הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות ותחת השפעת סמים מסוכנים - בניגוד לסעיף 62(3) בקשר עם סעיף 39א לפקודת התעבורה ותקנה 26(2) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 13.1.13, בסמוך לשעה 21:23, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, ברחוב גולומב, בסמוך לבית מספר 25 וזאת בהיותו שיכור, שכן על פי דגימת שתן שמסר הנאשם, נמצאו בגופו תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן מסוג קוקאין. הנאשם כפר בעבירות המיוחסות לו. פרשת התביעה עד תביעה מספר 1, ד"ר אשר גופר, מטעמו הוגשה חוות דעת מומחה, שסומנה ת/1 עד תביעה מספר 2, רס"ר אשרף חמרה, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים: ת/3 - דו"ח פעולה ת/4 - נספח העברת דגימה ת/5 - טופס זיכרון דברים לבדיקת מאפיינים ת/6 - טופס בדיקת מאפיינים ת/7 - טופס זיכרון דברים לבדיקת סמים ת/8 - דו"ח עיכוב כמו כן, הוגשו בהסכמה המסמכים הבאים: ת/2 - תעודת עובד ציבור מטעם ד"ר אסתר שלמך, ת/9 - הודעת נאשם, ת/10 - תעודת חיסיון, ת/11 - פראפרזה על מידע מודיעיני. מסיכום הראיות שהוגשו והעדות שנשמעה מטעם המאשימה, הרי שלפי גרסתה, השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן: בעקבות מידע מודיעיני שנמסר בהקשר לנאשם, בו נטען כי הנאשם "משתמש בסמים מסוג חשיש באופן קבוע ויומיומי ונוהג בפסילה ותחת השפעת סם ברכב מזדה", כאמור ב-ת/11, עמד עד תביעה מספר 2 , ביום 13.1.13, בעשה 21:00, בתצפית על חנות מכולת שבבעלות הנאשם ובשעה 21:23, לאחר שהנאשם החל בנהיגה, נסע אחריו העד עד שבצומת הרחובות ההגנה - החרש בתל אביב, הורה לו לעצור את הרכב. העד ניגש אל הרכב, ביקש מהנהג שיזדהה בפניו והנ"ל מסר פרטיו בעל פה וכן מסר כי הנוסע לצדו, הנו אחיו, הנאשם נשאל אם הוא פסול מנהיגה והשיב בשלילה, נשאל אם הוא משתמש בסמים ושוב השיב בשלילה. העד הודיע לנאשם כי הוא מעוכב בחשד לנהיגה בשכרות והעביר אותו לתחנת המשטרה. העד הודיע לנאשם על זכותו להיוועץ בעורך דין וכי נאסר עליו לשתות, לאכול או לעשן עד לסיום הבדיקה. בתחנה, נדרש הנאשם למסור דגימת שתן לבדיקת סמים, הוסברה לו משמעות הסירוב להיבדק והנאשם הסכים לתת דגימה כאמור. בבדיקה נמצאו תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן מסוג קוקאין. העד ערך לנאשם מבחני הביצוע, בהם נמצאו הממצאים הבאים: הנאשם עמד באופן יציב, סירב לבצע מבחן הליכה על הקו, בטענה כי הוא סובל מפריצת דיסק ואינו מסוגל לבצע מבחן זה וצלח את מבחני הבאת אצבע לאף. העד הוסיף וציין כי הופעתו של הנאשם הייתה מסודרת והתנהגותו רגילה. הנאשם נחקר, הודה כי נהג ברכב וכי מסר את דגימת השתן מרצונו החופשי ושלל שימוש בסמים. עוד מסר הנאשם כי הוא מטופל בתרופות נגד דיכאון, מסוג אפקסון. פרשת ההגנה מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד והוגש אישור רפואי, שסומן נ/1. על פי עדותו של הנאשם, השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן: אותו לילה עבד במסעדה השייכת לאחיו, ברחוב גולומב וכשיצא עם רכבו מהמקום והגיע לסוף הרחוב, נעמדה לצדו ניידת משטרה והנאשם נעצר בצד הדרך. הנאשם התבקש להזדהות והשיב כי תעודת הזהות שלו נשארה במסעדה. הנאשם הועבר למסעדה ברכב המשטרה, הזדהה ונדרש להגיע לתחנת המשטרה ולמסור דגימת שתן. הנאשם הסכים והועבר לתחנת המשטרה. באשר למבחני הביצוע שנערכו לו, טען כי לא יכול היה לבצע מבחן הליכה על הקו, בשל מצבו הרפואי. הנאשם הכחיש שימוש בקוקאין וטען כי קיבל כדורים המכילים קודאין וכי מרוב כאבים, הוא "לוקח הכל, מזריק הכל". עוד טען הנאשם, כי שבוע לפני האירוע היה בבית החולים, כעולה מ-נ/1, שם הוזרק לו קוקטייל של תרופות ולא נאמר לו מה הן מכילות. בחקירתו הנגדית, טען הנאשם כי הפעם האחרונה שצרך סמים, הייתה לפני המון שנים, אך לא יכול היה ליתן הסבר לממצאי הבדיקה שנערכה לו. הנאשם הודה כי הוסברה לו מטרת הבדיקה ומשמעות הסירוב להיבדק, טרם שמסר את דגימת השתן. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בראיות המאשימה וההגנה ושמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם, אני קובעת כי הנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. אין מחלוקת כי הנאשם נצפה בנהיגה על ידי עד תביעה מספר 2. אין מחלוקת כי טרם מתן הדגימה, הוסברה לנאשם מטרת הבדיקה ומשמעות הסירוב להיבדק, כמפורט ב- ת/7 והנאשם הסכים לבדיקה וחתם בתחתית המסמך. ב- ת/4, תיעד העד את הליך נטילת הדגימה והעברתה, באמצעות החוקרים שהיוו חלק משרשרת העברת הדגימה כנדרש ועד שהדגימה הגיעה למכון לטוקסיקולוגיה משפטית בבית החולים תל השומר. קבלת הדגימה במכון תועדה ב- ת/2. על פי חוות דעתו של ד"ר גופר, בגופו של הנאשם נמצא בנזויילאקגונין, שהוא תוצר חילוף של קוקאין. ד"ר גופר נחקר בחקירה נגדית לגבי האפשרות כי החומר שנמצא בגופו של הנאשם, אינו מעיד על שימוש בקוקאין, אלא נובע כתוצאה משימוש במשככי כאבים שונים והשיב כי בעקרות, התשובה היא לא. לדבריו, בעבר היה נהוג שימוש בקוקאין לצורך אלחוש בטיפולי עיניים, אך הדבר הופסק ולא נעשה בכך שימוש לטיפול מכאבים כתוצאה מפריצת דיסק. העד הסביר כי לא ניתן לבלבל בין הקוקאין, לחומר אחר שניתן לצורך שיכוך כאבים וכל חומר אחר היה בא לידי ביטוי בממצאי הבדיקה. מטעם ההגנה , לא הוצגה כל ראיה שיש בה כדי לסתור את ראיות התביעה, באשר לממצאים של חוות הדעת. טענת ההגנה נסמכת, רובה ככולה, על הסוגיה של "חשד סביר". לשיטתו של ב"כ הנאשם, היה על המאשימה לאמת את המידע המודיעיני שנמסר לגבי הנאשם, טרם שנעשה בו שימוש ולראיה, התברר כי חלק מהפרטים לא היו נכונים - הנאשם לא נהג בזמן פסילה ולא נמצאו בגופו ממצאים המעידים על שימוש בחשיש. לטענת ב"כ הנאשם, בנסיבות אלה, הושגה הראיה המרכזית שלא כדין ויש לפסלה. לא אוכל לקבל טענה זו. בכל הנוגע לביסוס "חשד סביר" על מידע מודיעיני, נאמר בפסיקה - בעמ"ת 30596-08-10, מדינת ישראל נגד כהן, קבע כבוד הש' מודריק: "לדידי, מידע מודיעיני אכן יכול לבסס חשד כלפי אדם שהמידע גובר בו". בעפ"ת 13735-04-11, בן שמעון נגד מדינת ישראל, קבעה כבוד הש' סלוטקי: "לדידי היה במידע המודיעיני הנדון כדי להוות את ה"חשד הסביר" המצדיק דרישת שוטר מנהג ליתן בדיקת דם או שתן. המדובר במידע ממנו עולה כי המערער נוהג להשתמש בסמים במשך כל היום והוא נוהג כשהוא "מסטול לגמרי" ומסכן את הציבור. היינו שאין מדובר במידע לגבי זמן נתון אלא שעל פי המידע השימוש בסמים הוא קבוע". בעפ"ת 30926-08-13, חיון נגד מדינת ישראל, קבע כבוד הש' בן יוסף: "במקרה הנוכחי, נעצר המערער ע"י שוטרים אשר החזיקו בידם מידע מודיעיני, שעל-פיו המערער משתמש בסמים ונוהג תחת השפעתו של סם. לדעתו של ב"כ המערער, מידע מודיעיני זה איננו די בו כדי להקים חשד סביר, אין זה המצב המשפטי הנכון. נקבע כבר בבג"צ 456/75 יצחק דגני נ' שר המשטרה פ"ד (לו), 337 לגבי שאלה זאת במפורש, כי: "...כי אם כל מידע המצוי בידי המשטרה אשר בכוחו לעורר חשד סביר, כאמור, מצדיק מבחינת טיב החומר, את השימוש בסמכות...". בג"צ דגני אמנם עניינו חשד סביר לצורך ביצוע מעצר, אך חשד סביר הוא חשד סביר. ואקבע שוב הפעם, בעקבות בית המשפט העליון, שחשד סביר יכול להעלות בלבו של שוטר כי מידע מודיעיני הנמסר לו, במקרה זה, מידע מודיעיני שמדובר בנהג הנוהג תחת השפעת סמים". טענת ב"כ הנאשם לפיה צריכה להיות התאמה מדויקת בין הפרטים הנמסרים במסגרת המידע המודיעיני לממצאים בפועל, הנה בלתי סבירה בעיני. די בכך שנמסר לגבי הנאשם מידע מודיעיני המייחס לו נהיגה בשכרות ותחת השפעת סמים ואין זה משנה כלל, לטעמי, אם המידע המודיעיני עסק בסמים מסוג חשיש ובפועל, התגלו בגופו של הנאשם ממצאים המעידים על שימוש בקוקאין. באותה מידה, יכול היה להימסר מידע מודיעני כללי על שימוש בסמים, מבלי לפרט לאיזה סמים הכוונה ולא היה בדבר כדי לפגוע במהימנות המידע המודיעיני ותוקפו כבסיס ל"חשד סביר". כמו כן, איני רואה נפקות לכך שהמידע המודיעיני התייחס גם לעבירה נוספת, שעניינה נהיגה בזמן פסילה ומחקירה משטרתית עלה כי הנאשם לא נהג בזמן פסילה. טענת ב"כ הנאשם לפיה משלא נבדק ואומת המידע המודיעיני, טרם שנעצר הנאשם לבדיקה הביאה לפגיעה בלתי מידתית בזכויותיו, הנה טענה חסרת בסיס. בניגוד לטענת ב"כ הנאשם, לפיה לנאשם לא הוסברו זכויותיו טרם שמסר את דגימת השתן, הרי כמפורט ב-ת/7, לנאשם הוסברו זכויותיו, בכל הנוגע לבדיקה לאיתור סמים באמצעות דגימת שתן ולא כפי שטען ב"כ הנאשם, בהקשר לבדיקת "ינשוף". הנאשם חתם על הטופס והעיד בבית המשפט, יותר מפעם אחת, כי הוסברו לו זכויותיו טרם שמסר את הדגימה. לסיכום - אני דוחה את טענת ההגנה לפיה דגימת השתן נלקחה מן הנאשם שלא כדין וקובעת כי דרישת סעיף 64ב(ב) לפקודת התעבורה, התקיימה במלואה. מכל האמור לעיל, אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה, והוכיחה ברמה הנדרשת במשפט פלילי, כי הנאשם נהג בשכרות ותחת השפעת סמים מסוכנים. משפט תעבורהשכרותנהיגה תחת השפעת סמיםסמים