אי ציות לתמרור ב-37 - תקנה 64 לתקנות התעבורה

הוגש כתב אישום המייחס אי ציות לתמרור ב-37 (תקנה 64 לתקנות התעבורה בקשר עם סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה) ונהיגה בקלות ראש וגרם חבלה של ממש (סעיפים 62 (2) בקשר לסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה). 2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן נסע הנאשם ברכב על רחוב הנציב בת"א מדרום לצפון והתקרב לצומת (להלן: הצומת) עם שד' יהודית. בכיוון תנועת הנאשם מוצב תמרור ב-37 ("עצור ותן זכות קדימה לתנועה החוצה"). באותה עת, נסע מר ניסן אייל נריה (להלן: המעורב) בשדרות יהודית ממזרח למערב והתקרב לצומת. הנאשם, כך כתב האישום, נהג בקלות ראש, נכנס לצומת תוך קיפוח זכות הקדימה של המעורב, חסם את נתיב הנסיעה של המעורב. המעורב בניסיון למלט עצמו מהתנגשות החליק עם אופנועו, נפל ונגרמו לו חבלות של ממש כמפורט בכתב האישום. כלי הרכב ניזוקו. 3. הנאשם כפר במיוחס לו ונשמעו ראיות. 4. במסגרת פרשת התביעה העיד המעורב. לדבריו, נסע על שדרות יהודית במהירות של כ-40 קמ"ש. המעורב הבחין ברכב המגיע מימינו מכיוון רחוב הנציב במטרה לחצות את שד' יהודית. לטענת המעורב, הוא הניח כי הרכב אכן יעצור אולם הרכב, לשיטת המעורב, לא עצר אלא נכנס לצומת במהירות הנסיעה שלו. המעורב על מנת למלט עצמו מהתנגשות עם רכב הנאשם, סטה עם אופנועו, החליק ונחבל. בחקירה נגדית נשאל המעורב אם הוא זוכר אם קיימים עציצים, עמודים או סוככים במפגש הרחובות שד' יהודית - הנציב. בתחילה השיב המעורב כי "אני לא זוכר מה היה שמה" [ עמ. 5 שו' 25]. לאחר מכן השיב כי "יכול להיות שיש שם אדניות עם עצי פיקוס" [ עמ. 5 שו' 29]. הנאשם נשאל לגבי שדה הראיה שלו אל תוך רחוב הנציב והשיב כי בעת היותו בנסיעה במרחק של כ-5 מ' מהצומת ראה עד לקו העצירה, מאחורי קו הצומת [ עמ. 6 שו' 18 יחד עם עמ. 6 שו' 21]. המעורב נשאל גם :" אתה אומר גם" אני החלקתי כשהייתי במרחק של כ-5 מטרים לערך מימין הרכב המעורב", ראית אותו 5 מטרים והחלקת 5 מטר? ת. כן, ברגע שראיתי אותו החלקתי." [ עמ. 6 שו' 22-24]. 5. במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם לעצמו. הנאשם טען כי עצר בקו העצירה שהיה בצומת ולאחר מכן התקדם בנסיעה איטית לכיוון קו הצומת. תוך כדי נסיעה מקו העצירה לקו הצומת, נפתח שדה הראיה של הנאשם לכיוון ממנו הגיע המעורב והנאשם הבחין במעורב ועל כן הוא טוען כי עצר את רכבו בקו הצומת אלא שהמעורב החליק עם אופנועו. 6. הנאשם עומת בחקירה נגדית עם גרסתו במשטרה לפיה יכול להיות שרכב הנאשם כן חצה את קו הצומת והשיב "יכול להיות". לעניין זה השיב הנאשם:"... אמרתי לו תשמע, אני לא מבין לא מדדתי ולא צילמתי ושהתחושה שלי, מה שאני יודע, שלא נכנסתי לצומת. לשאלה אם מדובר בתחושה או בידיעה - אני משיב שזה בין זה לבין זה. אני לא צילמתי את הרכב מהזוית שרואים את שפות המדרכה כדי לבדוק אם זה ככה או ככה" [עמ 9 שו' 31-32 ועמ' 10 1-2]. בהמשך עדותו אמר הנאשם:" אני לא יודע שעצרתי אחרי קו הצומת. אני בטוח שלא הייתי בשום מקום שחוסם חלק מהנתיב. אני אומר שאני לא נכנסתי לנתיב הנסיעה של המעורב וזאת עד כמה שאני כמי שאינו בוחן תנועה ואינו מקצועי בתחום יכול לדעת" [ עמ. 10, שו' 7-9]. דיון והכרעה 7. כאמור, גדר המחלוקת בהליך זה הוא בשאלה האם חצה רכב הנאשם את קו הצומת אם לאו. תפקידה של המאשימה בהליך זה היא להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר. כאשר גרסת המאשימה בהליך זה נשענת כולה על עדותו של עד יחיד, יכול עדיין בית המשפט להגיע למסקנה כי האישום הוכח במידה הנדרשת בפלילים אולם במקרה כזה עליו להזהיר עצמו כי בעדות יחידה עסקינן. משכך, שומה על בית המשפט לדקדק בכל תג ותג בעדות זו שכן עליה - ועליה בלבד - נשענת המאשימה בעתירתה להרשיע את הנאשם. 8. במקרה שלפנינו לא מצאתי כי ניתן לסמוך על עדותו של המעורב במידה המאפשרת הוכחת האישום נגד הנאשם מעבר לספק סביר. ראשית, תשובותיו של המעורב היו מתחמקות משהו. כך, נשאל המעורב אם זכור לו כי במפגש הרחובות שד' יהודית - הנציב קיימים על המדרכה עציצים, עמודים או סוככים. בתחילה השיב המעורב כי "אני לא זוכר מה היה שמה" [ עמ. 5 שו' 25]. לאחר מכן שב אל המעורב זכרונו והוא השיב כי "יכול להיות שיש שם אדניות עם עצי פיקוס" [ עמ. 5 שו' 29] 9. ואולם - וזהו העיקר לענייננו - בעדותו של המעורב התגלתה סתירה מהותית בעניין יכולתו לזכור את אשר ראה בעת התאונה. כיצד? בעדות ראשית ציין המעורב "הבחנתי ברכב מגיע מימיני מרח' הנציב לכיוון ישר לחצות את שדרות יהודית, בנתיב הנסיעה שלו היה תמרור עצור בצד ימין של הכביש. אני החניתי [ צ"ל הבחנתי] בתמרור עצור וראיתי את הרכב מתקרב והנחתי שהוא אכן יעצור" [ עמ. 4 שו' 8-10]. בחקירה נגדית השיב המעורב לשאלת ב"כ הנאשם :" אתה גם אומר "אני החלקתי כשהייתי במרחק של כ-5 מטרים לערך מימין הרכב המעורב" ראיתי אותו 5 מטרים והחלקת 5 מטר? ת. כן, ברגע שראיתי אותו, החלקתי" [ עמ. 6 22-24]. תשובות אלה סותרות זו את זו: בעדות הראשית ציין הנאשם כי הבחין ברכב הנאשם מגיע מרחוב הנציב לכיוון ישר [ "ראיתי את הרכב מתקרב והנחתי שהוא אכן יעצור"]. מתשובתו בחקירה נגדית עולה ההפך: לדברי הנאשם, ברגע שראה את הנאשם החליק. נזכיר, כי גרסת המעורב הייתה כי ראה את הנאשם חוצה את קו הצומת ואז סטה המעורב עם אופנועו והחליק וזאת על מנת להימנע מהתנגשות. לא ברור כיצד מתיישבת טענת המעורב כי ראה את רכב הנאשם מתקרב לצומת עם הטענה כי לא ראה, למעשה, את רכב הנאשם עד לרגע בו זה חצה, לשיטת המעורב, את קו הצומת. נוכח הסתירה האמורה בעניין דברים שראה המעורב מקשים ליתן אימון בגרסתו לפיה ראה את רכב הנאשם נכנס לצומת ובעקבות זאת סטה עם אופנועו, החליק ונפגע. משכך, אני סבור כי גרסת המאשימה לא הוכחה במידה הנדרשת בפלילים משהוכח, למצער, קיומו של ספק בעניין גרסת המעורב בנוגע לאופן התרחשות התאונה. 10. לא ניתן במקרה זה להיבנות מסתירות לכאורה בין גרסאות הנאשם. מדוע סתירות לכאורה? משום שהנאשם לא אמר באף שלב - לא בעדותו בבית המשפט ולא בחקירה במשטרה - כי חצה את קו הצומת. כל שאמר הנאשם בהקשר זה במשטרה הוא כי "יכול להיות" שחצה את קו הצומת. אמירה זו הוסברה בבית המשפט כחוסר יכול לקבוע באופן החלטתי ובמאת האחוזים כי רכב הנאשם לא חצה את קו הצומת ["אמרתי לו תשמע, אני לא מבין לא מדדתי ולא צילמתי ושהתחושה שלי, מה שאני יודע, שלא נכנסתי לצומת." ובהמשך עדותו של הנאשם " אני לא יודע שעצרתי אחרי קו הצומת.... אני אומר שאני לא נכנסתי לנתיב הנסיעה של המעורב וזאת עד כמה שאני כמי שאינו בוחן תנועה ואינו מקצועי בתחום יכול לדעת"]. היעדר יכולתו של הנאשם לומר באופן החלטי אם חצה עם רכבו את קו הצומת אינו יכול להוות תחליף לראיות ברורות ונחרצות מצד המאשימה בעניין חציית קו הצומת על ידי רכב הנאשם. כאמור במקרה זה, הראיות אינן מאפשרות קביעה כזו במידה הנדרשת בפלילים ולפיכך אני מורה על זיכוי הנאשם מחמת הספק. משפט תעבורהאי ציות לתמרורתקנות התעבורהתמרורים