גזר דין 1. ביום 23.9.02, הוגש כתב אישום נגד הנאשמים, נאשם 1 ונאשם 2. לנאשמים יוחסו 2 עבירות: הצתה, לפי סעיף 448 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") וקשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. בישיבת בית המשפט מיום 12.12.02, הודיעו הנאשמים כי הינם מודים בעובדות ובעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, ככתבן וכלשונן. וזה סיפור המעשה. שני הנאשמים הינם אוהדי קבוצת הכדורגל הפועל פ"ת. ביום 14.9.02, התקיים, בשעות הערב, משחק בין קבוצתם לבין קבוצת הפועל ת"א. באותו משחק הפסידה, לצערם של הנאשמים, קבוצתם האהודה. בתום המשחק, וכצעד של מחאה נגד הנהלת הקבוצה, אותה ראו הנאשמים אחראית לכשלונותיה של קבוצת הפועל פ"ת, קשרו הנאשמים קשר להצית את משרדי הנהלת הקבוצה, הממוקמים באיצטדיון הקבוצה בעיר. במסגרת הקשר ולשם קידומו, סוכם כי נאשם 1 יצטייד במיכל בנזין, ויאסוף את נאשם 2 מביתו. בהתאם לאותו סיכום, הצטייד נאשם 1 במיכל בנזין, בפיסת בד ובגפרורים, אסף את נאשם 2 מביתו, והשניים נסעו לאיצטדיון. בסמוך לשעה 21:30, נכנסו הנאשמים לשטח האיצטדיון, כשהם מצויידים באותם אמצעים, הגיעו לקרבת משרדי ההנהלה ופתחו חלון אחד המשרדים השייך למנכ"ל קבוצת הכדורגל. נאשם 1 שפך את תכולת המיכל לתוך המשרד, לאחר מכן הכניס לתוכו פיסת בד, והשליך גפרור בוער. כתוצאה מכך נשרף המשרד ונגרם לו נזק רב. כל אותו זמן, איבטח נאשם 2 את פעולותיו של נאשם 1 ודאג כי הם לא יופרעו במעשיהם. לאחר ההצתה, עזבו הנאשמים את האיצטדיון. נאשם 1, על דעתו ובנוכחותו של נאשם 2, התקשר לעתון "מה בפתח" וכן לעיתון "ידיעות אחרונות", והודיע כי אלמונים מקבוצת "הצבא הכחול" הציתו את משרדי הקבוצה. במהלך הטיעון לעונש, הגישו הצדדים דו"חות בנוגע לנזק אשר נגרם למשרד. מגיליון חקירת דליקה, אשר נערך ע"י רשף שמואל לוי, חוקר שריפות בכיר, עולה כי משרדי ההנהלה מצויים במבנה בן 3 חדרים, הממוקם בתוך המגרש. המשרד שהוצת מצוי באחד החדרים, והנזקים שנתגלו הינם: שריפת מושב מפלסטיק, ניירת ווילון החלון. כמו כן נגרמו כתוצאה מהשריפה, נזקי חום ועשן בכל המשרד. מדו"ח פעולה שנרשם ע"י רפ"ק יהודה יהונתן, ממשטרת ישראל, עולה כי הדליקה פרצה במשרד האמצעי מתוך שלושה. לא נגרם נזק ליתר המשרדים. המשרד שהוצת נמצא כשהוא מפוייח כולו, ובתוכו נגרמו נזקים למספר פריטים, כגון: כסא ווילון שהיה תלוי על אחד החלונות. מהודעתו של אבי סמובסקי, מנכ"ל קבוצת הפועל פ"ת, עולה כי המשרד כוסה כולו בפיח שחור, נגרם נזק לשני חלונות אלומיניום, ומערכת הטלפונים והחשמל נפגעה. כמו כן, ניזוקו כסא מנהלים, שולחן מנהלים, מספר כסאות נוספים, כל הניירת שהיתה על גבי השולחן נשרפה וכן ציוד משרדי נוסף. להערכתו של מר סמובסקי, הנזק שנגרם מסתכם בכ- 30,000 ₪. 2. בהסכמת התביעה, הופנו שני הנאשמים אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינם. בתאריך 19.1.03, הוכן התסקיר בנוגע לנאשם 1. מהתסקיר עולה, כי מדובר באדם כבן 32, נשוי ואב לבן כבן שנתיים. טרם מעצרו עבד כנהג בחברת הובלות. אביו של הנאשם הינו כבן 70, אשר עבד כאזרח עובד צה"ל ואימו כבת 60, עובדת כפקידה. הנאשם תאר יחסים תקינים בינו לבין אחיו והוריו, והינו רואה במשפחה כמסגרת תומכת ומסייעת עבורו. הנאשם נשר ממערכת החינוך לאחר 10 שנות לימוד, על רקע קשיי לימוד ובעיות התנהגות, אך עם זאת עשה שירות מלא בצה"ל. הוא נישא, בשנת 1995, וכיום מתגוררת המשפחה בבית הוריו של הנאשם. הנאשם מתנדב באופן קבוע, מזה 14 שנה, למשטרת פ"ת, והוא מתאר את פעילותו במשטרה כמשמעותית וחשובה עבורו. בהתייחסו לעבירות בהן הודה, ציין הנאשם כי מדובר באקט מחאתי נגד הנהלת קבוצת הכדורגל האהודה, והוא הביע צער וחרטה על מעורבותו בפרשה. קצינת המבחן, ענת ברלב, התרשמה כי משחק הכדורגל ממלא תפקיד מרכזי בחייו של הנאשם, הוא צופה בכל משחקי קבוצתו ואף מגיע מספר פעמים בשבוע לצפות באימוני הקבוצה. בשנים האחרונות, משמש הנאשם כחבר בועד האוהדים, ואף דואג לסידור הסעות למשחקי הקבוצה, לקניית אביזרי עידוד, וכדומה. מעורבותו של הנאשם, כמפורט לעיל, אפשרה לו לתעל את דחפיו התוקפניים, שכן על פי תפיסתו "מגרש הכדורגל הינו מקום בו אפשר לנהוג ולהתבטא באופן חופשי ומשוחרר מעכבות, לעומת התנהגות מאופקת הנדרשת בתחומי חייו השונים". להתרשמות שירות המבחן, מדובר באדם בעל תפקוד נורמטיבי לאורך שנים, הגם שהתקשה להתמיד במסגרות שונות של חייו. קיים קושי להבין את הפער הקיים בין תפקודו הנורמטיבי לבין מעורבותו בעבירה כה חמורה. בעצת פרקליטו, פנה הנאשם לאיבחון פסיכודיאגנוסטי. קצינת המבחן שוחחה עם הפסיכולוג המאבחן, לצורך קבלת הערכה אישיותית, זיהוי דחפים תוקפניים, דרכי התמודדות במצבי תיסכול, והערכה באשר להשנות התנהגות מעין זו בעתיד. הפסיכולוג מסר כי הינו זקוק לפרק זמן של כשישה שבועות, על מנת לערוך את האיבחונים ולעבד את תוצאותיהם. לפיכך, פנה שירות המבחן וביקש דחיית הדיון בעניינו של הנאשם לפרק זמן של כחודשיים ימים. בית המשפט נענה לבקשה זו ודחה הדיון לצורך השלמת התסקיר. מהתסקיר המשלים בעניינו של הנאשם, המתבסס על חוות הדעת הפסיכודיאגנוסטית, עולה כי מדובר באדם בעל אישיות בלתי בשלה, ודימוי עצמי פגוע. להערכת השירות "קיים עומס ריגשי כבד, דיכאון, תוקפנות וכעס כאשר בולטת נטיה לפגיעה עצמית". להתרשמות המאבחנת, השתייכותו של הנאשם לקבוצת האוהדים, באה למלא חסכים שונים, וליצור אפשרות להתקשרות עם "תרבות גברית". כישלונותיה של קבוצתו האהודה, עוררו בנאשם 1 "תחושות פנימיות הקיימות בו, של חולשה, פגיעה וחוסר אונים". עוד צויין בדו"ח, כי הנאשם אינו אדם אלים או תוקפני, ואולם ריגשותיו ודחפיו אינם מווסתים דיים, והוא מגלה נטייה להתנהגות בלתי מותאמת. הוצע לנאשם לבחון האפשרות לקבלת טיפול פסיכיאטרי, והנאשם הציג בפני קצינת המבחן הפנייה אל המרפאה לבריאות הנפש בפתח-תקוה. לדעת שירות המבחן, יש לאמץ במקרה דנן את האפיק הטיפולי שיקומי, שיסייע בהפחתת הסיכון להתנהגות הרסנית. זאת, מאחר שאין מדובר בהתנהגות עבריינית, שיש בה הפנמה של נורמות וערכים עברייניים. קצינת המבחן מציינת, כי עונש מאסר בפועל, אם יוטל כזה על הנאשם, יהיה הרסני עבורו. לפיכך מומלץ להסתפק בעונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, וזאת בנוסף להטלת צו מבחן למשך 18 חודשים. 3. בתסקיר שירות מבחן בעניינו של נאשם 2, צויין כי מדובר באדם כבן 22, אשר עבד עד למעצרו במפעל למיסגור. הנאשם קיבל על עצמו אחריות מלאה על ביצוע העבירה, והסביר כי מדובר באקט של מחאה נגד הנהלת קבוצת הכדורגל, אותה הוא אוהד. לדבריו, כוונתו היתה לגרום לזעזוע בקרב השחקנים והאוהדים, בעקבות כישלונותיה התכופים של הקבוצה. קצינת המבחן, מושקין פלי, התרשמה כי הנאשם מודע לחומרת מעשיו, מבין את הנזק אשר גרם לעצמו ולקבוצתו, ומביע חרטה על מעשהו. הנאשם הינו הבכור במשפחת המוצא. אביו כבן 48 עובד בעירית פ"ת, אמו נפטרה לפני כשנה וחצי כתוצאה ממחלה ממארת. הנאשם סיים 11 שנות לימוד, ובשנת לימודיו האחרונה בתיכון, נשר. עד לגיוסו לצה"ל, עבד הנאשם וכן עסק בפעילות כאוהד קבוצת הכדורגל הפועל פ"ת. התחברותו לקבוצה גרמה לו להקדיש את מרבית זמנו ומשאביו הכספיים למטרה זו. הנאשם זכה לעידוד מצידם של חברי ההנהלה והשחקנים, אשר ציינו את מסירותו לקבוצה וראו בו מודל לחיקוי. התרשמותה של קצינת המבחן כי עיסוקו זה, העניק לנאשם משמעות ותוכן לחייו וכן סיפק את צרכיו "בשייכות, קבלה, וערך עצמי". במהלך האיבחון הפסיכודיאגנוסטי אשר נערך לנאשם, עלה פער בין תיפקודו הנורמטיבי במסגרות חייו השונים, לבין ביצוע העבירה על ידי הנאשם. לפיכך, סבור שירות המבחן, כי יש מקום להעמיק הבדיקה בעניינו. הנאשם הופנה למכון איבחון "טריאסט שריג" המוכר ע"י משרד העבודה והרווחה, והחל תהליך של איבחון במסגרת מוסד זה. הפסיכולוגית המאבחנת מסרה, כי יש צורך בפרק זמן של כחודש ומחצה להשלמת תהליך האיבחון, ולפיכך ביקש שירות המבחן לדחות הדיון בעניינו של הנאשם, לחודשיים ימים. מהתסקיר המשלים אשר הוגש לבית המשפט, עולה כי נערכו לנאשם 2 בדיקות פסיכודיאגנוסטיות במכון "טריאסט שריג". מתוצאות האיבחון עולה כי הנאשם נתון במצוקה "וכי הינו בעל משאבים וכוחות מועטים להתמודדות". עוד אובחן, כי מצוקתו הנפשית של הנאשם, "קשורה בחסך בתחושת שייכות למשפחה ולקשר משמעותי עם הוריו ולדמויות מטפלות... על רקע זה מאובחן ארז (הנאשם 2) כבעל זהות עצמית מבולבלת אשר אינה מגובשת ובשלה". הנאשם נצמד לאחרים, ומפתח בהם תלות, והינו בדרך כלל פסיבי וצמא לחום ולהבנה. העבירה אותה ביצע מוסברת בחוות הדעת הפסיכודיאגנוסטית, כתגובה "למוזנחות ארוכת שנים בבית בו גדל, והן לבית אשר החזיק בדמות קבוצת הכדורגל... ניתן לראות בעבירה מוטיב של הרס עצמי וגם קריאה נואשת לעזרה". הנאשם אינו מאובחן כאדם שלילי ומזיק, אך על רקע נתוניו המתוארים לעיל, פעל בצורה שהזיקה לעצמו ולסביבתו. להערכת שירות המבחן, יש מקום להתערבות טיפולית בנאשם, לאור המתואר בחוות הדעת הפסיכודיאגנוסטית, ולפיכך ממליץ השירות להעמידו במבחן למשך 18 חודשים. קצינת המבחן סבורה, כי עלול להגרם לנאשם נזק רב אם ישלח למאסר בפועל. 4. התובעת, עו"ד עידית ברנע, ציינה בפתח טיעונה, כי מעשיהם של הנאשמים אינם נובעים מהחלטה ריגעית וספונטנית. המדובר במהלך מתוכנן היטב, אשר הצריך הצטיידות מוקדמת באמצעים ובחלוקת תפקידים בין שני הנאשמים. עד לביצוע המעשה, היה בידי הנאשמים זמן די והותר לחשוב על חומרת מעשיהם, ולחדול ממזימתם, בעוד מועד. התובעת הצביעה על העונש הקבוע בצד העבירה בה הודו הנאשמים, דבר המשקף את התייחסותו של המחוקק למידת החומרה הגלומה בעבירת ההצתה. עוד הוסיפה התובעת, כי הנאשמים נמלטו מהמקום לאחר ביצוע ההצתה, מבלי להזעיק את מכבי האש או לנסות ולשלוט באירוע. יתירה מזו, הנאשמים התקשרו לעיתונאים, וציינו כי הם גאים במעשיהם, תוך שהם מכנים עצמם "הצבא הכחול". לדעת התובעת, יש ליתן את עיקר המשקל לגורם ההרתעה, על מנת להרתיע הנאשמים עצמם ואחרים העלולים ללכת בעקבותיהם. הנזק שנגרם למשרד אינו קל, ורק בזכות הופעתם המהירה של כוחות הכיבוי, נמנע נזק כבד בהרבה. על רקע האלימות הגואה במשרדי הכדורגל, סבורה התובעת כי יש להעניש העבריינים בחומרה, על מנת להביא לצמצום מימדי התופעה. בנסיבות העניין, אין ליתן משקל רב לנסיבותיהם האישיות של הנאשמים, וגם ההתחשבות בעברם הנקי ובהודאתם באשמה, צריכה להיות, לגישת התובעת, מצומצמת ביותר. אשר להמלצות הכלולות בתסקירי שירות המבחן, ציינה התובעת, כי אין בידה לקבלם. זאת, מאחר שהושם בהם הדגש אך על עניינם האישי של הנאשמים, מבלי שהיתה התייחסות כלשהי למסוכנותם לסביבה ולאינטרס הציבורי המחייב התמודדות עם עבריינים מסוג זה. לפיכך, ביקשה התובעת לגזור על שני הנאשמים עונש מאסר לתקופה משמעותית, מאסר על תנאי, קנס כספי ופיצוי לניזוקים. עו"ד בן יהודה, ב"כ הנאשמים, הציג בפני בית המשפט את עדותו של מר יעקב שפי, יו"ר אגודת הפועל פ"ת. מר שפי ציין, כי הינו מכיר את שני הנאשמים אישית, כאוהדים מסורים של קבוצת הכדורגל. לדבריו, גילו שני הנאשמים פעילות רבה בחוג האוהדים של הקבוצה, והפכו חלק אינטגרלי ממנה. בהיוודע להנהלת הקבוצה, כי הנאשמים מעורבים בהצתת המשרד, נכנסו חברי ההנהלה "להלם", מאחר שהדבר לא התיישב עם אישיותם המוכרת של הנאשמים. לאחר מעשה, הן העד והן הנהלת הקבוצה, מוחלים לנאשמים, חרף העובדה כי עשו מעשה חמור, וזאת מתוך תקווה כי הם למדו את לקחם. לפיכך, ביקש העד שלא להחמיר בעונשם של הנאשמים. העידה גם אמו של נאשם 1, וציינה כי לבנה אין כל עבר פלילי והוא פעיל במשמר האזרחי מגיל 16, ולאחר מכן התנדב לסייע למשטרת פ"ת. האם ציינה, כי בנה מתגורר בבית ההורים, ואין בידיו לסייע לכלכלת המשפחה. עו"ד בן יהודה, הציג בפניי, לגבי נאשם 1, מכתב הוקרה אשר קיבל מיחידת הסיור במשטרת פ"ת, וכן ממפקד המשמר האזרחי בעיר זו. כמו כן, הוצג מכתב התנצלות ששיגר הנאשם אל אוהדי הקבוצה והנהלתה, בו הינו מציין כי עשה טעות גדולה, מאחר שחשב כי יש במעשהו כדי לגרום לזעזוע בקבוצה. הוא מתנצל ומצטער על המעשה שעשה ומבקש את סליחת האוהדים וחברי ההנהלה. אשר לנאשם 2, צרף הסנגור תעודה המעידה על כי הלה סיים בהצלחה קורס מקצועי, וכן תעודת שיחרור מצה"ל, לפיה עשה את כל המוטל עליו בצורה טובה מאוד. גם נאשם זה שיגר מכתב התנצלות אל הנהלת קבוצת הפועל פ"ת, בהביעו צער רב על מעשהו, אשר נעשה "מתוך אהבה ואכפתיות לסמל ולמועדון ולא לעשות רע לאף אחד". לדברי הסנגור, מדובר במקרה חריג ויוצא דופן מבחינתם של הנאשמים, ואין עסקינן בעבריינים ובפושעים. הנאשמים פוקדים את מגרשי הכדורגל מזה שנים רבות, ועד כה לא נרשמה לחובתם כל עבירה פלילית או מעורבות באלימות כזו או אחרת. המעשה המיוחס לנאשמים נעשה מתוך הזדהות יתר עם קבוצתם ובשל תיסכולם הרב, לנוכח כישלונותיה של קבוצתם האהודה. המדובר בהתנהגות ילדותית, שאינה נובעת מחשיבה עבריינית ופושעת. הסנגור מציין, כי ההצתה בוצעה בשעה מאוחרת במוצאי השבת, מתוך כוונה ברורה למנוע סכנה לחיי אדם, ולמזער הנזק עד כמה שניתן. החלטתם של הנאשמים התגבשה באורח ספונטני, מיד לאחר המשחק, בו הפסידה קבוצתם. אשר לתסקירי שירות המבחן, ציין הסנגור, כי אלה לא גובשו בעקבות מפגש אחד עם הנאשמים, אלא במהלך סדרה של מפגשים ומבחנים שנערכו להם. ההערכה כי השניים אינם מסוכנים, נעשתה באורח מקצועי ביותר. אשר לנאשם 1, קיימת המלצה לטיפול פסיכיאטרי, והוא הופנה לקבלת טיפול נפשי במרפאת בית החולים "גהה". העבירה בוצעה על ידו על רקע מצבו הנפשי. הוא שהה במעצר בין התאריכים 22.9.02 עד 8.10.02, ובעקבות הפרת תנאי שיחרורו נעצר שנית מיום 29.10.02 עד 14.11.02. ממועד זה ואילך נתון הנאשם במעצר בית מלא. שירות המבחן ממליץ להסתפק בעניינו בעונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. נאשם 2 היה דומיננטי פחות ושימש כתצפיתן. הוא שהה במעצר בין התאריכים 22.9.02 עד 8.10.02, ולאחר זאת היה במעצר בית חלקי במשך כחודשיים וחצי, ולאחרונה שב להמצא במעצר בית מלא. שירות המבחן ממליץ להעמידו במבחן, ושלא לגזור עליו עונש מאסר כלל. הסנגור ביקש לאמץ את מסקנות והמלצות שירות המבחן, ושלא להשית על הנאשמים עונש מאסר לריצוי בפועל, על מנת שלא לפגוע בהם ולסכל כל אפשרות לשיקומם הנפשי. נאשם 1 בדברו האחרון, הביע צער וחרטה על מעשהו, ואילו נאשם 2, ציין כי פעל בתום לב ואף הוא הביע חרטה וצער. שני הצדדים, התובעת מזה והסנגור מזה, הציגו בפני בית המשפט פסיקה התומכת בטיעוניהם. מהפסיקה שהוצגה ע"י התובעת, ניתן ללמוד על גישתם המחמירה של בתי המשפט לעבירת ההצתה. פסיקתו של הסנגור מלמדת על כי במקרים מיוחדים, הסתפקו בתי המשפט בעונשי מאסר שריצויים בדרך של עבודות שירות או אף במאסר על תנאי, גם במקרים בהם יוחסו לנאשמים עבירות חמורות, כגון דא. 5. בשנים האחרונות עדים אנו, למרבה הצער, לאלימות גוברת והולכת במגרשי הכדורגל, אשר גובה, לעיתים, נפגעים בנפש, ונזקים לרכוש. אלימות זו נובעת, במרבית המקרים, בשל הזדהות יתר של אוהדים עם קבוצותיהם, הזדהות הגוררת חוסר השלמה עם כישלונות במגרש הספורט. במקרים לא מעטים, באים תיסכוליהם של אותם אוהדים לידי פורקן אלים, בין כלפי שחקני והנהלת קבוצתם האהודה, ובין כלפי הקבוצה היריבה ואוהדיה. במקרה שלפנינו, בחרו הנאשמים לפרוק את זעמם, לנוכח אי הצלחותיה המתמשכים של קבוצתם, על משרדי הנהלת הקבוצה, מתוך כוונה נואלת "לגרום זעזוע להנהלה ולשחקנים". אותה הצתה, שביצעו הנאשמים באישון לילה, מצטרפת אף היא למעגל האלימות במגרשי הספורט, וסביב משחק הכדורגל עצמו. אין ניתן להפריד אירוע זה מאירועים אחרים, דומים במהותם שהתרחשו, לצערנו, ברבות השנים במגרשי הכדורגל, אשר הפכו לשדה מערכה באמצעות אותם אוהדים אלימים.. מתפקידה של המערכת השיפוטית להטות שכם, ולתרום את תרומתה לביעור הנגע, שאם לא כן עלול הוא לתקוע יתד במגרשי הספורט, ולהביא לתוצאות חמורות בהרבה. בהזדמנות אחרת ציינתי, כי המשלח אש שקול כנגד מי שמשחרר חיית פרא מרבצה, מבלי שיש בידו לשלוט בה ובמהלכיה. ההצתה אשר בוצעה ע"י שני הנאשמים, פגעה אמנם באחד המשרדים במבנה ההנהלה, אך נקל לשער כי אלמלא פעולתם המהירה של כוחות כיבוי האש, עלול היה להגרם נזק חמור בהרבה. לא בכדי קצב המחוקק עונש הנע בין 15 ל- 20 שנה לצד עבירת ההצתה, דבר המבטא את גישתו באשר לחומרתה היתרה והסכנה הטמונה בעבירה זו. סבורני, כי במקרים כגון דא, יש ליתן את משקל הבכורה לאינטרס הציבורי, המחייב ענישה קשה ומכאיבה לעבריינים, במטרה להרתיעם ולהרתיע עבריינים בכוח, מפני ביצוע עבירה דומה. גורם ההרתעה הינו השיקול המרכזי בין שיקולי הענישה, ואין ליתן משקל רב לנסיבותיהם האישיות של העבריינים. בפני בית המשפט הונחו תסקירי שירות המבחן בעניינם של שני הנאשמים, כאשר ההמלצה המרכזית הינה, להמנע מהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל. עיינתי בתסקירי שירות המבחן, ונראה כי מלוא ההתייחסות הוקדשה לעניינם ולמצבם הנפשי של הנאשמים. אינני שולל קיומו של צורך במתן טיפול ועזרה נפשית למי מבין הנאשמים. ואולם, לא התרשמתי כי מדובר במעשה שהינו חריג ביותר מבחינתם, וכי אין לצפות לאפשרות הממשית כי השניים יפרקו את תיסכוליהם בדרך אלימה, גם במקרים אחרים בעתיד. תגובתם של הנאשמים לכשלונותיה הספורטיביים של קבוצתם, כפי שזו באה לידי ביטוי במקרה זה, הינה בלתי פרופורציונלית ובלתי סבירה בעליל. גם אהדה רבת שנים לקבוצת ספורט זו או אחרת, אינה צריכה להעביר אוהדים על דעתם, ולהביאם לביצוע מעשים נפשעים מעין אלה. לפיכך, אין בידי לקבל ההמלצות המופיעות בתסקירי שירות המבחן, ולהמנע כליל מהטלת עונש מאסר ממשי על הנאשמים. כפי שנקבע בע"פ 344/81 מ"י נ' סגל, פ"ד לה(4) 313: "שיקוליו של שירות המבחן למבוגרים, אינה חופפים בהכרח את שיקוליו של בית המשפט, וזאת, בין היתר, מאחר שהוא אינו מופקד על הראיה הכוללת, הבוחנת גם את אלמנט ההרתעה הכללי, ונתונים כיוצא באלה.... בית המשפט הוא שיוצר את האיזון הנאות בין הנתונים השונים ומופקד על ראייתו של השלם להבדיל מן הקטע או המקוטע...." (ראו גם ע"פ 643/85 בנוז נ' מ"י, דינים עליון, כרך ב', 866; ר"ע 745/86, הרוש נ' מ"י, דינים עליון, כרך ד', 817). יחד עם זאת, אין בדעתי למצות הדין עם הנאשמים, כפי שראוי היה לעשות. זאת, בשים לב לעברם הנקי, להודאתם באשמות, להבעת צערם וחרטתם על מעשיהם, ולנוכח מצבם האישי והנפשי, כמתואר בתסקירי שירות המבחן. כמו כן, נתתי דעתי להתנדבותם של הנאשמים לשירות בקהילה. בנוסף, שיוויתי לנגד עיני את המניע אשר הביא הנאשמים לביצוע מעשה ההצתה, והתרשמתי כי אין מדובר במניע בעל מאפיינים עברייניים מובהקים, כפי שניתן למצוא מעת לעת במקומותינו. בבואי לגזור את עונשם של הנאשמים, ראיתי את עניינו של נאשם 1 ביתר חומרה, בשל חלקו הנכבד יותר במהלך האירוע, והיותו בוגר ומנוסה יותר מבין השניים. לאור האמור, ולאחר שבחנתי את כלל הנסיבות לקולא ולחומרה, הנני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: על נאשם 1: 36 חודשי מאסר, שמחציתם לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו (22.9.02 עד 8.10.02 ו- 29.10.02 עד 14.11.02)) והיתרה על תנאי לשלוש שנים לבל יעבור כל עבירה נגד הרכוש שהיא פשע. על נאשם 2 30 חודשי מאסר, מהם 12 חודשים לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו (22.9.02 עד 8.10.02) והיתרה על תנאי לשלוש שנים לבל יעבור כל עבירה נגד הרכוש שהיא פשע. הנני מחייב כל אחד מהנאשמים בתשלום קנס בשיעור של 10,000 ₪ או ארבעה חודשי מאסר תמורתו, וכן בפיצוי חלקי להנהלת קבוצת הפועל פ"ת, בשיעור של 15,000 ₪. הקנס ישולם על ידי הנאשמים ב- 4 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.5.03. הפיצויים ישולמו ב- 6 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל 1.9.03. הנני מעכב את ביצוע עונש המאסר עד ליום 25.5.03. ביום זה יתייצבו הנאשמים, עד לשעה 09:00, במזכירות בית המשפט המחוזי, לריצוי עונשם. זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום. כדורגלשריפהדיני ספורטהצתה