הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אי מתן זכות קדימה לרכב הבא ממול (תקנה 64 (א)(2) לתקנות התעבורה) ונהיגה בחוסר זהירות (תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה). על פי האמור בכתב האישום נהג הנאשם מונית ברחוב אבן- גבירול בת"א מדרום לצפון והתקרב לצומת עם רחוב באזל. באותה שעה נהגה גב' נטלי ליברמן (להלן: "גב' ליברמן" או "העדה") את רכבה ברחוב אבן גבירול מצפון לדרום, בניגוד לכיוון נסיעת הנאשם, והתקרבה אף היא לצומת עם רחוב באזל. על פי הנטען, הנאשם בחוסר זהירות, החל לבצע פנייה שמאלה בצומת מבלי לתת זכות קדימה לרכבה של גב' ליברמן ושני כלי הרכב התנגשו. כתוצאה מן התאונה נחבל בנה של גב' ליברמן והרכבים ניזוקו. הנאשם כפר במיוחס לו ונשמעו ראיות. פרשת התביעה: 1. במסגרת פרשת התביעה ציינה גב' ליברמן כי נסעה כמתואר לעיל בנתיב הציבורי וכאשר הגיע לצומת עם רחוב באזל במטרה לפנות ימינה ברחוב באזל ועוד בטרם היה סיפק בידה לבצע את הפנייה, הגיח רכבו של הנאשם ופגע ברכבה. העדה אישרה כי הפגיעה ברכבה הייתה בדופן השמאלית סמוך לדלת הנהג ואילו אצל הנאשם הייתה פגיעה בעיקר בחזית רכבו. הנאשמת עומתה עם דבריה שאמרה לפיה נסעה בעת הרלוונטית במהירות של 40 קמ"ש ו-50 קמ"ש, לדבריה "[ש]יכול להיות שלא כ"כ שמנתי לב לקמ"ש ואולי לא ייחסתי לזה חשיבות". [ עמ' 4 שו' 25]. הגב' ליברמן עומתה עם תמונות מונית הנאשם המראות פגיעה בדלת ימין. העדה אישרה זאת אולם ציינה בהקשר לטענתה בדבר פגיעה בה עם חזית המונית כי "זה מה שאני זוכרת" [ עמ' 5 שו' 7]. הנאשמת עומתה בחקירה נגדית עם מה שהתברר כטענת ההגנה שהעלה הנאשם בהליך זה קרי שהנאשם קיבל רשות מנהגים בשני המסלולים הנגדיים לחצות את הצומת לכיוון רחוב באזל. הוא חצה את הצומת אך נעצר במעבר חצייה ואילו הגב' ליברמן, שנטען שנסעה במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך, הופתעה, בלמה בפתאומיות וכתוצאה מכך אירעה ההתנגשות. העדה עמדה על דעתה כי התאונה אירעה כפי שציינה. 2. רס"ב אלי צמח בוחן התנועה העיד כי אין נפקות לזווית הפגיעה בין הרכבים והוא אף לא בדק עניין זה משום "שזה אי מתן זכות קדימה לרכב המגיע ממול והאחריות לתת זכות קדימה רובצת על הנאשם" [עמ' 6 ש' 3]. עוד אמר העד בהקשר זה ובהתייחס למוקדי הנזק בכלי הרכב "היא טוענת בהודעתה שהיא רצתה לפנות ימינה, זה מתאים שהפינה שלה תפגע בדלת הימנית שלו. אם היא הייתה נוסעת ישר היא הייתה צריכה לפגוע בו עם כל החזית ולגרור אותו לכיוון דרום" [עמ' 7 שו' 7-9] יתרה מזו, העד ציין כי ככל שמונית הנאשם התקדמה לכיוון הכניסה לרחוב באזל נפתח שדה הראייה של הנאשם לכיוון צפון והוא היה אמור לראות את התנועה החוצה בכיוון הנגדי ולתת לה זכות קדימה בהתאם ("..ברגע שהזכות היא של הנהגת היה עליו לנהוג לאט יותר, עקב בצד אגודל ולהשלים את פנייתו בבטחה"; עמ' 7 שו' 1-2). העד אישר עם זאת כי לרכב הגב' ליברמן לא הייתה כל בעיה, מבחינת שדה ראייתה, להבחין במונית כשזו מצויה בנתיב נסיעתה אך לא כאשר המונית חוצה את הנתיבים השני והשלישי, שאינם הנתיבים בהם נסעה גב' ליברמן. פרשת ההגנה 3. במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם לעצמו. גרסתו, כפי שכבר צוין, הייתה כי הוא אכן נסע מדרום לצפון באבן גבירול, פנה שמאלה לכיוון רחוב באזל לאחר ששני נהגים בשניים מתוך שלושת המסלולים הנגדיים ויתרו על זכותם ואפשרו לו לבצע את הפנייה. לדבריו, בכניסה לרחוב באזל קיים מעבר חצייה. הנאשם עצר את המונית על מנת לאפשר להולך רגל לחצות ואז הגיח רכבה של גב' ליברמן ופגע ברכבו. יצוין כי מגרסתו של הנאשם עולה כי גב' ליברמן לא שמה ליבה למתרחש בנתיב נסיעתה וכתוצאה מכך אירעה התאונה. לעומת זאת, מגרסתה של גב' ליברמן עולה היפוכו של דבר: הנאשם הוא שלא שת ליבו למתרחש בנתיב נסיעתה של גב' ליברמן בעת שפנה שמאלה וחצה את הצומת. בחקירה נגדית אישר הנאשם כי האמור בהודעתו במשטרה הוא אמת אולם לדבריו ההודעה סובלת מחוסרים שנבעו מכך שהחוקר שחקר את הנאשם מיהר. 4. בסיכומי ההגנה נטען כי המאשימה לא הרימה את הנטל להראות כי הנאשם הפר את זכות הקדימה של הגב' ליברמן ואף לא הוכח כי נהג בחוסר זהירות. אדרבא, הוכח כי גב' ליברמן היא שנהגה בחוסר זהירות. דיון והכרעה 5. תקנה 64 (א)(2) לתקנות התעבורה מורה אותנו כי: "נוהג רכב, המתקרב לצומת או הנמצא בצומת ועומד לפנות שמאלה או לפנות בפניית פרסה לשמאל ייתן זכות קדימה לרכב הבא ממולו והנמצא בצומת או קרוב לצומת וזאת מבלי לגרוע מהאמור בפסקה (1)". נמצא, כי בנסיבות המקרה דנא, הייתה לגב' ליברמן זכות קדימה והנאשם -בעת שביקש לחצות את הצומת - היה צריך לכבד זכות זו. לצורך עמידה בנטל הרובץ על התביעה בענייננו, די בהוכחת יסודות העובדה של תקנה 64 לתקנות התעבורה. זאת כיוון שתקנות התעבורה - והתקנה דנא ביניהן - מסווגות כעבירות של אחריות קפידה (ראו רע"פ 4010/04 עבד אל ראזק נ' מ"י (6.5.2004)). במצב דברים ולאחר שהתביעה הוכיחה כי הנאשם נכנס לצומת מבלי לכבד את זכות הקדימה של של גב' ליברמן, עובר הנטל לנאשם להראות כי "נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כן שניתן למנוע את העבירה". 6. במקרה שלפנינו, הוכח כי הנאשם חצה את הצומת מרחוב אבן גבירול לכניסה רחוב באזל תוך שהרכבים בשני המסלולים הנגדיים ויתרו על זכותם ואפשרו לו את החצייה. אין כל טענה, וודאי לא ראיה, כי הגב' ליברמן ויתרה לנאשם על זכותה לחצות או לפנות בצומת הרחובות אבן גבירול - באזל. בנוסף, עולה מדברי בוחן התנועה אלי צמח כי ככל שרכב הנאשם התקדם בפנייה שמאלה לכיוון רחוב באזל, נפתח שדה הראייה שלו לכיוון הנתיב בו נסעה אותה שעה גב' ליברמן ואז "היה עליו לנהוג לאט יותר, עקב בצד אגודל ולהשלים את פנייתו בבטחה". 7. כפי שצוין לעיל, העלתה גב' ליברמן גרסה עובדתית ממנה עולה לכאורה כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנאשם שלא כיבד את זכותה. מנגד, עולה מעדות הנאשם בבית המשפט כי הוא השלים את חציית הצומת והמתין בפתח רחוב באזל על מנת לאפשר להולך רגל לחצות מעבר חצייה בעת שגב' ליברמן הגיחה ופגעה ברכבו. לדעתי, יש להעדיף את גרסתה של גב' ליבמן על פני גרסתו של הנאשם וזאת מן הטעם שגרסת הנאשם בכל הקשור לחציית הצומת בהצלחה והמתנה בפתח רחוב באזל על מנת לאפשר להולך רגל לחצות בבטחה הועלתה לראשונה בעדות הנאשם בבית המשפט ללא כל הסבר סביר לכבישת עדות זו. אכן, הנאשם ציין בעדותו כי בגרסתו במשטרה היו חסרים שנבעו מקוצר זמן של החוקר. ברם לדידי אין מדובר בהסבר סביר כלל ועיקר. ראשית, מדובר בהשמטת עניין מהותי ביותר שיש בו כדי להפוך את קערת האשמה על פיה. ודוק: הסברו של הנאשם חצה את הצומת בבטחה והיה סטטי בכניסת לרחוב באזל בעת שרכבה של גב' ליברמן התנגש במוניתו יש בה כדי להפוך את הנאשם מאחראי לתאונת הדרכים לקורבן התאונה. אין להעלות על הדעת כי כל קוצר הזמן שבעולם היה מצדיק השמטת עניין כה מהותי. זאת ועוד: גם אילו היה מדובר במקרה בו לא הצליח הנאשם מפאת קוצר הזמן להשלים גרסתו, המחזיקה לטעמי לכל היותר 2-3 שורות של מלל - הרי שאין מניעה להשלים את הגרסה בפני החוקר במועד אחר או בפני חוקר אחר על מנת שבידי הגוף החוקר תהיה תמונה שלמה של האירוע ממנה עולה לכאורה זהותו של הגורם האחראי לתאונה. הנאשם הסתפק בהודעה במשטרה בכך שאמר "אני התחלתי את הפנייה שמאלה בנסיעה איטית ורכב שנסע מולי בנתיב הימני ביותר התנגש". הא ותו לא. אין זכר לטענה כי הנאשם סיים את חציית הצומת ועצר לפני מעבר חצייה. בהיעדר הסבר סביר להשמטת העובדות המהותיות להגנתו של הנאשם מהודעתו במשטרה ולכך כי אלה לא הושלמו ולו גם במועד מאוחר יותר אני קובע כי משקלה של גרסה חדשה זו שהועלתה לראשונה בבית המשפט על ידי הנאשם הוא כמשקל נוצה. בהתאם, אני קובע כי עדיפה עלי גרסתה של גב' ליברמן בנוגע לקרות האירוע על פני גרסת הנאשם. גרסה זו, נזכיר, תואמת על פי עדותו של הבוחן אלי צמח, את מוקדי הנזק שהתגלו בתמונות כלי הרכב. 8. תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה קובעת: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך". הפסיקה שדנה בתקנה זו - בעיקר תוך השוואה להוראה דומה בסעיף 62 (2) לפקודת התעבורה שעניינו נהיגה "בקלות ראש" - קבעה כי לצורך הוכחת העבירה דנא נדרשת הוכחתה של רשלנות, גם אם בדרגה פחותה מזו הנדרשת לצורך הוכחת עבירה לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה (ראו: ת"ד (ירושלים) 2136/05 פרקליטות מחוז ירושלים נ' שוויקי (לא פורסם, 5.4.05) והאסמכתאות שם). בענייננו ניתן לקבוע כי הנאשם התרשל בחציית הצומת שכן כפי שציין הבוחן אלי צמח, ברגע שהנאשם חצה את הצומת והתקרב למפגש עם הכניסה לרחוב באזל נפתח שדה הראייה שלו בכיוון נסיעתה של גב' ליברמן שלה זכות הקדימה. נתונים אלה חייבו את הנאשם - כנהג סביר וזהיר " ..לנהוג לאט יותר, עקב בצד אגודל ולהשלים את פנייתו בבטחה". משדחיתי את גרסת הנאשם כי השלים את חציית הצומת בבטחה ומשאין כל טענה כי הנאשם האט מהירות נסיעתו והקפיד לבחון את המתרחש בנתיב נסיעתה של גב' ליברמן לפני שניסה להיכנס לרחוב באזל אין מנוס מלקבוע כי נהיגתו של הנאשם במקרה זה הייתה חסרת זהירות. 9. לפני סיום נותר לדון בשאלה האם יש לייחס לגב' ליברמן רשלנות תורמת עקב מהירות נסיעתה. יודגש כי רשלנות תורמת כזו אינה משליכה לעניין הרשעתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו ונפקותה היא, אם בכלל, לעניין העונש שיוטל על הנאשם. לדעתי אין תשתית לקבוע כי גב' ליברמן התרשלה בנהיגתה. כפי שצוין, גרסתו של הנאשם לקרות האירוע לא התקבלה ועמה נדחתה גם הטענה כי הנאשם היה סטטי ואילו רכבה של גב' ליברמן הגיח במהירות ופגע ברכב הנאשם. בנוסף, התקבלה גרסתה של גב' ליברמן כי הגיע לצומת אבן גבירול - באזל וביקשה לפנות ימינה בעת שרכב הנאשם פגע בה. בעת הפגיעה עדיין היה רכב הנאשם לפני סיום חציית הצומת והיה עליו לנקוט משנה זהירות בעת השלמת החצייה, בפרט כאשר נהיר לו כי לרכבים מן הנתיב השלישי הנגדי (הנתיב בו נסעה גב' ליברמן) זכות קדימה וכאשר לנאשם שדה ראיה פתוח - על פי ממצאי הבוחן אלי צמח - לנתיב נסיעתה של גב' ליברמן. אין טענה כי מהירותה של גב' ליברמן - גם אם הייתה 40 קמ"ש או 50 קמ"ש כפי שנטען - לא תאמה את תנאי הדרך. לגב' ליברמן הייתה זכות קדימה לביצוע פנייה ימינה בצומת עם רחוב באזל והיא הייתה רשאית לנהוג במהירות שמתיר לה הדין ולצפות כי כלי הרכב המבקשים אף הם להיכנס לרחוב באזל מעברו השני של רחוב אבן גבירול יכבדו זכות זו ולא יקפחו אותה. 10. לאור כל האמור אני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. רכבמשפט תעבורהזכות קדימה