תאונת דרכים: התובע נסע בכביש שהיה פקוק ובעת שעצר בשל הפקק, פגע רכב, שהיה נהוג בידי הנתבעת בחלקו האחורי של רכב התובע וכתוצאה מכך נגרם נזק לחלקו האחורי של רכבו ונזק זה תובע התובע מהנתבעים. הנזק שנגרם לתובע בגין פגיעה זו הוא בסך של 7,407.25 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך 5,177.25 ₪, שכ"ט שמאי בסך 580 ₪, ירידת ערך בסך 650 ₪ וסכום נוסף של 1,000 ₪ בגין הוצאות טלפון. ב. הנתבעת אינה מכחישה, שאכן נסעה באותה עת אחרי רכב התובע, אך מכחישה שהיא פגעה בחלקו האחורי של רכב התובע. בנוסף לכך, מעלים הנתבעים שתי טענות עיקריות והן: הטענה הראשונה היא, שכלל לא היה מגע בין הרכבים והטענה השנייה היא, שהנזק עליו מלין התובע, כלל לא אירע באירוע זה אלא באירוע אחר, שאין לנתבעת כל קשר אליו. 2. בשאלות העיקריות שהעלו המעורבים בתאונה בפני בית המשפט: האם היה מגע בין הרכבים והאם הנזק הנטען על ידי התובע הוא אכן הנזק שנגרם כתוצאה מאירוע זה, מצויות בפני עדותו היחידה של התובע מול עדותה היחידה של הנתבעת ולכן, השאלה היא האם הוכיח התובע את תביעתו במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי העומדת על 51%. לשם כך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן או בראיות חיצוניות נוספות כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברות לעבר גרסת התובע ולעניין זה, די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט מהגרסה האחרת כדי להכריע לגופה של התביעה. 3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, לאחר ששמעתי את מר שמעון טרדאי - שמאי מטעם הנתבעת 3 (להלן:"מר טרדאי") ולאחר ששמעתי גם את סוכן הביטוח של התובע, מר אברהם קופ (להלן:"מר קופ") ולאחר שעיינתי בראיות הנוספות, שהוצגו לבית המשפט, הגעתי למסקנה, שיש לקבל את עדותו של התובע כעדות מהימנה ואני מאמין לתובע, שאכן היה מגע בין הרכבים ומגע זה גרם לנזק במכונית התובע- זאת לאור הנימוקים הבאים: א. א) הכלל הוא, בדרך כלל, שנטל השכנוע מוטל על התובע, שהוא בבחינת המוציא מחברו, על כן, התובע נושא דרך כלל בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את אופן התרחשות התאונה ואת אחריות הפוגע. השאלה האם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבמתן הגרסה וקביעת משקלן הראיתי. ב) מוסכם על הצדדים, שהנסיעה במקום האירוע התנהלה בצורה איטית בשל פקק תנועה וכדברי הנתבעת, התנהלה הנסיעה כך, שכולם נוסעים ונותנים ברקס ונוסעים באיטיות של 10 קמ"ש. (עמ' 4 לפ',ש' 8). עוד טוענת הנתבעת, שלרכבה לא נגרם נזק כלשהו וגם אם עובדה זו נכונה היא, אין בכך כדי לסתור את טענתו של התובע, שאכן ברכבו כן נגרם נזק כתוצאה מהמגע בין שני הרכבים. טענת הנתבעת, שהנזקים הנטענים על ידי התובע אירעו באירוע אחר - היא בגדר טענה בלבד בלתי מוכחת. ג) הנתבעות הציגו בפני גם תמונה, כדי להראות, שכלל לא היה מגע בין הרכבים, שכן קיים רווח בין מכונית התובע ובין מכונית הנתבעת, אך גם טענה זו אין בה כדי לקבוע חד משמעית, שלא היה מגע בין הרכבים, שכן אין להוציא מכלל אפשרות - כפי שהעיד גם התובע- שכתוצאה מהמכה זז רכב הנתבעת לאחור (או רכבו של התובע קדימה) וכך נוצר אותו רווח הנראה בתמונה - נ/2). ב. א) האירוע הנטען אירע ביום 20.11.12 וכבר ביום 4.12.12 ערך שמאי בדיקה לרכב התובע והגיש את ממצאיו על גבי הדו"ח אשר צורף לכתב התביעה. אין בפני חוות דעת הסותרת ממצאים אלה, כממצאי נזק אשר אירעו באירוע הנטען בתביעה זו. ב) מטעם הנתבעות העיד מר טרדאי, אך הוא העיד מבלי להגיש חוות דעת קודמת בכתב. מר טרדאי, העיד בהגינותו, שהוא לא ראה את הרכב, אלא מעיד על סמך תמונות שהוצגו בפניו ומכאן ואילך מסיק מר טרדאי מסקנות שונות לגבי עצם הפגיעות, אך עדותו אינה חד משמעית, שכן מר טרדאי רק מניח שהרכב תוקן קודם לאירוע זה וכדבריו:" ניתן לראות שהנזק של המגן, כנראה רכב שתוקן לפני כן, רכב שעבר תיקון קודם, נצבע לא כראוי ולכן יש קילופי צבע. ומסכם מר טרדאי וטוען, שאת המכה לא רואים בתמונה. (ראה בעמ' 4 לפ',ש' 12- 13, ההדגשה שלי-ג.ב). אם לא רואים בתמונה, ואם מר טרדאי לא ראה את הרכב בעין, כיצד זה ניתן לסתור חוות דעת של שמאי שניתנה לאחר שהוא בחן את הרכב וראה את הנזקים בעיניו? ג. א) מטעם התובע העיד מר קופ, שהיה מעורה בנדון לאחר קרות התאונה, שכן לטענתו, כבר למחרת יום האירוע פנה אליו התובע בכל הקשור לנזקי התאונה. מר קופ העיד גם, שהוא שוחח עם הנתבעת, אשר הודתה בפניו שהיא פגעה ברכבו של התובע, אם כי הנתבעת מכחישה טענה זו של מר קופ. ב) התובע נחקר ארוכות על ידי נציגת הנתבעות ועדותו של התובע, באשר לעובדה העיקרית, שהנתבעת פגעה ברכבו וגרמה לאותם נזקים הנטענים - לא נסתרה. הן התובע והן מר קופ, עשו עלי רושם שעדותם אמת היא והחלטתי להאמין לעדויות אלה. 4. לאור הנימוקים שפורטו לעיל ומאחר והאמנתי לעדותו של התובע ולעדותו של מר קופ ומאחר ומר טרדאי העיד על סמך עיון בתמונות בלבד לעומת חוות דעת שמאי אשר ניתנה לאחר שהוא ראה את הרכב בעין לאחר האירוע - אזי עדיפה עלי חוות הדעת שניתנה בכתב ואשר לא נסתרה על פני עדות בעל פה של שמאי שכלל לא ראה את הפגיעות בעיניו. לכן, אני מקבל את גרסת התובע וקובע, שהנתבעת אכן פגעה ברכב התובע - פגיעה אשר גרמה לנזק הנטען. עם זאת, אני קובע שהתובע הוכיח את נזקיו בסך של 5,757 ₪ בלבד (נזק ממשי ושכ"ט שמאי) והתובע לא הוכיח את שיעור ירידת הערך, משום שהשמאי קבע שיעור זה מבלי לציין את האלמנטים הדרושים לקביעת שיעור זה ולא ציין האם הוא קבע את שיעור ירידת הערך לאחר תיקון הרכב, שכן השמאי בוודאי יודע שלטיב תיקון הרכב יש משמעות בקביעת ירידת הערך. כמו כן, אין אני נעתר לתביעת הסכום של 1,000 ₪ בגין הוצאות טלפון, שהוא סכום מוגזם, סתמי ובלתי מוכח. 5. א. א) סוף דבר, אני מחייב את הנתבעים- כולם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד- לשלם לתובע סך של 5,757 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 4.3.13- ועד התשלום בפועל. ב) כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידארי, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ג) יתרת סכום התביעה נדחית - מהנימוקים שפורטו לעיל. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. כבישתאונת דרכים