צו אבחון והסתכלות על פי סעיף 20א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה, ודרכי טיפול), התשל"א - 1971, במרכז האבחון "בראשית" של הנתבעת 1 (להלן - המרכז). 2. מהחלטת בית המשפט לנוער מיום 16.8.12, שצורפה לכתב התביעה עולה, כי התובע, אביו של הקטין, התנגד להוצאת הצו, בין היתר, עקב העובדה שהמרכז אינו חרדי ואינו תואם את אורח חייו של הקטין ואת חינוכו. בהקשר זה קבע בית המשפט לנוער: "יצוין כי בעקבות הטעם השני ביקשתי לבדוק את אורח החיים במרכז והובהר לי כי האוכל כשר, יש הפרדה בין בנים ובנות בחדרים, אך אורח החיים במקום הינו חילוני... אכן חבל מאד כי אין מרכז חרדי הפועל כמרכז "בראשית", ואין ספק כי יש לפעול להקמת מרכז גם למגזר זה. אך החשיבות באבחונו של הקטין והצורך במסגרת אשר תשמור עליו וסייע באיון מסוכנותו עולים בעיני על זכותו לקליטה במסגרת התואמת את אורח חייו. בטוחני כי הקטין יוכל להמשיך ולשמור על מצוות ולהקפיד על דיני הכשרות גם במרכז חילוני..." 3. התובע דורש סכום של 33,200 ₪ , בטענה כי המרכז לא סיפק לקטין מנות מהדרין, ואין במרכז כלל פיקוח כשרות , וכתוצאה מכך נאלץ התובע לספק לבנו מזון כשר במשך 49 ימים לפחות, בעלות של 7,610 ₪. בנוסף, דורש התובע שכר בטלה עבור אותם ימים של הספקת המזון בסכום של 8,878 ₪, לפי שכר מינימום בסך של 185 ליום. התובע צירף טבלה ובה פירוט הוצאות יומי, הכולל הוצאות נסיעה וכלכלה בסכום של 155₪ ליום. עוד דורש התובע , פיצוי בשל עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב ההונאה הנטענת על ידו בעניין הכשרות במרכז. 4. בכתב ההגנה מטעם המדינה נטען כי התביעה מנותקת מן העובדות לאשורן, ומדובר למעשה בתביעה לא מבוססת. לטענת המדינה, נמסר לתובע על ידי המרכז, בסמוך לאחר קליטתו של הקטין, כי באפשרותו לרכוש את המזון עבור בנו עם ההכשר שבו הוא חפץ, ובכפוף להצגת קבלות - יקבל החזר כספי מהמרכז. הואיל והתובע לא הציג קבלות כאמור - לכן לא מומשה בפועל הצעת המרכז. עוד נטען, כי ביום 26.2.13 ניתן אישור למרכז, לפנים משורת הדין, לספק מזון כשר של העדה החרדית בסכום של 1,285 ₪ לחודש, ובהתאם לכך החל מיום 1.3.13 סופקו לקטין ארוחות כשרות למהדרין, בהכשר שאושר על ידי התובע. המדינה טוענת להעדר עילה ולהעדר יריבות בינה לבין התובע, ועל כן מבקשת לסלק את התביעה נגדה על הסף. לטענתה, אף אם ייקבע כי התובע זכאי לפיצוי כלשהו בשל נזק שנגרם לו - הרי שהאחריות לכך מוטלת על המרכז בלבד. לעניין סכום התביעה טוענת המדינה בכתב ההגנה, כי משלא הציג התובע קבלות למרכז בשל רכישת המזון בעל ההכשר - הוא אינו זכאי להחזרים, לרבות בשל נסיעות. עוד נטען, כי ככל הידוע למדינה התובע איננו עובד ולא המציא תלושי שכר המעידים על הפסדי השתכרות, ולכן אינו זכאי לשכר הבטלה הנדרש בכתב התביעה. 5. בכתב ההגנה מטעם המרכז נטען להיעדר יריבות שכן, לטענתו, המרכז מופעל בהתאם לסטנדרטים של משרד הרווחה והשירותים החברתיים, כמפורט במכרז שבו זכה. לטענת המרכז, בהתאם לדרישות המכרז ישנה הקפדה על סביבת אכילה כשרה וכן על אספקת מזון עם הכשר של הרבנות, וככל שהתובע דורש הכשר המיוחד רק לבנו - הרי שאין בכך כדי להטיל דופי בהתנהלותו של המרכז, ובכל מקרה אין בכך כדי להקים עילת תביעה נגדו. 6. בדיון שהתקיים ביום 18.7.13 הודיע נציג המדינה כי הושג הסכם שלפיו אין יריבות בין התובע לבין המדינה, אלא ההליך יתנהל בין התובע לבין המרכז בלבד, ואם ייקבע כי התובע זכאי להחזרים - הרי שבכפוף להצגת חשבוניות מפורטות תשיב המדינה למרכז את הסכום שייקבע על ידי וועדת החריגים (פרוטוקול עמ' 3 שורות 18 - 21). 7. באותו דיון נשאלה נציגת משרד הרווחה , הגב' אורנה יוגב, על ידי בית המשפט האם התקבל מכתב כלשהו מהרבנות בנוגע לאוכל הכשר במרכז. הגב' יוגב השיבה: "הגיע. אני לא זוכרת מתי הגיע אבל הגיע, ואני באמת פניתי לברר את הנושא. המכתב הופנה כלפינו ואני פניתי בתוך המשרד לבדוק את הסוגיה הזאת. התשובה עדיין בהכנה, עדיין אין תשובה". (פרוטוקול עמ' 2 שורות 9 - 12). כתוצאה מכך, נקבע כי הגב' יוגב תדאג להמציא תוך 60 ימים את תוצאות הבירור במשרדה. ניתנה זכות תגובה לתובע וזכות תשובה למדינה (פרוטוקול עמ' 4 שורות 4 - 15). 8. בהודעה מטעם המדינה מיום 11.10.13 נאמר כי המרכז הינו מסגרת חוץ ביתית ייחודית, שמטרתה לבצע תהליך של אבחון ממושך, וככלל בכל המסגרות החוץ ביתיות ישנה דרישה להקפדה על כך שהאוכל במקום יהיה כשר וכי כל חוסה הרוצה בכך - יוכל לשמור שבת ומועדי ישראל. בסעיפים 5 - 6 להודעה נאמר: "5. מבדיקה אשר ערכה הגב' יוגב במרכז האבחון ובמרשמי המפקחת בעת ביקורה במרכז, עלה כי במסגרת הנתבע 1 קונים מזון כשר כנדרש. במטבח ישנם שני כיורים, האחד חלבי והאחר בשרי. בדומה לכך, אף על הארונות ישנם שלטים מאירי עיניים "חלבי" ו"בשרי". יודגש, כי הנתבע 1 עושה הכול בצורה סבירה על מנת להקפיד על כללי הכשרות. 6. יודגש בשנית, כי מרכז האבחון משמש כבית לדיירים השוהים בו למשך תקופת האבחון, יחד עם כל המשתמע מכך. לפיכך, לא עלה הצורך לדרוש תעודת כשרות או משגיח כשרות, שכן, כאמור, לפי התפיסה המקצועית הנתבע 1 מהווה כבית. באופן זה הרכישות נעשות במקומות מוסדרים, רשתות סופרמרקטים כשרים, ואין מטבח המנוהל על ידי חברה חיצונית. הדיירים ואם הבית עוסקים בהכנת האוכל וברכישתו. מדובר בבית ללא מסעדה, בית אוכל וכדומה". 9. בתגובתו מיום 27.10.13 טוען התובע, בין היתר, כפי שטען במהלך הדיון ביום 18.7.13, כי בתקנות הפיקוח על מעונות, התשנ"ד - 1994 נקבע במפורש כי יהיה מזון כשר וינהגו במזון הכשר לפי הנחיות המועצה הדתית, וכי ישנה מדיניות ברורה של משרדי הממשלה השונים לספק מזון כשר ברמה בסיסית בפיקוח של הרבנות בכל מקום בו קיים מטבח ציבורי, ואף מסופק אוכל מהדרין לדורשים זאת. לפיכך טוען התובע: "שתי הנתבעות פשעו. אמנם, אם נוכל לצדד כי נתבעת 1 עשתה זאת בשגגה מחוסר ידע ומתוך בורות בענייני כשרות, הרי שנתבעת 2 יודעת את התקנות ומתעלמת מהן, ועוד מצרפת מסמך כי יש 'רב' למשרד הרווחה אשר כביכול אחראי, בעוד שאינו מכיר את המקום ולא היה בו מימיו. אני קורא לכב' השופטת לקבל החלטה אמיצה, להציל עשוק מיד עושקו, לסייע בשמירת זכויות הילד, שהוא גם מוגבל שהוא גם בן מיעוט, אשר נגזלים ממנו ערכי דת ומסורת ושמירת מצוות, להוציא את הצדק לאור בהתאם לרוח האמנות הבינלאומית המצוטטת לעיל". 10. בתשובתה מיום 18.11.13 חוזרת המדינה על הטענות שנטענו בכתב ההגנה , ומוסיפה כי אין דין מטבח ציבורי כדינו של מטבח ביתי של דיירי המרכז , המצוי בהפעלת הדיירים עצמם, וזאת בניגוד למצב, למשל, בבתי חולים או במוסדרות גדולים אחרים שבהם ישנו מטבח חיצוני המספק כמות אוכל גדולה עבור כלל החולים. על כן דוחה המדינה גם את טענת התובע כי יש להחיל על המרכז את תקנות הפיקוח על מעונות (תנאי המגורים וטיפול בזקנים עצמאיים ותשושים במעונות לזקנים) התשס"א - 2001. 11. המדינה חוזרת ומדגישה , כי על אף אופיו המיוחד של המרכז ועל אף העובדה כי אין הנחייה כללית המחייבת את המסגרות החוץ ביתיות, ובכללם מרכז "בראשית", להציג תעודת כשרות - מקפיד המרכז על שמירת הכשרות גם בתוך המסגרת המיוחדת. כמו כן נאמר, כי המדינה עושה כל שביכולתה על מנת להתאים את שהותו של החניך במרכז לאורחות חייו. 12. לאחר ששמעתי את כל טענות הצדדים - הגעתי למסקנה, כי לאחר שהנתבעים הודו למעשה בזכאותו של הקטין לקבלת מזון כשר לפי דרגת הכשרות המקובלת על התובע , אשר אינה קיימת בפועל במרכז, וכן לקבלת החזר כספי לגבי התקופה הנטענת בכתב התביעה - השאלה היחידה שנותרה בפנינו הינה, האם הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכחת הסכומים הנדרשים על ידו, וזאת לאור הכלל הידוע לפיו "המוציא מחברו - עליו הראיה". 13. התובע לא מצא לנכון לצרף שום קבלה ו/או חשבונית לצורך הוכחת טענותיו בדבר הסכום ששולם בפועל עבור הספקת המזון לקטין, וגם לא צירף כל ראיה הנוגעת לשכר הבטלה הנדרש על ידו. בנסיבות אלה, היה מקום לדחות את התביעה. עם זאת, לאור הנסיבות, ראיתי בכל זאת לפצות את התובע בשל המזון שנאלץ לספק לקטין , ואני מעמידה את הפיצוי על סכום כולל של 2,110 ₪. סכום זה נקבע על פי אומדנא , על בסיס האישור שניתן למרכז לספק מזון כשר של העדה החרדית בסכום של 1,285 ₪ לחודש, דהיינו סך של כ- 43 ₪ ליום, ובהתחשב בכך שמדובר במקרה דנא בתקופה של 49 ימים. יודגש, כי הסכום האמור מוענק לתובע לאור נסיבות העניין , ולפנים משורת הדין, וזאת על אף שלא הוגשה כל ראיה מטעמו. 14. לאור האמור , ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע סכום של 2,110 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים , ויישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. הואיל ורוב רובה של התביעה נדחה - אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים . נוערצווים