תקיפת בת זוג מספר רב של פעמים 1. המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של; תקיפת בת זוג (מספר פעמים) - עבירה לפי סעיף 379 וסעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"). תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש - עבירה לפי סעיף 380 וסעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין. איומים (מספר פעמים) - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין. 2. מעובדות כתב האישום עולה, כי מספר שבועות עובר ליום 4.4.09 במספר רב של הזדמנויות הכה המערער את אשתו (להלן גם: "המתלוננת"), כאשר בחלק מן המקרים נכחו הילדים בבית. ביום 28.3.09 כעס המערער על אשתו שיצאה מהבית ללא אישורו, צעק עליה ואיים שיחתוך לה את הרגליים. המערער הכה את אשתו בכל חלקי גופה, משך בשערותיה וכתוצאה מכך הוטח ראשה בקיר והיא נפלה במדרגות מחוץ לביתה. המערער נעל את הדלת ומנע מאשתו לשוב הביתה. כתוצאה מהמעשים סבלה המתלוננת מכאבי בטן עזים ופונתה לקבלת טיפול בבית חולים. ביום 29.3.09, הכה המערער את אשתו באמצעות מגף ברגלה, בראשה ובגבה ואיים עליה שתצא מהבית. משלא עשתה כן, זרק המערער את אשתו מביתה. כששבה האישה לביתה מספר ימים לאחר מכן, קילל אותה המערער ודחף אותה מספר פעמים. ביום 3.4.09 במהלך ויכוח, תקף המערער את אשתו בנוכחות הילדים. המתלוננת ברחה והמערער רדף אחריה, תפס אותה בכתפיה, דחף אותה, הטיח את ראשה בקיר והכה בה באמצעות חגורה ברגלה, בגבה ובראשה. המתלוננת נמלטה לחדר השינה ונעלה עצמה, בתגובה איים עליה המערער שיחנוק אותה, יגרום למותה ויכלא אותה בבית. המתלוננת ברחה והזעיקה את קרובי משפחתה. המערער איים בפני קרובי המשפחה, כי ירצח את הילדים, יחתוך אותם וישים אותם בתא האחורי של הרכב. כתוצאה ממעשי המערער נגרמו למתלוננת המטומה בחלק האחורי של ירך שמאל והיא סבלה מכאבי ראש עזים ופונתה לקבלת טיפול בבית חולים. 3. עובר למתן גזר הדין, הופנה המערער לשרות המבחן על מנת שזה יכין תסקיר בעניינו. שרות המבחן קבע, כי המערער קיבל אחריות לשימוש באלימות כלפי אשתו והביע צער וחרטה. מסר כי היה שרוי תחת לחץ מאוד גדול בעבודה וכי היה מתח בינו לבין אשתו. לדבריו, מאז הסתבכותו הוא מכה על חטא, עובר תהליך של חשבון נפש המסייע לו בהבנת חומרת התנהגותו והשלכותיה. הביע רצון לשקם את התא המשפחתי ויחסיו עם אשתו. שרות המבחן התרשם, כי מערכת היחסים בין בני הזוג מורכבת ומאופיינת בתקשורת לקויה. המערער מתפקד באופן חיובי ונורמטיבי, להוציא את הסתבכותו הנדונה. שרות המבחן התרשם מאדם מופנם, התנהגותו באירוע הנדון מהווה התפרצות של מתחים מודחקים ולא מעובדים, הביע אמפתיה למתלוננת, הבין את הפסול שבהתנהגותו והתחבר לצורך בשינוי ואף הביע נכונות לקחת חלק בתהליך טיפול אשר יוצע לו. המלצת שרות המבחן - צו מבחן במהלכו ישולב המערער בתוכנית טיפולית ומאסר על תנאי שיהווה גורם מרתיע ומציב גבולות בעתיד. בנוסף, פנה שרות המבחן, גם לאשת המערער, המתלוננת בתיק ומסר מפיה כי, חייה היו חיים טובים בד"כ ומערכת היחסים בינה לבין המערער התבססה על כבוד והערכה הדדית. שללה אלימות קודמת כלפיה ותיארה את התנהגותו של המערער באירוע הנדון כהתנהגות חריגה שאינה אופיינית למערער. לדבריה היה לחוץ בתקופה האחרונה, ככל הנראה בשל עבודתו. הביעה את קשייה מעצם מעצרו והרחקתו, מרגישה שילדיה מאשימים אותה כי גרמה למעצר האב. 4. בית המשפט קמא, בחר להתעלם מהמלצת שרות המבחן וגזר על המערער את העונשים הבאים; א. 10 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו. ב. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא לעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע. ג. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא לעבור עבירת אלימות מסוג עוון לרבות איום. 5. המערער מלין על חומרת עונשו וטוען, כי על בית המשפט קמא היה לשקול את שיקוליו האישיים של המערער, לרבות העובדה, כי זה הודה והביע חרטה על מעשיו. לטענת ב"כ המערער, שהה המערער, תקופה ארוכה במעצר בית וגם בעניין זה, יש להתחשב לטובת המערער. עוד מפנה המערער לכך, שהמתלוננת אף היא סלחה למערער, וביקשה שלא למצות עמו את הדין. השתת עונש של מאסר בפועל על המערער, הינה למעשה הטלת עונש על המתלוננת ועל ילדי בני הזוג, כך לטענת ב"כ המערער. עוד טוען המערער, כי בנדון שבפנינו, יש להסתפק בענישה שיקומית-טיפולית. לעניין זה כמו גם לעצם חומרת העונש, הפנה ב"כ המערער, לפסיקה התומכת בטענותיו. 6. לאור האמור, מבקש ב"כ המערער, לאמץ את המלצת שרות המבחן ולהשית על המערער, צו מבחן בלבד, ולחלופין בלבד, להטיל עונש של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שרות. 7. ב"כ המשיבה מאידך טוענת, כי העונש שהושת על ידי בית המשפט קמא, הינו מאוזן ומידתי, ועומד ברף הענישה שהותוותה על ידי בית המשפט העליון ואומצה על ידי בית משפט זה. עוד הפנתה ב"כ המשיבה, לעובדות כתב האישום המלמדות, כך לטענתה, על מסכת ארוכה של אלימות פיזית קשה שהופעלה כלפי המתלוננת תוך כדי הטחת איומים גם כלפי הילדים. 8. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, נחה דעתנו, כי דינו של הערעור להידחות. 9. כבר אמרנו לא אחת, כי דינם של בעלים מכים, ההופכים את גופה של בת זוגם להפקר ולמרמס, להיענש בכל חומר הדין וזאת על מנת שיראו וייראו אחרים. לעניין זה כבר הפנינו, לא אחת, לפסיקת בית המשפט העליון בעניין רע"פ 1293/08 אלכסנדר קורניק נ' מדינת ישראל, שם נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל, על מי שאיים על בת זוגו, תוך שנקבע שם, כי עונש מאסר של 12 חודשי מאסר, הינה נורמה ראויה למי שתוקפים נשותיהם, גם אם מדובר באלימות מילולית בלבד, וגם אם מדובר במי שאין לחובתו עבר פלילי.   עוד נבקש להפנות לרע"פ 10822/08, פלוני נ' מדינת ישראל (4.1.09), שם הושת על הנאשם בנסיבות דומות, בבית משפט השלום, עונש של 24 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי, הקל בעונשו של הנאשם שם, והעמידו על 18 חודשי מאסר וזאת בהתחשב בחלף הזמן שעבר מאז ביצוע העבירות נשוא כתב האישום שם ובהליך אותו עבר הנאשם שם. בהחלטה נשוא רשות הערעור, השאיר בית המשפט העליון על כנו את העונש של 18 חודשי מאסר (שהופחת כאמור מ- 24 חודשי מאסר, רק בשל הנסיבות המיוחדות שם) תוך שקבע בית המשפט העליון לעניין זה, כך;  "אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. המבקש הורשע בעבירות של אלימות במשפחה המעידות על דפוס חוזר של התנהגות אלימה כלפי אשתו דאז ובתו. אין צורך להכביר במילים על חומרתם של מעשי אלימות כלפי שלמות גופם של אחרים, כל שכן כאשר מדובר בבת זוג או בתו של המבקש, מהן נמנעה תחושת הביטחון האישי דווקא בביתן, אשר בימים כתיקונם הוא מבצרם. לא זאת אף זו, בית המשפט המחוזי בא לקראת המבקש והקל בעונשו בצורה משמעותית מאותם הטעמים אשר שב המבקש ומעלה כעת לפניי. בנסיבות אלו, איני רואה מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי ולהקל בעונשו של המבקש פעם נוספת."  10. עוד נבקש להפנות לעפ"א 336/09 רחמיאל לוי נ' מדינת ישראל, אשר ניתן על ידינו ביום 20.10.09. במקרה שם אשרנו את פסק דינו של בית משפט השלום אשר השית על הנאשם שם עונש מאסר בפועל של 24 חודש (!). אמנם לנאשם שם היה עבר פלילי מכביד, מה שאין כן, בנדון שבפנינו, ועל שום כך, עונשו של המערער, סופו של יום, יהיה קל בהרבה מזה של הנאשם שם. 11. עוד נבקש להפנות לע"פ 74/10 מדינת ישראל נ' כמיל בן נמר עריידה, אשר ניתן על ידינו אך לאחרונה (11.5.10) שם החמרנו בעונש שהושת על המשיב שם בבית המשפט קמא, והעמדנו אותו על תשעה חודשי מאסר בפועל, אך ורק בגין הכלל שאין ערכאת הערעור ממצה את חומר הדין. בנדון שבפנינו, מדובר בערעור שהוגש על ידי המערער ומשכך, כלל זה אינו רלוונטי לענייננו. 12. עוד נוסיף ונאמר, כי מדובר במי אשר במספר רב של הזדמנויות, תקף את אשתו ולעיתים באופן ברוטאלי ואכזרי והכל כמפורט בעובדות כתב האישום. 13. נתנו דעתנו, גם לעמדת המתלוננת בתיק, אשר לכאורה סלחה למערער וביקשה את התחשבות בית המשפט ואולם, גם לעניין זה נדרשנו לא אחת, לאותה תסמונת ידועה, המכונה בשם תסמונת "האשה המוכה" וראה לעניין זה דברים שנאמרו בת.פ. (חי') 399/01 מדינת ישראל נ' אלכס פיניאקוב, וכדלהלן; "ההכרח להגן על הקורבן מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בעבירות אלימות במשפחה. הניסיון מלמד כי בעבירות הנעברות בתוך התא המשפחתי ובין בני זוג, קורה לא אחת שהקורבנות נושאים את סבלם וחוששים לפרוץ את מעגל האימה בו הם חיים ולהתלונן. תופעה זו, המלווה לא אחת גם בהתייצבות הקורבן בבית המשפט, תוך שהוא פונה לבית המשפט להקל בדינו של הנאשם האלים, זכתה כבר לכינוי "תסמונת האישה המוכה". מדובר בתופעה שבבסיסה מצוקת הקורבנות המצויות בדרך כלל, במלכוד. מחד גיסא, ביתם, האמור לשמש כמקום מבטח, מהווה עבורם מקום עינוי. מאידך גיסא, התלות בבן הזוג האלים, תלות שהיא לעיתים כלכלית וכן אחרת, סוגרת עליהם ומונעת מהם לפרוץ את המעגל. ראה: בילסקי לאורה נשים מוכות, מהגנה עצמית להגנת העצמיות, פלילים ו' עמ' 5". 14. עוד נתנו דעתנו, להמלצת שרות המבחן ולסטיית בית המשפט קמא מהמלצה זו. אנו סבורים, כי בצדק סטה בית המשפט מהמלצת שרות המבחן, באשר זו לא איזנה כראוי בין האינטרס של המערער, לבין האינטרס הציבורי, שבהבאת נאשמים על עונשם, תוך הבהרה חד משמעית, כי מי ההופכים גופן של בנות זוגם להפקר ומרמס, לא יינקו. לעניין המלצת שרות המבחן ומשמעותה, יפים דברים שנאמרו ברע"פ 843/07 אבו ג'אנם נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 25.2.07); "כבר נקבע לא אחת, כי האמור בתסקיר שרות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, ועל בית המשפט לאזן בין ההמלצה לבין שיקולים אחרים העומדים בבסיס מטרתה של הענישה בפלילים". 15. סוף דבר אפוא, הערעור על כל חלקיו נדחה. גזר הדין שהושת על המערער, בבית המשפט קמא, יוותר על כנו. אלימותתקיפה