להלן פסק דין בסוגיית אי ידיעה על תאונות קודמות של רכב: פסק דין לפני תביעה לתשלום סך 14,200 ₪ המהווים לטענת התובעים נזק שנגרם להם כתוצאה ממעשי הנתבעים יחד ולחוד. עפ"י כתב התביעה רכשו התובעים רכב מהנתבע מס' 1 שהוא סוחר רכב אך הסתיר מהם את עיסוקו, הרכב נלקח לבדיקה אצל נתבעים 2 ו-3 ושם הומלץ להם בעל-פה לרוכשו. התובעים רכשו את הרכב לטענתם תמורת 42,000 ₪ ועשו בו שימוש קרוב לשנתיים ועד ליום 16.4.04 בו עבר הרכב תאונת דרכים. והוכרז כאובדן כללי. חברת הביטוח שביטחה את רכב התובעת סירבה לשלם להם את ערכו כמופיע במחירון וביצעה הפחתות המגיעות כדי 5% בגין בעלות חברה וכ- 15% בגין תאונה שעבר הרכב בעברו. התובעים טוענים כי הנתבע 1 הסתיר את עיסוקו, הסתיר את עברו של רכב הן בענין בעלות של חברה והן בענין קיומה של תאונה קודמת, אילץ אותם לבדוק את הרכב אצל נתבעים 3-2 ועשה יד אחת עם נתבעים אלו ע"מ לטשטש את עבר ומצב הרכב, דבר שגרם לביצוע העסקה, עסקה בה לא היו מתקשרים אילו היו יודעים את המצב לאשורו. הצדדים הגישו תצהירים, העדים נחקרו, הצדדים סיכמו והסמיכוני ליתן פסק דין על דרך סעיף 79א' ומשכך אין חובת הנמקה, ברם נוכח הצהרת התובעים כי מבחינתם מדובר בתיק עקרוני מצאתי מקום לציין ולפרט מס' נקודות בלבד ברם לקחתי בחשבון את כל הטענות והראיות שהובאו בפני, גם אלו שאליהן לא אתייחס. דין התביעה כנגד נתבעים 3-2 להדחות. ראשית, אין נתבעים אלו יכולים לחוב בגין הנזק שנגרם עקב ירידת ערך בשל היות הרכב רכב מחברת ליסינג. התובעים לא יכלו להצביע על חובה של הנתבעים 3-2 לבדוק ענין זה, הם גם לא יכלו להסביר כיצד ניתן לבדוק בעלות ומקוריות והמסקנה היא כי לנתבעים 3-2 לא היתה חובה כזו, גם לא אפשרות פרקטית וחוקית לבצע בדיקה שכזו ממכון הבדיקה. התובעים טענו כי נתבעים 3-2 לא מסרו להם את טופס הבדיקה. הנתבעים 3-2 טוענים כי כענין של מדיניות תמיד נמסר טופס הבדיקה ללקוח מדובר בגרסה מול גרסה ומצאתי מקום להעדיף את גרסת הנתבעים מכמה טעמים, הראשון, גרסתם הגיונית יותר ואיזה רוכש רכב לא רוצה לקבל לידיו את טופס הבדיקה שעליו שילם במיטב כספו? איך ידע מה הליקויים ברכבו? למה יקח את הקבלה כפי שעשו התובעים ולא יקח את הטופס שחשוב יותר? זאת ועוד, אין שום טענה שהנתבעים 3-2 מנעו את מסירת הטופס והרי מי יאמין לבוחן רכב שמסרב למסור את הטופס? מכל מקום אין טענה שהיה סירוב כזה מצד הנתבעים 3-2. ואם לא די בכך, הרי שהתובע מס' 2 חתום על טופס הבדיקה. כדי לחתום היה עליו לראות את הטופס לפניו, כנגד התובע 2 פועלת החזקה שמי שחתם על מסמך, חזקה עליו שקרא הבין והסכים לתוכנו. הטופס עצמו ברור, קריא והתובע 2 לא הצליח לסתור את החזקה הפועלת כנגדו. אשר לטענה של קנוניה בין הנתבעים 3-2 לתובע, הרי שגם בענין זה לא עמדו התובעים בנטל, היכרות שטחית בין אנשים שעובדים באותו תחום אין משמעה שיש ביניהם קנוניה או שהם מקיימים מערכת של הונאה כזו או אחרת. את הקנוניה צריך להוכיח ובכך לא עמדו התובעים. טופס ההודעה מצביע על ליקויים משמעותיים ברכב ואי אפשר שלא להבין ממנו כי הרכב נפגע כמעט בכל פינה אפשרית וכי חלק מהפגיעות היו קשות. זהו אינו טופס שמוציא מי שרוצה לטשטש קיומה של תאונה משמעותית ברכב. הטופס אגב, אינו חוסך ביקורת גם ממערכות אחרות ברכב. התובע 2 הציג עצמו כמי שקנה ומכר רכבים רבים ולכן יש להחזיקו כמי שיודע לקרוא טופס בדיקה, כמי שיודע לשאול מה רשום בו וכמי שיודע לשאול למה מה שנאמר בע"פ (אם נאמר) לא תואם את מה שנרשם. הוא לא עשה כן. צודק הנתבע מס' 3 כשהוא טוען כי אין כל משמעות להמלצה לרכוש או לא לרכוש את הרכב כשגורם המחיר אינו עומד בפניו ואכן ברכב לא היה שום ליקוי בטיחותי או אחר שמנע שימוש סביר ועובדה שהתובעים השתמשו בו לשביעות רצונם, אשר לכדאיות העסקה, הרי שהתובעים לא טענו שאמרו לנתבע 3 בכמה הם רוכשים את הרכב ולכן לא סביר כי זה המליץ או לא המליץ להם לרוכשו. אשר לנתבע מס' 1, התובע הביא עד נוסף שיתמוך בגרסתו, העד תמך בגרסה מחד אך בעדותו התגלתה חולשה מסויימת בענין סכום הרכישה והסבריו של עד זה לגבי תוכן שיחה שקיים עם הנתבע 1 בענין סכום הרכישה היו דחוקים ובלתי אמינים. מנגד, טען הנתבע 1 כל הזמן כי רק אילו היה לו את זכרון הדברים, היה מראה כי ניתן ביטוי לכל הגורמים שהביאו בסופו של דבר לרכישת הרכב בסכום נמוך ב- 7,000 ₪ מסכום המחירון (דבר שהתובעים מכחישים). הנתבע 1 כשל בעדותו בנוגע למחיר רכישת הרכב ומסתבר שהרכב נרכש מאדם בכפר סבא במחיר נמוך למדי, אך כשל הוא יותר בהבאת ראיות שיכלו לסייע לו להדוף את התביעה כולה כפי שגם הציע ב"כ התובעים. הנתבע 1 אישר בחקירתו הנגדית כי הוא מנהל ספרים, כי ברשותו קבלה על מכירת הרכב וחשבונית על ההפרש שבין סכום רכישתו וסכום מכירתו. מה שלא מובן הוא מדוע לא הוצגו הקבלה והחשבונית בשום שלב של ההליך, דבר שהיה מייתר את הצורך בזכרון הדברים שעליו נלחם כל כך הנתבע 1 והיה גם מסייע לו לבסס את טענותיו כי הודיע לתובעים שהוא סוחר ברכבים וכי ממחיר הרכב יופחת סכום המשקל את עברו (הרכב לא נמכר דרך מגרש מכוניות אלא "ליד הבית"). בהליך על דרך סעיף 79א' רשאי ביהמ"ש ליצוק תוכן למושג הפשרה ולשקול שיקולי פשרה לרבות סיכונים וסיכויים, כך גם אעשה בפסק דין זה. אשר על כן, נדחית התביעה כנגד נתבעים 3-2 והתובעים ישלמו לנתבעים 3-2 שכ"ט עו"ד בסך 700 ₪ ומע"מ בגינו. הנתבע 1 ישלם לתובעים סך 3,500 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 700 ₪ ומע"מ בגינו. בשאר ההוצאות ישא כל צד בעצמו. הסכומים בערכים דהיום וישולמו תוך 40 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. רכבתאונות קודמות (רכב)נזק לרכב