פיטורי עובד עקב מעשה מגונה

1. התובע הגיש תביעה לביטול פיטוריו והחזרתו לעבודה ולחילופין, לתשלום פיצויי פיטורין, שכר עבודה ממועד פיטוריו ועד למועד מתן פסק הדין ופיצויים בגין פיטורין שלא כדין ועגמת נפש. 2. ואלו הן העובדות הרלוונטיות בתיק זה אשר אינן שנויות במחלוקת: א. התובע עבד כנהג אוטובוס בנתבעת מיום 18/7/02 ועד ליום 28/5/06. ב. ביום 20/2/05 הוגשה תלונה במשטרה כנגד התובע בגין הטרדה מינית ומעשה מגונה. המתלוננת, נוסעת באוטובוס, ילידת 1986 ומתגוררת במעון. ג. בעקבות התלונה ולאחר חקירה משטרתית, הוגש ביום 4/5/06 כתב אישום המייחס לתובע עבירות של מעשה מגונה וכליאת שווא של המתלוננת. ד. המתלוננת הגישה ביום 2/2/06 תלונה כנגד התובע לנציבות פניות הציבור של אגד. התלונה נסובה על אותן האשמות דלעיל. ה. ביום 14/6/06, נערך לתובע בירור בועדת הפיקוח של הנתבעת. בתום הבירור התבקש לעדכן את הממונים עליו בדבר התקדמות החקירה כנגדו. התובע לא מסר לועדה במעמד הבירור, כי הוגש כבר כתב אישום כנגדו. ו. ביום 19/5/06 התפרסמה כתבה במקומון "כל הזמן" בירושלים על פיה הוגש כנגד התובע כתב אישום בגין כליאת שווא וביצוע מעשים מגונים בנוסעת במסגרת עבודתו כנהג אגד. או אז התברר לועדה, כי כתב אישום הוגש כנגד התובע ביום 4/5/06. ז. ביום 21/5/06 התובע זומן שוב לועדת הפיקוח של הנתבעת, לשיחת בירור והוחלט על השעייתו מהעבודה. ח. ביום 23/5/06 הוצע לתובע לחתום על כתב עזיבה מרצון אולם התובע סירב. ט. ביום 25/5/06 נערך לתובע נערך שימוע ובסופו הוחלט לפטר את התובע לאלתר. י. התובע פוטר ביום 28/5/06 ובמועד פיטוריו קיבל דמי הודעה מוקדמת, פדיון דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית וכן הועברו לידיו כספים שהיו צבורים עבורו בקופות פיצויים. יא. ביום 24/6/07 ניתנה הכרעת דין במשפטו של התובע בבית משפט השלום בה זוכה התובע מחמת הספק בשל מחדלי חקירה של המשטרה. יב. ביום 13/1/08 הגיש התובע בקשה לחזרה לעבודה בנתבעת. התובע זומן לישיבה בעניין ביום 6/2/08 ולאחר שקילת בקשתו הוחלט שלא להיעתר לה. 3. הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים הנן, מעמדו של התובע בנתבעת, האם התובע פוטר כדין מעבודתו והאם הוא זכאי לתשלומים כלשהם מהנתבעת בגין תקופת עבודתו וסיומה. 4. ראיות ועדים הגישו תצהירו והעידו בפנינו - התובע, מר שמואל לוי, מנהל ועדת הפיקוח בנתבעת, מר ניר לנדאו, מנהל מחלקת התנועה בנתבעת ומר רמי יצחקוב, מנהל משאבי אנוש בנתבעת. כן העידה ללא הגשת תצהיר, הגברת שרית יציב, עובדת בועדת הפיקוח בנתבעת. 5. מעמדו של התובע בנתבעת התובע עבד כנהג בנתבעת במעמד של "שכיר זמני". למרות זאת, התובע טען, כי יש לקבוע את מעמדו כעובד קבוע היות ולדבריו, כבר החל בהליך לקבלת קביעות אצל הנתבעת. יובהר, כי התובע מעולם לא קיבל מעמד של קביעות מהנתבעת ונותר, עד לפיטוריו, במעמד של "שכיר זמני". 6. הלכה פסוקה היא, כי הקובע לעניין מעמדו של עובד הנן הוראות החוק או ההסכם החל על הצדדים. המעבר מסטאטוס של עובד ארעי לסטאטוס של עובד קבוע איננו אוטומטי ואין פרק הזמן יכול להכריע את הכף בשאלת מעמדו של עובד, אלא אם נקבע אחרת באופן מפורש בחוק או בהסכם, (ראה דב"ע מב/49-3 יפית דייג - פטרולגז חברת הגז הישראלית 1969 בע"מ, פד"ע יד' 85). בהתאם להלכה הקובעת, על מנת לבסס טענה של קביעות יש לבססה על הוראות הסכם, עבודה, חקיקה או נוהג הקיים בנתבעת. התובע כאמור לא הביא כל מסמך או ראיה אחרת אשר יש בה כדי לבסס את גרסתו. 7. מהעדויות שהובאו בפנינו, הליך קבלת קביעות בנתבעת מורכב שלבים שלבים ומותנה האחד בשני. בסיומו של ההליך ולאחר ביצוע כל הבדיקות ועמידה בתנאים הנדרשים, מתכנסת ועדת קבלה של הנתבעת אשר בסמכותה להמליץ על קבלת העובד כ"עובד קבוע". מר יצחקוב, מנהל משאבי אנוש בנתבעת העיד בעניין זה בתצהירו: "... הרי שהליך קבלת הקביעות באגד אינו אוטומטי אלא מורכב ומותנה במילויים השלם והמלא של תנאים מצטברים שונים הנבדקים בעניינו של כל עובד ועובד.המדובר בתהליך הכרוך בין היתר בבדיקות רפואיות מקיפות וקבלת חוות דעת חיובית מרופא האגודה והמדור הרפואי באגד (אציין כי בממוצע כ - 70% מהנבדקים אינם עובדים את הבדיקות הרפואיות לקביעות), קבלת חוות דעת חיובית ממדור הבטיחות באגד, מדורי המשמעת והביטוח וכן מממוניים ישירים וגורמים נוספים. יודגש, כי אין מדובר בהחלטה של גורם יחידי, אלא בפרוצדורה קבועה המוכרת וידועה היטב גם לתובע אשר בסיומה מתכנסת ועדת קבלה והיא בלבד יכולה להמליץ על קבלה כ"חבר" או "קבוע". חשוב להבהיר כי התובע לא עבר את השלבים המתוארים לעיל ובוודאי שלא נתקבלה כל המלצה לקביעות בעניינו", (סעיף 5 לתצהיר יצחקוב). 8. עדותו של יצחקוב העלתה באופן ברור ומוחלט, כי התובע לא עבר את כל השלבים לצורך קבלת קביעות, לא עמד בפני ועדת קבלה של הנתבעת ולא קיבל כל המלצה להעברתו לסטטוס של עובד קבוע. בנסיבות אלו, אין מקום לקבוע, כי התובע היה עובד קבוע בנתבעת. טענת התובע, כי יש לראותו כעובד קבוע הנה טענה אשר אינה מבוססת על ראיה כלשהי. התחלת הליך לקבלת קבלת קביעות אין בו כדי להקנות מעמד של קביעות שאחרת, אין כל טעם בקיומו של ההליך כאמור. הליכי קבלת הקביעות נועדו לבחון האם העובד מתאים לקבלת קביעות ואין הוא בבחינת "הליך טכני" אשר מבטיח מראש קבלת קביעות. לאור כל האמור לעיל נקבע בזאת, כי התובע היה במעמד של "שכיר זמני" בנתבעת ועל סמך מעמדו זה יש לבחון את הליך פיטוריו והזכויות המגיעות לו. 9. נסיבות פיטוריו של התובע ביום 20/2/05 הוגשה כנגד התובע תלונה במשטרת ישראל. התלונה הוגשה על ידי נוסעת, ילידת 1986 אשר מתגוררת במעון יום ועובדת בגן ילדים. הנוסעת טענה, כי התובע ביצע בה מעשים מגונים תוך כליאתה באוטובוס והכל, במהלך עבודתו של התובע. עקב התלונה נפתחה כנגד התובע חקירה משטרתית אשר בסופה הוחלט על הגשת כתב אישום כנגדו. כתב האישום הוגש ביום 4/5/06, לאחר חקירה משטרתית ולאחר שהתובע נחקר בתחנת המשטרה ונתן עדותו בעניין. למרות האמור, התובע לא סיפר לממונים עליו בנתבעת דבר על התלונה שהוגשה במשטרה, על החקירות שמתבצעות כנגדו, ועל ההחלטה להגיש כנגדו כתב אישום פלילי. זאת ועוד, בדיעבד התברר לנתבעת, כי במסגרת החקירה המשטרתית התובע קיבל הוראה מהמשטרה, שלא לבצע נסיעות בקווים מסוימים מחשש פן המתלוננת תיתקל בו בנסיעתה באוטובוס. התובע, לא הביא כל נימוק מוצדק לכך שלא דיווח למעבידתו דבר על האירוע, זאת, על אף שהתלונה התקבלה בגין עבירות שלכאורה ביצע במסגרת עבודתו בנתבעת ועל אף שהתובע קיבל הוראות מהמשטרה המשליכות על עבודתו היומיומית בנתבעת. טענת התובע, כי לא ידע על הגשת כתב אישום כנגדו מוטב היה ולא תטען והיא איננה בבחינת נימוק שבדין לאופן התנהלותו בעניין. 10. מפאת חשיבות הדברים להלן ציטוט מהכרעת הדין בעניינו של התובע המתאר את האירוע שבגינו הוגש כתב האישום כנגד התובע: "כאשר הגיע האוטובוס לתחנה הסופית בבית הכרם, ירדו ממנו שני נוסעים ואז ביקשה המתלוננת לרדת. ואולם, הנאשם סגר את הדלת והמשיך לנסוע עד שהגיע למתנ"ס בית הכרם והחנה שם את האוטובוס. המתלוננת ביקשה מהנאשם שיפתח את הדלת ויאפשר לה לרדת, אך הנאשם קם ממושבו, תפס אותה בכתפה ואמר לה "בואי אחרי". המתלוננת והנאשם התיישבו באחד המושבים באזור הקידמי של האוטובוס, הנאשם הניח את ידו על רגל ימין של המתלוננת, ליטף אותה באיזור המפשעה וביקש שתיתן לו נשיקה. המתלוננת אמרה שאינה רוצה לעשות זאת, והנאשם החל לנשקה בשפתיים ובלי הימנית. המתלוננת הרחיקה את ידו, והנאשם נגע בה בחזה ושאל אותה אם היא אוהבת את זה, המתלוננת ענתה שלא. אז, שאל אותה אם היא פוחדת מגרוזינים. המתלוננת ענתה שכן. הנאשם עבר לשבת מול המתלוננת, התחיל ללטף אותה ברגלה השמאלית וניסה לפתוח את ה'סקוטש' של חגורת מכנסיה. המתלוננת הוציאה את ידו וביקשה ללכת. הנאשם לא התייחס לדברי המתלוננת ואחז בה בשתי כתפיה, משך אותה אליו כשרגל אחת שלו פיסקה את שתי רגליה ונגע באיבר המין שלה, וביקש שתקום ותרד לו. המתלוננת קמה ודחפה את הנאשם עם שתי ידיה. תוך כדי כך הבחינה המתלוננת בשוטר וביקשה לפתוח את החלון ולצעוק, אולם הנאשם הושיב אותה, כופף את ראשה ואמר לה: "תתכופפי יש פה שוטר". הנאשם חיכה עד שהשוטר הלך, קם ונעמד ליד הדלת הקדמית, במדרגה למטה, הוריד את מכנסיו ותחתוניו והוציא את איבר המין שלו ושאל את המתלוננת אם יודעת למצוץ וביקש שתאונן לו", (סעיף 1 להכרעת הדין). 11. האשמות אלו, הן שעמדו בבסיס החלטת הנתבעת לפטר את התובע בסופו של יום. להלן נבחן, האם הנתבעת פעלה כדין בהליכי הפיטורין שהתקיימו בעניין התובע והאם נפלו פגמים כלשהם בהתנהלות הנתבעת כאמור. 12. יובהר, כי למרות שהוגשה תלונה כנגד התובע עוד ביום 20/2/05 והתנהלה חקירה משטרתית כנגדו, רק ביום 2/2/06, עת התקבלה בנציבות פניות הציבור של אגד תלונה מטעם אותה מתלוננת, התברר לנתבעת לראשונה על הפרשה בה מעורב התובע. לאחר היוודע הדבר, זומן התובע לועדת בירור של הנתבעת שם סיפר לראשונה, כי מתנהלת כנגדו חקירה משטרתית בגין תלונה שהוגשה כנגדו על מעשים מגונים וכליאת שווא במסגרת עבודתו. קיימת מחלוקת על מועד ברור זה שכן על גבי הברור נרשם 14/6 ואילו על פי תוכנו עולה כי קדם לבירור הנוסף ב-21.5.06. בתום הבירור הוחלט שהתובע ימציא לועדה ללא דיחוי כל מסמך או החלטה של משטרת ישראל בעניין ההתקדמות החקירה כנגדו. 13. ביום 19/5/06 התפרסמה כתבה במקומן "כל הזמן" שכותרתה "טוב שההגה בידיים של אגד?" ובה פורסמה הפרשה בה מעורב התובע. כן נכתב, כי הוחלט על הגשת כתב אישום כנגד התובע בגין ההאשמות שהועלו כלפיו. בעקבות פרסום הכתבה התברר לנתבעת, כי כנגד התובע הוגש כבר כתב אישום ועל כן, זומן התובע שוב לועדת הפיקוח. למרות האמור, התובע טען שוב בפני הועדה, כי איננו יודע על כל התפתחות בחקירה כנגדו. ביום 21/5/06 נערך בירור אשר בסופו הוחלט, כי התובע איננו רשאי להמשיך בעבודתו בנתבעת עד להודעה חדשה. התובע התבקש שוב לפנות למשטרה על מנת לברר האם חלה התפתחות כלשהי בחקירה. לאחר ישיבת הבירור, לאור הנסיבות שהתבררו בכללותן לנתבעת, הוצע לתובע לחתום על מכתב התפטרות מרצון תוך קבלת כל זכויותיו על פי דין. התובע סרב להצעה. 14. הליך השימוע שנערך לתובע ביום 25/5/06 נערך לתובע שימוע על ידי מנהל מחלקת משאבי אנוש בנתבעת, מר ניר לנדאו. מר לנדאו ערך את פרוטוקול השימוע כדלקמן: "שימוע לפני פיטורין 25/5/06 שעה 11:35. כנגד הנ"ל עומד תיק אישום על הטרדה מינית. לטענתו הופיעה כתבה בעיתון לגבי הטרדה מינית שאינה נכונה, נחקר במשטרה לפני שנה בדיוק. בחקירה נאמר לו לא להתקרב לקו 50 וכך היה. בועדת פיקוח דיווח - והמשיך לעבוד עד יום שישי שעבר שהופיעה כתבה בעיתון. לשאלתי האם יש כתב אישום טוען שלא יודע אומר שהמשטרה אומרת שאין. הסברתי לרביעה ... כל עוד לא הוגש כתב אישום אז עבד והכל מבחינתנו נמשך הכל כשורה עד להבהרת ... נוספת. ברגע שהוגש כתב אישום זה סיפור אחר לגמרי ולטעמי עד שיסתיים ההליך אין לו מה לעשות באגד. החלטה לפטרו כחוק חודש משכורת מראש ולפטרו ביום 28/5/06", (נספח א' לתצהיר לנדאו ניר). 15. כפי שעולה מפרוטוקול השימוע, התובע הכחיש כי הוגש נגדו כתב אישום בזמן שאין ספק בדבר ידיעתו בדבר. מר לנדאו העיד על השימוע שערך לתובע והבהיר, כי השימוע נערך ביום 25/5/06 בשעה 11:35 כפי שנכתב בפרוטוקול. מר לנדאו תאר את חומרתם של הדברים ואת התנהלות הנתבעת כלפי התובע אשר מיצתה את כל האפשרויות שעמדו לפניה טרם הוחלט על פיטוריו של התובע, "אני מזכיר לך דבר אחד, שהתובע היה אצלי בשימוע אחרי שהיה בועדת הפיקוח. דיברתי בכללי ואני מדבר על חומרתם של אירועים, כאן זה אירוע חמור מאוד של הטרדה מינית/מעשה מגונה שמתקבל על שולחננו כתוצאה מכתבה בעיתון, הגיע לועדת פיקוח, גם כאן נהגנו בצורה מעוררת כבוד מבחינת מתן אפשרות למצות כאן את כל ההליכים ומהרגע שיש כתב אישום שזה נושא מאוד חמור, גם מבחינתנו וגם כלפי ציבור לקוחותינו, התובע הגיע אליי אחרי שהיה בועדת הפיקוח ושם התברר לחלוטין שיש כתב אישום", (עמ' 13 לפרוט' ש' 10-5). לנדאו הסביר, כי ניתנה לתובע זכות הטיעון במעמד השימוע ולאחד שדבריו נשמעו הוחלט על פיטוריו לאלתר, "הבחור היה אצלי בשימוע, לאחר השימוע שניתנה לו הזדמנות לסבר את אוזננו במשהו שיכול להיות שלא לקחנו בחשבון, ולאחר ששמעתי לפי מה שאני נזכר עכשיו, התרשמתי שאין משהו שמסבר את אוזנו, יצאה לו הודעת פיטורין, אנחנו לא מפרטים את סיבת הפיטורין בהודעות בדואר", (עמ' 13 לפרוט' ש' 20-17). מעדותו של לנדאו עלה, כי התובע הוזמן לשימוע, כי ידע מה משמעות השימוע וכי הסביר לו בתחילת השיחה מהי מטרתה: "הוא זומן לשימוע, הוא ידע שהוא מגיע לשימוע. דרך לשכתי. מעבר לזה אני לא זוכר בדיוק את הפרט. התובע ידע שהוא נכנס לשימוע, דרך אגב כל אחד מהשימועים שערכתי מסביר מה מטרת השיחה, מגדיר שהיא שימוע, שואל אם הוא מבין מה משמעות של שימוע, מוודא שהעובד מבין את משמעות השימוע. כך נהגתי בתקופה שהייתי מנהל משאבי אנוש", (עמ' 14 לפרוט' ש' 5-2). לנדאו הסביר את השיקולים שהביאו להחלטה לפטר את התובע לאלתר: "התובע הוזמן לשימוע כאשר שמעתי אותו לא סיבר את אוזניי ברמה שהבנתי שיש משהו על גדר של משהו שלא נלקח בחשבון או פספנו. באותו שימוע חרד לי נושא חומרת העניין. כשיצא התובע ישבתי וחשבתי עם סגני והחלטתי לפטר את התובע. ההחלטה שלי הייתה כזאת אפילו שהיה נראה לי לא נכון להעסיק אותו עוד יום אחד באגד ולכן הוא פוטר מהיום להיום כאשר הוא קיבל את כל הזכויות שלו, אפילו שיכול להיות שיכלנו שלא. מבחינתנו מיצינו את העניין ואף בעניין הזה ברגע שהוגש כתב אישום אמרתי לו שאני מאחל לו ולאגד שהעניין יתברר כלא נכון. ראיתי לנכון שלא נראה לי להעסיק אותו", (עמ' 14 לפרוט' ש' 29-23). 16. עדותו של לנדאו העלתה באופן חד משמעי, כי לתובע נערך שימוע כדין טרם ההחלטה לפטרו. אין ספק, כי התובע ידע על מהותו של הליך השימוע וכי ניתנה לו זכות טיעון על פי דין. לאור הנסיבות המפורטות לעיל, ההחלטה לפטר את התובע התקבלה בהליך תקין, נעשתה כדין, משיקולים ענייניים ובמסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעביד. לא מצאנו כל ממש בטענת התובע כי הוא קופח, כי לא נערך לו שימוע וכי מדובר בפיטורין שלא כדין. יובהר, כי פרוטוקול השימוע אכן איננו מעלה את תוכנם של הדברים באופן מדויק וברור כפי שהתנהלו בשיחת השימוע אולם עיקרי הדברים נרשמו ועדותו של לנדאו הייתה מהימנה ואנו מקבלים את האמור בה. הפגמים שנפלו בתוכנו של הפרוטוקול אין בהם, כדי לבטל את ההחלטה מעיקרא והם אינם מגיעים לכדי פגם המצדיק פיצויי כלשהו לתובע. 17. ביום 28/5/06 נכתב על ידי מר לוי שמואל, נציג ועדת הפיקוח ירושלים, מכתב מסכם בעניין ההליכים שהתקיימו בעניין התובע. במכתב תואר, כי התובע הושעה מעבודתו באופן זמני ביום 21/5/06 וכי הוצע לו לחתום על עזיבה מרצון אך הוא סירב. כך נאמר במכתב, כי התובע הופנה למשאבי אנוש לשימוע לקבלת החלטה לגבי המשך העסקתו באגודה ובמידה ובתום ההליכים נגדו ימצא התובע זכאי, יש לשקול את המשך העסקתו מחדש באגודה. מכתב זה כאמור, נושא תאריך 28/5/06. התובע טען, כי מכתב זה איננו מתיישב עם מועד עריכת השימוע שנערך לכאורה קודם לכן, ביום 25/5/06. מנוסח המכתב אנו סבורים, כי מדובר במכתב סיכום הליכי החקירה שהתבצעו בעניין התובע על ידי ועדת הפיקוח. במכתב נאמר מפורשת, כי התובע הופנה לשימוע ומכך ניתן להסיק, כי מדובר בלשון עבר, כי התובע הופנה לשימוע לאחר ישיבת הבירור. טענת התובע, כי יש לפרש את המשפט כי ההחלטה להפנותו לשימוע ביום 28/5/06 איננה מתיישבת עם נוסח המסמך שכן אם כך היה הדבר היה נכתב, כי התובע מופנה לעריכת שימוע. מר לנדאו העיד בעניין זה והסביר, כי מכתב הסיכום נערך לאחר מועד השימוע, "הוא העביר את המידע הזה בכתב, יכול להיות שערך זאת בצורה מסודרת, שיצאה בתאריך הזה. את המידע העביר לי שמואל לוי בתום השימוע, לאחר שהתובע היה אצלו, במקרים כאלה אנחנו עובדים במעגלים קצרים וזריזים מאוד, במקרים חמורים מסוג זה. יכל להיות שאחר כך בוצעה תכתובת מבחינת תיק אישי וכל הדברים. כשאני קראתי לתובע לשימוע היה בידי המידע שמה ששמואל לוי, מהשיחה של שמואל לוי עם התובע. אם מקרה מגונה מסוג זה, אני עסוק בעיקרון ובתהליך הנכון, יכול להיות שלא עולה מהתאריכים אך במהות הוא התבצע בצורה האיכותית ביותר", (עמ' 15 לפרוט' ש' 28 עד עמ' 16 לפרוט' ש' 5). 18. לאור האמור לעיל אנו קובעים, כי אין לייחס משמעות לתאריך כתיבתו של מסמך הסיכום מיום 28/5/06 שכן אין בו כדי להשליך על תקינותו של הליך השימוע שנערך לתובע. 19. ההחלטה לפטר את התובע התקבלה כדין ומשיקולים עניניים התובע כאמור, עבד בנתבעת במעמד של שכיר זמני ועל כן חל עליו נוהל מספר 00122 - הפסקת עבודה באגודה. בהתאם לנוהל, פיטורי עובד שכיר באגודה, יבוצעו על ידי מחלקת כח אדם במקרים של דרישה לצמצום כח אדם, הסתבכות פלילית של העובד וכו', (נספח ה' לכתב ההגנה). במקרה דנן הוגש כנגד התובע כתב אישום פלילי וברור כי הדבר מהווה "הסתבכות פלילית" אשר יש בגינה כדי להצדיק הליך פיטורין כנגד התובע. לאור ההאשמות החמורות בהן הואשם התובע אנו סבורים, כי אכן לא היה מקום להשאירו בעבודה. התובע עובד עם ציבור נוסעים ותפקידו דורש מידה רבה של אמון, יושר והוגנות כלפי ציבור הנוסעים וכלפי הנתבעת כמעבידתו. חובה על הנתבעת לשמור על שלומו וביטחונם של ציבור הנוסעים ועל כן היא פעלה כדין. התנהגותו של התובע לאורך כל הפרשה ובפרט כאשר לא דיווח למעבידתו על כך מעידה על חוסר תום לב ומערערת את גרסתו לחלוטין. 20. יובהר, כי זיכוי של התובע בבית משפט מהאשמות שהועלו כנגדו איננה מהווה נימוק או הצדקה להמשך העסקתו על ידי הנתבעת. בית הדין הארצי לעבודה הכריע בסוגיה דומה במקרה בו עובד פוטר מחשד לגניבת כספים ובסופו של יום זוכה מאשמה מחמת הספק, (ע"ע (ארצי) 300178/98 דוד ביבס נ' שופרסל בע"מ, פד"ע לו 481). בית הדין פסק, כי, זיכוי של העובד מחמת הספק מעלה, כי אשמתו לא הוכחה ברמה הנדרשת לצורך הרשעה בפלילים אולם, ברור, כי היה יסוד למעבידתו, לחשוד בעובד כי ביצע עבירה חמורה ויש יסוד לטענת המעבידה כי איבדה את האמון בתובע ועל כן פיטרה אותו מעבודתו. בנסיבות אלו נקבע, כי לא מוקנית לעובד הגנה המונעת ממעבידתו לפטרו. מדובר בתפקיד הדורש מידה של אמון ולא ניתן לצפות ממעבידתו כי תפקח על עבודתו של העובד באופן צמוד על מנת למנוע הישנות העבירה. 21. לאור כל האמור לעיל נקבע בזאת, כי הליך הפיטורין של התובע נעשה כדין. כי לנתבעת הייתה זכות שבדין לפטר את התובע למרות שבסופו של יום הוא זוכה מחמת הספק. הגשת כתב האישום כנגד התובע והתנהלותו כלפי הנתבעת יש בהם כדי לערער את אמון הנתבעת בתובע ומהווה סיבה עניינית ומוצדקת לפטרו מעבודתו. 22. התשלומים ששולמו לתובע בתום תקופת עבודתו התובע פוטר ביום 28/5/06. ביום 10/6/06 קיבל שכר עבור חודש מאי 2006 ובמסגרתו שולמו לתובע פדיון דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית. בחודש 8/06 הועבר לתובע סך של 4092 ₪ עבור דמי הודעה מוקדמת, (תלושי שכרו של התובע צרפו כנספח א' לתצהיר רמי יצחקוב). לתובע נצברו כספים בשלוש קופות - קרן מקפת, קרן גדיש וקרן עמית ובסך כולל של 18,973 ₪. הכספים שוחררו לטובת התובע, (ראה נספח ב' לתצהיר יצחקוב). התובע טען בכתב התביעה, כי הוא זכאי לפיצויי פיטורין בנוסף לכספים ששוחררו לטובתו על ידי הנתבעת. טענה זו נטענה בכלליות וללא כל פירוט, תוך הפניה לבג"צ 623/87 שרה שלפי נ' בית הדין הארצי לעבודה מב (3) 148, (להלן: "בג"צ שלפי"). מעיון בבג"צ שלפי עולה, כי פסה"ד איננו רלוונטי למקרה דנן ואף נקבע בו, כדלקמן, "אינני רואה מקום להידרש לשאלה אם הכספים שהצטברו לזכות העותרים בקרנות מקפת וגדיש הנם בגדר פיצויי פיטורין". זאת ועוד, התובע לא פירט דרישה זו לא בתצהיר עדותו הראשית ולא בסיכומיו ועל כן יש לקבוע, כי טענה זו נזנחה. 23. יחד עם זאת ולמען הסר כל ספק, גם אם נבחן את זכאותו של התובע לתשלום פיצויי פיטורין, דין תביעתו ברכיב זה להידחות. שכרו הקובע של התובע עמד על סך של 4092 ₪, כך עולה מתלושי השכר שהוגשו לבית הדין וכך גם מתצהירו של התובע. על כן התובע היה זכאי לפיצויי פיטורין בסך של 15,795 ₪ (4092* 3.86). במועד סיום עבודתו שוחררו לטובתו כספים בסך של 18,973 ₪. 24. מעיון בתלושי שכרו של התובע עלה, כי לתובע הופרשו מדי חודש בחודשו כספים לקרן מקפת וגדיש עבור פיצויי פיטורין. יובהר, כי ידיעה שיפוטית היא, כי קופת מקפת וגדיש הן קרנות פנסיה הכוללות רכיב פיצויי פיטורים. לתובע הופרשו סכומים בשיעורים כדלקמן: לקופת גדיש הפרשה בשיעור 2.3%, לקופת מקפת חדשה מקיפה - הפרשה בשיעור 12% וכן תוספת הפרשה למקפת פרמיה בשיעור משתנה. כלומר, לתובע הופרשו מדי חודש 6% לפיצויים מקופת מקפת + 2.3% לפיצויים מקופת גדיש. בכך למעשה הופרשו לתובע 8.3% לפיצויים. שיעור ההפרשות כאמור מהווה את מלוא פיצויי הפיטורין המגיעים לתובע על פי דין. לאור האמור נדחית תביעתו של התובע לתשלום פיצויי פיטורין. 25. בנסיבות שתוארו התובע איננו זכאי לפיצוי כספי בגין עגמת נפש, נזק בלתי ממוני ותשלום שכר ממועד פיטוריו . 26. סוף דבר התביעה על כל רכיביה נדחית. 27. התובע ישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪. ניתן היום, כ"ז חשון תשע"א, 04 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים. נחתם בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו". נציג ציבור מר רבינוביץ נציג ציבור מנדלוביץ אורנית אגסי, שופטת משפט פליליעבירות מיןפיטורים