתו ת12/ בזכרון דברים מ- 28.7.00, המתעד שיחה בינו לבין השוטר אבי דרור בו הוא מערב את המערערים בארוע ההצתה. כן, מוצא בית המשפט חיזוק לגרסה זו בהודעת אמו של ירחי במשטרה ובעדות הנער עשת על מפגש עם השלושה מיד לאחר הארוע והתייחסותו של ירחי למפגש זה. ככלל, בית המשפט היה זהיר ביותר בהערכת אמרותיו של ירחי וחיפש ומצא תימוכין מכיוונים שונים לגרסת ההפללה שהשמיע במשטרה. לא מצאנו עילה להתערב במסקנות אלה המבוססות היטב בחומר הראיות בתיק. עוד קובל הסניגור על כך כי בית משפט קמא התעלם מראיות מרכזיות המעידות לטענתו על חפותם של המערערים. כך, למשל, נטען כי עדי ראייה לאירוע לא הפלילו אותם, וכי על קמע שנמצאה במקום הארוע נמצאו טביעות אצבע שאינן קשורות אליהם. עוד נטען כי העדים הדס גרינר ועמוס עשת העידו כי נתקלו בשלושה בחורים ותיארו אותם אך חרף זאת לא נערך מסדר זיהוי ולא נעשה הליך זיהוי תקין של השניים. לא מצאנו ממש גם בטיעונים אלה. בית משפט קמא השתית את עיקרי הרשעתו על גרסתו המפלילה של השותף ירחי ומצא לה חיזוקים ממקורות שונים. על רקע זה לא נדרש מסדר זיהוי כמרכיב ראייתי חיוני, משלא עלתה בעיית זיהוי של ממש. גם הקמע, שלא נמצאו ראיות לשיוכה למערערים, איננה גורם שיש בו כדי להחליש את ראיות התביעה. לאור האמור, יש לדחות את הערעור על הכרעת הדין, משהיא מבוססת על קביעות עובדתיות העולות מחומר הראיות, והקושרות בבירור את המערערים לעבירות שהואשמו בהן. 4. ומכאן לעונש: נטען על ידי בא כוחם של המערערים כי העונש שנגזר על מרשיו עולה על רמת הענישה המקובלת בסוג זה של עניינים. כן הוא הדגיש כי העבירה בוצעה כאשר לא נשקפה סכנת-נפש לבני אדם וציין את הליך השיקום המשמעותי שהמערערים עברו בשנים האחרונות. עוד טען כי אין זה מוצדק להפלות ברמת הענישה בין המערערים בינם לבין עצמם ובינם לבין ירחי, עליו נגזרו תשעה חודשי מאסר בלבד. גם בענין זה דין הערעור להידחות. העבירה אותה ביצעו המערערים היא חמורה עד מאד. מעשה הצתה מעצם טיבו הוא מעשה קשה, ואין פלא בדבר כי העונש שהמחוקק קבע לצד עבירת הצתה עומד על 20 שנות מאסר. על אחת כמה וכמה חמור הדבר כאשר מדובר בהצתת בית תפילה המשמש מקום של קדושה ופעילות רוחנית לציבור המאמינים. מעשה כזה מהווה פגיעה עמוקה ברגשות דת וערכי אמונה עמוקים והוא מחייב גמול עונשי שיעמוד ביחס ראוי לחומרת הפגיעה. על רקע חומרה מיוחדת זו של המעשים, העונשים שנגזרו על המערערים אינם חורגים מהמידה הראויה. יתר על כן: שני המערערים הינם בעלי עבר פלילי, בין ביחד ובין לחוד. השניים הורשעו יחדיו בעבר בשוד נהג מונית, ונדונו לעונשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. מעבר לכך, לכל אחד מהם עבר פלילי גם בעבירות נוספות. בית המשפט איבחן בין כהן לבין צליח במובן זה שכהן הוא המבוגר בין השניים ואף היה יוזם עבירת ההצתה והכין מבעוד מועד את אמצעי העבירה. חלקו הדומיננטי יותר של כהן וגילו מצדיקים את האבחנה שנעשתה בין השניים. אשר לירחי, דינו אינו דומה לדינם של המערערים. כפי שציין בית משפט קמא, חלקו בארוע היה מוגבל לנוכחות במקום הארוע, גם אם נוכחות לא תמימה, ואין מאחוריו עבר פלילי מן העת האחרונה. כן לא מצאנו דופי בהפעלת עונש המאסר על תנאי התלוי כנגד שני המערערים בגין עבירת השוד וזאת במצטבר לעונש שנגזר. לאור כל אלה לא מצאנו מקום לשנות מן העונש שנגזר. אנו דוחים , איפוא, את הערעור הן על ההרשעה והן על העונש. שריפההצתה