פיטורים בסמוך לתום שנה מתחילת העבודה

התובעת התקבלה לעבודה כמנהלת חנות "בודי שופ" בקניון הנגב - המצוי בבעלות הנתבעת בודי שופ נייטשרס קוסמטיקס (1993) בע"מ (להלן - "החברה"). התובעת החלה עבודתה ביום 28/4/07, ולדבריה ביום 18/11/07 במהלך עבודתה ובהיותה בהריון חשה ברע ונאלצה לעזוב את החנות למשך 20 דקות על מנת להתאושש בשירותים. באותו יום ובאותה שעה, ערכה החברה ביקורת פתע בחנות באמצעות חברה חיצונית, ולטענת עורכת הביקורת גב' ורדה רז נעדרה התובעת מהחנות 40 דקות וחזרה אליה כשבידיה שקית קניות - טענה המוכחשת על ידי התובעת. בעקבות האירוע האמור, שללה החברה מהתובעת מענק התמדה בסך -.600 ₪, וזאת חרף התנגדותה, ובמהלך חודש 1/08 קיבלה התובעת זימון מהנתבעת 2 - הממונה על עבודת נשים (להלן - "הממונה") לצורך דיון בבקשת החברה להתיר את פיטוריה. 5. בעקבות הליך השימוע, התירה הממונה בהחלטה מיום 9/3/08 את פיטוריה של התובעת, והחברה פעלה בהתאם להיתר - ופיטרה את התובעת. 6. הסעדים להם עותרת התובעת הם :- א. להצהיר על בטלות החלטת הממונה, בהיותה החלטה חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות ומנוגדת לחוק עבודת נשים התשי"ד- 1954, ולחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988. ב. לקבוע כי העדפת גירסת החברה על ידי הממונה ולפיה ההחלטה על הפיטורים נפלה עוד בטרם נודע לחברה על הריונה של התובעת, אינה מתיישבת עם חומר הראיות. ג. כי הגשת הבקשה למתן היתר לפיטורים של התובעת חודשים לאחר הארוע, אף היא תומכת במסקנה כי הפיטורים נעשו בשל ההריון. ד. להצהיר שאופן עריכת השימוע גרם לעיוות דין לתובעת. 7. דרישות התובעת מהחברה :- א. כי נקבע שהחברה פעלה בניגוד לדין, תוך הפרת חובת תום הלב. ב. תשלום פיצויי פיטורים - בשל העובדה כי פוטרה בסמוך לתום שנה מתחילת עבודתה ומכח החזקה שבסעיף 3 לחוק פיצוי הפיטורים התשכ"ח- 1988, סכום של -.4,361 ₪. ג. משכורת מיום פיטוריה ועד למועד לידתה הצפוי בסכום של -.17,444 ₪. ד. תשלום של -.8,722 ₪ עבור 60 ימים מיום סיום חופשת הלידה של התובעת. ה. תשלום מענק התמדה עבור 3 חודשים ובסכום שולל כל -.2,400 ₪. ו. פיצוי על עגמת נפש ונזק לא ממונה בסך של -.100,000 ₪. ז. הפרשה לגמל בסך של -.2,399 ₪. תשובת הממונה 8. לטענת המדינה, פעולתה של הממונה על עבודת נשים נעשתה מכח סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים המסמיכה אותה לדון ולהחליט בבקשות למתן היתר לפיטורי עובדות הרות. 9. הממונה מוסיפה, כי פעילותה היא בגדר "החלטה מינהלית מעורבת עם סממנים שיפוטיים", ומכאן שאין מקום לעריכת חקירות, ועל בית הדין לבחון את החלטותיה ב"משקפיים בג"ציות", והעילות להתערבות בהחלטה הן אי סבירות קיצונית, הפלייה, שיקולים זרים וכיוצ"ב. 10. לגופם של דברים מוסיפה המדינה, כי לאחר קבלת בקשת החברה למתן היתר פיטורים, גבתה עדויות מהנוגעים בדבר, בחנה מסמכים שונים, ובסופו של יום התירה את הפיטורים. 11. בהמשך כתב הגנתה, מפרטת המדינה את השתלשלות הליכי הבירור שבסופה ניתנה החלטתה, השוללת קשר כלשהו בין ההריון לפיטורים, והמקבלת את עמדת החברה ביחס לפיטורים. הגנת החברה 12. החברה בהגנתה מדגישה כי אין כל קשר בין הפיטורים לבין הריונה של התובעת, וכי התובעת הפרה את הוראות הסכם העבודה שבינה לבין החברה שעה שעזבה את מקום העבודה מבלי להחתים את כרטיס הנוכחות שלה, וזאת חרף העובדה כי בסעיף 4.2 להסכם העבודה נקבע כי "אי החתמת כרטיס נוכחות כאמור, יהווה הפרה יסודית של חוזה זה". 13. החברה מבהירה כי במסגרת פעילותה לשיפור רמת השירות היא מבצעת ביקורות באמצעות חברות העוסקות בכך, תוך שימוש ב"לקוח מדומה" וכך גם נעשה ביום 8/11/07 עת נשלחה הגב' ורדה רז מטעם חברת "קרת" והיא זו שנוכחה לדעת כי התובעת עזבה את המקום למשך 40 דקות, ושבה כשבידיה שקית נעליים של אחת מחנויות הקניון. 14. החברה בהמשך כתב הגנתה מפרטת את השתלשלות הדברים מאז החלה הביקורת ועד לשיחת משוב שהתקיימה עם התובעת ושבעקבותיה שקלה החברה לפטר את התובעת לאלתר, אולם בדיעבד החליטה לגייס קודם עובדת מחליפה בטרם תביא לסיום עבודתה של התובע. 15. החברה מציינת, כי פנתה באופון מיידי לשתי חברות השמה על מנת לנסות ולאתר עבורה עובדת במקום התובעת. 16. החברה תומכת בעמדת הממונה, וסבורה כי ההחלטה התקבלה כדין, ולאחר שבחנה את כל החומר שהיה בפניה וכי אין להתערב בהחלטה זו. 17. תגובת החברה לדרישות הכספיות של התובעת היא :- פיצויי פיטורים - ההחלטה לפטר את התובעת קמה כבר לאחר כ- 7 חודשי עבודה, ועל רקע אופן ביצוע עבודתה של התובעת, ועל כן לא קמה החזקה שבסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים. מענק התמדה - התובעת אינה זכאית למענק התמדה, שעה שלא מילאה את מלוא שעות עבודתה. עוגמת נפש ונזק לא ממוני - אין התובעת זכאית לתשלום כלשהו ברכיב זה. פיצויים בגין העדר סיכוי למצוא עבודה - התובעת אינה זכאית לתשלום רכיב כזה, ואין הוא מוכר בחוק או בפסיקה. אי הפרשה לגמל - מוכחשת חלות צו ההרחבה והתחשיב אותו ערכה התובעת ברכיב זה. 18. ביום 2/9/08 התקיים מוקדם ראשון בהליך - וסדר הדין שנקבע לבירור התביעה היה כי :- תחילה תתברר תוקפה של החלטת הממונה להתיר את הפיטורים. ככל שהחלטת הממונה תאושר - תתבררנה התביעות הכספיות הכלולות בכתב התביעה, ושלגביהן אין להחלטת הממונה קשר (פיצויי פיטורים, הלנת שכר, עוגמת נפש והפרשות לגמל). במידה והחלטת הממונה תבוטל - תידון התביעה במלוא היקפה, היינו גם בעילות הנובעות מחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה וחוק עבודת נשים. 19. כן סוכם בין הצדדים כי ביחס לשאלת תוקפה של החלטת הממונה - לא ישמעו ראיות והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. הכרעה 20. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ואת סיכומיהם - המסקנה היא שיש לאשר את החלטת הממונה אשר התירה את פיטורי התובעת. 21. הוראת סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים התשי"ד- 1954 קובעת כי : - "   לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון " סמכויות השר בנושא זה הואצלו לממונה על עבודת נשים. 22. כבר בעניין אופיר טורס - גולדנברג חייט (עע 307/99) התווה בית הדין הארצי מפי כב' הש' ארד את העקרונות אותם יש ליישם בשאלת פיטורי עובדת בהריון :- "(א) הכלל הוא שאין לפטר עובדת בהיריון. הנטל להוכחת הטענה לפיה הפיטורים אינם בקשר להיריון הוא על המעביד הטוען זאת. ההגנה על העובדת היא מוחלטת, מקום בו הגיע המפקח למסקנה שהפיטורים הם "בקשר להיריון", ואין מוקנה למפקח שיקול דעת אלא שלא להתירם בלבד. מנגד,מקום בו מפוטרת עובדת בהיריון, לאו דווקא משיקולים הנובעים מהיותה בהיריון, אין המפקח חייב בחובה מוחלטת להתיר את הפיטורים, כי אם "רשאי" הוא אף שלא להתירם". 23. על האופן שעל בית הדין לבחון את החלטת הממונה אומרת כב' הש' ארד :- "החלטת המפקח אם להתיר פיטוריה של עובדת בהיריון אם לאו הינה החלטה מינהלית - שלטונית. בית הדין אינו משמש כערכאת ערעור על החלטת המפקח, כי אם מפעיל ביקורת שיפוטית על ההחלטה, אם ועד כמה לוקה ההחלטה בחוסר סבירות קיצוני או האם הובאו בחשבון השיקולים הרלוונטיים לעניין (פיסקה 6 לפסק הדין בעניין מאסטרו). בית הדין לא ימיר את שיקולי הרשות המוסמכת בשיקוליו הוא, ולא יתערב בהחלטת הרשות המוסמכת לשנותה, כל עוד פעולתה, שיקוליה והחלטתה נעשו וניתנו באופן ענייני, בסביבות, במידתיות, בתום לב ובמסגרת הסמכות על פי דין" (סעיף 10 לפסק הדין). 24. בהחלטתה של הממונה לא מצאתי פגם או עילה כלשהי שיש בה להצדיק את התערבותי בהחלטה. ההחלטה (נספח ח' להגנת המדינה) מושתת על הקביעות הבאות :- א. קבלת גרסת החברה כי במהלך ביקורת שערכה החברה בחנות אותה ניהלה התובעת באמצעות חברה חיצונית, התברר שהתובעת עזבה את החנות עליה הופקדה לכ- 40 דקות, ושבה אליה כשבידיה שקית קניות, וזאת מבלי שהעבירה כרטיס נוכחות בצאתה מהעבודה. ב. מיד לאחר מכן ובטרם ידעה כי התובעת בהריון פנתה החברה לחברות כ"א על מנת לגייס עובדת אחרת לתפקיד מנהלת החנות. ג. אי קבלת גירסת התובעת ביחס לאירוע ההעדרות והעדפת עמדת המעסיקה בנושא. ד. הקביעה החד משמעית כי "אופן מילוי התפקיד בידי העובדת הוא העילה והבסיס לפיטוריה ..." וכי אין קשר בין הפיטורים להיריון (סעיף 10 להחלטה). 25. מעיון בהחלטה עולה, כי המפקחת ביצעה חקירה מקיפה, תוך שהיא גובה עדויות ובוחנת את המסמכים שהיו בפניה, ומסקנתה כי התנהלות התובעת היא זו שהביאה לפיטוריה ושלהריונה אין קשר כלשהו לכך, עולה בבירור מהחומר שהיה בפניה. 26. בהקשר זה ראוי להדגיש שתי נקודות :- העובדה שביום הביקורת לאחר שהתברר שהתובעת עזבה שלא כדין את החנות, פנתה החברה לחברות השמה וביקשה לאתר עובדת אחרת לניהול החנות, כל זאת שעה שאין חולק שדבר הריונה של התובעת לא היה ידוע לחברה. קביעתה של הממונה כי התובעת עצמה מאמתת, ולו באופן חלקי, את גירסת המעסיקה ביחס ליציאתה מהחנות ביום 8/11/07. 27. כאמור, מארג הראיות שהיה בפני הממונה הצדיק את מסקנתה כי אין קשר בין הריונה של התובעת לפיטוריה, וכך גם את החלטתה להתיר את הפיטורים. 28. אין בידי לקבל את טענות בא כוחה המלומד של התובעת בסיכומיו, ביחס לבטלות החלטת הממונה ולפיהן : - הממונה לא הכריעה בשאלה מהי סיבת עזיבתה של התובעת את החנות, ומשסיבת העזיבה היא סחרחורות ובחילות שתקפו אותה - הרי שההריון הוא הסיבה, ועל כן אין לממונה סמכות להתיר את הפיטורים. הממונה לא הפעילה כל שיקול דעת עת התירה את הפיטורים וכי הסתפקה בקביעה סתמית, כי הפיטורים אינם קשורים להריון. עילת הפיטורים אינה מוצדקת שעה שמדובר ב"יציאה של התובעת בין 20 דקות ל- 30 דקות לכל היותר, כאשר המחלוקת נסובה סביב אורכה של היציאה ומהותה", מה גם שפרט לכך לא היו תלונות על תפקודה. הממונה כללה בבחינת חומר הראיות שהיה בפניה וחקירתה נוהלה באופן כושל. 29. לטענות אלו יש להשיב כי בסעיף 2 לתמצית הנימוקים מכריעה הממונה בשאלה העובדתית וקובעת :- "בהתייחס לחומר הראיות נמצא כי בתאריך 8/11/07 במהלך ביקורת נמצא כי העובדת פעלה בניגוד לנהלים ויצאה ממקום עבודתה לזמן ממושך". נסיונה של התובעת להעמיד את המחלוקת בנושא העדרותה על משך הזמן (20-30 דקות), מצביעה לטעמי על כך שהתובעת לא הפנימה את המשמעויות שיש לעזיבת עובד את מקום עבודתו לצרכים פרטיים, כפי שקבעה הממונה, מבלי שיעביר כרטיס נוכחות, ובמיוחד שעה שמדובר במנהל החנות. 30. הממונה אף מסבירה ומפרטת את הלוך הדברים שהביא לפיטוריה של התובעת. העדפתה של הממונה את גירסת החברה היא עניין המסור לשיקול דעתה, לאחר הערכת הראיות שהיו בפניה, ועל כן אין מקום להתערב בשיקול דעתה זה המתיישב היטב עם הנתונים שעמדו לנגד עיניה. 31. נשוב ונזכיר, כי תחילתו של המהלך שהביא לפיטורי התובעת הוא בביקורת סמויה שנערכה על ידי חברה חיצונית בחנות, וכי עובדת עזיבתה של התובעת את החנות אינה שנויה במחלוקת. 32. התוצאה היא איפוא שהתביעה נגד המדינה נדחית, וכך גם עילות התביעה נגד החברה המתייחסות לחוק עבודת נשים וחוק שוייון הזדמנויות בעבודה. 33. בנסיבות העניין, החלטתי שלא לחייב את התובעת בהוצאות לטובת המדינה, ושאלת ההוצאות לחברה תלקח בחשבון בתום ההליך ועל פי תוצאתו הכוללת. 34. על מנת לגבש את סדרי הדין להמשך ההליך, וגיבוש העילות שנותרו לדיון, אני קובע ישיבת קדם נוספת בפני ליום 5/7/09 בשעה 09:00. ניתן היום ז' בניסן, תשס"ט (1 באפריל 2009) בהעדר הצדדים. מיכאל שפיצר, שופט נשיא פיטורים