הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה בניגוד לתקנה 28 (ב) בתקנות התעבורה ביום 7.1.13 השיב הנאשם לאישום וכך טען: "אני אכן דיברתי בטלפון אך השיחה התבצעה באמצעות אוזניה אלחוטית. הטלפון עצמו היה בתוך תא שממוקם בלוח השעונים. המדובר בתא קטן. הידיים שלי היו על ההגה בזמן שדיברתי. אני לא ביצעתי כל עבירה. יחד איתי היה עובד שלי ברכב. המדובר במשאית מסוג איוקו." כתוצאה מתגובתו וכפירתו של הנאשם באישום המיוחס לו, נקבע התיק להוכחות אשר נשמעו בפני ביום 6.6.13 , זאת לאחר שישיבת הוכחות אשר נקבעה ליום 20.3.13 בוטלה לבקשת הנאשם, בשל אבל במשפחת הנאשם. מטעם המדינה העיד עד אחד בלבד - השוטר יניב פרג'ון. שוטר זה אשר ביצע אכיפה כאשר הוא רכוב ע"ג אופנוע, הבחין לטענתו בנאשם כאשר הוא אוחז במכשיר טלפון צמוד לאוזן ימין עם ידו הימנית. לגרסת השוטר, הוא הבחין במצב זה בעודו עומד סטטית בכניסה המזרחית של הישוב להבים, ומיד כאשר הבחין בביצוע העבירה, דלק אחר רכב הנאשם והגיע אליו במצב מקביל תוך כדי נסיעה. במצב מקביל זה, כאשר השוטר מימין לרכב הנאשם, הבחין השוטר בנהג כאשר הוא אוחז בטלפון בידו הימנית ומבטו מופנה לכיוון המכשיר. (העד הדגים במהלך עדותו את האופן בו לדבריו אחז הנאשם במכשיר וכן הדגים כיצד הביט בו). השוטר פרג'ון אישר כי הנהג טען מיד כי דיבר באמצעות אוזניה, אך באותה נשימה טען כי אירוע כזה לא התרחש כפי שראה זאת במו עיניו. בהמשך חקירתו הדגיש העד כי הבחין בעבירה ממרחק של 4 עד 5 מטרים וכן אישר כי בעת עצירת הרכב עדיין החזיק הנאשם את מכשיר הטלפון בידו. במהלך חקירתו הנגדית של השוטר ניסה הנאשם לטעון כי לא הייתה יכולת ממשית של השוטר להבחין בביצוע העבירה. ע.ת 1 חר והסביר בצורה מסודרת כיצד ראה את העבירה לראשונה ממיקומו הנייח דרך השימשה הקדמית של הרכב המתקרב אליו, וכן הסביר כיצד לאחר שנע במקביל לרכב עם האופנוע, יכול היה לראות מחלון הנוסע את מצב הנהג והטלפון שלו. אך שניכר היה כי הנאשם מנסה לשאול בחקירה הנגדית שאלות המעמתות את השוטר עם גרסתו, דבק השוטר בתיאור המקרה ולא נמצאו כל סתירות או ראייה אחרת לאי אמירת אמת במהלך עדותו. אני מוצא לכן את עדות השוטר בפני, עדות אמינה. מול עדותו של השוטר, בחר הנאשם להעיד ואף הביא מטעמו עד נוסף שהיה עמו ברכב בזמן האירוע. כבר בפתיחת עדותו, מסר הנאשם גרסה חדשה ושונה והגרסה שמסר בישיבת ההקראה. בהתאם לתשובתו לאישום, כמצוטט לעיל, טען הנאשם כי דיבר בטלפון אך השיחה הייתה באמצעות אוזנייה אלחוטית. ואילו בפתיחת עדותו הראשית, בעמוד 6 שורה 4 טען הנאשם בצורה מפורשת: "לא דיברתי בטלפון" בשורה 6 באותו העמוד טען הנאשם: "הוצאתי את הטלפון מהתא שלו ליד לוח השעונים ואת האוזנייה והראיתי לו שיש לי אוזניה והאוזניה עובדת ולא דיברתי בטלפון" כאשר ביקשתי מיד את הנאשם להסביר את הפער שבין ישיבת ההקראה לעדותו, טען הנאשם גרסה שלישית חדשה: כך בעמוד 6 שורה 8 - "לשאלת בית המשפט אני לא יודע לתת תשובה האם בקטע הדרך בו ראה אותי השוטר האם דיברתי או לא דיברתי בטלפון. " תשובה זו של הנאשם יצרה ספק בליבו של התובע אשר פנה מיד לנושא זה בחקירה הנגדית של הנאשם. הנאשם הסביר כי כוונתו הייתה כי לא דיבר בטלפון אך בשלב מסוים דיבר באמצעות האוזנייה. כתגובה לתשובה זו, ביקש התובע לקבל הסבר, כיצד יתכן שכאשר פגש הנאשם את השוטר, הייתה האוזנייה בדלת הרכב ולא באוזנו. לכך השיב הנאשם: "אני לא מבין מה הבעיה עם זה" (עמ' 6 שורה 22) וכאשר התבקש לתאר כיצד הוא מגיב לשיחה נכנסת השיב הנאשם בצורה מפורשת - "אני לוקח אותה מהמקום שהיא נמצאת, מחבר לאוזן ולוחץ על הכפתור לענות לשיחה" "וכשאין לך שיחה", שאל התובע ? "אני מניח אותה במקום שלה" כך השיב מפורשות הנאשם. תשובות אלו של הנאשם, מעבר לשינוי הגרסה ביחס לקיום השיחה ועד לאי בטחון באשר לקיומה כלל, אינן עולות בקנה אחד עם עדותו של העד אשר ישב איתו ברכב. מר חנן סופר, (ע.ה 1) טען בניגוד גמור לנאשם טען בבטחון כי האוזנייה של הנאשם הייתה כל הזמן באוזנו. (ראה עמוד 7 שורה 28 לפרוטוקול). כאשר ביקש התובע לחזק מול העד את גירסת הנאשם וטען בפניו כי האוזנייה הייתה בדלת ורק בזמן שיחה לקח אותה הנאשם, העיד העד: "זה לא יכול להיות בחיים. אני ראיתי ב-100% שהאוזנייה הייתה אצלו באוזן ואני ראיתי במקרה אחר שהוא קיבל דוח משוטר ואז הוא הסכים לזה שביצע עבירה הודה והצטער ומאז קנה אוזניה והוא לא מוריד אותה מהאוזן" עדותו של ע.ה 1 אינה תואמת את גרסת הנאשם. בעוד הנאשם טוען לסיטואציה בה הטלפון מונח בתא ואילו האוזנייה המיקום אחר כאשר במצב שיחה, מכניס הוא את האוזנייה לאוזנו, לוחץ על כפתור ומשיב כך לשיחה, טוען העד מטעמו כי הנאשם מחזיק באופן קבוע את האוזנייה באוזנו. יוצא כי מול גרסתו היציבה של השוטר, ניצבות שתי גרסאות שונות של הנאשם מול חברו ברכב. המדובר בסתירה מהותית ולא באירוע שולי. המדובר בתיאור עובדתי שונה של הדרך בה בוחר הנאשם להשיב לשיחה או לעשות שימוש במכשור ברכבו בזמן נהיגה. אם לא די בכך, הרי שגם הנאשם עצמו שינה עדותו ממצב של שיחה באמצעות אוזנייה למצב בו לא התקיימה שיחה ולאחר מכן למצב בו אינו זוכר אם הייתה או לא הייתה שיחה. אין המדובר בעדויות יציבות וחד משמעיות של ההגנה בתיק זה, לא מצד הנאשם ולא בבדיקת עדותו מול חברו ברכב. אדגיש עוד כי החוק אוסר כל שימוש בטלפון בזמן נהיגה שלא באמצעות דיבורית. השימוש באוזניית בלוטוס מותר בהתאם לחוק, אך השוטר אשר העיד בפני ציין כי לאחר שנעצר הרכב החזיק הנאשם עדיין את הטלפון בידו ואילו אוזניית הבלוטוס נשלפה מדלת הנהג לצורך הצגתה ולא מאוזנו של הנאשם. מאחר ולשוטר הייתה הזדמנות כפולה לראות את מצבו של הנאשם ברכב, הן ממצב נייח והן לאחר שהשווה את מהירותו עם אופנוע במקביל לרכב, ומאחר וגם לאחר עצירת הרכב מכשיר הטלפון היה עדיין בידו של הנאשם, ולאור הסתירות שנמצאו בין עדות הנאשם לעד מטעמו, אני בוחר בפרשה זו להעדיף באופן ברור את עדותו של השוטר - ע.ת 1, אף שהזהרתי עצמי כי המדובר בעדות יחידה. המדובר במצב עובדתי אותו ראה השוטר פעמיים ממרחק קצר של מטרים בודדים, ואין כל נימוק המצדיק קביעה לפיה בדה השוטר את המתואר על ידו מליבו. אין פוטנציאל ממשי לטעות מצד השוטר כאשר ראה את המצב העובדתי המתואר על ידו פעמיים. בהתאם לחוק, (תקנה 28 (ב)(1)(א) בתקנות התעבורה ) חל איסור לאחוז בטלפון באמצעות היד בזמן נהיגה ואם ירצה הנהג גם לעשות שימוש בטלפון, עליו לעשות זאת באמצעות דיבורית. המדינה הוכיחה כי הנאשם אחז במכשיר הטלפון בידו הן בשלב הראשוני בו הבחין בו השוטר עת היה נייח, והן בשלב השני עת הביט במכשיר. אשר על כן, בין אם עשה בו הנאשם גם שימוש באמצעות אוזנייה (כפי שטוען הנאשם) ובין אם רק אחז בו ולא עשה בו כל שימוש נוסף בזמן הנהיגה, בוצעה העבירה כפי שנוסחה ע"י המחוקק בתקנה 28 (ב) (1) (א). אני מחליט לכן לקבל כמוכחת מעבר לכל ספק סביר את גרסת המדינה, ומרשיע את הנאשם בביצוע העבירה שיוחסה לו בכתב האישום. משפט תעבורהדיבור בטלפון בזמן נהיגהתקנות התעבורהטלפון