גזר דין 1. הנאשמים הורשעו עפ"י הודאתם בעבירות הסגת גבול וגניבה. ב-6.7.05 בלילה, הגיעו ברכבו של נאשם 1 למוסך בקרית חיים. נאשם 1 טיפס לתוך שטח המוסך, אסף חלקי חילוף לרכב בשווי 44,000 ₪ ודחפם מתחת הגדר לנאשם 2 שסייע בגרירתם החוצה ויחד נשאו והעמיסו אותם על רכבו של נאשם 1 ונסעו מהמקום. 2. נאשם 1 לבדו הורשע בעוד שש עבירות הקשורות לאירוע הנ"ל. שוטר הבחין בנאשמים לאחר הגניבה והורה לרכבם לעצור. בתגובה, נאשם 1 אך החיש מהירותו ונמלט בנהיגה מסוכנת, תוך שהוא חוצה צומת מרומזרת למרות האור האדום בכיוון נסיעתו וכמעט גורם לתאונת דרכים. בדיעבד, כשנעצר, נמצא שנאשם 1 נהג ללא רשיון נהיגה, ללא רישיון רכב תקף וללא ביטוח ותוך הפרת שני גז"ד ששללו ממנו רשיון נהיגה או זכות לקבלו. במקום הנ"ל החזיק ברכבו כלי פריצה. 3. ל-8 העבירות הנ"ל צירף נאשם 1 עוד 13 אירועים עברייניים, שחלקם כולל מספר עבירות, אשר ארעו במהלך 5 שנים, משנת 2001 ועד 2005. מדובר בעשרה מקרים של התפרצויות וגניבה, מבתי עסק ובתי מגורים ועוד עבירות רכוש, אשר ביצע ככלל בשותפות עם אחרים, ושלושה מקרים של החזקת הרואין שלא לשימוש עצמי בלבד. כן לוו הארועים הנ"ל במעשים נלוים כגון החזקת כלי פריצה, הפרעה לשוטרים במילוי תפקידם ובריחה ממשמורת. בפועל מספר העבירות רב ממספר התיקים שצירף. כך למשל פריט 1 ברשימת הצירוף כולל, עפ"י טיוטת כה"א המצורפת, הן פריצה לדירה והן פריצה, במועד ומקום שונים, למוסך. 4. נאשם 1 עבריין מועד שהפשע הפך עבורו דרך חיים. כעת מלאו 20 שנה למפגשו הראשון עם בית המשפט ואת זמנו הוא מעביר בביצוע עבירות ובריצוי עונשים בגינן. עד כה כבר ריצה 8 מאסרים בפועל ושב ונהנה מניכויי שליש בגין התנהגות טובה. הוא נתן את הדין על ביצוע עשרות עבירות שנחלקות לשני אשכולות עיקריים. אשכול אחד של עבירות התפרצות וגניבה והאשכול השני של עבירות אלימות והכל מתובל בשפע עבירות נלוות, החל משפע בריחות ממשמורת והפרת הוראות חוקיות וכלה בשבל"ר ובנהיגה ללא רישיון נהיגה ובזמן פסילה. 5. בתום טיעוני הצדדים ביקש נאשם 1 לומר את דברו וניתן לו. כצפוי, אין בדבריו ולו מילה אחת של בושה, צער או חרטה על הנזק שגרם לקורבנותיו. את רחמיו הוא שומר רק לעצמו. את דבריו החל כלהלן: "כל החיים שלי סבלתי. אף פעם לא נתנו לי הזדמנות להיגמל מסמים. שיקמתי עצמי עד שהתחתנתי ועכשיו הקמתי משפחה חדשה". בכך לא דק פורתא. נראה שהשתכח ממנו כי בעבר, כשנוסו עליו כל דרכי השיקום האפשריות, הוא הועמד פעמיים בפיקוח שירות המבחן (בת.פ 2893/90 ובת.א 6472/98). מה מנע ממנו לנצל תקופות אלה לגמילה מסמים או לבקש לעבור גמילה אגב מאסריו או משך התקופות הארוכות שהיה חופשי לנפשו ודלתות רשויות הרווחה היו פתוחות לפניו. 6. ראוי נאשם זה, לאור עברו העשיר וריבוי העבירות שעליהן הוא נותן כעת את הדין, כי נסקור עבורו את התורה מבראשית. מקובלנו כי הענישה באה לשרת ולהשיג מטרות חברתיות והן (בסדר אקראי) תגמול, הגנת הציבור, הרתעת היחיד, הרתעת הרבים ושיקום. עוד למדנו כי יעילות הענישה מותנית בשילוב שלושה מרכיבים והם מהירות התגובה, אחוז העבריינים שנתפסים בקלקלתם וחומרת הענישה. לאחרונה ידענו אשר אמרו חז"ל כי המרחם על אכזרים, סופו שמתאכזר לרחמנים. למעשים יש תוצאות הנובעות מהם בדרך הטבע. רחמנות על המכה ועל הגוזל הם התנכרות לסבלם של הקורבנות בעבר ובעתיד. 7. על מהירות התגובה החברתית לביצוע עבירות נוכל ללמוד משהו מתיק זה. משך 5 שנים שב הנאשם וביצע עבירות שונות. פעם אחר פעם אחר פעם נתפס הנאשם בקלקלתו, נעצר, נחקר ושוחרר להמשך דרכו. לולא ביקש לצרף את כל תיקיו, רק השם יודע מתי היו מוגשים כתבי אישום נגדו, או שמא היו התובעים נוהגים כעמיתיהם באזור המרכז, אשר לא מכבר סגרו עשרות אלפי תיקים שהעלו אבק, כדי לפנות מקום לצבירת פיגורים חדשה. 8. לגבי אחוז הפורצים לדירות ובתי עסק המובאים לדין בגין מעשיהם, הרי שידוע מסטטיסטיקות רשמיות כי מדובר באחוז קטן מאד. בפועל, האחוז האמתי אף נמוך יותר כי אנשים רבים אבדו אמון במשטרה ואינם טורחים עוד להתלונן. אשר ליעילות האכיפה המשטרתית בדרכים דומה שכל נהג יעיד מנסיונו. נראה שלכן המשיך נאשם 1 לנהוג בשלוה, גם אחרי ששב ונפסל מהחזק רשיון נהיגה. מטיוטות כה"א שנכללו ברשימת הצירוף נראה כי לפחות שלוש פעמים נעצר הנאשם בגין עבירות שונות שבוצעו אגב נהיגת רכב, אך איש לא בדק אם הוא מחזיק ברישון נהיגה. נותר עוד הפרק של מהירות התגובה של בתי המשפט וחומרת הענישה. בשאלות אלה מוטב שלא אנהג כמו הנחתום המעיד על עיסתו, אך לכל ידוע שיש מקום רב לשיפורים. 9. לאור האמור לעיל על יעילות מרכיבי האכיפה, לא יפלא כי באשר נפנה נראה בהתדרדרות תחושת הביטחון האישי. גנבים היו אמנם מימי עולם אך פגיעתם הרעה היתה מצומצמת ובעבר אנשים חשו כי ביתם הוא מבצרם. ריבוי הפריצות לדירות ובתי עסק שוחק אמונה זו. תחושת הבטחון מפני פגיעה גופנית שליוותה אנשים ברשות הרבים מפנה מקומה לחששות מפני בעלי אגרוף ובעלי סכין. על מה שמתחולל בכבישים אין צורך לומר דבר. שכחתי מתי לאחרונה השלמתי נסיעה מבלי לראות במהלכה לפחות כמעט תאונה אחת שנגרמה ע"י נהג פזיז שהתעלם מקו לבן, תמרור עצור וכו'. באופן פרדוקסלי אמחיש את האמור לעיל בשינוי לטובה לכאורה. נעלמו חילופי הדברים והצעקות בין נהגים בדרך, אשר היו נפוצים בצעירותי. הם נעלמו לא מפני השיפור באדיבות אלא שהיום חוששים כי ויכוח יגמר בדקירת סכין. 10. תחושת הבטחון האישי הולכת ופוחתת. בכל הכבוד לתיאוריות חברתיות ראוי שנבחן את מעשינו, כי דברים אינם מתרחשים מעצמם, מסיבות מיסטיות נעלמות. הם נגרמים. רק שוטה יתעלם מהקשר בין סיבה למסובב ולא יבחן את מעשיו לאור תוצאותיהם. נראה שמשך שנים רבות מדי ניתן לשיקום משקל יתר על חשבון שאר מטרות הענישה. מהצורך בשמירת מידתיות ואיזון בין מטרות הענישה מתבקש עיון חוזר בנדון. אין ספק ששיקום העבריין הינו מטרה נעלה, שהרי כל המציל נפש מישראל (או מישמעאל) כאילו הציל עולם ומלואו, וגם החברה בכללותה יוצאת נשכרת מהפיכת העברין לאזרח מועיל או למצער לא מזיק. עם זאת, רק חסיד שוטה יאמין כי אם אך נוסיף כמה פסיכולוגים ועובדים סוציאליים ועוד תקציבים לשיקום כי אז יבוא משיח וגר זאב עם כבש. חוששני כי עד ביאת המשיח ושינויים יסודיים בטבע אנוש ישארו עמנו גם תכונות רעות, המלוות את האנושות כבר מדור ראשון. עד שתכונות אלה יעלמו כליל תזדקק החברה האנושית גם להרתעה, כפי שמצינו במסכת אבות: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו" (שם, ג' ב'). הבה נלמד מניסיון אחרים. משרד החינוך מיישם את שיטות החינוך המתקדמות ביותר בעולם. הם דחו בבוז את דברי, שלמה המלך שהזהיר כבר לפני יותר משלושת אלפים שנים כי חוסך שבטו-שונא בנו. כידוע להם כל פגיעה בנפשו הרכה של התלמיד מזיקה להתפתחותה התקינה והם התרכזו בהגנת "זכויותיו" של התלמיד עד שנמצא כי אסור אפילו להעיר לו על שגיאותיו שמא יפגע מכך. עם זאת נראה שכעת הבינו שהם מגדלים נוער לתפארת, שהוא אמנם אנאלפביתי למדי, אך בריא ברוחו, אוחז סכינים בלי מורא ודוקר בלי משוא פנים. נראה שכיום הבינו שהגזימו ויש לחזור לנורמות "מיושנות" כמו שמירה על כבוד המורה ושימוש באמצעי ענישה. 11. נשוב לענייננו ולמטרות הענישה. כדי שלא להאריך אומר רק כי ההבחנה בין הצלחה לכשלון מותנית בראש וראשונה בהגדרת המטרה. יש הצלחות נקודתיות, יש הצלחות קיצרות טווח ויש הצלחות מקיפות. כך למשל שיקום עבריין הוא בודאי הצלחה משמחת. אם מדובר באדם צעיר, המצוי בראשית דרכו העבריינית וטרם קיבל הזדמנות לשיקום-כי אז כנראה נוכל לשמוח בלב שלם בהצלחת השיקום, גם אם הושג במחיר ויתור על השגת שאר מטרות הענישה. מאידך, אם מדובר בעבריין מועד, ששב והזיק לחברה משך שנים רבות ולא השכיל לנצל את כל ההזדמנויות שקיבל לכך בעבר, הרי-אם כשנתפס בכף בגין שפע עבירות חמורות ומורא הדין מרחף עליו-הוא חוזר בתשובה ומשתקם. אפילו אם שיקומו הוא מהווה הצלחה לא מסויגת, תמהני אם שכר החברה לא יצא בהפסדה. עבריין אחד שוקם אמנם אך במחיר הבשורה שנפוצה בין העבריינים כי ביכולתם להמשיך בדרכם הרעה ללא מורא. לכל היתר, בסוף כל הסופות, כשתכלה עליהם הרעה ושערי הכלא נפתחים לפניהם, תמיד יוכלו להשתקם ושוב לחמוק מעונש. פורץ מועד אחד שוקם אך כמה פורצים שאבו מגורלו עידוד להמשיך בדרכם, או, כמו שפרעה למד מנסיונו (בתיקון קל): "כאשר ישקמוהו כן ירבה וכן יפרוץ". האם, מבחינה חברתית רחבה מדובר בהצלחה או בכשלון? 12. הפתגם העממי אומר כי: "רחוק מן העין, רחוק מן הלב". ככלל, במשפט פלילי רואה השופט רק את העבריין. למעט המקרים המעטים שהתיק הסתיים אחר שמיעת ראיות הוא לא רואה כלל את הקורבן וגם כשראהו הוא מופיע רק כעד טכני לזיהוי הרכוש שנגנב וכו'. כך למשל מהפרט הראשון ברשימת הצירוף למדנו כי הנאשם פרץ לביתו של אמיל לאחם בכביש עוקף 1041 נצרת וגנב רכוש. איני יודע מאומה על אותו אמיל לאחם פרט לכתובתו בשנת 2001. האם מדובר בצעיר חסון או בזקן בודד וחולני? האם הוא אב לילדים רכים שנבהלו מההתפרצות? כמה נזק נגרם לו עקב ההתפרצות והגניבה ומה שווי הרכוש שנגנב והאם נתפס והוחזר לו או לא? מה אירע לתחושת הבטחון האישי שלו בעקבות המקרה, ולאיזה הוצאות נגרר, עקב התקנת סורגים, מערכות אזעקה וביטוח יקר-כדי להתגונן מהישנות מעשים כאלה? אני אמור להבין ללבו, לחוש את כאבו ולאמוד את הנזק שנגרם לו. איך אעשה זאת בהעדר נתונים כלשהם? בין מטרות הענישה מצוי כזכור התגמול. עקרון התגמול הוא יצירת החברה המאורגנת והוא אמור לבוא במקום הנקמה הפרטנית של הקורבן. האם מדובר רק בהלכה ואין מורין כן? חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שאין חולק על חשיבותו החברתית הרבה, שב ועלה תכופות מאד בהקשר לזכויות העבריין העציר והאסיר. אין ספק שחשוב לזכור כי גם העבריין נברא בצלם אלוקים ויש לשמור ולכבד את כבוד האנוש שלו. דומה שהגיעה העת להזכיר כי גם לאזרח ההגון יש זכויות וראוי להגן גם על כבוד האנוש שלו. איני מרחיק לכת. כך איני מציע למשל כי משירותם של חיילי צה"ל ינוכה שליש על התנהגות טובה או שיאפשרו לאזרחים לשלם מע"מ ומס הכנסה בחופף. אלה הטבות השמורות לעבריינים בלבד. עם זאת כאמור, ראוי שנזכור ונזכיר כי גם לאזרח ההגון יש מספר זכויות כמו הזכות לחיים, לכבוד ולהגנה על גופו ורכושו. את הנאשם ראיתי משך כל המשפט וסניגורו המלומד טרח להציג תמונה מלאה ומקיפה מחייו. קל מדי לחוש אמפתיה למצוקותיו והבנה לחוסר רצונו להגיע לכלא. אסור שהדבר יבוא על חשבון ההתעלמות מכאבו של אותו אמיל לאחם שאיני יודע עליו מאומה פרט לכך שהיה אחד מקורבנותיו הרבים של הנאשם. די בכך שהנאשם לא הראה כל אמפתיה לקורבנות או צער על הכאב שגרם להם. ראוי שלפחות החברה לא תנהג כמותו. 13. נאשם 1 תירץ את כל העבירות בהתמכרותו לסמים. אם אך נאפשר לו להיגמל מסמים, כשאיפתו משכבר הימים, כי אז יהפוך אזרח נורמטיבי ואדם הגון. בזהירות בחרתי במונח נייטרלי לגבי זיקתו לסמים מסוכנים. בתקופות חשוכות בעבר כונו שכמותו בכינויי גנאי כגון נרקומנים או מסוממים. בתקופתנו הנאורה בחרו בביטוי מנומס, שאינו מרמז חלילה על אבק דופי אישי או סיבה לבושה. הוא ושכמותו "נפגעי סמים". במחי קולמוס הכניסו אותם לחברותא עם נפגעי פעולות איבה ונפגעי תאונות דרכים. לא ברור אם נפגעו מידי שמים או מידי אנשים רעים, אך בהם עצמם לא דבק רבב, אינם צריכים להתבייש במאומה והם חיים, ככל שכיר, מ"משכורת" (כלשונם) שהם מקבלים מדי 28 לחודש מהמוסד לביטוח לאומי. מהם עצמם לא דורשים מאומה בתמורה לקצבה, כגון, חלילה, שיעברו טיפול גמילה שהרי מדובר בנכים. אחוז גבוה מאד מעברייני הרכוש המועדים מכורים לסמים ואת עבירות הרכוש הם מבצעים כדי לממן את רכישת הסם. ככלל הנזק הרכושי שהם גורמים קטן והם מחפשים אחר פריטים שערכם רב ומשקלם ונפחם קטנים ומותירים אחריהם בית שכל תכולתו הפוכה וזרוקה. כשאנו מתעלמים מהפגיעה בתחושת הבטחון האישי של הקורבנות, שהיא ככלל עיקר הנזק, לא פלא שהם זוכים ליחס חצי מבין וסלחני ממערכת האכיפה. הם פוקדים בקביעות את בתי המשפט וככלל נדונים לקנס (שאין להם כיצד לשלם אלא באמצעות ביצוע עבירת רכוש נוספת) ומאסר מותנה אשר ככלל יוארך בעתיד ובהמשך יופעל ככלל בחופף. (אלה אגב דוגמאות ל"ענישה" שמחטיאה את מטרתה . מאסר מותנה כל תכליתו הרתעה. הפעלתו בחופף, דבר הנעשה כמעט דרך שיטה, הורסת את יעילות ההרתעה, שהרי העבריינים מודעים לכך). קשה להפריז בפגיעת המכורים לסמים באיכות החיים של אזרחים רבים מאד אך היחס אליהם סלחני. בעצם טביעת המונח "נפגעי סמים" כבר סולקה עיקר הסטיגמה החברתית שחייבת לדבוק בעבריינים. לא ככל העבריינים הם אלא יש לראותם יותר כקורבנות, "נפגעים". על כך אאמץ, בכל הכבוד, דברים שאמרה עמיתה ותיקה כי המכורים לסמים הם העבריינים היחידים שהיא מכירה, המציינים את העובדה שהם מבצעים סוג מסוים של עבירות, כנימוק לקולא לגבי עבירות מסוג אחר שביצעו. כשעבריין מועד, אשר בין היתר התמכר לסמים, מבקש להגמל, אחרי שנתפס בכף, ואחרי שלא ניצל לשם כך הזדמנויות רבות שעמדו בפניו בעבר, כגון בפעמים שבהם הועמד בפיקוח שירות המבחן-אסור לראות ברצונו להגמל, גם כשמדובר ברצון אמיתי, כחזות הכל, אפילו אם מדובר בשעת כושר חד פעמית. לעתים עדיף להפסיד משוקם אחד ולא לותר על הרתעת רבים אחרים. מכל מקום, מי שחפץ בכנות להגמל חזקה שיעשה כן אגב ריצוי עונשו או לאחריו. מי שכל גמילתו מותנית בהמנעות משליחתו לכלא, סביר מאד כי אפילו יגמל לתקופה מסוימת הוא ישוב בהמשך לסורו. סוף דבר לעניננו, איני רואה בהתמכרות הנאשם לסמים או ברצונו המוצהר בגמילה (שלא ראיתי בנסיבות טעם לבדוק), כדי לפוטרו מתגמול על מעשיו ומהרמת תרומה להרתעת הרבים. 14. אעבור עתה לעבירות התעבורה בהן הורשע הנאשם. ראיתי ליחד לכך פיסקה מיוחדת הואיל ושאר עבירותיו, חמורות ככל שתהיינה, מחווירות לעומת עבירות התעבורה שלו. בת.פ. 6765/02 הוטל על הנאשם מאסר מותנה בר הפעלה בן 9 חודשים, כשהתנאי הוא שלא ינהג בעת פסילה או ללא רשיון נהיגה. כב' השופט ג. אזולאי ס.נ. תיאר בגזה"ד את נאשם 1 כלהלן: "לנאשם אין ולא היתה הכשרה כיצד לנהוג. אינו מבין את משמעות התמרורים, אינו מבין כללי בטיחות וכללי נהיגה ובכל זאת זה 10 שנים ממשיך לנהוג בכלי רכב שונים, גם לאחר שהורשע ונדון בגין נהיגה ללא רשיון, וגם לאחר שהורשע בגין נהיגה בזמן פסילה וצפוי לרצות עונש מאסר". הפעם הגדיל הנאשם לעשות, אפילו יחסית לעצמו. לא רק שהמשיך לנהוג בזמן שנפסל מכך אלא שנהג ברכב ללא רישוי, היינו שרק השם יודע מה מידת תקינותו, וכמובן שללא ביטוח. הוא נמלט מהשוטרים בנהיגה פראית ומסוכנת, שבמהלכה עבר צומת מרומזר למרות אור אדום בכיוון נסיעתו וכמעט גרם לתאונה עם רכב אחר. מעשים כאלה הפכו מכת מדינה. במהלך 8/05 פסק ביהמ"ש העליון בחמשה עררים על החלטות מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות דומות ודחה את כולם, בציינו, בין היתר: "העבירות של המלטות מהמשטרה על דרך של דהירה פראית ברכב תוך סיכון חיי אדם הולכת ונעשית נפוצה במקומנו, והחשש ההולך וגובר מפני התפשטות תופעה זו מחייב נקיטת אמצעי זהירות ראויים על שלום הציבור ובטחון האזרחים" - בש"פ 6527/05. דברים דומים נאמרו בבש"פים 6507/05, 6677/05, 6799/05 ו-6998/05. תודה לאל, הנאשם נעצר לפני שגרם אסון אך אין בכך להפחית מחומרת מעשיו ומגודל הסכנות שיצר. כללי התעבורה נועדו להגנת החיים והרכוש של המשתמשים בדרך. תפקידם למנוע אסונות. הסיכונים נובעים מהפרת כללי התעבורה. התוצאות שאנו מבקשים למנוע הן, לעתים קרובות, פרי המקרה והמזל. מכאן שכל המבקש להפחית את הקטל בדרכים חייב לענוש בחומרה על הפרת כללי התעבורה, בהתחשב במידת המסוכנות הפוטנציאלית שלהם. ברור שחומרת התוצאה, אם היתה כזו, תזכה למשקל ניכר בקביעת מידת העונש, אך אסור לראות בה כמעט את חזות הכל. איש נבון נועל את אורוותו לפני שסוסיו נגנבים. אסכם את פרק נהיגתו של הנאשם, כמתואר בכתב האישום, בכך שקשה להפריז בחומרת התנהגותו ומידת סכנתה לציבור והוא מועד לשוב לסורו. הנאשם לא קיבל מעולם רשיון נהיגה אך נראה שנטל לעצמו רשיון להרוג. עונשו אמור לגמול לו על מעשיו ובעיקר להגן על הציבור ולהרתיע לפחות את הרבים. 15. עת סיכום וסיום קרבה. לסיכום התרשמותי מנאשם 1 אומר כי מדובר בעבריין מועד שאין לו כוונה אמתית לשנות את דרכיו. כמו בפני, גם בפני כב' השופט אזולאי בת.פ. 6765/02 אמר בין היתר: "אני מבקש רחמנות. אני מוכן לחתום על כך שאני לא אחזור על מעשי כל חיי... זו פעם אחרונה שאני אעבור עבירה כזו. אם אני אעשה זאת שוב אני מוכן לשבת בכלא"... ראינו כיצד עמדו הבטחותיו במבחן המציאות. לגביו אין מנוס משימת דגש על מטרות התגמול, הגנת הציבור ולפחות הרתעת הרבים. לא בכדי בחר הנאשם לצרף את כל התיקים התלויים נגדו. נסיונו למדו כי כך יזכה ל"הנחת סיטונאי". משום מה, העונש המוטל על עבירה בודדת, לעולם אינו ביחס ישר לעונש הכולל המוטל על מספר עבירות זהות. כשנאשם מצרף מספר תיקים ומודה בהן הוא זכאי להקלה מסוימת, דוגמת זו הניתנת למי שהודה מיידית באשמתו לעומת רעהו שכפר וניהל לריק משפט הוכחות. ודאי שיש ערך לחיסכון בזמן ביהמ"ש אך אין לראות בכך חזות הכל. במונחים מסחריים אומר כי יש מקום להנחה לא מבוטלת אך לא למחירי מכירת חיסול. מעבר לאמור לעיל יתכן שהשופט נרתע מהתוצאה האריתמטית של העונש הראוי לעבירה הבודדת כפול מספר העבירות. יש לזכור כי כל קורבן עומד לעצמו ומדובר בעבירות עצמאיות שנעברו במקומות וזמנים שונים ועם שותפים שונים, ולא יתכן לפטור את העבריין מעונש בגינן. עם זאת, נראה שגם אני נרתעתי כשראיתי את הסיכום הראשוני. הגע בנפשך. מדובר ב-12 עבירות רכוש, רובן ככולן התפרצויות לבתי עסק ולדירות. אלה עבירות שהפכו מכת מדינה, שבוצעו ע"י עבריין מועד. בהתחשב בריבוי הרשעותיו הקודמות ומכך שלא למד מאומה ממאסריו, כשם שלא ניצל את ההזדמנויות לשיקום, דומה שהכרח לשים דגש על מטרות התגמול, הגנת הציבור ולפחות הרתעת הרבים. נראה שעונש של שנה מאסר בפועל בגין עבירות הרכוש, נשוא האישום המקורי, היה מתקבל כעונש מאוזן ואף מקל. מה תקופת המאסר הראויה בגין שאר 11 עבירות הרכוש? מה מחיר ראוי לקצוב לסיכון מופקר של חיי אדם כעולה מעצם נהיגתו ואופן נהיגתו כמתואר באישום? לצורך כך נזכור כי גם בנושא זה מדובר בעבריין מועד שלא למד מאומה ממאסריו ולא הורתע ע"י המאסר המותנה התלוי נגדו? מה העונש ההולם בגין 3 מקרים של החזקת סם המוות הלבן שלא לצריכה עצמית? המחוקק קצב לכל אחת מהעבירות הנ"ל מאסר מירבי של 20 שנים. אין טעם לדון עוד בעבירותיו הנלוות כגון הפרעה לשוטרים במילוי תפקידם, שיבוש הליכי חקירה ומשפט ובריחה ממשמורת-עבירות שבנסיבות נראות בטלות בששים. נרתעתי מהתוצאה הכוללת שהתבקשה מהטלת עונשים נפרדים על כ"א מקבוצת העבירות כנ"ל. אחר שיקול בחרתי להטיל עונש כולל על כל עבירותיו, שהתחשב גם בתקופה הכוללת שיהיה עליו לרצות לאור החלטתי כי המאסר המותנה יופעל במצטבר לכל עונש אחר. 16. אחר שיקול מוטלים על נאשם 1 העונשים הבאים: א. 51 חודשים מאסר בפועל. ב. מופעל במצטבר המאסר המותנה בן 9 חודשים מת.פ. 6765/02. סה"כ ירצה נאשם 1 60 חודשי מאסר בפועל, מיום מעצרו 6.7.05. ג. שנה מאסר על תנאי למשך 3 שנים מתום ריצוי עונשו. התנאי שלא יעבור על סימנים א' עד ד' לפרק י"א לחוק העונשין, או עבירה מסוג פשע על פקודת הסמים המסוכנים או נהיגה בזמן פסילה. ד. הנאשם נפסל מקבל או החזק רשיון נהיגה למשך 15 שנים מהיום. 17. נאשם 2 צירף לאישום המקורי עוד 2 תיקים והודה בהם. הראשון עניינו נסיון למכור הרואין לסוכן משטרתי והחזקת הרואין לשימוש עצמי והשני בגין החזקת כלי פריצה. מדובר בעבריין מועד, הפוקד את בתי המשפט מאז 1972 והחל את דרכו בעבירות על פקודת החוק הפלילי המנדטורית. עד כה צבר לחובתו 36 הרשעות, המייצגות מספר גדול בהרבה של עבירות. למאסרו הראשון בפועל הוא נשלח ב-1978 ומאז הוא בוחן מקרוב את השינויים בשב"ס. מנעוריו התמחה בעבירות התפרצות וגניבה ומעשי אלימות קשים. כשבגר וכוחו פחת הניח למעשי אלימות ועבר לעבירות סמים לרבות סחר בהם, תוך שהוא ממשיך בעבירות רכוש. ב-1985 נשלח לשמונה שנות מאסר בגין שורה ארוכה של עבירות רכוש וסחר בסמים, ממנו יצא כאסיר ברשיון ב-1993 ותוך תקופת הרשיון שב להחזיק סמים ולסחור בהם. תלוי נגדו מאסר מותנה בן 18 חודשים מת.פ. 2990/03 שהוא בר הפעלה בגין עבירת הגניבה. התלבטתי מה העונש שראוי להטיל עליו. מחד מדובר בפגע רע שנראה כי ישוב לביצוע עבירותיו עם שחרורו ועברו שחור משחור. מאידך זכרתי את העונש שנגזר לנאשם 1 אשר עבירותיו מרובות בהרבה וחלקן אף חמורות יותר ושאלתי מה העונש שיבטא את השוני ביניהם. אחר שיקול מוטלים על נאשם 2 העונשים הבאים: א. 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל. ב. מופעל המאסר המותנה בן 18 חודשים באופן שחציו יצטבר וחציו יחפוף לעונש שהוטל על הנאשם. סה"כ ירצה 24 חודשי מאסר מיום מעצרו 6.7.05. ג. שנה מאסר מותנה למשך 3 שנים מתום ריצוי עונשו. התנאי שלא יעבור על סימנים א'-ד' לפרק י"א לחוק העונשין או עבירה מסוג פשע על פק' הסמים המסוכנים. להשמיד מוצגי הסם וכלי הפריצה. להחזיר שאר הרכוש לבעליו ואם לא אותרו לחלטו למדינה. בשולי גזה"ד מופנית תשומת לב רשויות שב"ס לרצונו המוצהר של נאשם 1 בגמילה מסמים. מוצע לבחון את כנות רצונו ומידת התאמתו לכך. אם ימצא מתאים-ראוי לאפשר לו לעבור טיפול גמילה אגב ריצוי עונשו. משפט פליליגניבה