בדוגמה של אויר נשוף נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף היה 495 מק"ג, העולה על הריכוז המותר בחוק. 3. תגובת הנאשם לדו"ח היתה: "אני לא ילד בוא תשחרר אותי". 4. בהקראה טען הנאשם: "מודה בנהיגה, כופר בשכרות, בבדיקה ובתוצאות". 5. מטעם המאשימה העידו השוטר מפעיל הינשוף איציק טזזו עת/1 והשוטר איתי לנדסמן עת/2. מטעם ההגנה העיד הנאשם. 6. דיון המחלוקת העובדתית בתיק הנדון הינה האם עפ"י חומר הראיות הנאשם נהג בשכרות. 7. האם עפ"י חומר הראיות הנאשם נהג בשכרות בדיקת הנשיפה עת/2 עצר את רכבו של הנאשם בשעה 03:56 ומשהריח, כי מפי הנאשם נודף ריח חזק של אלכוהול, ערך לו בדיקת נשיפון, שהצביעה על הימצאות אלכוהול בגופו של הנאשם. לאחר מכן ערך לו בדיקת מאפיינים, והמתין איתו עד לבדיקתו בינשוף. הוא הקפיד, כי יחלפו לפחות 15 דקות מרגע שנעצר ועד הבדיקה בינשוף ובמהלכן הנאשם לא שתה, לא אכל, לא עישן ולא הקיא (ת/7 וכן ת/8 ). עת/1 קיבל מעת/2 את הטיפול בנאשם בסמוך לשעה 04:13, וידא עם עת/2 כי השגיח על הנאשם שלא אכל, לא שתה, לא הקיא ולא עישן במשך 15 דקות (עמ' 2 ש' 29 ). לאחר שנענה בחיוב, דרש מהנאשם לבצע בדיקת נשיפה בינשוף והסביר לו את משמעותה. לאחר מכן החתים אותו על סעיף 8 בת/8, והנאשם ביצע את הבדיקה בה נמצא כי ריכוז האלכוהול אצל הנאשם היה 495 בליטר אויר נשוף. בחקירתו הנגדית הסביר העד, כי אם היה מתברר כי במהלך ה-15 הנאשם אכל/ שתה / הקיא/עישן היה מונה 15 דקות מחדש. אני מקבלת כאמינה ומהימנה עדותו של עת/1 אשר העיד, כי בצע לנאשם בדיקת נשיפה ב"ינשוף" לאחר שוידא עם עת/2, כי במהלכן של 15 דקות מעת עצירת רכב ושל הנאשם ועד לבדיקתו בינשוף, הנאשם לא שתה, לא אכל, לא עישן ולא הקיא (ת/8). הוא הסביר לנאשם אופן ביצוע הבדיקה והנאשם אישר בחתימתו שקיבל ההסבר. העד ערך בדיקת אימות כיול ובדיקת נשיפה עצמית הן בתחילת משמרת (ת/2) והן סיומה (ת/3), והוגשו באמצעותו גם תעודת בלון יחידה (ת/4), פלטי הינשוף (ת/5) ויומן הפעלה (ת/6). פלטי הבדיקה העצמית מראים, כי מכשיר הינשוף היה תקין הן בתחילת המשמרת והן בסיומה וכי במדידת האויר הנשוף של השוטר לא נמצא אלכוהול. ב"כ הנאשם נמנע מלחקור העד בקשר לכל המסמכים הללו. גם המסמכים הנלווים תע"צ (ת/9), כרטיס מכשיר ת/10), תעודת בלון מעבדה (ת11), טופס ביקורת תקופתית (ת/12) ועקומת כיול (ת/13), הוגשו בהסכמת ב"כ הנאשם, שויתר על חקירת עורכם. הכלל הנוהג לעניין זה הינו, כי בהעדר כל הסבר סביר להימנעות מחקירת עד בסוגיה כלשהי משמעה כי אין חולקים על גרסתו של העד באותה סוגיה (יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1949 (2009)). כאמור הנאשם כפר, בין היתר, בתקינות המכשיר אך משבחר בא כוחו לא לחקור את העד ו/או את עורך המסמכים הנלווים, הרי שזנח טענותיו, ויש בכך הסכמה של הנאשם באשר לתקינות המכשיר. ככלל, נפסק, כי מכשיר הינשוף הינו מכשיר אמין וממצאיו יכולים לשמש בסיס איתן להרשעת אדם בנהיגה בשכרות, וזאת בכפוף למילוי כל הנהלים, כפי שנקבעו ע"י היצרן והפסיקה (עפ"ת 25457-04-10 מדינת ישראל נ' עינת מלכה עוזרי). בדיקת הנשיפה נערכה לנאשם בשעה 04:15, היינו חלפו 19 דקות מעת עצירת הרכב ונמדדו בה 495 מק"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף של הנאשם (ת/5). משהוכיחה המאשימה את תקינות מכשיר הינשוף בעת ביצוע בדיקת הנשיפה לנאשם ניתן לבסס הרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות על סמך בדיקת הינשוף. 8. בדיקת המאפיינים עת/2 ערך לנאשם את בדיקת המאפיינים (ת/8). אני מקבלת כמהימנה את עדותו של עת/2, אשר כאמור, במהלך אכיפת עבירה של נהיגה בשכרות, הבחין ברכבו של הנאשם בתנועה וסימן לו לעצור תוך שמירה על קשר עין רצוף. עת/2 הריח מפי הנאשם ריח חזק של אלכוהול ובשל כך ערך לו בדיקת נשיפון אשר הצביעה על הימצאות אלכוהול בגופו של הנאשם. יצוין כי עדות השוטר מסתייעת בהודאתו של הנאשם, כי שתה משקה משכר טרם נהיגתו (ת/8). טופס בדיקת המאפיינים (ת/8) מצביע על כך שהנאשם היה שיכור בעת נהיגתו. כאמור בטופס זה צוין, כי ריח חזק של אלכוהול נדף מפי הנאשם, במבחן הליכה על הקו התנדנד ובמבחן הבאת אצבע לאף השתמש ביד הלא נכונה . הנאשם בחקירתו הנגדית טען כי הלך ישר ולא התנדנד כדברי עת/2 (עמ'7 ש' 3-4) וכי בהבאת אצבע לאף השתמש ביד לא נכונה כי התבלבל בין הידיים. (שם ש' 6). אמנם, הופעתו של הנאשם הייתה מסודרת, הוא הגיב לעניין, עמידתו הייתה יציבה ועת/2 ציין בסעיף "ההתרשמות הכללית של השוטר", כי לא ניתן לקבוע האם הנאשם נראה תחת השפעת אלכוהול. בחקירתו הנגדית הסביר זאת העד, כי הוא לא מעריך אף נהג עפ"י התרשמותו האישית ומשאיר זאת לשקול דעתו של בית המשפט. "הלכה פסוקה היא כי אין הוכחתה של נהיגה בשכרות מוגבלת אך לשאלת אמינותן של תוצאות הבדיקה המעבדתית. ניתן להסיקה מממצאים ובהם אופן הנהיגה עובר לעיכוב הנהג בידי השוטרים, מצבו ההכרתי כפי שנגלה לשוטרים, ריח האלכוהול הנודף מפיו ועוד" רע"פ 10190/05, בן גורן נ' מדינת ישראל. וכן נפסק כי "בדיקת המאפיינים והתרשמות השוטרים, משקפים מבחנים אובייקטיביים וסובייקטיביים לבחינת שכרותו של אדם. אמנם אין מדובר בממצא מדעי, אך בית משפט זה עמד לא פעם על כך, שלשם בחינת שכרותו של אדם ניתן להתבסס על מבחנים אלה, ואין הכרח כי ייתמכו בראיות מדעיות (ראו למשל רע"פ 6669/09 אלייה נ' מדינת ישראל)". רע"פ3828/11 ג'ולייט אבוהרון נ'' מד"י, מיום 25.5.11 מפי כב' השופט רובינשטיין. אמנם הנאשם כשל רק בחלק ממבחני הביצוע, אך יש בכך כדי לחזק את המסקנה מתוצאתה של בדיקת הנשיפה, להצביע על שכרותו של הנאשם ולבסס ביצועה של העבירה. 9. במסגרת החקירה הנגדית, העלה ב"כ הנאשם שאלות כלפי עת/2 של מחדלים במילוי הטפסים כמו העדר ציון השעה בעמ' הראשון בת/8 וכן העדרו של דו"ח עיכוב. לגבי העדר דו"ח עיכוב, עת/2 העיד, כי מילא דו"ח כזה, אך זה לא הוגש בפני. לגבי החוסר בציון השעה- אמנם עובדה זו נכונה, אולם כל מי שעיניו בראשו מוצא מהדו"חות את מרווח הזמן שבו נעשתה הבדיקה. לא די בכך, אלא ברור, שגם אם היו קיימים פגמים אלה בחקירה, אין בהם כדי לפגוע באמיתות הראיות שגבתה המשטרה או בהגנתו של הנאשם. לכן, אין בהם כדי לשנות התוצאה אליה הגעתי בהליך זה. 10. גרסת הנאשם הנאשם העיד ומצאתי כי גרסתו אינה אמינה עליי. עדותו נסתרה פעמים רבות ולא היה רצף הגיוני בין אמרותיו במהלך האירוע לעדותו בביהמ"ש. בטופס בדיקת מאפיינים ת/8 סע' 3 טען הנאשם כי החל נסיעתו ממועדון בתל אביב שם שתה כוס אחת של בירה קלסברג. בהמשך הטופס בחלק של "תחקור החשוד", הנאשם שינה גרסתו וטען, כי היה בבית של חברים ביום הולדת של ילדים ונסע מחולון לכיוון אשדוד שם שתה בקבוק חצי ליטר של בירה גולדסטאר. כשנשאל ע"י השוטר מי נכח עימו בזמן ששתה השיב, כי היה לבדו. וכשנשאל מתי אכל בפעם האחרונה ומה אכל השיב הנאשם, כי אכל ביום הולדת, בשר על האש. לעומת זאת, בחקירתו הנגדית העיד הנאשם, כי היה בדרכו לביתו שבאשדוד לאחר שהיה בביקור אצל אחותו בר"ג. כשנשאל אם היה משהו מיוחד השיב בשלילה(עמ' 7 ש' 15). כשעומת עם דבריו בת/8 שם אמר כי היה ביום הולדת אצל חברים השיב הנאשם, כי היה אצל אחותו בבית ולא אצל חברים. הוא הסביר את הבדלי הגירסאות בכך שלא חשב שזה משנה מה הוא אומר לשוטר "הייתי אצת אחותי אבל כשהשוטר שאל אותי אמרתי לו חברים. לא חשבתי שזה משנה"(עמ' 7 ש' 20). כשנשאל לאיזה ילד יש יום הולדת ב-4 לפנות בוקר השיב כי ישב אצל אחותו והיה שם יום הולדת של ילדים. הנאשם שוב נשאל איזה יום הולדת של ילדים נגמר ב-4 לפנות בוקר השיב:" יכול להיות שהתעכבתי קצת, ישבנו עוד אח"כ, נשארנו לשבת". (שם ש' 24). כשהנאשם התבקש להסביר את התוצאה הגבוהה בינשוף אמר כי "יכול להיות שהייתי רעב" (עמ' 6 ש' 30). כשעומת עם דבריו לשוטר בת/8 כי אכל בשר על האש, השיב:"אכלתי אבל קצת... לא.. הייתי רעב"(עמ' 7 ש' 27). כשנשאל שוב איך מסביר את התוצאה הגבוהה בינשוף אם אכל ושתה רק בקבוק משקה אחד השיב:"באותו ערב לא שתיתי. כב' שופטת, הזמינו אותי לשתות ולא שתיתי". לשאלת בית המשפט כיצד מסביר דבריו לשוטר כי היה לבד בעת שתה, איך זה מתיישב עם עדותו בביהמ"ש כי היה ביום הולדת ויום הולדת לא עושים לבד השיב הנאשם, כי הוא כבר לא זוכר. בהמשך אמר כי לא זוכר מה אמר לשוטר, אבל את מה שהיה, הוא זוכר (עמ' 8 ש' 2). הסתירות הרבות בין גירסאותיו השונות של הנאשם מוליכות למסקנה כי לא ניתן ליתן בו אמון. 11. יתר על כל האמור, הנאשם נמנע מלהביא לעדות את אחותו, אצלה לטענתו התארח באותו ערב , ואת חברו אשר היה עמו ברכב עובר לבדיקה וטען, כי לא ידע שצריך הוא להביאם. בכך כשל הנאשם בהבאת עדות פוטנציאלית, שהיה בה לחזק גרסתו. הימנעות מהבאת עדות רלבנטית לבית המשפט, משמעה ניסיון להסתיר עובדות שאינן נוחות לנאשם מעיני בית המשפט. לאה שלזינגר שמאי ועל כך נאמר בע"פ 437/82 סלומון אבו נ' מד"י, מפי כב' השופטת בן פורת, כי: "הלכה פסוקה היא, שהימנעות מהזמנה לעדות של עד הגנה, אשר לפי תכתיב השכל הישר, עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה, שדבריו היו פועלים לחיזוק הגרסה המפלילה, בה דוגלת התביעה". 12. מצאתי לנכו לנתח את הראיות שהובאו בפני כאילו נטענו כל הטענות הנ"ל על ידי הנאשם. אולם, האמת היא, שמטעם הנאשם לא הוגשו סיכומים למרות בקשת בא כוחו להגיש סיכומים בכתב, ולאחר שאלה לא הוגשו, ניתנה לו אורכה נוספת (ר' החלטתי מיום 22.5.13). אולם, כפי שנפסק על ידי בית המשפט העליון, אין לגלגל את עוון פרקליטו של הנאשם על הנאשם. על כן, נהגתי לפי הכלל "את פתח לו". 13. סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר, המיוחס לנאשם בכתב האישום. לפיכך, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62 (3), 64ב (א), 39 (א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א - 1961 ותקנה 169 א' לתקנות התעבורה התשכ"א-1961. 54 משפט תעבורהשכרותמשקאות משכרים / אלכוהולבדיקת שכרות (אלכוהול)