פסק דין בפני שתי תביעות, האחת של המוכרים והשנייה של הקונים, בגין נזקים שנגרמו לפי הנטען עקב ביטול עסקת מכר דירה. רקע עובדתי בין התובעים בת.א. 5148/05 (להלן: התובעים או המוכרים) לנתבעים 2-1 בתיק זה (להלן: הנתבעים או הקונים), נחתם הסכם מכר מיום 16/7/04. ההסכם נערך ע"י עו"ד נבו, הנתבע 3, שייצג את שני הצדדים לעסקה. בעת ביצוע העסקה (ועד היום), התובעים לא היו רשומים כבעלי הזכויות בדירה. רשומה לטובתם הערת אזהרה על זכויות הבעלים, מיום 1/10/98. מדובר בדירה בבניין שנבנה בעסקת קומבינציה. עקב סכסוך בין הבעלים לקבלן, לא התאפשר רישום הבית כבית משותף, כמו גם ייחוד הדירות ורישומם ע"ש בעלי הדירות. בנסח רישום המקרקעין רשומים עיקולים על זכויות הקבלן ומונה כונס נכסים לזכויותיו. תחילה עשו הצדדים זיכרון דברים מיום 7/6/04. במעמד החתימה שילמו הנתבעים לתובעים סך של 1,000$ ע"ח התמורה (שהיו 4400 ₪ במועד התשלום). חוזה המכר נחתם ביום 16/7/04, לאחר שהנתבעים השיגו אישור עקרוני של הבנק לקבלת משכנתא שנדרשה להם לצורך מימון הרכישה. הדבר בא לידי ביטוי ב"והואיל" מס' 11 להסכם המכר (בראש העמוד השני להסכם), שם נקבע כי: "הקונה מצהיר ומאשר כי פנה לבנק למשכנתאות והציג בפניו את נסח הרישום על כל המפורט בו וקיבל את הסכמת הבנק לאשר לו, הלוואה מובטחת במשכנתא, לאחר בדיקה ע"י הבנק. יחד עם זאת מוסכם, כי במידה והבנק לא יאשר לקונה משכנתא בשל המצב הרישומי ו/או המשפטי, תוך 21 יום מיום חתימת חוזה זה, יבוטל החוזה ללא כל זכות תביעה הדדית" (ההדגשות שלי - י.ב.). כן נקבע בסעיף 5א1 לחוזה, כי התשלום הראשון (תשלום בסך 134,850 ₪ מיום 16/7/04), שבוצע במעמד חתימת החוזה, יופקד בידי עו"ד נבו בנאמנות ויועבר למוכרים רק עם קבלת אישור הבנק למשכנתא כאמור ב"והואיל" מס' 11 הנ"ל. ביום 17/8/04, בחלוף כ- 30 ימים מעם החתימה, שילמו הקונים גם את התשלום השני בסך 79,860 ₪. גם כספים אלה נשמרו בנאמנות אצל עו"ד נבו, עד להסדרת נושא נטילת המשכנתא למימון הרכישה על ידי הקונים. בהמשך, ביום 28/9/04 נרשמה הערת אזהרה על זכויות הבעלים בדירה, לטובת הקונים. במקביל, נמחקה הערת האזהרה שהייתה רשומה לטובת המוכרים. כפי שהסתבר מהראיות, מחיקת ההערה בוצעה לפי דרישת בעל הקרקע, שעמד על כך שתימחק כתנאי להסכמתו לרישום הערה לטובת הקונים (מכתב עו"ד עברי, נספח כט לתצהיר התובעת). התובעים חתמו על בקשה המופנית לרשם המקרקעין, לביטול הערת האזהרה שהייתה רשומה לטובתם ואף אישרו כי הוסברה להם על ידי עו"ד נבו משמעות הדבר (נספח ב' לכתב ההגנה של הנתבעים 1-2, סומן מוצג נ/3). למרבה הצער, העסקה לא הגיעה לכלל סיום. בסופו של דבר ולמרות האישור העקרוני של הבנק שהוצג בעת כריתת החוזה, לא הצליחו הקונים לקבל את המשכנתא שנדרשה להם לצורך ביצוע התשלומים הנוספים, לנוכח המצב הרישומי האמור של הדירה. הבנק דרש התחייבות עו"ד לרישום הבית כבית משותף, שלא היה בידי המוכרים להשיג עקב הסכסוך בין הבעלים לקבלן (צורפה תכתובת עם הבנק, נספח ג' לתצהיר הנתבעת). כפי שעולה מהאמור, למרות שחלפו 21 הימים מעם החתימה שהקציבו הצדדים לצורך השגת המשכנתא לפי החוזה, המשיכו הצדדים בניסיונות לבצע את העסקה. לאחר שחלפו 21 ימים, הקונים שילמו גם את התשלום השני בנאמנות לעו"ד נבו וביום 5/9/04 שילמו מס רכישה. בהמשך, בוצעה מחיקת הערת האזהרה לטובת המוכרים ורישום הערת אזהרה לטובת הקונים. בסופו של דבר, משהתחוור כי אין באפשרות הקונים לקבל משכנתא בשל הקושי האמור נערכה ביום 15/5/05 פגישה משותפת במשרד עו"ד נבו, שבה לגישת הנתבעים ועו"ד נבו, הסכימו הצדדים כי העסקה אינה ניתנת לביצוע, נוכח התמשכות ההליכים לאישור ההלוואה מהבנק. הצדדים הסכימו שיישאר סך של 4000$ בנאמנות אצל עו"ד נבו וישמש לתשלום הוצאות רישום הערת אזהרה מחדש על שם המוכרים. שאר הכספים שהיו מופקדים בנאמנות אצל עו"ד נבו, הושבו לנתבעים (הקונים) (כספי הנאמנות). סך נוסף של 1,000$ ששולם לידי התובעים במסגרת זיכרון הדברים, נותרו בידי התובעים. התובעים טוענים כי לא הייתה זו הסכמה משותפת כמתואר אלא שהקונים הודיעו כי רצונם לבטל את העסקה ומשהבינו התובעים כי הם חותרים לכך, הזדרזו לתבוע השבת הערת האזהרה ההיסטורית על כנה. במכתב מיום 25/5/05 הסכימו התובעים לביטול החוזה בכפוף לתנאים המפורטים שם, לרבות רישום מחדש של הערת האזהרה ההיסטורית או ביטול מחיקתה (נספח כו לתצהיר התובעת). לפי האמור במכתב מיום 14/6/05 הסכימו התובעים, בלחץ עו"ד נבו והנתבעים, לשחרר את מרבית הכספים למעט 5000$ "שיישארו לטובת טיפול בנזק שנגרם לנו, לתקן ולהשיב את חזקתנו ברכושנו לפחות למצב הקודם בו היה, היינו רישום הערת אזהרה במקומה הראשוני"..... "אם יוותר סכום כסף מהסכום בפיקדון, אנו מתחייבים להחזירו לרוכשים, סברלדלוב, יחד עם זאת אין בבחינת מכתב זה אישור ביטול מכר" (נספח כז לתצהיר התובעת). הניסיונות להשיב את ההערה ההיסטורית בדבר זכויות התובעים על כנה, כך שתהא רשומה לטובתם הערה החל מיום 1/10/98, נתקלו בסירוב הממונה על המרשם. כשהוגשה התביעה היה המצב העובדתי כזה שהערת אזהרה לטובת הקונים נמחקה, ולא נרשמה מחדש הערת אזהרה על זכויות התובעים (מוכרים) בדירה. התביעה בת.א 5148/05 לוי נ' סברדלוב המוכרים טוענים בכתב התביעה, כי הם הסכימו בסופו של דבר לביטול העסקה רק בכפוף להשבת הערת האזהרה על כנה, והסכמתם אינה הסכמה כל עוד לא התמלאו התנאים. דרישת הנתבעים לביטול העסקה הייתה שלא כדין, שכן הם התרשלו בכל הקשור לקבלת המשכנתא. כל המידע הרלבנטי לגבי מצב הדירה היה בידיהם וכך גם דרישות הבנק למתן המשכנתא. הנתבע 3 התרשל, לפי הטענה, בעיקר בכך שלא הבטיח את זכויותיהם, גרם למחיקת הערת אזהרה ההיסטורית ולא פעל לרישומה מחדש. כתב התביעה הוגש על סך כולל של 201,800 ₪, בגין נזק של ירידת ערך של 20% מערך הדירה (33,300$ לפי חוו"ד שמאית) ועוגמת נפש (שהועמדה על סך 50,000 ₪). לחלופין, נתבע פיצוי מוסכם לפי ההסכם, בסך 17,000$. ראשי הנזק וסכום התביעה לא עודכנו למרות ההתפתחויות שחלו, כפי שיובהר להלן, לאחר הגשת התביעה. התביעה בת.א 2222/06 סברדלוב נ' לוי הקונים (הנתבעים בת.א 5148/05) הגישו במקביל תביעה נפרדת לבימ"ש ברחובות תביעה מיום 19/12/05. התביעה הועברה לבימ"ש זה לנוכח תביעת המוכרים (התובעים בת.א. 5148/05) שהוגשה ביום 20/12/05. התביעה הוגשה על סך של 68,859 ₪. עיקרה בנזק שנגרם לקונים עקב הימנעות המוכרים מלחתום על מסמכים מול רשויות המס על מנת שיוחזר לקונים מס הרכישה ששילמו בסך 13,562 ₪ וכן, תשלום מס רכישה עודף, שנאלצו לשלם בגין הפסד הטבת מס רכישה ברכישת דירה ראשונה בעת רכישתה של דירה אחרת, לנוכח אי-ביטול העסקה עם המוכרים מול רשויות המס, בסך 20,360 ש"ח. כן תבעו הקונים השבת כספי המקדמה ששולמו למוכרים במעמד זיכרון הדברים בסך 4792 ש"ח, והשבת הסכומים שנותרו בנאמנות אצל עו"ד נבו לצורך רישום הערת אזהרה על שם המוכרים בסך 18,800 ₪, הוצאות משפטיות לפני תביעה בסך 1497 ש"ח ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך 10,000 ש"ח (הסכומים לעיל נכונים למועד הגשת התביעה). מאוחר יותר, עם סיום הליכי ביטול העסקה מול רשויות המס וביצוע החזרי מס, הופחת סכום התביעה והועמד על סך של 27,279 ₪ בלבד (לפי ארבעת הרכיבים האחרונים). במסגרת תביעה זו הגישו המוכרים (מש' לוי) הודעת צד ג' כנגד עו"ד נבו. השתלשלות ההליכים במהלך ניהול המשפט, הציע כב' הש' אורנשטיין לצדדים פתרון מעשי. לאחר שהתקבלה הסכמת הצדדים להצעתו, ניתנה החלטה מיום 6/11/06 כדלקמן - תוגש בקשה למתן פס"ד הצהרתי לבימ"ש מוסמך כנגד הבעלים הרשום ולפיה: ההסכם בין הצדדים "בטל מאחר וה"ה סברדלוב לא הצליחו לקבל הלוואה מובטחת במשכנתא למימוש הרכישה" (ס' 1.1); הערת אזהרה לטובת הקונים תימחק (ס' 1.2); ותחזור על כנה הערת אזהרה שהיתה רשומה לטובת המוכרים כאילו לא נמחקה ותחשב כרשומה מיום רישומה לראשונה 1/10/98 (ס' 1.3). עוד נקבע בהחלטה כי "בכפוף לאמור, יגישו הצדדים תצהיר ביטול עסקה לרשויות מיסוי המקרקעין ויבקשו השבת מס הרכישה ששולם וכי "כפוף לביצוע האמור לעיל יפעלו הצדדים להגיע להסדר מחוץ לכותלי בימ"ש באותם עניינים שנשארו במחלוקת ובאם לא יגיע על ידם להסדר, יובא הדבר לבימ"ש לנושא הנזקים וההוצאות הנטענים על ידי כל צד". בהמשך לכך, הדיון בשתי התביעות עוכב לפי תקנה 154. הצדדים פעלו על סמך ההחלטה. ביום 3/5/07 הגיש עו"ד נבו בקשה למתן פ"ד הצהרתי (ע/10 לתצהירו). ביום 18/10/07 ניתן פ"ד בה"פ כמבוקש בבית המשפט המחוזי בת"א (נספח ע/20 לתצהיר עו"ד נבו. להלן: "פסק הדין ההצהרתי"). על פי פסק הדין נרשמה הערת אזהרה לטובת המוכרים והובהר בנסח הרישום כי תוקפה מאז רישומה לראשונה, מיום 1/10/98. יצוין כי הקונים לא נשאו בנטל הוצאות ניהול ההליך בבימ"ש מחוזי. בהוצאות ההליך נשא הנתבע 3 (או חברת הביטוח מטעמו). בהמשך, חתמו התובעים על המסמכים הדרושים לרשויות המס. רשויות המס החזירו את סכומי מס הרכישה לקונים. בהתאמה, הופחת סכום התביעה של הקונים לסך של 27,279 ₪ בלבד. למרבה הצער, למרות שניתן פסק דין הצהרתי כאמור, נרשמה מחדש הערת אזהרה לטובת המוכרים והעסקה בוטלה גם מבחינת רשויות מיסוי המקרקעין - לא הגיעו הצדדים להבנות בעניין סיום התיק, גם לא בסיוע בימ"ש. הקונים הציעו כי סך של 4,000$ שהם כספים המעוכבים בנאמנות אצל עו"ד נבו ואשר הופרשו מראש לשמש להוצאות ביטול הערת אזהרה שעל שם הקונים ורישום הערת אזהרה מחדש על שם המוכרים - יוותרו בידי המוכרים, הצעה שלא התקבלה ע"י המוכרים. לא רק זאת, המוכרים עמדו על תביעתם כפי שהוגשה במקור, ולא עשו בה כל שינוי להתאמתה למצב הדברים החדש שנוצר לאחר ביצוע הפעולות לפי החלטת כב' השופט אורנשטיין. נותרה על כנה התביעה לפיצוי בגין ירידת ערך עקב מחיקת הערת האזהרה, אף שבעקבות פסק הדין ההצהרתי, נרשמה לטובת המוכרים הערת אזהרה החל מיום 1/10/98. יתר על כן, בתחילה הודה ב"כ התובעים כי אין מקום לראש הנזק של ירידת ערך משום שחוו"ד השמאי מטעם התובעים מבוססת על העדר הערת אזהרה לטובת המוכרים, שכאמור כבר נרשמה מאז (פרוטוקול 21/5/08 בעמ' 3). מסיבה לא ברורה ומבלי שהוגשה חוו"ד נוספת - חזר בו ב"כ התובעים מדבריו הנ"ל, והודיע בדיון מאוחר יותר, כי התובעים עומדים גם על ראש נזק זה. לא נותר אלא לקבוע את התיק להוכחות. מטעם התובעים הוגשו תצהירים של כל אחד מהם. כך גם מטעם הנתבעים וצד ג'. הצדדים הסכימו כי רק אחד מבני הזוג ייחקר ובחרו בחקירת הנשים, שהיו מרכזיות יותר בהתרחשות האירועים (פרוטוקול מיום 6/1/09). דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הראיות, אני סבורה כי לא עלה בידי התובעים להניח בדל ראיה ביחס לנזק ממשי שנגרם להם עקב ביטול או בטלות עסקת המכר, לאחר שהערת האזהרה ההיסטורית לטובתם נרשמה מחדש, בעקבות פסד הדין ההצהרתי. התובעת מציינת בתצהירה כי "לטענתנו חלה ירידת ערך, הגם אם פחותה באופן משמעותי, שבגינה קמה לנו הזכות לשיפוי מאת הנתבעים" (ס' 46 לתצהיר התובעת). בחקירתה הנגדית ציינה כי "זה מה שהבנתי מעו"ד שלנו שטיפל בתיק. טען לירידת ערך" (עמ' 10 ש' 1) ואישרה כי לא נעשתה כל בדיקה עם שמאי (ש' 3-7). ב"כ התובעים "העיד" על קיומה של בעיה כביכול בכך שהערת האזהרה המחודשת כפי שנרשמה, בתוקף פסק דין של בית המשפט המחוזי, מרתיעה קונים פוטנציאלים וגורמת לקושי. אלו הן טענות בעלמא, חסרות כל יסוד עובדתי. התברר כי התובעים לא עשו כל פעולה ממשית למכירת הדירה מאז העסקה עם הנתבעים שבוטלה ומאז שנרשמה מחדש הערת האזהרה על זכויותיהם בדירה מכוח פסק הדין ההצהרתי, וזאת במשך כשנה ו-8 חודשים. זאת, לטענת התובעת בעדותה, משום "שהפרסום נגמר" או משום שהמוכרים "חוככים בדעתם" אם למכור (עמ' 14 ש' 19 ואילך). לא הוצגה לטענה גם כל תשתית ראייתית אחרת (כגון חוו"ד מומחה). התובעים אינם זכאים גם לסעד החלופי של פיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק שכן הנתבעים לא הפרו את החוזה. החוזה בוטל בהסכמה או בטל בגין חוסר אפשרות של הנתבעים לקבל משכנתא למימון הרכישה. על פי הסכמת הצדדים שקיבלו את הצעת בימ"ש (כב' הש' אורנשטיין מיום 6/11/06), "ההסכם בטל מאחר וה"ה סברדלוב לא הצליחו לקבל הלוואה מובטחת במשכנתא למימון הרכישה" (ס' 1.1). בה"פ (ע/10) בס' 1 התבקש בימ"ש להצהיר על דעת כל הצדדים, כי "בטל ומבוטל הסכם מיום 16/7/04... וזאת מאחר וסברדלוב לא הצליחו לקבל הלוואה מובטחת במשכנתא למימון הרכישה" והתקבל פסק דין המצהיר כמבוקש (סומן ע/20 לתצהיר עו"ד נבו). אין מדובר, אפוא, בביטול עקב הפרה של הנתבעים (הקונים) את ההסכם, אלא בביטולו או בטלותו של ההסכם עקב חוסר יכולת של הקונים לקבל משכנתא. לאור הסכמת הצדדים שקיבלו את הצעת בימ"ש וההחלטה שניתנה לאור הסכמתם, פעולת הצדדים על פיה בבקשה למתן פסק דין הצהרתי והתוצאה של רישום הערת אזהרה לטובת התובעים לאור פסק הדין - מנועים התובעים מלטעון כל טענה אחרת בעניין זה. מנועים הם מלטעון שלא הסכימו לביטול העסקה או שהנתבעים לא עשו מאמצים מספיקים על מנת להשיג משכנתא מבנק אחר, או שביטלו את העסקה כיוון שהתחרטו וקנו דירה אחרת (מה גם שעולה מהמסמך נ/2 כי רק ביום 19/10/05 רכשו הנתבעים דירה אחרת) וכיוצ"ב. על כן, לא מצאתי שיש חשיבות לשאלה אם עובדתית, בזמן אמת, ההסכם בוטל בהסכמה. אף כי אציין שעולה מהראיות שהעסקה אכן בוטלה בהסכמה. טענת התובעת כאילו לא הסכימו לביטול (ולפיכך, יש בביטול משום הפרה), איננה סבירה ואינה מתיישבת עם שאר הראיות, כגון ההסכמה להחזיר לקונים את כל הכסף ששולם ע"ח התמורה לבד מ- 5000$ שישמשו להחזרת הערת האזהרה כמצוטט ממכתבי התובעת לעיל, הפניות שנעשו ללשכת רישום המקרקעין לצורך החזרת רישום הערת האזהרה על שם התובעים (ר' למשל ס' 29 לתצהיר התובעת) ועוד. ההערה במכתב התובעת מיום 14/6/06 (נספח כז לתצהיר התובעת), כאילו אין בהסכמות הנ"ל כדי להביע הסכמת התובעים לביטול עסקת המכר, היא אמירה ריקה מתוכן, שאיננה עולה בקנה אחד עם תוכן המכתב ועם התנהגות הצדדים, והתובעים בפרט. על פי ההסכם בין הצדדים, במקרה שלא יקבלו הקונים משכנתא, ההסכם יבוטל וביטולו אינו מהווה הפרה ואינו גורר סעד כלשהו של פיצוי בגין נזקים כאלה או אחרים, בין פיצוי בגין נזק ממשי ובין פיצוי מוסכם. אמנם חלפו 21 ימים מיום חתימת החוזה, אך הצדדים בהתנהלותם, בניסיון לקבל משכנתא ולקיים את ההסכם גם חודשים לאחר חלוף התקופה, האריכו את התקופה המקורית שנקבעה בחוזה. בהמשך הסכימו הצדדים כאמור לעיל, כי עסקינן בבטלות או ביטול עקב אי-קבלת המשכנתא. גם אם נאמר שאין לסעיף שבחוזה תחולה מיידית וישירה במקרה של ביטול בתקופה שלאחר 21 ימים, ניתן ללמוד מהסדר זה בחוזה כי אומד דעת הצדדים הוא שבמקרה של ביטול עקב אי-קבלת משכנתא בנסיבות כאמור, כשהצדדים עשו מאמצים לקיים את העסקה, יושבו הכספים ששולמו על חשבון התמורה לקונים, ולא תחול כל חובת פיצוי. התובעים גם הסכימו במפורש (לאחר שחלפו 21 הימים) להחזיר את התשלומים ששולמו על חשבון התמורה ולהותיר סך כולל של 5000 $ שישמשו לצורך ביטול הערת אזהרה שנרשמה לטובת הנתבעים ורישום הערה מחדש לטובתם. עוד הסכימו התובעים במפורש כי "אם יוותר סכום כסף מהסכום בפיקדון, מתחייבים אנו להחזיר לרוכשים" (מכתב מיום 14/6/05 נספח כז). התוצאה עולה בקנה אחד גם עם הוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) שקובע לצד ביטול החוזה, חובת השבה. יתר על כן, התובעת בעדותה לא הצליחה להסביר מדוע לא החזירו התובעים לנתבעים את יתרת הכספים שבנאמנות, לאחר שהערת האזהרה לטובתם נרשמה מחדש. בתחילה טענה התובעת בחקירתה שהכספים מוחזקים לצורך טיפול בהחזרת הערת האזהרה על כנה. בהמשך, לאחר שהזכיר לה ב"כ הנתבעים כי הערת האזהרה כבר נרשמה מחדש לתאריך ההיסטורי, השתמשה התובעת בסיסמאות ריקות מתוכן: "לא סיימנו את עניין המחלוקת" "זה היה חלק מכל הטיפול עצמו שעוד לא הסתיים". "יש דברים עוד שחלוקים עליהם. כך אני מבינה". ללא כל פירוט או הסבר שיתמכו בטענה. לבסוף טענה כי הכל בידי עורך דינה - "אם היה אומר לי לשחרר אני הייתי משחררת" (עמ' 6 ש' 29-3). התוצאה היא לאור הניתוח והמסקנות דלעיל שתביעת המוכרים, התובעים בת.א 5148/06 נגד הנתבעים 1-2 (הקונים) בעניין נזק של ירידת ערך לקרקע או פיצוי מוסכם בגין הפרה, נדחית. תביעת התובעים בתיק האמור כנגד עו"ד נבו, הנתבע 3, נדחית אף היא. לא הוכח קיומו של נזק ממשי בגין מחיקת הערת האזהרה ודי בטעם זה לדחיית התביעה. אין מקום לחייב את הנתבע 3 בפיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק כפי שנקבע בחוזה המכר בין הצדדים. מדובר בפיצוי שהצדדים ראו אותו כנזק מסתבר מן ההפרה במועד עריכת החוזה ואין עורך הדין שניסח את החוזה ואינו צד לו, חייב בו. אוסיף עוד כי ממילא גם לא הוכחה התרשלות כלשהי של עו"ד נבו בכל הקשור למחיקת הערת האזהרה ורישום הערה לטובת הקונים בנסיבות העניין. במיוחד לאור המסמך נ/3, שבו חתמו התובעים על בקשה לביטול הערת האזהרה ואף אישרו בחתימתם על גבי מסמך זה, כי עו"ד נבו הסביר להם את משמעות הבקשה והתוצאות המשפטיות הנובעות ממנה. בכל הקשור לתביעת הקונים בת.א 2222/06- בהתאם להסכמת הצדדים כפי שקבעתי לעיל, יש להורות למוכרים להשיב לקונים את הסך של 1000$ ששולם להם במעמד זיכרון הדברים על חשבון התמורה וכן להורות לעו"ד נבו לשחרר את כספי הנאמנות ולהעבירם לידי הקונים. הכספים יועברו כפי שהם היום בחשבון. אינני מוצאת שיש מקום לחייב את המוכרים לשלם הפרשים בגין ירידת ערך הקרן בתקופת הנאמנות. אין הדבר עולה בקנה אחד עם ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ואין זה סיכון שהצדדים הסכימו שיוטל על המוכרים. בוודאי שכך לתקופה שעד לרישום מחדש של ההערה לטובת המוכרים. ייתכן שהיה מקום לכך שהמוכרים יישאו בירידת ערך הכסף בתקופה שלאחר מתן פסק הדין ההצהרתי ורישום ההערה על שמם, אולם לא הובאו נתונים לצורך עריכת חישוב כאמור. אין מקום להורות גם על השבת עלות ההוצאות המשפטיות בהן נשאו הקונים טרם הגשת התביעות. היו הוצאות לשני הצדדים וראוי, לאור הנסיבות, שכל אחד מהצדדים יישא בהם. כאמור, בעת שהוגשו שתי התביעות, אכן הייתה בעיה שנדרש לה פתרון. בנסיבות העניין אינני מוצאת שיש מקום לפסוק למי מן הצדדים בשתי התביעות פיצוי בגין עוגמת נפש. כאמור, לא הייתה הפרה של החוזה. כל הצדדים המעורבים סבלו עוגמת נפש. התרשמתי מעדות הנתבעת ומשאר הראיות כי הקונים היו מעוניינים ברכישת הדירה, אלא שמצבה הרישומי מנע את ביצוע העסקה. גם עו"ד נבו ניסה להביא להצלחת העסקה. התסבוכת שנוצרה איננה פרי רשלנותו אלא פרי מצבה הרישומי של הדירה והסכסוכים הקשורים לעסקת הקומבינציה שאין לצדדים כל קשר אליה. לא ניתן לזקוף אחריות של מי מהצדדים לכך שהעסקה לא יצאה אל הפועל. ניתן להבין לנפשם של הנתבעים שמצאו עצמם ב"תסבוכת" שכזו רק משום שרצו לרכוש דירה שנשאה חן בעיניהם. ניתן להבין את התנהלות התובעים שחששו לגורל רכושם עקב מחיקת הערת האזהרה, אולם זאת רק עד לרישומה של ההערה על זכותם בעקבות פסק הדין. כפי שעלה מהראיות, למרות רישום הערת אזהרה לאחר פסד הדין ההצהרתי מאוקטובר 2007 ופניית ב"כ הנתבעים לתובעים מנובמבר 2007 לחתום על מסמכים לרשויות המס, לא עשו כן התובעים אלא לאחר דיון קדם משפט מיום 21/5/08 שבו העלו הנתבעים טרונייתם עקב כך (ראו פרוטוקול הישיבה מיום זה וכן חקירה נגדית של התובע בעמ' 4 לפרוטוקול מיום 25/6/09 ש' 18 ואילך). לא ניתן על ידי התובעת טעם כלשהו שיכול להצדיק את העיכוב שחל בחתימת המסמכים הדרושים לביטול העסקה מול רשויות המס, כמתחייב מהחלטת הש' אורנשטיין והסכמת הצדדים, מרגע שנרשמה לזכותם הערת האזהרה. תשובותיה של התובעת בח"נ, כאילו אינה מבינה את השאלה וכי פעלה לפי מה שאמר לה עורך דינה וכד', היו מתחמקות ולא משכנעות. יש לציין כי התרשמתי מעדותה של התובעת וכן משאר המסמכים בתיק כי לתובעת בקיאות רבה בדברים לאורך כל הדרך ומעורבות גבוהה בניהול העניינים (ראו למשל מכתבה לעו"ד נבו נספח כ"ז לתצהיר התובעת וכן הקלטת השיחה על ידה). אני סבורה כי במסגרת פסיקת ההוצאות יש מקום להתחשב בהתנהלות זו של התובעים כמו גם בעמידתם על התביעה כמות שהיא, למרות השינויים שחלו כאמור עם רישום הערת האזהרה. סוף דבר: התביעה בת.א 2222/06 מתקבלת בעיקרה והתביעה בת.א 5148/08 נדחית. אני מחייבת את המוכרים, מש' לוי, הנתבעים בת.א 2222/06 לשלם לקונים, מש' סברדלוב, התובעים בתיק האמור, סך של 4792 ₪. הסכום נכון למועד הגשת התביעה בבימ"ש ברחובות (19/12/05) ויש לצרף לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למוד התשלום בפועל. אני מורה לעו"ד נבו להעביר את כספי הנאמנות לידי הנתבעים 1-2 (מש' סברדלוב) כפי שיהיה ערכם במועד שחרור הפיקדון וזאת בתוך 30 ימים מעם מסירת פסק הדין. אני מחייבת את הנתבעים בת.א 2222/06 (מש' לוי) לשלם לתובעים בתיק האמור (מש' סברלדוב) החזר האגרה ששולמה בגין תביעה זו וכן, שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ + מע"מ. הסכום נקבע הן בגין דחיית התביעה של מש' לוי בת.א 5148/05 והן בגין קבלת התביעה של מש' סברדלוב בת.א 2222/06. כן אני מחייבת את המוכרים, התובעים בת.א 5148/05 ושולחי ההודעה לצד ג' בת.א 2222/06 (מש' לוי), לשלם לנתבע 3 הוצאות בסך 10,000 ₪+ מע"מ. הסכום נקבע בגין דחיית התביעה ודחיית ההודעה לצד ג'. ניתן היום י"ב בחשון, תש"ע (30 באוקטובר 2009) בלשכתי. המזכירות תעביר העתקים לצדדים. יעל בלכר, שופטת רישום בית משותףקבלןבתים משותפיםסכסוך