הוגש כתב אישום המייחס עבירה של אי ציות להוראות שוטר, בניגוד לתקנה 23 (א)(1) תקנות התעבורה, תשכ"א-1961. בעובדות כתב האישום נטען כי הנאשם נהג ביום 14.01.13 בשעה 12:00 בכביש 40 לכיוון צומת 431, ולא ציית לאות עצור שנתן לו שוטר במדים שהזדהה בתעודת מינוי. בהמשך נטען כי השוטר הורה לנאשם לעצור רכבו מספר פעמים אך הנאשם לא נשמע להוראתו והמשיך לנסוע. הנאשם כפר במיוחס לו ובית המשפט שמע הראיות. מטעם התביעה העיד רס"ב גבעון טלאור (להלן:"עד התביעה") שערך את טופס הזמנה לדין (ת/1). העד העיד כי ביום 14.01.13 במסגרת עבודתו בשכר בהיותו לבוש מדי משטרה ואפודה זוהרת כיוון את התנועה בצומת קרית האומנים מאחר והתבצעו במקום עבודות בכביש. העד העיד כי תפקידו היה לעצור את תנועת הרכבים כל עוד המשאית שעבדה במקום, חסמה את הכביש. העד המשיך והעיד בעוד רכבים אחרים נעצרו ונשמעו להוראותיו, הנאשם הגיע לכיוונו ועלה עם שני הגלגלים הימניים על המדרכה והשניים השמאליים על הכביש. העד המשיך והעיד כי בעוד חלון רכבו של הנאשם פתוח, הורה לו לעצור, פנה אליו על מנת שיתאזר בסבלנות עד שחרור הנתיב לתנועה, אולם זה המשיך להתקדם ולדבריו, שפשף את ברכו הימנית. בשלב זה, הורה בשנית לנאשם לעצור ולהציג רישיונותיו, אך הנאשם טען כי אין בידיו רישיונות ונסע לכיוון מושב מצליח. העד הפסיק עבודתו, נסע אל המושב, סרק את המקום ובחזרתו אל הכיכר ראה את רכב הנאשם עומד באור אדום ממתין לפנייה שמאלה לכיוון כביש 40. העד כרז לנאשם לעצור, עיכב אותו לתחנת המשטרה ומסר בידיו את ההזמנה לדין. הנאשם אשר בחר להעיד, סיפר כי בהגיעו לכיכר, נסעה לפניו משאית כבדה ולפתע ללא אזהרה מוקדמת היתדרדרה לאחור. כתוצאה מכך החל הנאשם לצפור נמרצות ו- "לשבור" את ההגה ימינה על מנת להימנע מפגיעה. לטענת הנאשם, עד התביעה שמע את קריאות הצופר, נזעק למקום, כאשר הוא משוחח בטלפון הנייד וצועק לו לעצור. לדברי הנאשם, היות והצטברה תנועה מאחוריו, הנהגים צפרו בחוסר סבלנות ועד התביעה פנה לעיסוק אחר בכיוון השני, הוא המשיך בנסיעה. הנאשם טוען כי עד התביעה ביקש כי יוצגו לו רישיונות הרכב והנהיגה, הכל כאשר הוא ממשיך ומדבר בטלפון הנייד. לדברי הנאשם הוא אמר לעד התביעה כי אין ברשותו את הרישיונות והוא נוסע להביאם מביתו במושב מצליח. הנאשם נסע, הביא את הרישיונות וחזר למקום. בחזרתו לצומת, העיד הנאשם, שמע סירנות, כריזות והבהובים, לאחר שהבין כי הקריאה לעצור מופנית אליו, הוא עצר רכבו. לדברי הנאשם עד התביעה, ירד מרכבו, החל לגדפו והורה לו להתלוות אליו אל תחנת המשטרה. בתחנת המשטרה נעצר, נשלח אל תא ההמתנה, שוב ספד גידופים ואיומים מעד התביעה ורק בתיווכו של שוטר אחר ולאחר שנחקר, שוחרר לביתו. הנאשם ציין כי לא היתה כל סיבה שיברח, רישיונותיו היו בתוקף והוא אינו עבריין. הנאשם ציין כי הגיש תלונה למח"ש כנגד עד התביעה. דיון לאחר ששמעתי גרסאות הצדדים, הנני נותנת אמון לגרסת הנאשם בעניין המשאית שהתדרדרה לפניו בכיכר, אך אני מוצאת את הנאשם אשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. עד התביעה העיד כי הורה לנאשם לעצור רכבו: "החלון של הרכב היה פתוח, אמרתי לו לעצור, הוא שמע אותי, עצר בפעם הראשונה" (עמוד 1 שורה 18 לפרוטוקול). הנאשם בעצמו הודה כי עד התביעה הורה לו לעצור וביקש את רישיונותיו. וכך העיד: "אני מבקש לומר פה שהוא עשה לי את הסימן חכה עם היד, הוא ביקש את הרישיונות שלי, ודיבר בטל' הנייד שהיה בידו, וגם ביקש את הרישיונות שלי" (עמוד 4 שורות 15-16 לפרוטוקול). וכן: ש: ואז השוטר סימן לך לעצור? ת: שוטר לא הגיע. רק כשהייתי על המדרכה עומד, סימן לי השוטר. ש: השוטר סימן לך לעצור, הגיע לרכבך ותוך כדי שסימן לך לחכות ביקש ממך רשיונות? ת:כן ואז לא היתה בינינו שום שיחה. אמרתי לו שאני פה מהמושב והוא הלך. הוא נעלם. (עמוד 6 שורה 31-33 לפרוטוקול, עמוד 7 שורה 1 לפרוטוקול). הנאשם אשר הבין את הוראת השוטר המשיך בנסיעה, לדבריו להביא את הרישיונות מביתו, ללא כל אישור של עד התביעה ובחר לעשות דין לעצמו. וכך העיד: "אמרתי לו שאני הולך להביא את הרשיונות, הוא לא נתן לי אישור שכן או אישור שלא. הוא דיבר בטל' ועשה לי איזה תנועה ביד, תנועה לא מובנת. נסעתי, וחזרתי עם הרשיונות. העדפתי לנסוע" (עמוד 4 שורות 21-23 לפרוטוקול). בעניין התנהלותו והתנהגותו של עד התביעה, משהוגשה תלונה על ידי הנאשם במח"ש הרי שיש לאפשר להם לחקור ולבחון את הטענות. סוף דבר אשר על כן, לאור האמור לעיל, ולאחר שבית המשפט הזהיר עצמו כי עדות יחידה לפניו, אני דוחה את טענות הנאשם וקובעת כי התביעה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם עבר את העבירה מיוחסת לו ומרשיעה אותו בהתאם. גזר דין נאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של אי ציות להוראות שוטר, בניגוד לתקנה 23 (א) (1) לתקנות התעבורה. ב"כ המאשימה עותרת להשית על הנאשם עונשים של פסילה בפועל, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי, וקנס כספי. ב"כ המאשימה הגישה גיליון הרשעות של הנאשם לפיו הוא מחזיק רישיון נהיגה משנת 1983 ולחובתו 11 הרשעות קודמות. הנאשם בטיעוניו לעונש חזר על נסיבות ביצוע העבירה והוסיף כי תנועת ידו של השוטר יכולה הייתה להתפרש גם כ"סע לאט". טענה זו נטענה על ידי הנאשם לראשונה בטיעוניו לעונש ולא בא זכרה במהלך ההליך. בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו. כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך. לאור האמור הנני קובעת כי מתחם העונש ההולם לאור נסיבות בצוע העבירה על פי עובדות כתב האישום הינו: פסילה בפועל לתקופה של 0 עד 12 חודשים, פסילה על תנאי, קנס שנע בין מאות ש"ח עד אלפי ₪, מאסר על תנאי. באשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע עבירה זו: הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1983 , צבר לחובתו 11 הרשעות קודמות. כאשר ביניהן הרשעות חמורות של גרימת תאונת דרכים, אי ציות לתמרורים, נהיגה במהירות מופרזת, ועבירה של שימוש בטלפון הנייד במהלך הנסיעה. נסיבות ביצוע העבירה חמורות כפי שעמדתי עליהן בהכרעת הדין כאשר הנאשם עשה דין לעצמו הבין את הוראת השוטר ובחר לנסוע לביתו להביא את רישיונות הנהיגה. לאחר ששקלתי את השיקולים השונים ובחנתי טיעוני הצדדים, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1500 ₪ או 100 ימי מאסר שיישא תמורתם. הקנס ישולם ב- 3 תשלומים שווים ו רצופים החל מיום 1/7/13 ובכל 1 לחודש. היה והקנס או שיעור משיעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרת הקנס לתשלום מיידי. הנאשם הונחה לגשת למזכירות לקבלת שובר תשלום. הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 60 יום. רישיון הנהיגה יופקד בבית המשפט לא יאוחר מיום 10/6/13 בשעה 12.00 וממועד ההפקדה תחושב הפסילה. גם אם לא יפקיד הנאשם את רישיונו, נחשב הוא פסול מלנהוג אך הפסילה תחושב ממועד ההפקדה בלבד. אם אין לנאשם רישיון נהיגה בתוקף, יפנה למזכירות בית המשפט. הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור אותה עבירה בה הורשע או עבירות תוספת ראשונה ושנייה. מצאתי להסתפק בעונשים דלעיל ולא להשית על הנאשם עונש של מאסר מותנה. זכות ערעור תוך 45 יום. משטרהמשפט תעבורהאי ציות להוראת שוטרתקנות התעבורהשוטר