כללי זו תביעתו של מר אחמד חטאב (להלן: התובע), נגד מעבידתו לשעבר, "הכספת" שירותי כח אדם שמירה ונקיון בע"מ (להלן: הנתבעת), לתשלום שכר עבודה לחודשים 11-12/05, לרבות פיצויי הלנה עקב אי תשלום במועד, דמי הבראה, פדיון חופשה, ביגוד, פיצוי פיטורים ופיצויי הלנתם וכן, תשלום בגין אי הפרשה לפנסיה; נושא אחרון זה הועלה בכתב התביעה המתוקן, מיום 6.8.08; כל זאת - בגין עבודתו כשומר, מטעם הנתבעת, אצל "פישמן מפעלי קירור בע"מ", בבקיסריה (להלן: פישמן). תחילה כללה התביעה גם "דרישה להוציא תלושי שכר לתובע בגין החודשים 11,12/05 ...", אולם, אין מחלוקת שתלושים אלה נמסרו לתובע, לכל המאוחר, בתאריך 17.12.06, מועד בו הוגשה בקשה לביטול פסק-דין מיום 27.11.06, שניתן בהעדר הגנה. הגנת הנתבעת היא, כי התובע לא פוטר מעולם, אלא, התפטר לאחר שגרם להפסקת עבודתה של הנתבעת אצל פישמן, בחודש 12/05, והמשיך לעבוד אצל פישמן באופן עצמאי החל מחודש 1/06 ואילך, תוך שהוא גורם לה נזקים ישירים ועקיפים. נזקים אלה הוערכו ע"י הנתבעת בכ- 50,000 ₪ ולטענתה, כל סכום המגיע לתובע בגין חופשה והבראה, חוב בו היא מודה, או בגין רכיב אחר שיקבע - יש לקזז כנגד נזקים אלה. באיחור דיון והכרעה העידו לפנינו התובע, מחד, ומר חיים אברמוביץ, מטעם הנתבעת, מאידך (להלן: אברמוביץ). נקדים ונאמר, כי התקשינו לתת אמון מוחלט בגרסת אחד הצדדים ועדותם של השניים הותירה בנו רושם עגום. הם ענו בהתרסה ובהתחמקות, ודומה, כי כל אחד מהם חטא באי דיוקים, בנקודה זו אחרת, תוך הדגשת דברים הנוחים לעניינו והצנעת נתונים חשובים אחרים, שאינם עולים בקנה אחד עם התמונה שביקש לצייר לפנינו. כך למשל, שכעומת התובע עם טענתו, כי שיקים שקיבל עבור משכורתו חזרו פעמים רבות השיב - "זו שאלה מרגיזה" [עמ' 9, ש' 5], ואילו מר אברמוביץ, ענה לעניין הוצאת תלושי השכר של התובע, "... אני לא מתעסק בזה" [עמ' 13, ש' 31]. להלן יפורטו מסקנותינו, באשר לכל אחד מרכיבי התביעה, הנקבעות על סמך מכלול הראיות שהוצגו לבית-הדין והתרשמותנו מהעדים. כבר בדיון המוקדם, ביום 12.7.07, הוסכם, כי התובע זכאי לסכום של 1,530 ₪, כדמי הבראה, וכן לסכום של 2,000 ₪, כפדיון חופשה. לפיכך, לא נבחן רכיבים אלה מחדש. נדגיש, כי באותה הזדמנות הוסכם ששכרו החודשי של התובע היה 4,000 ₪ [עמ', ש' 4], על כן, לא היה כל מקום לטעון אחרת בסיכומים מטעם התובע, לעניין חישוב ערך יום חופשה [ס' 22, שם], מה גם, שעיון בתלושי השכר מעלה, כי שכרו, נטו, הושפע גם מתשלומים עבור הרכיבים "נסיעות" וכן "שעות נוספות", שאין להביאם בחשבון לעניין השכר הקובע. אין חולק, כי התובע עבד אצל הנתבעת החל מיום 1.12.04 ועד 31.12.05. עוד מוסכם, כי על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף השמירה [הנוסח צורף לסיכומי התובע (להלן: צו ההרחבה); ונעיר בהזדמנות זו, כי לא היה מקום לצרף לסיכומים "זכותון", מסמך שמקורו לא הובהר, משלא הוצג במהלך ההוכחות, וממילא אינו מחייב]. התובע תבע 500 ₪ בגין "ביגוד", בהסתמך על סעיף כה' לצו ההרחבה [ס' 23 לסיכומיו], אולם, כבר בדיון המוקדם הודה, כי קיבל ביגוד מהנתבעת [עמ' 1, ש' 13], ובתצהירו, מיום 23.3.08, כתב: "על חלק זה בתביעה אני מוותר" [ת/1, ס' 14]. בנסיבות אלה, לא היתה כל הצדקה לחזור ולתבוע רכיב זה בסיכומים. למעלה מן הצורך נוסף, כי מדובר בזכות נלווית, אשר ניתנת בעין במהלך העבודה, ולא ראינו מקור נורמטיבי, המאפשר את פדיונה בכסף, בזמן העבודה או בדיעבד [ראו: דב"ע לז/3-131 ד"ר פאולינה קלר - האוניברסיטה העברית, פד"ע 305, 312]. לכן - התביעה ברכיב זה נדחית. השאלה המרכזית השנויה במחלוקת בין הצדדים, נוגעת לנסיבות הפסקת העבודה, כאשר הם חלוקים גם על התשלום השוטף, בתקופת העבודה - האם המשכורות שולמו בזמן, אם לאו, ומה המסקנה המתבקשת מכך, ובמיוחד בקשר לחודשים 11-12/05, אשר התובע טוען, כי לא קיבל תמורתם, עד עתה, ואילו הנתבעת טענה, מפי מר אברמוביץ, כי שולמו לתובע במועדים הרגילים לתשלום שכרו החודשי. לעניין תשלום השכר בחודשים 11-12/05 - מעדיפים אנו את גרסתו של אברמוביץ. התובע טען שלא קיבל שכר בשני החודשים הנ"ל והסתמך, לכאורה, על כך שלא היו בידו תלושי שכר לחודשים אלה. מנגד, טענה הנתבעת, כי התשלום עבור חודשים אלה שולם במזומן, בהתאם לתלושי שכר שהוצגו, אשר לטענתה, נמסרו לתובע גם בזמן אמת. הדברים נטענו כבר בעת הדיון המוקדם, הן ע"י אברמוביץ והן ע"י מנהלת החשבונות של הנתבעת [עמ' 1, ש' 23-20], והתובע אישר, קבלת כסף במזומן [עמ' 2, ש' 2]. זאת - בניגוד להצהרתו, כי "התשלום היה מתבצע רק בשיקים" [תצהירו, ת/1, ס' 6]. עוד אישר התובע, כי קיבל את התשלומים המופיעים בתלושי השכר [עמ' 10, ש' 27-24]. איננו מוצאים טעם מדוע הנתבעת, אשר שילמה לתובע את משכורותיו באופן שוטף, לא תשלם אותן בחודשים 11-12/05, ונראה, כי התובע ביקש לנצל את העובדה שהתשלום בוצע במזומן ולא בשיק. זאת ועוד, התובע ביקש להסתמך על מועדי הפקדת שיקים בחשבונו, לפי פירוט ההפקדות [ת/1 נספחי ג'], להוכחת אי תשלום או תשלום באיחור, אולם, מאחר שמועד הפקדת השיק בחשבון היה תלוי בתובע, אין להסיק דבר לעניין מועד קבלת התשלום, בכלל, או עבור חודשים 11-12/05, בפרט. הואיל והתובע אישר בבית-הדין - בניגוד לתצהירו - כי קיבל תשלום שכר במזומן, אנו מאמינים לאברמוביץ, וקובעים, כי שולמו לתובע משכורותיו עבור החודשים 11-12/05. אמנם, גם אברמוביץ אישר, כי היו פעמים בהן חזר שיק שניתן לתובע, אולם, בכך יש כדי לחזק את העובדה, שהתשלומים אחר-כך שולמו במזומן, ולא בשיק, לבקשת התובע, ולא ניתן להסיק מכך, שלא שולמו בכלל. עוד אין לשלול את טענת הנתבעת, כי העובדה שהיו פעמים בהם חזרו שיקים של הנתבעת, שהפקיד התובע בחשבונו, נובעת ממועד ההפקדה, המאוחר למועד בו ניתן השיק, ובו כבר נוצרה בעיה עם תזרים המזומנים של הנתבעת, ברם, מיד כאשר נודע הדבר לנתבעת היא דאגה להסרת התקלה והתובע קיבל את שכרו. עובדה זו, אישר גם התובע, הן בדיון המוקדם והן בעדותו לפנינו. הן בתצהירו [ת/1 ס' 8] והן בסיכומיו [ס' 12], ציין התובע דרישה שלו, לחשיפת נתונים מחשבון הבנק של הנתבעת, שלא בוצעה, וביקש להסיק מכך מסקנות לחובת הנתבעת. דא עקא, עיון בפרוטוקול הדיון מעלה, כי ההסכמה הדיונית בין הצדדים היתה, כי בא-כח התובע ימציא דו"ח עובר ושב של "חשבון הבנק של התובע בגין התקופה הרלוונטית" [עמ' 2, ש' 27]. הסכמה זו קיבלה תוקף, כאמור בס' 1 להחלטת הרשמת שומרוני-ברנשטיין מאותו מועד [עמ' 3 לפרוטוקול]. הנה כי כן, לא היה על הנתבעת להציג מסמכי בנק שלה, כי אם, התובע הוא שחוייב להציג נתונים מחשבון הבנק שלו. כפי שכבר אמרנו, מהרישומי הבנק שהציג התובע לא ניתן להסיק את אשר ביקש. אשר לעניין נסיבות הפסקת העבודה - טוען התובע, כי התפטר "בדין מפוטר", עקב הרעה בתנאי עבודתו. אין חולק, כי התובע לא שלח מכתב התפטרות עם התראה בכתב, אלא, הודיע על התפטרותו בעל-פה [עמ' 2, ש' 20]. מעדותו עולה, שהודעתו ניתנה ימים ספורים לפני סיום עבודתו, לאחר שכבר ידע שיתחיל לעבוד, ברצף, אצל פישמן [עמ' 10-9]. בעניין "התפטרות בדין מפוטר" הכלל הוא, שכאשר העילה להתפטרות מקורה בהתנהגות בלתי תקינה של המעסיק, לדעת העובד - חובה על העובד להעמיד את מעסיקו על כוונתו להתפטר ולפרט את העילה לכך, על מנתולאפשר למעסיק לתקן את דרכיו, ככל שאכן מדובר בדברים התלויים בו. בהעדר התראה, כאמור, ומשלא פירט התובע, מראש, את הסיבות שיגרמו לו לעזוב את הנתבעת, אם לא תתקן דרכיה - אין לקבל את טענתו, כי התפטר בשל "הרעת תנאים". דומה, כי יש ממש בטענת הנתבעת, שהתובע התפטר על-מנת להמשיך לעבוד ישירות אצל פישמן. שני הצדדים הסכימו, שמנהל המפעל של פישמן, מר יצחק רודר, המוכר בשם איג'ו, פעל לטובת התובע מול אברמוביץ, כאשר היתה בעיה עם תשלום שכרו. לא מן הנמנע, לדעתנו, כי התובע העדיף להמשיך לעבוד ישירות מול פישמן. אף אם היתה במהלך עבודתו בעיה כלשהי בתשלום שכרו של התובע, לא ניתן לקבוע, כי זו היתה העילה להפסקת עבודתו בנתבעת, משלא אמר את הדברים במפורש "בזמן אמת" ולא הראה קשר סיבתי בין מחדל כלשהו של הנתבעת לבין הפסקת עבודתו אצלה. אשר על כן, המסקנה המקובץ היא, כי לא הוכח שנסיבות התפטרותו של התובע מזכאות אותו בתשלום פיצויי פיטורים מהנתבעת; לפיכך, גם רכיב זה בתביעתו - נדחה. לעניין אי הפרשה לפנסיה - רכיב זה הוסף בתביעה המתוקנת, כשנתיים לאחר הגשת התביעה המקורית. בתצהיר התובע, שהוגש קודם לכן, לא היתה התייחסות לנקודה זו והיא לא הושלמה גם בדיעבד. אבל, לא היתה מחלוקת עובדתית, שהנתבעת, אכן, לא הפרישה הפרשות פנסיוניות לזכות התובע בתקופת עבודתו אצלה [עמ' 8, ש' 14]. משכך, אין לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה, כי יש לדחות התביעה מאחר שלא צויין, בכתב התביעה, החיקוק הספציפי מכוחו נתבעת זכות זו. מאחר שאין מחלוקת, כי על הצדדים חל צו ההרחבה, ובסעיף יב' בו קבועה חובת הפרשה לפנסיה ותגמולים, מובן, שהנתבעת לא עמדה במוטל עליה. אחוז ההפרשה לעניין זה, שהועמד תחילה על 5%, הוגדל ל-6% בצו הרחבה בדבר הגדלת פנסיית יסוד, החל מיום פרסומו ברשומות, 25.6.89 [י"פ תשמ"ט, עמ' 3411]. הואיל ומקור הזכות בצו הרחבה, די היה בציונו בסיכומים, על אף שעדיף היה לציין זאת מלכתחילה. הנתבעת לא יצאה ידי חובתה בהודפה טענה זו, רק משום שהמקור המשפטי לה לא פורט קודם לכן. משנזכר צו ההרחבה הבסיסי בסיכומי התובע, היתה לה הזדמנות להתייחס אליו בסיכומיה ומשלא עשתה כן - הננו מקבלים את חישובי התובע. אלה נגזרים מהמוסכמה בדבר שכר של 4,000 ₪ לחודש והחיוב בהפרשת 6% ממנו לפנסיה ותגמולים, על חשבון המעביד, מכח צווי הרחבה; כתוצאה מכך חייבת הנתבעת לתובע 3,120 ₪. אשר לטענת הקיזוז של הנתבעת - זו נסמכת על טענה לנזקים, עקב כך שאיבדה את פישמן כלקוח , בגלל מעשי התובע. טענה זו לא הוכחה כלל וכלל ועל אחת כמה וכמה, לא הוכחה הערכתה בסך 50,000 ₪, כפי שנטען בכתב ההגנה המתוקן. בתצהירו של אברמוביץ לא חזרו על הערכת נזק זו וכבר מטעם זה, יש לדחות את טענת הקיזוז. יחד עם זאת, יש לדחות גם טענה חדשה, כי יש לקזז כל סכום שיפסק לתובע כנגד אי מתן הודעה מוקדמת, כפי שהיה מוטל עליו לעשות [נ/2, ס' 11], הואיל וטענה זו נטענה, לראשונה, בתצהיר אברמוביץ, מבלי שקדמה לה אמירה מפורשת בכתב הטענות. למרות זאת, מאחר שעלה מהעובדות שלפנינו, כי הודעת התובע על התפטרותו ניתנה בסמוך להפסקת עבודתו ולא זמן מספיק מראש, כפי שהיה עליו לתיתה, נתחשב בכך שלא נתן הודעה מוקדמת מלאה בבואנו לפסוק הוצאות. סיכום התובע התפטר מעבודתו בנתבעת בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים; נדחתה תביעתו ברוב רכיביה - למעט הבראה, חופשה ופנסיה - ונדחו טענות הקיזוז של הנתבעת. על הנתבעת לשלם, אפוא, לתובע: דמי הבראה בסך 1,530 ₪, פדיון חופשה בסך 2,000 ₪ ותגמולים בסך 3,120 ₪; זאת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מיום הגשת התביעה - 11.6.06, ביחס לשני הרכיבים הראשונים, ומיום 6.8.08, באשר לרכיב שהוסף עם תיקונה. בנסיבות העניין - כל צד ישא בהוצאותיו. זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 יום מקבלת פסק-הדין. ניתן היום, 30 במאי 2010 (י"ז בסיון תש"ע), בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק לבאי-כח הצדדים, בדואר רשום. דוד דניאלי נציג עובדים עמי ברטל נציג מעבידים דלית גילה, שופטת פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםהתפטרות