גרם מוות ברשלנות

בית המשפט ציין כי התכלית החקיקתית של עבירת גרם מוות ברשלנות הינה להביא לצמצום תופעת הרשלנות ושמירת חיי אדם. הוראת החיקוק באה להציב סטנדרט מחמיר בכל הנוגע לקיפוח חיי אדם. תכליתה להסביר ולהתריע מפני אדישות, חוסר אכפתיות, זלזול בחיי אדם ועקירת תופעת "הסמוך". לפיכך, השיקול העיקרי בענישה בעבירת גרם מוות ברשלנות הינו הרתעת הציבור בכללותו והעברת מסר בדבר קדושת החיים והחובה הנובעת מכך לנהוג בקפדנות ואחריות לשם הגנה על חיי אדם. להלן גזר דין בעבירת גרם מוות ברשלנות: גזר - דין 1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בגרימת מוות ברשלנות של ארבע נשים, וגרימת חבלה ברשלנות ופציעתם של חמישה אנשים. 2. כעולה מעובדות כתב האישום, בתקופה הרלוונטית, שימש הנאשם כמנהל תפעולי במרכז הקניות חביב (להלן: "העסק"). הנאשם פנה למספר קבלני איטום לצורך קבלת הצעת מחיר לעבודות איטום בגג מחסן בבית העסק. לאחר שהנאשם בחר בהצעת הקבלן (הנאשם 1), החל הקבלן בביצועה ביום 2/2/2000, כשהוא מלווה בשני עובדיו. עבודת האטום נעשתה תוך שימוש באש גלויה. על פי עובדות כתב האישום, כתוצאה מעבודת האטום, התלקחה סחורה שהיתה מונחת בתוך המחסן ופרצה שריפה שהתפשטה מהמחסן אל עבר שאר חלקי בית העסק. 3. כתב האישום הוגש כנגד 13 נאשמים. בשים לב לכך, שעניינם של 12 הנאשמים הנוספים, תלוי ועומד ומתבררת אחריותם תוך שמיעת הראיות, אין בגז"ד זה כדי לקבוע ממצא כלשהו, להביע עמדה או דעה של ביהמ"ש ביחס לשאר הנאשמים. 4. הודאת הנאשם נעשתה במסגרת הסדר טיעון. על פי הסדר זה תוקן כתב האישום באופן שנמחקו חלק מפרטי הרשלנות שיוחסו לו מלכתחילה. (ס' ז' - יא' לכתב האישום המקורי). הצדדים עותרים במסגרת הסדר הטעון, לגזור על הנאשם 6 חודשים מאסר שירוצו בעבודות שירות, מאסר מותנה וקנס בסך 5,000 ₪. 5. הכלל הנוגע לבחינת הסדר טיעון נדון לאחרונה ע"י כבוד השופטת בייניש בע"פ 1958/98 פלוני. שם נקבע כי, בהתקיים איזון ראוי בין האינטרס הציבורי הפרטני והאינטרס הציבורי הרחב שהתביעה מייצגת, לבין טובת ההנאה שניתנה לנאשם - יכבד ביהמ"ש את הסדר הטיעון. עם זאת, לעולם חייב ביהמ"ש לשקול השיקולים הראויים לעונש ואין הוא יכול להסתתר מאחורי גבה של התביעה. נקודת המוצא הינה מידת העונש המוצע בשים לב לסוג העבירה, לחומרתה ולנסיבות ביצועה. כמו כן, ייתן ביהמ"ש דעתו לנסיבות האישיות של הנאשם ולשיקולי מדיניות של ענישה ראויה. ביהמ"ש יבחן אף את שיקוליה הפרטניים של התביעה בנסיבות העניין כגון ריבוי עדים, החסכון בזמן שיפוטי ובמשאבי התביעה, התחשבות בנפגע העבירה והימנעות מהעדתו וחקירתו, וכן, ציפייתו ותקוותו של הנאשם שביהמ"ש יכבד ההסדר. במקרה בו הופר האיזון הראוי בין האינטרסים השונים, אם התביעה חרגה בהפעלת השקלול ההולם, יסטה ביהמ"ש מההסדר המוצע ויגזור את הדין על פי שיקול דעתו. מן הכלל אל הפרט 6. התכלית החקיקתית של עבירת הגרם מוות ברשלנות הינה להביא לצמצום תופעת הרשלנות ושמירת חיי אדם. הוראת החיקוק באה להציב סטנדרט מחמיר בכל הנוגע לקיפוח חיי אדם. תכליתה להסביר ולהתריע מפני אדישות, חוסר אכפתיות, זלזול בחיי אדם ועקירת תופעת "הסמוך". (ר' ע"פ 119/93 ג'ייסון לורנס). לפיכך, השיקול העיקרי בענישה בעבירה זו הינו הרתעת הציבור בכללותו והעברת מסר בדבר קדושת החיים והחובה הנובעת מכך לנהוג בקפדנות ואחריות לשם הגנה על חיי אדם. בכל הנוגע לנסיבות האישיות של הנאשם, אלה לעולם רלבנטיות, ואולם משקלן בעבירות מסוג זה אינו גדול. שכן, עבירות אלה מבוצעות דרך כלל ע"י אנשים נורמטיביים ללא עבר פלילי. בנוסף, בשים לב לכך שהעבירות בהן הורשע הנאשם הינן תוצאתיות מעצם טבען, הרי למספר קורבנות העבירות יש השלכה על העונש. (ר' רע"פ 2607/97 יעקב רחמים). 7. פרטי הרשלנות בהן הודה הנאשם משתייכים כולם למעגל האחריות לפרוץ השריפה. פרטי הרשלנות שהתייחסו להתפשטות השריפה נמחקו מכתב האישום. התביעה הבהירה שעשתה כן נוכח העובדה שהנאשם החל עבודתו בבית העסק כחודשיים בלבד לפני פרוץ השריפה והמחדלים לשיטתה החלו שנים קודם לכן ונמשכו עד מועד השריפה. רשלנות הנאשם, ע"פ הודאתו וע"פ כתב האישום המתוקן, מתייחסת לשני נושאים: האחד - אופן בחירת קבלן עבודת האטום. הנאשם לא בירר אם הקבלן כשיר לעבודה, לא בדק את יכולתו לבצע העבודה. הנאשם מינה קבלן בלתי מתאים חסר ידע נדרש בעבודה שהוזמנה, וכל זאת, כאשר מדובר בעבודה באש גלויה בעלת פוטנציאל גבוה לסיכון חיי אדם. השני - אי נקיטת אמצעי זהירות סבירים במהלך ביצוע העבודה. הגם שהנאשם ידע כי העבודה מתבצעת באש גלויה ובמחסן מצויה סחורה דליקה, לא דאג לאמצעי וסידורי בטיחות מתאימים, לא דאג להרחקת הסחורה במחסן ממקום ביצוע עבודת האיטום, לא דאג שיהיה נוכח אדם המצוייד באמצעי כיבוי אש במחסן לוודא שלא תפרוץ אש ואיפשר ביצוע העבודה בשעה שהעסק פתוח לקהל והומה קונים ועובדים. 8. התביעה פירטה את השיקולים לקולא שהובילו אותה לעונש המוסכם, תוך שהיא מציינת שלטעמה מדובר בעונש קל. בבחינת השיקולים ושקלולם נטלו חלק שלושת הפרקליטים הבקיאים בתיק זה ופרקליטת המחוז המלווה את התיק. עיקר שיקוליה בקליפת אגוז: א. רשלנות הנאשם נגזרת מרשלנותם של הקבלן ובעלי העסק אך פחותה משל כל אחד מהם. בכל הנוגע לבעל העסק, לשיטת התביעה, רשלנות הנאשם מופחתת בשל פרק הזמן הקצר שעבד במקום, בשל אי הפקת רווח מפעילות העסק ומאחר ואינו אחראי לבטחון העובדים, כפי שמעביד מחויב. בכל הנוגע לקבלן האטום, לשיטת התביעה, רשלנות הנאשם מופחתת באשר הוא אינו בעל המקצוע בתחום ולא קיבל שכר עבור עבודה זו. ב. לשיטת התביעה הנאשם הוא זה שהורה להעלות מטף על הגג, מתוך הבנה כי קיימת סכנת בערה בעבודה. במובן זה היה הנאשם היחידי שעשה מעשה כלשהו לקדם סיכוני האש. ג. הודאתו של הנאשם מביאה לחסכון בזמן שיפוטי. אמנם הודאה זו לא עשויה להביא בפועל לחסכון משמעותי, בשים לב לכך שישנם 12 נאשמים נוספים, ואולם זכאי הנאשם להתחשבות כאילו היה הנאשם היחיד. ד. הנאשם, בהודאתו, פועל באומץ ומסרב להמשיך ולהטיל את האחריות לתוצאה הקטלנית על אחרים. התביעה, מייחסת חשיבות ומשקל רב ללקיחת האחריות ע"י הנאשם המודע לחלקו ולאחריותו ומוכן לשאת בעונש על כך. 9. הסניגור והנאשם פירטו את נסיבותיו האישיות. הנאשם כבן 54, גרוש פעמיים, אב ל- 3, בעל יכולת כלכלית מוגבלת ובעיות בריאות. הנאשם הביע בביהמ"ש את כאבו ותחושותיו לתוצאות הטראגיות. אכן, התרשמתי כי הנאשם נושא בליבו את זכר המנוחות ורגשי האשם והחרטה מלווים אותו. אין להתעלם ממחיר זה שהנאשם משלם בחייו. ואולם, מדובר ברגשות זמניים וחולפים לעומת אובדן חייהן של ארבע נשים. נשים שהגיעו ליום עבודה רגיל מי במאפיה ומי במשרד, וממנו לא חזרו. אובדנן הינו לעולמי עד, אסון משפחותיהן כבד מנשוא. 10. לאחר שבחנתי את העונש המוצע ע"פ המבחנים שפורטו לעיל, ולאחר בחינת שיקולי התביעה בנסיבות המקרה שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי העונש משקף את האיזון הראוי בין האנטרסים השונים. לפיכך, אני מאמצת את ההסדר וגוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 1] 6 חודשים מאסר בפועל שירוצו באתר ההנצחה ביהוד על פי תוכנית העבודה שנקבעה על ידי הממונה. תחילת ריצוי העבודה ביום 01.07.2003. 2] 12 חודשים מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים עבירה בה הורשע. 3] קנס בסך 5000 ₪ אשר ישולם ב- 5 תשלומים שווים ורצופים. הראשון ביום 10.3.03 ובכל 10 לחודש שלאחר מכן. לא ישולם הקנס בשלמותו ובמועדו יאסר הנאשם למשך 90 יום. זכות ערעור תוך 45 יום. מקרי מוותגרימת מוות ברשלנות