לטענת התובעת, גלש הנתבע, בנסיעה איטית, לתוך הנתיב בו היא נסעה מבלי לתת לה זכות קדימה. התובעת הבחינה ברכב הנתבע בהיותה במרחק 10- 15 מ'. התובעת טוענת, שהיות ורכב הנתבע נכנס לנתיב שלה תוך נסיעה איטית וחסם לה כמעט את כל הנתיב, היא בלמה בחוזקה על מנת שלא להתנגש בו וכתוצאה מכך החליק הקטנוע, היא נפלה ממנו ונפצעה ובשל גובה הנזק שאירע לקטנוע- הושבת הקטנוע. מאחר והתובעת סבורה, שהאחריות לגרם הנזק לקטנוע רובצת על הנתבע, הגישה היא תביעה זו לחייב את הנתבעים לשלם לה את נזקיה בסך של 12,830 ₪, הכולל בחובו: נזק לקטנוע בסך 8,648 ₪, שכ"ט שמאי 984 ₪, סך 198 ₪ עבור תמלול שיחה וסכום נוסף של 3,000 ₪ עבור עוגמת נפש. ב. הנתבעים סבורים, שיש לדחות את תביעת התובעת ולהצדקת סברה זו, מעלים הם את הטענות העיקריות הבאות: א) לא היה כל מגע בין שני כלי הרכב ואת הרשלנות בנהיגה יש לייחס לתובעת ולא לנתבע, שכן נהיגה רשלנית זו גרמה לנפילת הקטנוע. עוד נטען, שהנתבע עצר לפני הפנייה שמאלה - זאת על מנת לאפשר מתן זכות קדימה לרכבים אשר באו מהנתיב הנגדי ובשלב זה ולפתע, הגיחה התובעת מהנתיב הנגדי, בלמה בחוזקה, איבדה את שיווי משקלה והחליקה על הכביש. ב) הנזק הכבד בקטנוע ועצם העובדה, שהקטנוע נעצר לאחר כ-5 מטרים ממקום הנפילה, מעידים על מהירות נסיעתה הגבוהה של התובעת. 2. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בכל חומר הראיות ולאחר ששקלתי את עובדות המקרה, אני קובע, שלאור העובדה המוסכמת על הצדדים, שהנזק בקטנוע נגרם מבלי שיהיה מגע בין שני הרכבים, יש להכריע בשתי שאלות עיקריות העולות לדיון בהליך שלפניי. השאלה הראשונה היא, השאלה העובדתית ולפיה יש לקבוע, האם נסיבות התאונה התרחשו בהתאם לתיאור שניתן על ידי התובעת לרבות, מהי הסיבה לאותה החלקה אשר גרמה לנזק והשאלה השנייה היא, האם הוכח הקשר הסיבתי בין נהיגתו של הנתבע ובין החלקת הקטנוע. 3. א. א) אני סבור, שנסיבות המקרה - כפי שתוארו בפני- יחד עם ציון מיקום הרכבים זה מזה בעת קרות הנזק לקטנוע, אינן מצביעות על אחריות בלבדית של הנתבע, אלא נסיבות המקרה מצביעות על כך, שהתובעת נהגה בקטנוע במהירות בלתי סבירה בנסיבות המקרה ואותה בלימת חירום שביצעה התובעת, היא זו אשר גרמה להחלקת הקטנוע ולגרימת הנזק ולכן, את מירב האחריות בנדון דנן יש להשית על התובעת ואילו על הנתבע יש להטיל תרומת רשלנות בלבד - זאת מעצם הנהיגה הלא זהירה בעת שהגיע אל קו העצירה וניסה לבצע הפניה שמאלה - לאחר שקודם לכן נתן זכות קדימה לרכבים אחרים. ב) הנתבע נתן זכות קדימה לרכבים אחרים - אך לא נתן זכות קדימה לתובעת ודי היה באותה גלישה קלה מעבר לקו העצירה - אם כי עדיין נותר מרחק של מטרים ספורים בין קצהו של רכב הנתבע לבין החלק הקדמי של הקטנוע- כדי לגרום לתובעת לשקול את ביצוע בלימת החירום, אשר בוצעה באופן חזק מדי ובלימה זו גרמה לאותה החלקה ולנזק לקטנוע. 4. לאור הקביעה העקרונית הנ"ל, אני קובע, שאמנם יש להטיל רשלנות תורמת על הנתבע אך מהעובדות עולה, שהאחריות המרבית לגרם הנזק לקטנוע רובצת על התובעת, עד כי בהתחשב בנסיבות, אני קובע את אחריותה של התובעת בשיעור של 70% ואילו את רשלנותו התורמת של התובע בשיעור של 30% - זאת לאור הנימוקים המפורטים להלן: א. א) אינני מקבל את טענתה של התובעת - כפי שטענה זו עולה מכתב התביעה - שהנתבע: "חסם לי את הנתיב כולו כמעט", שכן מעובדות המקרה וגם מעדותה של התובעת עולה, שטענה זו אינה נכונה, שכן גם אם גלש הנתבע קמעא מעבר לקו העצירה, עדיין היה לפני התובעת כמעט מלוא הנתיב שלה להמשיך בנסיעה, אילו הייתה מפעילה שיקול דעת ומפנה את הקטנוע לצד שמאל של הנתיב במקום אל צד ימין של הנתיב מקום יציאתו של הנתבע. (ראה, למשל, המיקום בו נסע הנתבע על מנת לפנות שמאלה ומיקום החלקת הקטנוע, כפי שעולה מתמונות ת/1, ת/4 שהגישה התובעת במהלך הדיון). ב) התובעת מאשרת בבית המשפט, שגלישת הנתבע הייתה בנסיעה מאוד איטית ואני מקבל טענה זו ולאור זאת אני קובע, שהתובעת נבהלה מגלישה זו ונבהלה מהימצאות רכב בסביבה, כאשר העובדה שאינה שנויה במחלוקת בין הצדדים היא, שלא היה מגע בין הרכבים והתובעת נפלה או יותר נכון לומר, שהקטנוע החליק כתוצאה מאותה בלימה אשר בלמה התובעת בעת שראתה את רכב הנתבע. ב. א) הנתבע טוען, שבעת ההחלקה והנפילה, הוא טרם ביצע פנייה שמאלה וטרם יצא אל כיוון נסיעתה של התובעת ועדיין היה מרחק בין נפילת הקטנוע ובין הימצאותו של רכב הנתבע. אני מקבל את טענת הנתבע, שאכן טרם יצא באופן ממשי עד כדי חסימת המשך דרכה של התובעת, אך אני קובע, שקיים קשר סיבתי בין פעולותיה של התובעת, קרי הבלימה הפתאומית ובין עצם הגלישה של הנתבע - גם אם גלישה זו הייתה גלישה קלה מעבר לקו העצירה. ב) משנקבע קיומו של קשר סיבתי עובדתי, קמה ועומדת השאלה, אם הקשר הסיבתי לא נשלל בשל שיקולים של "סיבתיות משפטית". בענייננו השאלה היא, אם אין לראות במעשה התובעת כמפסיק את הקשר הסיבתי. בנדון דנן, יש להבחין בין אירוע שבו אדם נבהל באופן סובייקטיבי מרכב נוסע ועשה מעשה - כגון בלימת חירום- ונפגע לבין אירועים שבהם ניתן לקבוע לפי מדד אובייקטיבי, שהנתבע עשה שימוש ברכבו באופן שגרם לתובעת להיבהל ולנקוט פעולה שהסתיימה בגרימת הנזק. ג. א) התובעת מאשרת בבית המשפט, שהבחינה ברכב הנתבע בהיותה במרחק של 10- 15 מ' ממנו ואז הנתבע רק חצה את קו העצירה. אינני מקבל את עדותה של התובעת, שכבר ממרחק זה, כבר נכנס הנתבע לנתיבה של התובעת, שכן התובעת מעידה, שבעת שהבחינה ברכב הנתבע, הוא רק החל בפנייה, הגלגלים שלו עברו את קו העצירה. (עמ' 2 לפ',ש' 11). התובעת מעידה גם, שבעת שראתה את התובע נכנס לנתיבה, היא צפרה, אך בעת הזאת כבר הבינה התובעת, שהרכבים קרובים מדי זה לזה ואז לחצה חזק על הבלם. (ראה עדות התובעת בעמ' 1 לפ',ש' 14 ואילך). ב) מהעדויות שהובאו בפני, אני קובע, שבאותו שלב שהתובעת הבחינה בתובע, הוא טרם נכנס לנתיב נסיעתה עד כדי חסימת המשך דרכה. עם זאת, אני קובע, שהנתבע תוך שהתכוון לפנות שמאלה, כבר חצה את קו העצירה ובלט לכיוון הכביש - דבר אשר גרם לתובעת להיבהל ולבלום בחוזקה. את הבליטה לכיוון נסיעתה של התובעת ניתן להבין גם מדברי הנתבע, המאשר, שכנראה שהאף של הרכב היה כבר כמה סנטימטרים מעבר לקו העצירה. (עמ' 4 לפ',ש' 12). בליטה זו לכיוון נסיעתה של התובעת, היא זו אשר גרמה לתובעת להיבהל ולבלום בחוזקה, אך אם התובעת מציינת, שהתובע נסע ממש באיטיות בתוך הצומת, הרי שהתובעת הייתה חייבת להבחין ברכב התובע תוך כדי היציאה האיטית ולא להסתפק בצפירה בלבד ומייד וסמוך לכך לבצע בלימת חירום וכדבריה:"בלמתי פעם אחת בצורה מאד חזקה. שנייה אחרי שצפרתי, הבנתי שהמרחק בינינו קצר מדי.." (עמ' 1 לפ', ש', 24- 25). 5. א. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני קובע את אחריותו של הנתבע לגרם הנזק שאירע לקטנוע של התובעת בשיעור של 30% - כאמור לעיל ובהתאם לשיעור אחריות זו, על הנתבעים לפצות את התובעת. לתובעת נגרמו נזקים ממשיים של 9,632 ₪ (נזק לקטנוע ושכ"ט שמאי) והתובעת לא הוכיחה נזקיה הנוספים שנתבעו בכתב התביעה. התובעת צרפה תמליל שיחה, אך לאחר שעברתי על תוכנו, אין בו כדי להצביע על כך, שהנתבע לקח על עצמו את האחריות לגרם הנזק ואין על הנתבעים לשאת באותה הוצאה שהוציאה התובעת לצורך תמלול השיחה. ב. א) על כן, אני מחייב את הנתבעים, כולם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד, לשלם לתובעת סך של 2,890 ₪ (30% מגובה הנזק הנ"ל) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה- 3.3.13- ועד התשלום בפועל. ב) כמו כן ובהתחשב בשיעור האחריות שקבעתי לתובעת, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידארי, לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 300 ₪ בלבד בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ג) יתרת סכום התביעה נדחית- מחוסר הוכחה ומהנימוקים שפורטו לעיל. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי במחוז המרכז תוך 15 ימים. משפט תעבורהזכות קדימה