הוכחת חתימה על שטר

פסק הדין ניתן בהמשך לסיכומי הצדדים אשר הוגשו בכתב וזאת במסגרת תביעה שטרית אשר הוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבעת בגין 3 שיקים, שיק מס' 10507 ע"ס 18,000 ₪ ז"פ 30/9/04, שיק מס' 11500 ע"ס 37,400 ₪ ז"פ 10/4/05 ושיק מס' 11483 ע"ס 29,300 ז"פ 31/3/05. מר יוסף כהן, הבעלים ומנהל הנתבעת הגיש תצהיר בתמיכה לכתב ההתנגדות לביצוע השטרות, ובו טען, בין היתר, כי ההמחאות נלקחו מפנקס השיקים אשר נגנב ממשרדו כאשר חתימתו על גבי ההמחאות זויפה וחותמת החברה אשר הוטבעה על גבי ההמחאות הוטבעה שלא בהרשאתו ו/או הסכמתו ו/או אישורו. עוד נטען בתצהירו של מר יוסף כהן הנ"ל כי הוגשה תלונה למשטרה על כך וכי למעשה יחסיה של הנתבעת עם מוסך מ.ד.ג. בע"מ נפסקו כשנתיים קודם לכן ולאחר בירור עלה כי לא היתה פעילות עם חברה זו לאחרונה. מר יוסף כהן נחקר במסגרת חקירה נגדית על תצהירו במסגרת כתב ההתנגדות לביצוע השטרות הנ"ל ונקבע על ידי כב' השופט פרידלנדר בהחלטתו כי באותו שלב טרם קרסה גירסת הנתבעת לחלוטין בהתייחס לטענת הזיוף הנ"ל, אולם "מכל מקום תשובותיו של המצהיר מטעמה בשלהי חקירתו תמוהות, ומעלות את החשד שמא המצהיר מגלה טפח ומכסה טפחיים בכל הנוגע לקשריו עם האדם שכלפיו טען את טענת הגניבה והזיוף, אך את שמו לא מסר למשטרה במסגרת תלונתו", ועל כן נקבע כי תינתן לנתבעת רשות להתגונן כנגד הפקדת 30,000 ₪ בקופת בית המשפט. הסכום הנ"ל הופקד באמצעות כתב ערבות בנקאית וניתנה לנתבעת רשות להתגונן. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, התקיים דיון הוכחות ובהמשך לכך הוגשו סיכומי הצדדים בכתב. מר בועז נצר, מנהל התובעת, הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת. בתצהירו הנ"ל נטען כי התובעת הינה חברה העוסקת בין היתר בניכיון שיקים וכי היא אוחזת כשורה בשיקים נשוא התובענה השטרית שכן כנגדם מסר תמורה מלאה ואף הונפקה חשבונית עבורם וזאת בטרם זמן פירעונם [נספח ג' לתצהירו הנ"ל]. בתצהיר עדות הראשית מטעם התובעת הנ"ל, קיימת התייחסות לסתירות שונות בגירסת הנתבעת כפי שעלה בדיון בבקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן (על מספר הפנקסים המדויק אשר נגנבו לטענת הנתבעת בפועל, לגבי שמו המלא של "אבי" אשר עבד אצל הנתבעת ועזב לאותו מוסך בשם מוסך א.ד. ועוד), וכן קיימת התייחסות לכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת ביחס לשיקים כאשר עולה מהכרטסת כי לגבי שיק מס' 10507 עבדו הנתבעת וחברת מ.ד.ג. ביחד, ובהתייחס לשני השיקים הנוספים עולה מהכרטסת תמונה שונה מזו שמנהל הנתבעת ניסה להציג שכביכול יחסיה העסקיים של הנתבעת עם מוסך א.ד. נפסקו. מבין טענות נוספות, מפנה המצהיר לסע' 92 לפקודת השטרות [נוסח חדש] והצהיר כי אף אם החתימה נעשתה על ידי אחר בהרשאה, אין בכך כדי לפגום בשיקים ובחבותה של הנתבעת לכבדם. הנתבעת כאמור לעיל הגישה תצהיר עדות ראשית באמצעות מר יוסף כהן מנהלה יחד עם חוות דעת של מר יצחק חגג מיום 16/3/08 ממנה עולה כי מצא סימנים אופייניים לזיוף על ידי העתקה, סימני היסוס, ניגודים במבנה החתימות ולאור ממצאיו הגיע למסקנה שקיימת סבירות גבוהה ביותר (דרגת זהות מס' 1) ששלושת החתימות במחלוקת השיקים הנ"ל לא נכתבו על ידי יוסי כהן. בתצהיר עדות הראשית של מר יוסף כהן מטעם הנתבעת התייחסות לפני מראה השיקים השונים, להסבות הרבות כעולה מהשיקים, מועדי הצגות השיקים לבנק זמן רב לאחר מועדי פירעונם, כך גם נטען כי לגבי שיק מס' 11500 אף מופיעה ערבות אישית של אבו אברהם שהוא גונב השיקים. בתצהירו של מר יוסף כהן הנ"ל טענת קנוניה בין התובעת ובין מר אבו אברהם. בהתייחס לכרטסת הנהלת החשבונות נטען כי מהכרטסת הנ"ל עולה בבירור כי השיקים הנ"ל אינם מופיעים בהנהלת החשבונות. בנו של מר יוסי כהן, אייל כהן הגיש אף הוא תצהיר מטעם הנתבעת, תצהיר כמעט זהה לתצהירו של מר יוסי כהן ושם הוצהר , בין השאר, כי הוא "מתעסק בהנהלת החשבונות של החברה". מר בועז נצר נחקר במסגרת חקירה נגדית על תצהירו תחילה מטעם התובעת ולאחר מכן נחקרו מר אייל כהן ומר יוסי כהן מטעם הנתבעת. מר בועז נצר העיד, במהלך החקירה הנגדית כי אכן חיכה למעלה משנה על מנת להגיש את השיק ע"ס 34,400 ₪ מיום 10/4/05 ביום 25/6/06 כי אבי אבו ביקש ממנו להמתין אולם עם קריסתו של אבי אבו בחר להציג את השיק וכן כך גם העיד לגבי השיק ע"ס 18,000 ₪. כן עלה כי השיק ע"ס 18,000 ₪ עם שרטוט מבוטל כאשר הוא הוצא ממסרים דחויים. בהתייחס לשיק ע"ס 37,400 אישר מר נצר כי הוא מחק את חתימת ההיסב על גב השיק, שיק אשר היה מצוי אצל חברה כלשהי קודם לכן, וכן ביצע מחיקות גם בשיק שע"ס 18,000 ₪. בתום החקירה העיד מר נצר כי הוא אינו יודע אם הוא תבע את אבי אבו כאשר הוא אישר כי הוא הכיר אותו באופן אישי וכי הוא נעלם. מר אייל כהן העיד במהלך חקירתו הנגדית, בין השאר, כי הוא אכן חותם בנוסף לאביו על גבי שיקים אולם לא נבדק על ידי המומחה מטעמם במסגרת חוות הדעת שניתנה. מר אייל כהן נשאל לגבי השיקים והעיד כי נגנבו מספר פנקסים ובהתייחס לשיקים פקידה בבנק הודיעה להם שיש שיקים עם חתימה מזויפת של אביהם. העד נשאל לגבי אבי אבו והוא העיד כי אביו פחד ממנו והוא ידע שהוא "בן אדם פלילי" שאף נעצר בגין תקיפה. העד הוסיף והעיד כי "בחיים" לא נמסרו לאבי אבו שיקים לאחר שסיים את עבודתו אצלם. לבסוף וכאמור לעיל נחקר מר יוסי כהן על תצהירו במסגרת חקירה נגדית. העד נשאל עד מתי אבי אבו עבד אצלם והוא לא יכול היה לומר לו. נאמר לו שהוא העיד בהליכי הביניים כי השיקים נגנבו לאחר שסיים את עבודתו אצל הנתבעת אולם לאחר מכן נשאל האם אכן על פי הכרטסת הוא עדיין עבד אצל הנתבעת בעת שהוצאו השיקים. כאמור לעיל, הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב. ב"כ התובעת טען, בין השאר, כי הנתבעת מנועה מלטעון טענת זיוף וכי התובעת נתנה תמורה מלאה בגין השיקים לחברת מ.ג.ד. בע"מ, חברה של אבי אבו אשר הסבה את השיקים לתובעת במסגרת עיסקת ניכיון. כך מפנה התובעת לקבלה על מנת להוכיח כי אכן ניתנה תמורה בגין השיקים. ב"כ התובעת טען כי קיימות סתירות רבות בגירסת מנהל הנתבעת וביניהן טענות לגבי מועד הגשת תלונות במשטרת ישראל ומועד הפסקת עבודתו של אבי אבו יחד עם הנתבעת. לעניין החתימה נטען כי אין לשלול כי החתימות על גבי השיקים נעשו על ידי בנו של יוסי כהן, אייל וכי בעצם קיבל הרשאה לחתום על השיקים שכן הוא היה זה אשר טיפל בכל הנושא של הנהלת חשבונות. ב"כ הנתבעת טען כי מדובר בחתימות מזויפות, הוגשה חוות דעת אשר מבססת זאת, כאשר ב"כ התובעת לא טרח לזמן את המומחה לחקירה נגדית ועל כן די בכך על מנת לדחות את התביעה על הסף. כן נטען כי היה זה אבי אבו אשר עבד בעבר יחד עם הנתבעת אשר גנב וזייף את החתימות שעל גבי השיקים. דיון משהועלתה טענת זיוף וגניבת השיקים הועבר נטל ההוכחה לתובעת על מנת להוכיח את תביעתה. הנתבעת הציגה חוות דעת של מומחה, ממנה עולה בבירור כי מר יוסי כהן אינו חתום על גבי השיקים. חקירתם הנגדית של מר יוסי כהן ומר אייל כהן לא הצליחה לערער את גרסאותיהם לעניין החתימה על גבי השיקים. ב"כ התובעת אף בחר שלא לזמן את המומחה לחקירה נגדית אשר קבע בחוות דעתו כי: "קיימת סבירות גבוהה ביותר (דרגת זהות מס' 1) ששלושת החתימות במחלוקת בצ'קים הנ"ל לא נכתבו על ידי יוסי כהן." לאור כל האמור לעיל, אין אלא לקבוע כי מר יוסי כהן אינו חתום על גבי השיקים ולא די בהעלאת הטענה הכללית כפי שהועלתה על ידי התובעת שכביכול היה זה מישהו אחר מטעם הנתבעת אשר חתם על השיקים בהרשאה, כגון על ידי בנו מר אייל כהן, מבלי לבסס זאת, על מנת להרים את נטל ההוכחה אשר מוטל עליה. טענה זו לא הוכחה ולו לכאורה, וגם לא נעשה כל ניסיון על ידי התובעת לבקש ממר אייל כהן לעבור בדיקה אצל מומחה על מנת לבסס טענה זו. מכאן, נטל ההוכחה לעניין זה לא עבר מהתובעת לנתבעת. בהעדר הוכחת חתימה על גבי השטר או מתן הרשאה לאחר לחתום בשם הנתבעת, אין לחייב את הנתבעת בגין השטרות. על רקע זאת, אין בטענות התובעת אודות סתירות בעדות והעדר מסירת פרטים מדויקים בנוגע למועד הפסקת עבודתו של מר אבי אבו אצל הנתבעת באופן ובהיקף כפי שהועלו על מנת להעביר גם בשל כך את נטל ההוכחה לנתבעת, וזאת הגם אם לעתים התשובות לשאלות לא היו מלאות. עיון בשיקים עצמם מעלה תהיות רבות לגבי האופן שבו הגיעו לידי התובעת, כאשר פרט לצילומים של קבלות ללא המקור ומבלי להראות כי אכן שולמו כספים כפי שפורטו בקבלות בפועל באמצעות דפי חשבון ודיווחים לרשויות המס, קשה אף לקבוע כי התובעת הוכיחה ללא עוררין כי אכן נתנה תמורה בגין השטרות. מר נצר העיד כי הוא מחק את הגבלת השרטוט על גבי אחד מהשיקים במו ידיו, וכי בשלב מסוים אף ביקש לקבל את השיקים מ"חברה" כלשהי כשהוא לא טרח לציין את זהות החברה ומדוע השיקים כלל היו בידי החברה. כך בגב שני שיקים מחיקות רבות ואין אלא לסבור ולקבוע כי היה זה מי מטעם התובעת אשר ביצע מחיקות אילו, ועל כל פנים אין בפנינו כל הסבר מדוע בוצעו מחיקות, ומי החזיק בשיקים לפני הגעתם לידי התובעת בפועל. על כן, ולאור האמור לעיל, הנני קובע כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה שהוטל עליה על מנת להוכיח את התובענה. על הגזברות להשיב לידי הנתבעת כתב ערבות הבנקאית אשר הופקדה בתיק. כפי שנקבע לעיל, התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה אשר הוטל עליה וזאת אף על רקע החלטת בית המשפט במסגרת הליך הביניים אשר קבעה כי הנתבעת אינה מגלה את כל מה שיכלה לגלות אודות הקשר וההתחשבנות בינה ובין אבי אבו. על רקע זאת, הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת סך של 3,500 ₪ + מע"מ בגין שכר טרחה בלבד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן הנני מורה בזאת על ביטול הליכי הוצל"פ אשר ננקטו במסגרת תיק מס' 01-52873-06-8 כנגד הנתבעת וסגירת התיק כנגדה. המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים. ניתן היום, ‏‏י"ג חשון תש"ע, 31 אוקטובר 2009, בהעדר הצדדים. מסמכיםהוכחת חתימהשטר