גזר דין 1. הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של התפרצות לבניין שאינו משמש למגורים וגניבה מתוכו בניגוד לסעיף 417 (ב') לחוק העונשין, וכן בהדחה בחקירה בניגוד לסעיף 245 לאותו חוק. על פי המימצאים שנקבעו בהכרעת הדין ביום 4/4/96 ביחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה, פרץ הנאשם למחסן חלקי חילוף לרכב ברחוב פייר קניג בירושלים, גנב מתוכו חלקי חילוף של מכוניות וביניהם: דלתות, פגושים, מכסי מנוע, מכסי תא מטען וריפודים והעמיס את החלקים הגנובים על משאיתו מסוג מאן מס' רישוי 70-022-00. בשלב זה זוהו הנאשם ושותפיו על ידי שוטרים ואז נטשו את המשאית וברחו מן המקום; למחרת היום פנה הנאשם ביחד עם אחרים אל אחיו וביקש ממנו להגיש במשטרה תלונה כוזבת שלפיה משאיתו הנ"ל, שעליה הועמס הרכוש הגנוב, נגנבה מביתו בבוקר אותו יום. בכך התכוון הנאשם להרחיק עצמו מההתפרצות למחסן ומהגניבה. 2. הנאשם בן כ - 33 שנים, נשוי ואב ל - 4 ילדים. יש לו 4 הרשעות קודמות בעבירות אלימות ורכוש. לענינינו רלוונטי במיוחד פסק דינו מיום 19/3/95 בת.פ. 395/95 של בית משפט השלום ברמלה (ת16/), שבו הורשע בעבירה של גניבת גנרטור מצומת "מכבים" ונדון למאסר בפועל של 4 חודשים ולמאסר על תנאי של 8 חודשים, שהופר על ידי העבירה שבה הורשע עתה. יתר נתוניו האישיים של הנאשם מפורטים בתסקיר שירות המבחן ולא נחזור ונפרטם כאן. הנאשם התקשה ליטול אחריות לעבירות שבהן הורשע ובמצב דברים זה נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו. 3. בא כוח המאשימה הדגיש בטיעונו את חומרת העבירות ואת העובדה שמדובר בנאשם ששב לסורו וביקש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל שיצטבר למאסר המותנה שיש להפעילו, מאסר על תנאי וקנס. כמו כן התבקש בית המשפט להורות על חילוט משאיתו של הנאשם ששימשה אותו לביצוע העבירה. 4. בא כוח הנאשם הדגיש את נתוניו האישיים של הנאשם כפי שפורטו בתסקיר ואת העובדה שבמהלך יותר מ- 4 שנים שחלפו מאז ביצוע העבירות לא נפתח נגדו כל תיק חדש. לאור עובדות אלה עתר ב"כ הנאשם להארכתו של המאסר המותנה ולחילופין ביקש להקל עם הנאשם עד כמה שאפשר. 5. עבירות ההתפרצות והגניבה שהנאשם הורשע בהן בוצעו באישון ליילה ביחד עם אחרים וניכר עליהן שקדם להן תכנון מוקדם. העבירות פגעו בזכות הקניין של קורבנות תמימים והסבו להם טרחה מרובה. העובדה שהנאשם וחבריו נתפסו בכף והותירו בזירת העבירה את שלל העבירה אינה תלויה בנאשם ולכן אין בה כדי לשמש נימוק לקולה. הנאשם תרם לצורך ביצוע התכנית העבריינית את משאיתו שעליה הועמס הרכוש הגנוב ומדובר בתרומה ממשית שבלעדיה היה קשה, אם בכלל, לבצע את העבירה כפי שבוצעה. למחרת היום הגדיל עשות וביחד עם אחרים פנה לאחיו בבקשה להגיש למשטרה תלונה כוזבת שלפיה המשאית נגנבה. כל אלה - על רקע הרשעותיו הקודמות של הנאשם ובפרט הרשעתו מחודש מרץ 95 בגניבה שבגינה ריצה מאסר בפועל והוטל עליו מאסר על תנאי - מחייבים ענישה הולמת ומרתיעה. על העונש לבטא לא רק את מורת הרוח החברתית ממעשיו של הנאשם אלא עליו לשמש גם להרתעתו, זאת לאור כשלון ההרתעה של המאסר הקודם שריצה ושל המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד נגדו בעת שביצע את ההתפרצות והגניבה. בנתוניו האישיים של הנאשם אין כל דבר חריג או יוצא דופן שיש בו כדי להטות את הכף עד כדי המנעות מהפעלת המאסר המותנה ומהטלת מאסר נוסף. כך הם פני הדברים גם לגבי הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות מאמצע שנת 96 ועד היום: חלוף הזמן יהווה כמובן נסיבה מקילה שתובא בחשבון כאשר אקבע את אורך המאסר. הדברים יפים במיוחד לגבי כשנה ושמונה חודשים שחלפו מאז ביצוע העבירות ועד להגשתו של כתב האישום. אולם לאור מכלול הנתונים ובשים לב לכך שלמצעיר לחלקו של הזמן שחלף אחראי הנאשם, אין בנסיבה זו כדי להוביל להמנעות מוחלטת מהטלת מאסר. 6. התלבטתי באשר לבקשתה של המאשימה לחלט את משאיתו של הנאשם. משאית זו נתפסה בזירת העבירה וזיקתה לעבירות ההתפרצות והגניבה הנה מעבר למחלוקת, שהרי היא שמשה להעמסתו של הרכוש הגנוב ואמורה הייתה להעבירו מהמקום. המשאית שייכת לנאשם אשר הורשע בדין והיא נתפסה בשעתו כראיה. קיימת, אפוא, סמכות פורמאלית להורות על חילוטה לפי סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (וראו ע"פ 623/78 סורני נ' מדינת ישראל פ"ד לג (3), 523). בכך שהוחזרה בינתיים לחזקת הנאשם אין כדי לגרוע ממסקנה זו, שכן מהחלטת בית המשפט בעניין זה שנתנה תוקף להסדר דיוני שהצדדים הגיעו אליו בכוחות עצמם עולה שהדבר נעשה מטעמים מעשיים גרידא ורק לאחר שהנאשם התחייב לא למכור את המשאית עד לתום ההליכים נגדו. ברי שהחזרת הרכב לנאשם בנסיבות אלה לא מהווה ויתור או מחילה מצידה של המאשימה על סמכותה לבקש עתה את חילוטו. אלא שמצד שני, במסגרת הפעלת שיקול הדעת השיפוטי בסוגיה זו יש להביא בחשבון מספר גורמים נוספים: ראשית, הנאשם במצב כלכלי קשה מאד. מהתסקיר עולה שמזה מספר חודשים הוא מובטל ומפרנס את אשתו וארבעת ילדיו מקצבת אבטלה; שנית, מאז ביצוע העבירות חלף זמן רב; שלישית, בניגוד לחפצים שייעודם הדומיננטי הנו עברייני משאית מיועדת מטבעה לפעילות חוקית; רביעית, מדובר בעבירה אחת ויחידה שבוצעה באמצעות המשאית (לא הונחה תשתית מספקת לקבוע שגם עבירת הגניבה משנת 1995 בוצעה באמצעות המשאית); חמישית, מבלי לגרוע מחומרת העבירות דומה שעדיין יש מקום להבחין בין מקרה שבו שימש החפץ שמבקשים לחלטו לביצוע עבירה חמורה כלפי הגוף, שאז תיטה הכף להורות על חילוטו, לבין מקרה שבוצעה באמצעותו עבירת רכוש, שאז מתחם שיקול הדעת רחב יותר. כך, למשל, יש הבדל בולט בין המקרה דנן לבין מקרה שבו שימש רכב כ"כלי נשק דורסני" לביצוע מספר עבירות חמורות שסכנו באופן ממשי חיי אדם (ע"פ 5751/98 זיר נ' מדינת ישראל, טרם פורסם), או שבוצע באמצעות רכב מעשה חטיפה של אדם על מנת לרוצחו וליטול ממנו את נשקו (ע"פ 4148/92 חוסין מועד נ' מדינת ישראל, לא פורסם); שישית, המאשימה לא הוכיחה מה היה שוויו של שלל העבירה ואף לא הוכח מהו שוויה של המשאית. כפועל יוצא מכך נבצר מעם בית המשפט לבחון את הפרופורציה שבין שווי החפץ שמבקשים לחלטו לבין שווי טובת ההנאה שבקש הנאשם להפיק באמצעותו; שביעית, וכפי שכבר צוין, בדעתי להטיל על הנאשם עונש מאסר של ממש לריצוי בפועל. לאור משקלם המצטבר של שיקולים אלה הגעתי למסקנה, אם כי לאחר לבטים, כי חילוט המשאית עלול להכביד על הנאשם ועל משפחתו מעל המידה הראויה. 7. לאור כל השיקולים שפרטתי אני דן את הנאשם כדלקמן: א. מורה על הפעלת המאסר המותנה של 8 החודשים שהוטל על הנאשם בת.פ. 395/95 של בית משפט השלום ברמלה (ת16/). ב. למאסר של 30 חודשים, מתוכם 18 חודשים לריצוי בפועל ויתרתם (12) על תנאי. התנאי הוא שתוך 3 (שלוש) שנים מיום שחרורו מבית הסוהר לא יעבור על איזו מהוראות החיקוק שבהן הורשע או עבירה של גניבה. לאור מכלול הנתונים אני מוסיף וקובע כי 10 חודשים מתוך המאסר בפועל ירוצו במצטבר למאסר המותנה שהופעל לפי סעיף א' ו- 8 חודשים ירוצו בחופף לו, באופן שסך כל תקופת המאסר לריצוי בפועל על פי גזר דין זה הנה 18 (שמונה-עשר) חודשים. הודע לנאשם על זכותו לערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בי-ם תוך 45 יום מהיום. חלקי חילוףגניבה