שיעור נכות הפרעת הסתגלות כרונית 1. זהו פסק דין בתביעת התובע לפיצויים, בגין נזקי גוף שנגרמו לו, עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 6.11.03. 2. התובע יליד 1.4.1983, נפגע כאשר רכב חולף פגע בו בעת שחצה כביש. ממקום התאונה פונה לביה"ח "סורוקה", ואושפז במשך 9 ימים. התובע אובחן סובל מחבלות רבות, ובין היתר נפגע בקרסול רגל שמאל, ביד שמאל ובצוואר. אין מחלוקת לענין החבות. יוער, כי התיק הועבר לטיפולי בסוף שנת 2007. 3. מונו מומחים מטעם ביהמ"ש בתחומי האורטופדיה והפסיכיאטריה. פרופ' דן עטר, המומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדיה, קבע בחוות דעתו, כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 20%, לפי סעיף 49 (2) ו' לתקנות הביטוח הלאומי, בגין מגבלה קשה בקרסול רגל שמאל. בתשובות לשאלות הבהרה ששלח אליו ב"כ הנתבעים, השיב המומחה בין היתר, כי יש מקום לבצע ניתוח לקיבוע המפרק, שהינו ניתוח שגרתי, אשר סיכויי הצלחתו גבוהים, ואשר אם יעלה יפה, יגרום להפחתת שיעור הנכות הצמיתה ל-10%, ויפחית באופן משמעותי את הכאבים מהם סובל התובע. ד"ר יצחק בן ציון, קבע, כי לתובע נגרמה נכות זמנית בשיעור 15% מיום התאונה עד סוף שנת 2004, ומאז נותרה אצלו נכות צמיתה בשיעור 10%. זאת, בשל "...הפרעת הסתגלות כרונית, עם ביטוי אפקטיבי דכאוני ומספר מרכיבים חרדתיים בתר חבלתיים". המומחה התייחס לקשיים בתפקודו של התובע בבית הספר ובצבא, עליהן למד מפי התובע, כאשר התובע טען בפניו, כי הרקע לקשיים אלה הינו בעיות סוציו-אקונומיות של משפחתו. המומחה העריך, עם זאת, כי: "אצל אדם שעד לתאונה תפקד ועבד ולאחריה נפגם תפקודו משמעותית, ניתן לקבוע, בהסתייגות מסוימת שיש קשר סיבתי בין הירידה בתפקוד ובמצב הנפשי לבין האירוע התאונתי. יש יחד עם זאת להכיר בעובדה שלקה בבעיות משמעת ותפקוד בביה"ס ובצבא, אך הדבר לא התגבש לכלל הפרעה משמעותית ולהערכתי ניתן לראות ברקע הפרי מורבידי מצב של "גולגולת דקה" שנסדקה מאז התאונה והביאה להפרעת הסתגלות כרונית עם מרכיבים של דיכאון וביטויים בתר חבלתיים מסוימים". הנתבעים פנו אל המומחה בשאלות הבהרה, ובין היתר טענו, כי אירועים שונים בעברו של התובע, משקפים בעיות פסיכיאטריות, מהן סבל עובר לתאונה. בין היתר התייחסו להסתבכות התובע בפלילים. המומחה כתב בתשובתו, בין היתר: "לא היה ידוע לי על תיק המבחן, קודם לתאונה ולא הוצג בפניי כזה. אם מסקירת תיק המבחן יתברר כי יש רקע פרי מורבידי שונה מזה שממנו התרשמתי - אשנה את חוות דעתי. אבקש להעביר לי תיקו משירות המבחן אם קיים כזה אצלך ואתרשם. לגבי תיק הת"ש - אם הכתוב בו שונה ממה שסיפר לי מר מוגס על קשייו בצבא - הדבר אכן עשוי לשנות את חוות דעתי. אם יש אכן דברים בגו - אשמח לראות ולחוות דעתי". ובהמשך: "לא התרשמתי מעבריין מועד אלא מאדם ממשפחה קשת יום, המנסה לשרוד קודם לתאונה ומנסה להשתקם לאחריה - אם התרשמותי אינה נכונה ויובאו בפני ראיות כי מדובר בעבריין בעל רקע פלילי מרשים יתכן ואשנה את דעתי. אני התרשמתי כי מדובר ברקע פרי מורבידי של "גולגולת דקה" ותו לא כפי שפירטתי בחוות הדעת". 4. הנתבעת טענה, כי שיעור הנכות הרפואית של התובע בתחום הפסיכיאטרי, נמוך משיעור הנכות שקבע המומחה. הנתבעת טענה, כי יש לראות את הנכות האורטופדית לצורך פסיקת הפיצויים, כנכות בשיעור 10% בלבד, משום שבגדר החובה המוטלת על התובע להקטין את נזקו, היה עליו לעבור את הניתוח, אליו התייחס המומחה בשאלות ההבהרה. אשר לנכות בתחום הפסיכיאטרי - כאמור להלן, הוכח כי התובע לא השלים את לימודיו בבית הספר, וכי הסתבך בפלילים וביצע עבירה של החזקת סם מסוכן. גם במהלך השירות הצבאי ביצע עבירות של העדרות מן השירות לתקופות ארוכות, ריצה בגינן עונשי מאסר, ושוחרר מהשירות לאחר תקופה קצרה. המדובר בעובדות שיש להן משמעות של ממש, לענין קביעת בסיס השכר, לצורך חישוב הפסדיו של התובע, כפי שייאמר בהמשך, ואולם, בהעדר תיעוד ביחס לבעיות פסיכיאטריות של התובע בעבר, נוכח תשובת המומחה, ד"ר בן ציון, לשאלת ההבהרה בענין זה, וכאשר הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה, סבורני כי יש לאמץ את קביעת המומחה לענין הנכות הרפואית, ואין לקבל את טענת הנתבעת בענין זה. לפיכך, שיעור הנכות הרפואית בתחום הפסיכיאטרי, הינו לעניננו 10%. אשר לנכות האורטופדית ממנה סובל התובע - המומחה אישר, כאמור, כי ניתוח פשוט יחסית, עשוי לשפר באופן ממשי את מצב התובע. יחד עם זאת, מתשובות המומחה, פרופ' עטר, לשאלות ההבהרה ששלח אליו ב"כ התובע (כפי שצוטטו בסיכומי התובע) עולה, כי אין בטחון שהניתוח המוצע אכן, יצליח לשפר את מצבו של התובע, וכי הניתוח כרוך בסיכונים, לרבות אפשרות של כשלון טכני, סיבוך כתוצאה מהרדמה, תסחיף בכלי הדם, זיהום, ופגיעה עצבית עקב הניתוח. סבורני, כי במצב זה זכאי התובע להחליט, אם הוא מוכן ליטול על עצמו את הסיכון הכרוך בביצוע הניתוח. אין לכפות עליו לבצע את הניתוח, ואין להפחית את שיעור הנכות בגין החלטתו שלא לעבור את הניתוח (ר' ע"א 252/86 גולדפרב נ' כלל ביטוח בע"מ פ"ד מה (4) 55,45, וע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה ואח' פ"ד מט (2) 257,261, וכן ע"א 9598/05, פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ ואח', בסעיף 7 לפסק הדין). ב"כ הצדדים לא ביקשו לחקור גם את פרופ' עטר. יש אפוא לאמץ את קביעתו לענין שיעור הנכות האורטופדית, כאשר אין מקום לקבוע שיעור נכות מופחת בגין אי ביצוע הניתוח. שיעור נכותו האורטופדית של התובע, הינו אפוא 20%, ושיעור נכותו המשוקללת של התובע, הינו 28%. 5. ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי נכותו התפקודית של התובע גבוהה מהנכות הרפואית, והוא מציע להעמידה על 42%, בזיקה להוראת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי. זאת, בשל המגבלות הקשות מהן סובל התובע, בהליכה ובעמידה, עקב הפגיעה בקרסול, ועל רקע הנכות הנפשית, המתבטאת בין היתר, בקשיי ריכוז, קשיי זכרון וקוצר רוח. ב"כ התובע סבור, כי נכותו של התובע, מונעת ממנו קשת רחבה של עיסוקים. הנתבעת טענה כאמור, כי שיעור נכותו הרפואית של התובע, נמוך משיעור הנכות המשוקללת על פי חוות הדעת, ומעבר לכך, היא סבורה כי נכותו התפקודית נמוכה מן הנכות הרפואית. לטענתה, הסיבה העיקרית לכך שהתובע איננו עובד, ומתפרנס מקצבאות המל"ל בלבד, במהלך כל התקופה מאז אירעה התאונה, הינה העדר מוטיבציה שלו, והעדר יכולת שלו להתמיד בעבודה כלשהי. זאת, על רקע אישיותו ובעיות שונות מהן סבל עוד לפני התאונה. סבורני, כי שיעור נכותו התפקודית של התובע, הינו כשיעור הנכות הרפואית. אכן, יש השפעה מצטברת של שתי הנכויות, והן מונעות מהתובע עיסוקים שונים, אך עם זאת, ברור שביחס לעבודות פיזיות שאינן דורשות כישורים נפשיים יוצאי דופן, השפעת הנכות הנפשית תהא נמוכה יותר, ומצד שני, אין התובע מנוע מביצוע עבודות, שאינן דורשות עמידה או מאמץ של הקרסול, מה שמותיר מגוון עיסוקים, שהתובע יוכל להשתלב בהם. לא נוכל להסתייע בעובדות מעברו של התובע, משום שהתובע לא עסק עובר לפגיעתו בעיסוק קבוע כלשהו, ונפגע בתאונה כחודש אחד בלבד לאחר ששוחרר מצה"ל. שיעור נכותו התפקודית של התובע הנו אפוא 28%, ובנסיבות האמורות, יהיה זה הבסיס, גם לחישוב הפגיעה בכושר השתכרותו. 6. הפסדי שכר ופגיעה בכושר ההשתכרות - ב"כ התובע טען בסיכומיו ובסיכומי התשובה שלו, כי יש לחשב את נזקי התובע בגין הפסד השתכרות לעבר ולעתיד, ביחס לשכר הממוצע במשק. לטענתו, יש ללכת בעקבות הפסיקה, לענין קטינים, ומי שנפגעו בגיל צעיר לפני שרכשו מקצוע, ואין ליתן משקל של ממש, לבעיות מהן סבל התובע בתקופת נערותו ובעת השירות הצבאי. ב"כ הנתבעות סבור, כי יש ליתן משקל רב, לקשיי התפקוד של התובע בתקופת נערותו בבית הספר, להרשעתו בביצוע עבירה של החזקת סם, ולעובדה שהשירות הצבאי שלו, לא היה תקין. ב"כ הנתבעת סבור, כי אין מקום לפסוק לזכות התובע, פיצוי בגין הפסד השתכרות על פי השכר הממוצע במשק, והוא מציע לפסוק פיצוי, בדרך של אומדן גלובלי בסכום נמוך. נקודת המוצא לענין פסיקת פיצויים, בגין פגיעה בכושר השתכרות, הינה, כי יש לפצות את הניזוק בגין הנזק היחודי שנגרם לו, בשל אירוע לו אחראי המזיק (ע"א 357/80 יהודה נעים נ' משה ברדה פ"ד לו (3) 762,775). ביחס לקטינים, ולמי שנפגעו בגיל צעיר, אשר אין להם "עבר תעסוקתי", העשוי ללמד על כושר השתכרותם, יש בד"כ לפסוק פיצויים, כאשר הפגיעה בכושר ההשתכרות מחושבת ביחס לשכר הממוצע במשק. נפסק לענין זה, כי יש להימנע מתיוג הניזוק על רקע מעמד כלכלי או שיוך עדתי, ומהפחתת הפיצויים על רקע זה, שכן "...דווקא התייחסות אינדיווידואלית - המקדמת את מושג האוטונומיה של הפרט - מחייבת שלא לקשור את הניזוק בעבותות הסביבה החברתית שאל תוכה נולד או שבה גדל. היא מחייבת שלא לקבע אותו במציאות היסטורית ושלא לגזור את גורלו על פי מצב של נחיתות כלכלית או חברתית שבה מצויים, על פי מסד הנתונים הסטטיסטיים שאליו מבקשים לקשור אותו שלא בטובתו, מי שמשתייכים לזהותו המגדרית או הגזעית" (ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא פ"ד ס (3) 13,47). עוד נאמר: "לכל ילד וילדה בישראל - מבית עשיר או עני, ממוצא זה או אחר - לכולם, בהעדר נסיבות ספציפיות המלמדות אחרת, אפשרות למצוא את דרכם למעגלי השתכרות שונים הקיימים בחברה הישראלית. לכולם הזכות לעשות כן. מתן פיצוי פחות בעבור פגיעות זהות אך בשל מעמד סוציו-אקונומי או השתייכות מגדרית או מגזרית אינו מתקן אפוא את הנזק שנגרם בעוולה. הוא מקבע מציאות היסטורית. הוא עצמו עוצר בעד מימושה של המציאות החדשה. הוא אינו מכיר בהיבט חשוב של ראש הנזק של "הפסד כושר ההשתכרות", קרי הגריעה מן האפשרות לחתור להגשמה עצמית..." (שם, עמוד 51). יחד עם זאת, נפסק, כי מצבם של בגירים שונה ממצבם של קטינים, וכי גם ביחס לקטינים, המדובר בחזקה ניתנת לסתירה: "הבחירה באמת מידה סטטיסטית אחידה, כאשר מדובר במפגעים ללא דפוס השתכרות מוכח, אין משמעותה סטייה מן התפיסה האינדיווידואלית השולטת בדיני הפיצויים ונזיקין. השימוש בסטטיסטיקה כללית שמור אך ורק לאותם מקרים שבהם לא ניתן לפנות להערכה אינדיווידואלית... ואולם, גם בכל הנוגע למפגע - הילד, השכר הממוצע במשק הוא בבחינת חזקה הניתנת לסתירה. מקום שבו יש בידנו לשמוע מאת הקטין המסוים דבר על דרך החיים שביקש לעצמו או שהיתה צפויה לו - כפרט העומד בפני עצמו - ודאי עשויה אמת המידה האינדיווידואלית לחדד את התוצאה הסטטיסטית" (שם, עמוד 52). בעניננו, נכון להבדיל, בין נסיבות שבהן לא היתה לקטין שליטה ממשית, ובין נסיבות, אשר ביחס אליהן, פעל מתוך מודעות ובחירה, גם אם על רקע אישי ומשפחתי לא קל. התובע העיד, שלאחר סיום כיתה ז' עבר ללמוד בבי"ס מקצועי, במסגרתו עבד יומיים בשבוע במכונאות. בהמשך, עבר ללימודי נהיגה ברכב כבד, אך לא הצליח לקבל רישיון נהיגה. נסיבות אלה יש לראות, כנסיבות אשר ביחס אליהן, אחריותו של התובע, שהיה אז קטין, מצומצמת. המדובר בנסיבות שהינן ככל הנראה, תוצאה של קשיים כלכליים ומשפחתיים של משפחתו. שונה המסקנה, ביחס לאירועים אחרים מעברו של התובע. כך, התובע אישר בעדותו: "נכון שלפני הגיוס נשפטתי ומצאו אצלי קופסת סיגריות עם כדורי אקסטזי. הורשעתי בהחזקת סם וקיבלתי מאסר על תנאי והתחייבות. מאז לא היו לי הסתבכויות עם סמים. ולא הסתבכתי בכלל". התובע גם הודה, כי במהלך שירותו הצבאי, שנמשך בסך הכל כשנה וחצי, שירת בפועל כשבעה חודשים בלבד, שכן, במהלך התקופה ביצע עבירות של העדרות מהשירות, ונשפט פעמיים לתקופות מאסר ארוכות - בפעם הראשונה, מאסר בן חודשיים, ובפעם השניה, מאסר בן שלושה חודשים וחצי. סביר להניח, כי גם התנהגות זו של התובע, קשורה לקשיים משפחתיים, כלכליים וחברתיים, בהם היה התובע נתון, ומהם סבל בתקופת ילדותו. יחד עם זאת, חומרת הדברים משקפת דפוס התנהגות, אשר נראה כי עשוי היה בסבירות גבוהה, להשפיע על פעילותו, ועל כושר השתכרותו בהמשך. נראה, כי יש יסוד לטענות הנתבעות, לפיהן נתונים אישיותיים של התובע וחוסר מוטיבציה, שאינם תוצאה של התאונה, עשויים היו להוביל, להשתכרות נמוכה מהשכר הממוצע במשק, גם אלמלא נפגע התובע. סבורני, כי במצב זה, נכון יהיה לאמוד את הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע לעתיד, ביחס לשכר של 5,000 ₪. ביחס לעבר, נכון יהיה לאמוד את ההפסד, בדרך של אמדן גלובלי, כאשר לצורך האמדן נכון יהיה להניח, כי במהלך חלק מהתקופה מאז שוחרר התובע מהצבא ועד היום, צפוי היה, אלמלא נפגע, להשתכר שכר בגובה שכר המינימום. נכון על כן, לפסוק לזכות התובע, פיצוי בסך 60,000 ₪ לעבר, בדרך של אמדן גלובלי כאמור. לענין פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד, ייערך החישוב על פי הפסד בשיעור 28%, ביחס לשכר של 5,000 ש"ח, על פי מקדם היוון של 279.34, שכן התובע בן 27, ולפניו 40 שנות עבודה, עד גיל הפנסיה. סכום הפיצויים שיש לפסוק לזכותו בראש נזק זה, הינו על כן, 391,076 ₪. חובת ביטוח פנסיוני חלה עתה על כל העובדים במשק, מכח הסכם קיבוצי כללי (מסגרת) לביטוח פנסיוני מקיף במשק, מיום 19.7.07, בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, והסתדרות העובדים הכללית החדשה, ומכח צו הרחבה מיום 30.12.07 (י"פ 5772 עמוד 1736), כאשר שיעורי ההפרשות לפנסיה משתנים על פי התקופות כמוגדר בצו. בגין הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות, יש לפסוק לזכות התובע סך 35,000 ₪. סיכום הסכומים שיש לפסוק לזכות התובע, בגין הפסדי שכר ופנסיה, הינו 486,076 ₪. 7. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה - לתיק המוצגים של התובע, צורפו קבלות רבות, רובן קבלות בגין נסיעות במוניות ובאוטובוסים. הקבלות לא הוצאו על שם התובע, ועדותו לענין זה הינה עדות יחידה של בעל דין. הנתבעים הטילו ספק במהימנות הטענות לענין זה, נוכח חקירתו הנגדית של התובע. כך, כאשר הציג בפניו ב"כ הנתבעת שתי קבלות עבור נסיעות במוניות, שהוצאו בהפרש של 13 דקות, על ידי אותו נהג, ביום 24.2.04, השיב התובע: "...אני משיב שזה היה נסיעה הלוך ושוב, כי פשוט המתין לי. נסעתי לביתה של אחותי". לשאלה כיצד יכול לזכור נסיעה אל אחותו, כאשר במועד חקירתו חלפו כבר 4 שנים מאותה נסיעה, השיב: "אני משיב שאם יצא ככה מהקבלות של המוניות, אז זה מה שהיה". ברור, עם זאת, כי נגרמו לתובע הוצאות רפואיות בגין מצבו, וכן הוצאות נסיעה רבות יותר, בשל המגבלה ברגלו. אשר להוצאות לעתיד, יש לקחת בחשבון גם את הצורך בטיפולים פסיכיאטריים, כעולה מחוות דעת המומחה, ד"ר בן ציון. סבורני, כי במצב זה, יש לפסוק לזכות התובע על דרך של אמדן גלובלי, עבור הוצאות רפואיות לעבר, בגין תרופות להן נזקק, עבור הוצאות רפואיות לעתיד, לרבות טיפולים נפשיים ע"פ הערכת המומחה, וכן פיצוי עבור הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד, בשל מצב רגלו של התובע, סך כולל של 50,000 ₪. עזרת צד ג' - בני משפחת התובע - לא הובא מי מבני המשפחה לתמוך בגרסת התובע לענין זה. עם זאת, היות שהתובע נזקק ללא ספק לסיוע, בתקופה שלאחר שחרורו מבית החולים, יש לפסוק לזכותו פיצוי ע"פ אמדן, בסך 5,000 ₪ בסעיף זה. הפיצוי בראש נזק של כאב וסבל, על פי הנכות הרפואית, עומד על 60,014 ₪. מסכום הפיצויים, יש לנכות את הסכומים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, בגין נכות כללית בתקופת אי הכושר הזמנית, וכן תשלום תכוף שקיבל מהנתבעת. הסכומים האמורים מסתכמים, בשערוך להיום, בסך 41,551 ₪. 8. סיכום הפיצויים בראשי הנזק השונים: הפסדי שכר, פגיעה בכושר ההשתכרות ופנסיה - 486,076 ₪. עזרת צד שלישי - 5,000 ₪. הוצאות - 50,000 ₪. כאב וסבל - 60,014 ₪. סיכום - 601,090 ₪. ניכויים - 41,551 ₪. סכום הפיצויים לאחר ניכויים - 559,539 ₪. 9. התביעה מתקבלת אפוא, ואני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך 559,539 ₪, ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסכום האמור ומע"מ עליו, והוצאות המשפט, כאשר התובע רשאי להגיש בקשה לשומת הוצאות תוך 30 ימים. הפרעת הסתגלותנכות