לא ציית לתמרור 302 המוצב בדרך לפניך, בכך שאף שעצר את רכבו, לא נתן זכות קדימה לכלי רכב הבא או הנכנס אל הצומת, בניגוד לתקנות 64 (ד) + 22 (א) לתקנות התעבורה. 2. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. 3. התביעה הביאה כעדים מטעמה את השוטרים רס"ר סביתי סביתי ורס"ם סעב מועין. 4. עד התביעה השוטר סביתי סביתי . ערך את המסמכים הבאים : דו"ח הזמנה לדין ת/1.המשך נסיבות במזכר ת/2. סקיצה של מקום האירוע ת/3. באשר לנסיבות ציין השוטר את הדברים הבאים: " בהיותי בנסיעה עם השוטר מתחנת כרמיאל מועין סעב. נסענו על רחוב היזם אני נהגתי בניידת על הרחוב הנ"ל מצפון לדרום על רחוב היזם לפנינו נסעה מונית סקודה לבנה. כשהגענו לפני הצומת עם רחוב , אני ראיתי את הרכב הנ"ל מסוג פיאט יוצא מרחוב הנפח כאשר לציין כי אני ראיתי את הרכב הפיאט הנ"ל עוצר בקו הצומת, ואז אני ראיתי את הרכב הפיאט הנ"ל יוצא לרחוב היזם ופונה שמאלה לכיוון הדרום על רחוב היזם, אני ראיתי כי רכב המונית שנסע לפני בלם וסטה ימינה על מנת לא להתנגש ברכב הפיאט, אני גם כן בלמתי ברכב שלי על מנת לא לפגוע במונית, אני כרזתי לרכב הפיאט לעצור בצד תוך כדי קשר עין רציף עד לעצירתו ורישום דוח זה. לציין כי מדובר ביום נאה, ראות טובה, כביש יבש, בנוסך לכך בצומת בכיוון הנסיעה של הרכב יש תמרור 302(עצור) ברור ותקין מצד ימין של הדרך ונראה טוב לעין. לציין שתוך כדי רישום הדו"ח זה הנהג פנה אלי ואמר לי כי יש לו סרטן עור והוא לא יכול להתעכב, אני אמרתי לנהג הנ"ל שהיה לבדו ברכב כי הוא יכול לשבת ברכב שלו עד שאני מסיים ואמרתי לו כי הוא יכול גם להמתין מתחת לעץ הקרוב. לציין כי הנהג הנ"ל לאחר קבלת המסמכים ממני הוא דפק עם היד שלו לחלון האחורי של הניידת. אני התעלמתי ממנו. לציין כי הנהג הנ"ל זומן לשימוע ביום חמישי 19.07.2012.". עפ"י הרישום בדו"ח הגיב הנאשם ואמר: " אני עצרתי את הרכב שלי בצומת". בחקירתו הנגדית ציין העד כי הנאשם עצר בקו העצירה אך לא נתן זכות קדימה. כשנשאל העד איך הוא אומר שהמונית בלמה ופנתה ימינה כאשר לטענת הנאשם היא עקפה אותו משמאל. השיב:" הוא לא עקף אותך משמאל, מה שמצוין בנסיבות שהוא בלם וסטה ימינה על מנת לא להתנגש". כשנשאל העד על ידי בית המשפט למה לא ציין מה היה מרחק המונית מהצומת כאשר הנאשם פנה שמאלה. השיב העד :" הניסיון שלי לימד אותי שלא להתעסק עם מטרים והערכות של מטרים. אם אני אומר שהרכב בלם וסטה, אז העבירה בוצעה". 5. עד התביעה רס"מ מועין סעב רשם את המזכר ת/4 ובו ציין את הדברים הבאים: "בהיותי בסיור שגרתי יחד עם השוטר סביתי סביתי בניידת תנועה כאשר אני לציידו והוא נוהג ברחוב היזם לכיוון דרום לפנינו מונית לבנה קטנה כאשר ממרחק נראה מגיע רכב פיאט.. מרחוב הנפח מוצב לו תמרור עצור ברור וזוהר בצד ימין עצר לשנייה שתיים ואז כאשר המונית לפנינו כבר בתחום הצומת הנ"ל יצא במהירות וחתך את דרכה ואת דרכנו נראו סימני בלימה אורות בלימה, וכמעט הייתה פגיעה כאשר נהג המונית ברח ימינה כמה שאפשר, מיד סביתי הפעיל את ההכרזה והורה לו לעצור כאשר הפיאט נראה מיד עומד ..." בחקירתו הנגדית כשנשאל העד :" אתה ראית אותי ממרחק אז איך אני יצאתי והשתלבתי בהילוך שני במהירות 50 איך אתה המונית כמעט התנגשתם בי השיב "אנחנו בתוך העיר לא מחוץ לעיר שיש מרחקים. 2 שניות זה מספיק להגיע את ה-20-30 מטר. איפה הבעיה". העד ציין כי למרות שהנאשם עצר בצומת הוא לא נתן זכות קדימה. כשנשאל עד :"אתה התייחסת אלי בגסות ואיימת עלי". השיב " אתה לא צודק". עוד ציין העד כי מי שעצר את הנאשם זה השוטר סביתי . הוא רק בדק אם התמרור המוצב בכיוון נסיעת הנאשם היה ברור לעין וכאשר חזר למקום התפתח ויכוח בין השוטר סביתי לנאשם. אבל לא היה מצב שהעד איים על הנאשם. 6. מטעם הנאשם העיד הנאשם בעצמו. בעדותו בפניי מסר את הדברים הבאים: " נסעתי ברכב שלי מדובר ברכב פרטי עם הילוכים. הגעתי לצומת, יש תמרור עצור. עצרתי. ראיתי שהמונית וניידת המשטרה עדיין רחוקים כך שאני יכול לצאת. יצאתי במהירות מינימום 40-50 קמ"ש. אני מכחיש את הטענה שהם אמרו שהמונית בלמה, גם במהירות 40 היא לא יכולה לבלום פתאומית. הם כרזו לי ועצרתי בצד ימין. הם אומרים שהמונית עקפה אותי מצד ימין ,למרות שאני עצרתי בצד ימין. השוטר סביתי לקח את הרישיון בלי לדבר איתי מילה אחת. רציתי לדעת את הסיבות כי הייתי בטוח 100 אחוז שלא עשיתי עבירה. הוא לא התייחס אלי. השאיר אותי כמעט 45 דק' בשמש. כעסתי. לא התייחסתי לשוטרים. כשסגרתי את הדלת שלי בגסות אחד השוטרים פנה אלי ואיים עלי ואז התקשרתי 100 למוקד המשטרה". הנאשם ציין כי הוא הבחין במונית כאשר עצר בצומת והמונית הייתה במרחק של 500 מטר להערכתו. כשנשאל הנאשם האם הוא יכול להעריך באיזה מהירות נסעו השוטרים והמונית. השיב כי להערכתו הם נסעו במהירות של 100 קמ"ש בערך. הנאשם ציין כי אחרי שהשוטר עצר אותו עצירה מוחלטת המונית עברה אותו משמאל כשנשאל הנאשם:" אתה כשיצאת השיקול דעת שלך אומר שהם מספיק רחוקים שאוכל לעבור, עכשיו אתה אומר שהם נסעו מהר. השיב: "לא אמרתי כך, אמרתי לטענתם, ואם הם אמרו את האמת. ואני עונה לשאלתך כן הייתי משלים את הפנייה בבטחה. הם היו רחוקים מאוד". עוד ציין הנאשם כי לדעתו המונית לא בלמה כי לא הרגיש שהיא בלמה. דיון והכרעה: תקנה 64 (ד) לתקנות התעבורה מורה כי "נוהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המציין חובה לעצור, יעצור במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה, ואם סומן קו עצירה - לפני קו העצירה, ויתן את זכות הקדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת מכביש אחר". עניינו הרואות כי לא די לעצור את הרכב לפני חציית צומת כמתחייב על פי התמרור אלא יש גם להקפיד לתת זכות קדימה לרכב המתקרב או הנכנס לצומת. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנאשם עצר את רכבו כמתחייב בתקנה 64 (ד). השאלה השנויה במחלוקת הינה האם הנאשם נתן זכות קדימה לרכב אחר כמתחייב בסיפא של תקנה 64 (ד). המאשימה בקשה לקבל את גרסת השוטרים לפיה הבחינו כי רכב הנאשם נכנס לצומת וגרם לרכב המונית, (בעל זכות קדימה בצומת), לבלום ולסטות ימינה על מנת למנוע התנגשות. הנאשם טען כי כאשר פנה הצומת היה פנוי, המונית הייתה רחוקה והוא השלים את הפניה בבטחה. במחלוקת בין הצדדים הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גרסת עדי התביעה על פני גרסת הנאשם. וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן: א. לא מצאתי בדברי הנאשם דבר שיש בו כדי להטיל דופי כלשהו במהימנות עדותו של עד התביעה. ב. שני השוטרים תיארו בצורה מפורטת את נסיבות המקרה ומגרסתם עולה כי הנאשם אשר עצר בתמרור פנה שמאלה וגרם למונית סקודה לבנה לבלום ולסטות ימינה דבר שאילץ גם את הניידת המשטרתית לבלום. השוטרים ציינו שהבלימה והסטייה של המונית הייתה כתוצאה מכניסתו של הנאשם לצומת ולכן המסקנה המתבקשת היא כי הנאשם לא נתן זכות קדימה לרכב הבא לצומת. לאור האמור לעיל אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. #8# ניתנה והודעה היום כ"ז סיון תשע"ג, 05/06/2013 במעמד הנוכחים. יעקב בכר, שופט גזר דין אתחשב במצוקה אליה נקלע הנאשם, וכן לעברו התעבורתי הלא מכביד. * אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 300 ש"ח או 3 ימי מאסר שישא בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו. הקנס ישולם תוך 90 יום מהיום. הנאשם יפנה למזכירות בית המשפט לקבלת שוברים ואישורים בשעות קבלת קהל. * הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 1 חודש וזאת על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה בה הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה ויורשע בה. * זכות ערעור תוך 45 יום. משפט תעבורהאי ציות לתמרורתמרורים