תביעת פיצויים בנושא יבוא צמחים

רקע 1. תביעה נזיקית בסך 544,463 ₪, שהגישו התובעים, משתלה המשווקת שתילים, ובעליה - חקלאי העוסק בתחום השתלנות, כנגד הנתבע, מינהל השירותים להגנת הצומח במשרד החקלאות, שהיא הממונה והאחראית על יבוא צמחים ושתילים אל תחומי מדינת ישראל מכח חוק הגנת הצומח ותקנות הגנת הצומח (יבוא צמחים) התשל"א - 1970, בגין נזקים שלטענתם נגרמו מסירוב הנתבעת לשחרר יבוא משלוח של כ - 20,000 שתילים מסוג פואנסטיה (חלבלוב), אשר היו נגועים לטענתה בוירוס, דבר שהביא לאיחור משמעותי בשתילת הצמחים, לתמותה ולירידת כושר ההנבה שלהם, נזק שסכומו הכולל הוא סכום התביעה (להלן: "המשלוח" ו/או "השתילים", "התובעים", "הרשות" ו/או "הנתבע", "החוק" ו"התקנות", בהתאמה). 2. לאחר שטופל התיק על ידי מותבים קודמים ובעקבות כשלון הליכי גישור אליהם הופנו הצדדים, הועבר הוא לטיפולי, נשמעו הראיות בו ועתה, עם הגשת סיכומי הצדדים, ניתן פסק דין זה. תמצית טענות התובעים 3. תמצית טענות התובעים היא כדלקמן: התובעים הינם הגוף המִתקשר והמְבצע של יבוא שתילים ושיווקם למגדלים רבים בארץ. תהליך יבוא השתילים מאיטליה למדינת ישראל, הינו תהליך שיגרתי משך מספר רב של שנים. התהליך דורש תכנון והקפדה על לוחות זמנים, לצורך הבטחת הליך ריבויים. המשלוח היה נגוע בוירוס, שנוכחותו ידועה בכל השתילים, ואשר הוא על פי הנטען, תנאי להתפתחות נורמטיבית של הצמח וההסתעפויות בו. עם זאת, מעולם לא עלתה כל בקשה מאת הרשות לבדיקת הוירוס בתחומי מדינת ישראל ואף לא נעשה כן בפועל, למרות שבעבר יובאו ארצה שתילים שבהם היה קיים הוירוס. על אף אישורים שנתקבלו מהמגדלים והספק, ועל אף בקשת אגרסקו, סירבה הרשות, תוך התעלמות מהמלצות והבקשות של מדריכי הגידול במשרד החקלאות, לשחרר את המשלוח לתובעים, אף לא בתנאי הסגר שיאפשרו את המשך קיומם (אור ואויר), ועל מנת למנוע ו/או להקטין את הנזק הצפוי. כתוצאה מהאמור והסחבת שנקטה הרשות, נפגעו השתילים בצורה אנושה, השתילה נדחתה בשבעה שבועות נוספים (לאחר ששהו משך 17 יום באריזות סגורות), וצומצם משמעותית טווח הזמן המאפשר שיווקם, תוך שהקניינית העיקרית בחו"ל ביטלה את ההזמנות הראשונות וצימצמה את האחרות. סך הנזק - הוא סכום התביעה. תמצית טענות הרשות 4. תמצית טענות הרשות היא זו: המבקש לייבא שתילים כפי נשוא ענייננו, נדרש לעמוד בתנאי רשיון, אשר רק בעמידתו בהם - נמנע עיכוב. במסגרת דרישות היבוא קיימת דרישה לנקיון השתילים משורה של נגעים. בהצהרת המדינה המייצאת ("תעודת בריאות") - בענייננו איטליה, הוצהר על נוכחות הוירוס (Poinsettia Mosaic Tymovirus), דבר שעמד בניגוד לתנאי הרשיון. הרשות פעל בהתאם לנהלים ומכח הסמכתו החוקית לפקח על יבוא השתילים. המשלוח עוכב בנמל התעופה, בהתאם להוראות המפקח שהמונה על פי החוק ומכח סמכותו לעשות כן. נזקי התובעים, ככל שקיימים כאלה נבעו מכך שפעלו בניגוד להנחיות. בקשת התובעים ליבוא השתילים הנגועים בוירוס, למרות המצאותו, סורבה, עוד קודם הגעתם לארץ. חרף האמור ותחת הגשת ערעור על תנאי הרשיון, עשו התובעים דין לעצמם, השלימו העברתם ארצה של השתילים, בניגוד לתנאי הרשיון ולמרות הסירוב. בדיקת המשלוח לשחרורו נעשה בזמן סביר וללא דיחוי, בהתחשב בצורך בבדיקות מעבדה. אכן לא נערכה בדיקה קודמת של וירוס כאמור, שכן נחשב הוא ככזה שלא קיים בארץ. בכל המשלוחים הקודמים, למעט מקרה זה, הצהירה המדינה המייצאת על נקיון מהוירוס. הוירוס היה ועודנו נגע הסגר והדרישה לנקיון ממנו, מופיעה ברשיון היבוא שניתן לתובעים. העובדות שאינן שנויות במחלוקת 5. א. התובעים יבאו ארצה מאיטליה, משלוח של שתילי פואנסטיה. השתילים הגיעו לארץ ביום 11.4.03 נקלטו ביום 13.4.03 ועוכבו על ידי הרשות ביחידת ההסגר בנמל התעופה, עד ששוחררו ביום 24.3.03. יבוא שתילים נעשה בהתאם לתנאי רשיון המופק על ידי הרשות, שהיא הגוף הממונה על פי החוק ליבוא שתילים כאמור. המשלוח היה נגוע בוירוס. סוג הוירוס האמור מופיע כנגע אסור בתנאי הרשיון. עם זאת לא הוצגה בעבר כל דרישה מאת הרשות לבדיקת הוירוס בתחומי מדינת ישראל ואף לא נעשה כן בפועל, למרות שבעבר יובאו ארצה שתילים מסוג זה. המחלוקת 6. א. אין מחלוקת כי נגרם נזק לשתילים, ואולם המחלוקת בין הצדדים מצומצמת יחסית ועניינה בשתי שאלות: הראשונה והעיקרית היא שאלת החבות, היינו האם התרשלה הרשות בהתנהלותה וגרמה לנזק הנטען, או שמא פעלה בהתאם לנדרש ממנה ומתפקידה, תוך שהנזק הנטען הינו באחריות התובעים, שפעלו בניגוד לתנאי הרשיון. במסגרת זו עולות שאלות המשנה הבאות: האם התחייבה הרשות, באמצעות מר מאיר מזרחי ראש יחידת ההסגר, לקבל את המשלוח, שבוע לפני הגעתו, התחייבות עליה הסתמכו התובעים? האם התרשלה הרשות בכך שלא הסירה את הוירוס נשוא המחלוקת מרשימת נגעי ההסגר משך 15 שנה, אלא רק כשנתיים לאחר המקרה נשוא הנדון? האם הפרה הרשות חובה חקוקה בפרסום רשימת נגעי הסגר ובכללם הנגע נשוא הנדון, בלא שבדקה את הנושא עם המומחים בנדון? האם פרק הזמן שלפיו התנהלה הרשות בבדיקותיה ועד לשחרור המשלוח, הינו סביר בנסיבות העניין אם לאו? ב. ככל שיסתבר כי קיימת חבות לרשות, תעמוד להכרעה השאלה השניה, היא שאלת גובה הנזק. הראיות 7. מטעם התובעים העיד התובע 2 - מר שמעון ברק, מנהל מוצר שיווק בחברת אגרקסקו - מר אריה פלס, מרכז מקצועי ראשי בשירות ההדרכה של משרד החקלאות בצמחי בית וענפי קישוט - מר אליעזר שפיגל, והשמאי מר שלמה שרף מטעם חברת אזימוט, וחוקר בכיר במחלקה לוירולוגיה של צמחים במנהל המחקר החקלאי - פרופ' עבד גרא. כן צורפו המסמכים הבאים: מכתבו של מר שפיגל מיום 4.4.04 (נספח א'), העתק חשבונית רכישת השתילים(נספח ב'), העתק מכתבי הספק והמטפח בדבר מודעות לוירוס (נספחים ג' - ד'), המלצת מר שפיגל מיום 12.5.03 (נספח ה'), העתק מכתב הרשות להגנת הצומח באיטליה (נספח ו'), העתק בקשת התובעים (נספח ז'), העתק פנית התובעים לרשות (נספח ח'), העתק המלצת מר פלס (נספח ט'), העתק פניה לשר החקלאות (נספח י'), העתקים מדו"ח שמאי ואישורי מדריכי החקלאות (נספחים יא'-יב'), העתק ודעת משתלת "פדנה" בדבר ביטול ההזמנות (נספח יג'). מטעם הנתבע העיד מר עודד לנדס - מנהל השירותים להגנת הצומח ולביקורת. כן צורפו המסמכים הבאים: העתק דוגמא לרשיון ליבוא הצמחים (נספח א'), העתק הרשיון נשוא ענייננו מיום 9.3.03 (נספח ב'), פניית מר גבע לבחינת אפשרות יבוא הצמחים נשוא המחלוקת מיום 3.4.03 (נספח ג'), בקשה לבדיקה ותוצאות בדיקות מיום 22.4.03 (נספחים ד' ו- ה'), העתק מתעודה קודמת (משלוח קודם) מצד שלטונות איטליה המעידה על נקיון מוירוס (נספח ו'), תעודת המשלוח (נספח ז'), טופס השחרור של המשלוח (נספח ח'). דיון 9. כאמור, עוסק עיקר דיוננו בשאלת החבות, אשר בעקבות תוצאתו, ככל שיהיה צורך בדבר תידון שאלת הנזק. אקדים ואומר כבר עתה, כי במחלוקת בין הצדדים, ועל אף היותי ער לעגמת הנפש הרבה שהיתה מנת חלקם של התובעים ואולי אף לנזקיהם, דעתי היא כדעת הנתבעת, ולא מצאתי על רקע הנתונים שהיו בפני הרשות בזמן הרלוונטי, כי חרגה היא מדרך הפעולה הנדרשת וכי יש לחייבה באחריות לנזק שנגרם. להלן נימוקי: המסגרת הנורמטיבית המסגרת הנורמטיבית ליבוא שתילים לארץ מעוגנת בס' 3 לתקנות הגנת הצומח (יבוא צמחים) תשל"א - 1970 שזו לשונו: "3. לא ייבא אדם צמח או דבר המפורט בתוספת השניה אלא אם נתקיימו בהם כל אלה: (1) המנהל נתן רשיון בכתב ליבואם והיבואן מילא אחרי כל תנאי הרשיון; (2) הוצאה להם תעודת בריאות בהתאם לתנאי הרשיון; (3) הם עמדו בבדיקה לפי תקנה 13". נוסח התקנות קובע איפוא קטגורית, איסור יבוא משלוח שלא עומד בתנאי רשיון אותו מנפיקה הרשות, ובכלל זה תעודת בריאות בהתאם לתנאי הרשיון. תעודת הבריאות האמורה, מוצאת בהתאם לאמנה הבין-לאומית להגנת הצומח (International plant protection convention - IPPC), וחתומה בידי אדם שהוסמך לכך על ידי שירות הגנת הצומח של ארץ המוצא, ובה מוצהר, כי השתילים נקיים מנגעים ומוירוסים המפורטים בתנאי הרשיון, זאת עפ"י תנאי תקנה 8 לתקנות הנ"ל. אין מחלוקת בדבר תכלית התקנות והיא, הגנה על הצומח בארץ מפני חדירת נגעים והתפשטותם, אשר עלולים לגרום לפגיעה בענפי חקלאות שונים, זאת כאמור במפורש בסעיף 2 לחוק הגנת הצומח תשט"ז - 1956, שמכוחו הותקנו התקנות. רשיון היבוא ועמידת התובעים בתנאיו 11. אין מחלוקת כי בסעיף 2 לתנאי רשיון היבוא נשוא הנדון, נכלל תנאי מפורש, לפיו יהיו השתילים נקיים מהוירוס שנמצא בהם (PMT - Poinsettia Mosaic Tymovirus), אשר הוגדר במועד הרלוונטי כ"נגע הסגר" של מדינת ישראל, שהגדרתו על פי ה - IPPC היא, נגע שאינו נמצא בארץ או נמצא בתפוצה מוגבלת ונתון לבקרה רשמית (ר' ס' 4 י' לתצהיר מר לנדס). אין מחלוקת כי בתעודת הבריאות שצורפה למשלוח ואשר הוצאה על ידי המדינה המייצאת - איטליה, נכתב כי הוירוס האמור קיים בשתילי המשלוח נשוא תיק זה. נסיבות אלה מלמדות איפוא, על אי עמידה בתנאי רשיון היבוא. 12. יצויין, כי העובדה שהמשלוח היה נגוע בוירוס האסור בכניסה לישראל, היתה ידועה לתובעים עוד קודם הגעתו ארצה, דבר הנלמד מפנייתו של מר עמיר גבע מאגרסקו למנהל הרשות ביום 3.4.03 וביום 9.4.03, לשקול את האפשרות לאשר בכל זאת כניסת הצמחים ארצה. בהתאם לעדות מנהל הרשות מר לנדס, ניתנה תשובה שלילית, ולמרות האמור, לא דאגו התובעים לעצור את המשלוח והוא הגיע ארצה ביום 11.4.03. האם התקבל אישור ממר מזרחי ליבוא המשלוח? 13. בהיותם ערים לאי ההתאמה לתנאי הרשיון, טוענים התובעים לעניין זה, כי קיבלו ממר מאיר מזרחי - ראש יחידת ההסגר, אישור להבאת המשלוח מאיטליה שבוע קודם הגעת המשלוח. אישור זה לא זו בלבד שמוכחש על ידי מר לנדס (ס' 13, 16 ו - 19 לתצהירו), אלא שהוא אף מוסיף שלמר מזרחי אין כל סמכות לאשר יבוא "נגע הסגר" לישראל (עמ' 27 ש' 27 לפרוט'). יודגש כי התובעים אינם טוענים כי קיבלו אישור פוזיטיבי ממר מזרחי, ודאי לא בכתב (עמ' 20 לפרוט' ש' 20), אלא ש"לא נשמעה מכיוונו כל דרישה נוספת" לאחר שנמסרו לו כל האישורים וההתחייבויות אותן דרש, ועל כן היה ברור שהוסרו המכשולים (ס' 18 לתצהיר התובע - מר ברק). עוד טוענים התובעים, כי מהעובדה שמר מזרחי פנה לרשות באיטליה לקבלת אישורם, והעובדה כי בסופו של דבר נתנה הרשות האיטלקית אישור למשלוח, ניתן ללמוד כי הוסרו המכשולים ועל כך הסתמכו. בחינת הראיות שהובאו בפני מלמדת כי לא ניתן להעדיף את גרסת התובעים, זאת בשל מצרף הראיות הבא: לא הוצג כל אישור בכתב לגירסה זו, העומדת לכאורה בניגוד לרשיון היבוא. למעשה המדובר בהסקת מסקנות עפ"י עדות בע"פ כנגד מסמך מפורש בכתב. התובע עצמו מר ברק, אף חוזר בו בעדותו בפני מהגרסה כי נתקבל אישור, ומסביר כי מר מזרחי אך "המליץ" בפני מר לנדס לאפשר את היבוא (עמ' 20 לפרוט' ש' 25-26). מר מזרחי עצמו לא הוזמן להעיד, על מנת לתמוך בגירסת התובעים. כידוע, בהעדר הסבר סביר להימנעות צד מהבאת עד רלוונטי מטעמו, קמה חזקה כנגד אותו צד ומובן מכך, כי לו היה מובא העד, היה בכך כדי לתמוך בגרסת הצד שכנגד דווקא (ר' למשל ע"א 74/89 חסינים חברה להחזקת נכסים בע"מ נ' נתן שפירא, פ"ד מו (1) 845, ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד (4) 595 בעמ' 602, ע"א 3694/99 ארדמן נ' חברת פרוייקט אורנים בע"מ, פ"ד נה(2) 385 , ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פ"ד מד (1) 239 בעמ' 245, ע"א 216/73 חיים סולומונוב נ' עזרא אברהם, פ"ד כח (1), 184 בעמ' 194 ועוד). מר לנדס מעיד כי התשובה היתה שלילית. בנסיבות האמורות, לא הוכח בפני ולא אוכל לקבל את טענת התובעים, כי קיבלו ממר מאיר מזרחי - ראש יחידת ההסגר, אישור להגעת המשלוח מאיטליה שבוע קודם הגעת המשלוח, ואין לי אלא לקבוע, כי פניית התובעים נענתה על ידי הרשות בשלילה, קודם הגעת המשלוח ארצה, תוך שלא נתקבל כל אישור נוגד. האם העובדה כי משלוחים נגועים קודמים הוכנסו ארצה חייבה הכנסתו של המשלוח נשוא המחלוקת? 14. טענה נוספת בפי התובעים היא, כי סוג השתילים נשוא המחלוקת, יובא קודם לכן על ידי משתלות אחרות והותרה כניסתו. יתרה מכך, התובע טוען כי הרשות ידעה על קיומו של הוירוס בארץ מזה שנים רבות ובכל זאת אישרה כניסתו ארצה. גם טענות אלה לא יכולות לעמוד לזכותם של התובעים. ראשית, הוכח כי בכל המשלוחים הקודמים צורפה תעודת בריאות נקיה מהוירוס האמור. כך העיד מפורשות מר לנדס (ס' 26 לתצהירו), כך העיד עד התביעה פלס, אשר העיד כי לא ידוע לו על מקרה שבו הוכנס ארצה משלוח בניגוד לתנאי הרשיון (עמ' 17 לפרוט' ש' 9-10), והוא אינו מכיר אף משלוח של נגע הסגר שהגיע לארץ ונפתח מהאריזות (עמ' 16 ש' 3-5), ואף התובע עצמו מעיד מפורשות, כי בעבר היתה הצהרה של נקיון מהוירוס (עמ' 22 לפרוט' ש' 15). גם פרופ' עבד גרא מטעם התביעה העיד, כי בתקופה הרלוונטית, לא היה ידוע על קיומו של הוירוס בארץ והוא אף שוחח עם מר לנדס והודיעו מפורשות כי הוירוס אינו קיים (שולי עמ' 7, עמ' 8 ש' 1-3 ועמ' 9 ש' 4). בנסיבות אלה ברור, כי נוכח העובדה שבכל המשלוחים הקודמים צורפה תעודת בריאות נקיה מהוירוס, וכי המדובר במקרה ראשון בו מובא לידיעת הרשות, "ברחל בתך הקטנה" קיומו של הוירוס בצמחים נשוא המשלוח, וירוס שלא היה מוכר לרשות בתקופה הרלוונטית ואשר היה מוגדר כנגע הסגר, לא זו בלבד שלא היתה הרשות חייבת בהכנסת המשלוח, אלא אדרבא, לו היתה עושה כן ונעתרת לבקשת התובעים, היתה מועלת לכאורה בתפקידה, בהכנסת צמח הידוע כנגע הסגר, לתחומי מדינת ישראל, בניגוד לתנאי הרשיון ובניגוד לחוק. האם היתה לרשות ידיעה והכרות קודמים עם הוירוס? טענת התרשלות נוספת בפי התובעים היא, כי הוירוס האמור היה מוכר לרשות מזה 15 שנה, לא צריך היה כלל להכלל ברשימת נגעי ההסגר, אלא להיות מוסר מהרשימה זמן רב קודם אותו מועד. גם לטענה זו אין יסוד. ראשית, נסתרה הטענה האמורה בעדות עד התביעה המומחה פרופ' גרא מפורשות. עפ"י עדות פרופ' גרא שהוא הגורם העליון מבחינת הידע בנושא הוירוסים במשרד ובעל שם עולמי בתחום זה, עולה, שהוא אכן מכיר את הצמח בארץ מזה כ - 5-6 שנים (עמ' 5 לפרוט' ש' 10). כלומר, הצמח היה מוכר בארץ עפ"י עדות פרופ' גרא, כשנה בלבד קודם האירוע . שנית, העד מעיד מפורשות כי מר לנדס שאל אותו האם הוירוס קיים בארץ והוא השיבו בשלילה, היינו שהוירוס אינו קיים באותו שלב בארץ : "אכן בתקופה שנשאלתי על ידי מר לנדס, זה היה לפני כ - 4-5 שנים, לגבי המצאותו של הוירוס בארץ, אני השבתי שזה שלילי כי לא הגיעו אלינו דוגמאות למעבדה בהם גילינו וירוס". (שולי עמ' 7 ותחילת עמ' 8 לפרוט'). ובהמשך: ...השבתי כי הוירוס הנפוץ ביותר זה PMV ושאני כחוקר קיבלתי דוגמאות של פונצטה ולא מצאתי את הוירוס בארץ. זו היתה תשובתי" (עמ' 9 ש' 2-4). עוד מעיד פרופ' גרא, כי הוירוס אינו מובנה בצמח אלא מדביק אותו (עמ' 5 לפרוט' ש' 16) וכי קיימים לפחות 1,200 וירוסים (עמ' 6 ש' 2). בנסיבות אלה ברור כי אין לקבל את הטענה לפיה היה הוירוס ידוע בארץ במועד הרלוונטי. לרשות לא היתה ידיעה עליו, אף אם הוכנס במשלוחים קודמים, ובנסיבות המתוארות בהן קיבלה הרשות בכל המשלוחים הקודמים תעודת בריאות נקיה מהוירוס (ובהעדר ערכת בדיקה רלוונטית באותו מועד), גם לא היתה יכולה להיות לה ידיעה כזו. די בכל האמור כדי לדחות את התביעה בהעדר חבות. על מנת שלא להותיר את הדף חלק, אתייחס להלן בקצרה לטענות נוספות שהועלו על ידי התובעים. שיהוי, התנהגות רשלנית של הרשות ועיכוב בשחרור המשלוח 17. התובעים טוענים כי ממועד הגשת הבקשה חלפו כ - 20 יום עד שחרור המשלוח. במסגרת זו מפורטות הפעולות וסדר הזמנים שבוצעו בעניין הנ"ל בתצהירו של מר לנדס (סעיפים 20, 23, 28, 31, 34-36). פירוט הפעולות והזמנים אינם שנויים למעשה במחלוקת. עפ"י האמור, הגיע המשלוח ביום שישי 11.4.03 (יצויין כי הצדדים רשמו בטעות חודש מרץ 2003 בחלק ממסמכיהם), נקלט במחשבי הרשות ביום ראשון 13.4.03, כשכאמור אינו עומד הוא בתנאי הרשיון וכשמצורפת לו תעודת בריאות לפיה קיים וירוס במשלוח. למרות האמור ולאור טענות התובעים כי הצמח הוכנס לארץ במשלוחים קודמים, נדגמו עוד ביום הקליטה (13.4.03) צמחים ממשלוחים אלה. לצורך הבדיקה המעבדתית הוזמן קיט מיוחד שלא היה קיים בארץ והגיע לארץ במהלך חול המועד פסח. במועד זה ועל אף שהיו משרדי הממשלה בחופשה מרוכזת הובא עובד מיוחד לביצוע הבדיקה, אשר נערכה באופן מיידי. תוצאות המעבדה הגיעו בערב חג שני של פסח (22.4.03). מיד בתום החג, נותחו התוצאות ושוחרר המשלוח (ביום 24.3.03). (ר' גם עדותו של מר לנדס בעמ' 29 לפרוט' ש' 13-14). עדותו של פרופ' גרא מטעם התובעים מאשרת אף היא, כי קיט הבדיקה לא היה קיים בארץ (עמ' 8 ש' 7-8), ואף עדותו של עד התביעה מר פלס מאשרת כי הקיט הובא משוויץ או גרמניה, בערב חג הפסח, אם כי אינו יודע מתי הועבר הקיט לרשות (עמ' 17 ש' 24 ועמ' 18 ש' 13-15). ניתוח הראיות הנ"ל מלמד, לא רק על כך שהרשות לא התעכבה בפעולותיה, אלא אדרבא, עשתה מאמץ אינטנסיבי לסייע לתובע ולפעול במהירות הנדרשת. עפ"י עדות מר לנדס שלא נסתרה, הנוהל המקובל לשינוי דרישות יבוא, בהתאם לאמנה הבינלאומית הינו ממושך וכולל התכתבות עם המדינות מהם רוצים לייבא את הצמחים לסיכום הדרישות (ס' 38 לתצהירו). בענייננו, פעלה הרשות במהירות ומצאה לנכון לשחרר את המשלוח בתוך שבועיים ימים (ברוטו), לאחר סקר ובדיקה ראשוניים בלבד, על אף העובדה שהמשלוח הגיע בערב חג הפסח, קיט הבדיקה הגיע בחוה"מ, ותוצאות הבדיקה הגיעו בערב החג השני. כל האמור לרבות ניתוח הממצאים הושלם מיד לאחר החג, והמשלוח שוחרר יום למחרת החג. יוזכר כי ברקע הדברים עומד משלוח שהובא ארצה בניגוד לתנאי הרשיון, מלווה בתעודת בריאות המלמדת על קיומו של וירוס הסגר, אשר לפי הנתונים, לא היה ידוע לרשות באותה עת. רשלנות באי בדיקת משלוחים קודמים ופרסום נגעי הסגר שגויים 18. לא מצאתי יסוד לטענות האמורה וכזו לא הוכחה בפני. עפ"י הראיות הוברר כי כל משלוח נבדק עפ"י תעודת הבריאות שלו, זאת בהתאם לכללי האמנה הבינלאומית, ונראה לי בלתי סביר, לחייב את הרשות בשינוי הבדיקות ועיכוב כל משלוח המגיע לארץ בביצוע בדיקות מעבדתיות, דבר שלכאורה כנגדו מלינים התובעים בתיק זה. בחירת הרשות להתנהל עפ"י האמנה הבילאומית המחייבת תעודת בריאות ואשר תואמת לתנאי רשיון היבוא, נראית בעיני סבירה בהחלט ובכל מקרה, אין בידי נתונים תקציביים ומדיניותיים כאלה או אחרים ואיני מוסמך כלל במסגרת זו להתערב בעניין זה, לבחון את נהלי הרשות ולקבוע, כי התרשלה כשלא ביצעה בדיקות כאמור. מכל מקום, עניין זה לא הוכח בשום צורה בפני ודין טענה זו להדחות. 19. כך גם הטענה בדבר פרסומה השגוי של רשימת נגעי הסגר. מעבר לעובדה כי המדובר לכאורה בהרחבת חזית שכן לא עלתה טענה כאמור בכתב הטענות מטעם התובעים, הרי שגם לגופו של עניין, לא מצאתי כי במועד הרלוונטי היתה הרשימה שגויה. אדרבא - עפ"י המידע שהיה קיים באותה עת, היה בהחלט מקום להכללת הוירוס כנגע הסגר. בכל מקרה, גם בעניין זה, אין התביעה שבפני המקום לדון בו. הערה משלימה משהוכח כי התובעים לא עמדו בתנאי הרשיון, היה לכאורה מיותר המשך הדיון בעניינם. לו אכן סברו התובעים כי אין טעם בתנאים אלה, או כי אינם ראויים, או כי שיקול דעתו של מנהל הרשות שגוי, היה עליהם לתקוף את החלטת הרשות בדרך המקובלת. אין מחלוקת שהתובעים לא עשו כן. משלא הוגש ערר או עתירה על ידי התובעים לשינוי תנאי הרשיון בלא שהובא כל הסבר לכך, בתוספת העובדה כי התובעים ידעו מראש כי המשלוח המיובא אינו עומד בתנאי הרשיון, נראה לי בכל הכבוד, כי מנועים הם למעשה מהגשת ערר בדיעבד, "בדלת האחורית", בדמות תביעת נזיקין נשוא תיק זה (לענין ההלכה באשר לפורום הראוי ולתקיפת החלטות מנהליות מקצועיות על דרך התקיפה הישירה בערכאה היחודית לכך ולא בדרך של תביעת נזיקין ר' למשל: בג"צ 1898/06 משרד הפנים נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (מיום 24.3.08 - לא פורסם), רע"א 2425/99 - עירית נס-ציונה נ' י.ח. יזום והשקעות (פ"ד נד(4), 481 ,עמ' 490-495), בג"צ 1921/94 סוקר ואח' נ' הועדה לבניה למגורים ואח', פ"ד מח (4) 237 בעמ' 262-263, ה"פ (ב"ש) 5089/05 נציב המים נ' מי שקמה (מיום 16.9.07 - לא פורסם). אף אם אלך כברת דרך נוספת לזכות התובעים ואתעלם לרגע מהשאלה הפרוצדורלית, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת, שהמדובר בהחלטה שלטונית רשותית מובהקת, הנבחנת באמות המידה הרלוונטיות -שיקולים ענייניים וסבירים. בית משפט זה אמנם אינו בית משפט לעניינים מנהליים ואולם למעלה מן הצורך אציין, כי לא מצאתי בנסיבות המתוארות כל חריגה ממתחם הסבירות שבהחלטת הרשות. אדרבא, ביבוא שתילים שלא בהתאם לרשיון, עם תעודת בריאות שבה מצויין וירוס הנחשב כוירוס הסגר שאינו ידוע לרשות באותה עת, על רקע תכלית החוק והתקנות, והסיכון הנשקף באישור הכנסת המשלוח, היתה החלטת הרשות סבירה ביותר ותאמה לאינטרס הציבורי הנוגע לעניין, תוך שהתנהלותה היתה בנסיבות המתוארות ללא רבב. 23. בנסיבות אלה, לא הוכח בפני כי יש יסוד לתביעת התובעים. משזו מסקנתי ועל רקע הקביעה כי אין לרשות חבות כלפי התובעים, ממילא מתייתר הדיון בשאלת הנזק. סיכום 24. לאור האמור, נדחית התביעה. התובעים ישלמו הוצאות הנתבע בסך כולל של 25,000 ₪. המזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, בתוך 45 יום מיום המצאת פסק הדין. פיצוייםיבואצמחים