1. על פי כתב התביעה, שהוגש ביום 05/03/13, ביום 15/02/13 בשעה 08:00 התייצב התובע, שהוא בעל נכות צמיתה בשיעור 100% ומשותק בפלג גופו השמאלי, בתחנת האוטובוס ברמת גן וסימן לאוטובוס קו 400 של הנתבעת לעצור, על מנת לנסוע לירושלים. לטענת התובע, נהג האוטובוס, (להלן - הנהג) עצר באמצע הכביש, ופתח את דלת האוטובוס. התובע בקש מהנהג שייצמד למדרכה עקב אי יכולתו לעלות מגובה מפלס הכביש אל האוטובוס, בשל נכותו, אך הנהג ענה "מי אתה בכלל שאני אצמד בשבילו למדרכה?". התובע אמר לנהג שהוא נכה ואינו יכול לעלות לאוטובוס מהכביש, אך הנהג ענה בתגובה: "אתה נכה? אתה שקרן! יש לך שתי שניות לעלות לאוטובוס! אם לא - אני נוסע". 2. התובע טוען כי כשהוציא מכיסו את הטלפון הנייד על מנת לצלם - נצמד הנהג למדרכה, והתובע עלה לאוטובוס. בתוך האוטובוס התפתח דין ודברים חריף ואלים בין התובע לבין הנהג, כמתואר בסעיפים 10-12 לכתב התביעה, ואף הוזמנה משטרה. 3. התובע טוען כי התנהגותו של הנהג מגיעה לכדי הפליה פסולה. לטענתו, סירובו של הנהג להיצמד למדרכה, ודרדור האירוע עד כדי דרישתו של הנהג מהמשטרה לעצור את התובע ואף כינויו כחולה נפש, מהווה ביטוי להפליה הפסולה ועלול להגיע למצב בו אנשים מוגבלים יחששו להשתמש בתחבורה הציבורית, ותסוכל תכליתו של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח - 1998 (להלן - חוק השוויון) לשלב אנשים עם מוגבלות בחיי החברה, וייגרם מצב הפוך - הפרדת אנשים אלה מהחברה. לטענת התובע, מגמה זו יש בה כדי להשיב את החברה לחשכת ימי הביניים של חוסר השוויון וההפליה כלפי אנשים עם מוגבלות. 4. עוד טוען התובע, כי יש בהתנהלות הנהג גם הפרת חובה חקוקה שבתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 ( להלן - תקנות התעבורה), אשר בהן נקבע כי יש להעמיד או להחנות רכב במרחק של לא יותר מ- 40 ס"מ משפת הכביש. 5. התובע דורש פיצוי לפי חוק השוויון, ללא הוכחת נזק, בסכום של 33,000 ₪. התובע מציין את ההשפלה הקשה שחווה, הן בכך שנאלץ לזעוק באמצע רחוב סואן כי הוא נכה, והן בשל אמירותיו השקריות של הנהג למשטרה בדבר מחלת נפש שבה לוקה התובע, דבר אשר אילץ אותו להסביר למשטרה, בבכי, את מגבלותיו הרפואיות כדי שיאמינו לו ושלא ייעצר. 6. התובע מציין עוד, שלא מדובר באירוע בודד אלא באירוע שחוזר על עצמו בגרסאות שונות. בסעיף 28 לכתב התביעה מזכיר התובע תביעה אחרת נגד הנתבעת בגין הפליה, עת נזרק מהרכבת הקלה בירושלים ביחד עם קלנועית שבעזרתה התנייד, ומציין כי התביעה הסתיימה בפשרה לפיה שולם לתובע סכום של 15,000 ₪. 7. בכתב ההגנה טוענת הנתבעת, כי התביעה מהווה מקרה קיצוני של שימוש לרעה בהליכי משפט, הן לנוכח חומרת הטענות והמרחק העצום ביניהן לבין המציאות, והן לנוכח הסכום המופרך שנתבע, וזאת ללא כל עילת תביעה ומבלי שנגרם נזק כלשהו. 8. לטענת הנתבעת, הנהג הבחין בתובע כאשר הוא עומד בתחנה וממתין לאוטובוס. הנהג עצר בתחנה כנדרש, ופתח את דלת האוטובוס הקדמית על מנת לאפשר לנוסע הממתין לעלות. כאשר נפתחה הדלת, החל התובע לצעוק כי הנהג פושע, עבריין, ומפר חוק על כך שלא עצר קרוב מספיק למדרכה, מה שאינו מאפשר לתובע, אדם נכה, לעלות לאוטובוס. התובע, נזעם וכועס, עלה לאוטובוס כשהוא ממשיך להתנפל בצעקות על הנהג. 9. הנהג ציין כי כלל לא הבחין בנכותו של התובע, ואם התובע לא היה אומר זאת בעצמו - לא היה מבחין בכך (ראה סעיף 13 לכתב ההגנה). 10. עוד ציין הנהג, כמפורט בסעיף 14 לכתב ההגנה, כי התובע סירב להציג "תעודת זכאות" להנחה, ואף סירב לדרישת הנהג לרדת מהאוטובוס ועשה כן רק כאשר הגיעה המשטרה. 11. הנהג צילם את האירוע וסרטון הוידאו צורף כנספח לכתב ההגנה. 12. לאחר עיון בכל המסמכים, לרבות סרטון הוידאו, ולאחר שמיעת עדויות הצדדים - הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. 13. אכן על פי חוק השוויון אדם עם מוגבלות זכאי לנגישות למקום ציבורי ולשירות ציבורי, ועל פי סעיף 19 לחוק קיים איסור הפליה של אדם עם מוגבלות, ואיסור לפגוע בזכותו לנגישות. כמו כן, אין מחלוקת כי על פי תקנות התעבורה , חניה, עצירה, ועמידה סמוך לשפת הכביש צריכה להיות במרחק של לא יותר מ- 40 ס"מ ממנה, וזאת ללא קשר לזכותו של אדם עם מוגבלות לנגישות - אלא על מנת למנוע, ככל שניתן, הפרעת התנועה בכביש. דא עקא, שבמקרה דנן לא הוכח כי האוטובוס של הנתבעת לא עמד בדרישות תקנות התעבורה. הנהג העיד: "הגעתי לתחנה ונצמדתי למדרכה כמו שצריך, הכביש הזה הוא חד סטרי כשאני זז טיפה אני חוסם את כל התנועה" (פרוטוקול עמ' 1 שורות 13-12). כמו כן, גם לאחר צפייה בסרטון הוידאו לא שוכנעתי שהאוטובוס עמד באמצע הכביש ואף בנתיב הנגדי, כטענת התובע (פרוטוקול עמ' 2 שורות 5-4). 14. בנסיבות אלה, ראיתי להעדיף את גרסת הנהג לפיה הוא עמד בדרישות תקנות התעבורה , ואני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת טענתו בדבר הפרת חובה חקוקה על ידי הנתבעת. כתוצאה מכך, גם לא הוכחה הפליה של התובע על רקע מוגבלותו. 15. בהקשר זה יש להוסיף, למעלה מן הנדרש, כי הנהג טען שהתובע הצליח לעלות לאוטובוס, לאחר שנראה עומד בתחנה, והוא "לא היה עם כיסא גלגלים ולא עם קביים, ואי אפשר היה לזהות שהוא נכה" (פרוטוקול עמ' 1 שורות 13-14). יצוין, כי גם בעת עדותו של התובע בבית המשפט , לא ניכר , מבחינה חיצונית, כי מדובר בנכה 100% המוגבל בתנועותיו. 16. בנסיבות אלה, כאשר התובע המתין בעמידה בתחנה ועלה בכוחות עצמו לאוטובוס, לא יכול היה הנהג לדעת כי מדובר בנכה , ולא הוכחה עילת התביעה . לפיכך, אין מקום לטענה בדבר נזק שנגרם לתובע. יש לאבחן את המקרה המוזכר על ידי התובע בסעיף 28 לכתב התביעה , בעניין התקרית ברכבת הקלה בירושלים שבגינה קבל התובע פיצוי , לבין המקרה שלפנינו. בעוד שבמקרה האמור היה התובע, לטענתו, עם קלנועית שבעזרתה התנייד, דבר שהעיד על נכותו מבחינה חיצונית, ולכן מובנת טענתו בדבר הפליה -הרי שבמקרה דנן, כפי שצוין לעיל, לא ניתן היה להבחין מבחינה חיצונית כי התובע הינו נכה, והנהג לא יכול היה לנחש זאת. 17. יש להוסיף עוד, כי היה בהתנהגותו של התובע כלפי הנהג, כפי שעולה מן הצפייה בסרטון הוידאו, כדי לתרום להסלמת האירוע ולהשפלתו של התובע , כדבריו, עת נאלץ להסביר, בבכי, לשוטר את מגבלותיו הרפואיות, ואין לתובע להלין אלא על עצמו לגבי התנהגותו. 18. לאור כל האמור לעיל- התביעה נדחית. על אף שראוי היה להטיל על התובע הוצאות בשל הגשת תביעה זו - לפנים משורת הדין, לא ראיתי ליתן צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. נכותאוטובוסנהג אוטובוס