פיצוי בגין נזקים כתוצאה מסחבת באופן הטיפול בפניות

פיצוי בגין נזקים כתוצאה מסחבת באופן הטיפול בפניותיהם, בהן בקשו הם לברר את פשר החוב הרשום על שמם אצלה בגין היטלי פיתוח. 2. ואלו הן טענותיהם של התובעים כנגד הנתבעת, והאסמכתאות הרלבנטיות להן: א. לטענת התובעים, בחודש אוגוסט 2006, לאחר איחוד המועצות המקומיות בנימינה וגבעת עדה, הגיעה אליהם דרישה לתשלום חוב בסך 23,717 ₪ בגין היטלי פיתוח. מכיוון שלתפיסתם ולמיטב הבנתם, הם השלימו זמן רב לפני כן את תשלום חובותיהם למועצה (בתשלום כולל של 27,000 ₪ אשר שולמו בתשלום אחד בסך 10,000 ₪ וב- 34 תשלומים חודשיים נוספים בסך 500 ₪ כל אחד), פנו התובעים ביום 21.8.06 אל ראש המועצה דאז, מר אריה זיתוני, בבקשה לברר את פשר החוב. ב. לטענת התובעים, בעקבות פניה זו ובהנחייתו של ראש המועצה, הם העבירו אליו מכתב המפרט את טענותיהם ושילמו למועצה סכום של 11,858 ₪ אשר היווה אז מחצית מסכום החוב הנטען לעיל. אלא, שמאז - כך לגרסתם - לא טיפלה עוד המועצה בנושא פנייתם. ואכן, תרשומת שנערכה ביום 21/08/2006 ואשר נושאת את הכותרת "סיכום עם זיתוני" ואת חתימתו של מר בני עבו שהיה אז סגן ראש המועצה, מלמדת על כך שבמועד זה נדרשו התובעים לשלם 50% מחובם והונחו להגיש מכתב בקשה מפורט למועצה המקומית עם תיאור המקרה, כשהכוונה היתה להביא את עניינם לדיון ול"הגשת בקשה לממונה". כעבור כשנה וחצי, ביום 23/01/2008 חתם מר עבו על סיכום פגישה נוסף בינו לבין התובעת וראש המועצה, מר זיתוני - פגישה בה הוחלט כדלקמן: "להקפיא את כל ההליכים בהוראת ראש המועצה, יפנה מכתב מצ"ב לממונה לקבלת החלטה". בחלוף 6 חודשים נוספים, ביום 28/07/2008, פנה היועץ המשפטי לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במכתב אל היועצת המשפטית של הנתבעת בנושא "פניית בני הזוג בראון בנושא תשלום היטל סלילה בגבעת עדה". במכתב זה ציין הלה כי הועבר אליו העתק מפניית מחלקת הגבייה של הנתבעת אל הממונה על המחוז וכי בפניה זו נטען כי מי שהיה ראש המועצה המקומית גבעת עדה בטרם זו אוחדה עם המועצה המקומית בנימינה, הגיע עם התובעים להסדר פריסת תשלום להיטל סלילה וכי לאחר האיחוד בין הרשויות קיבלו התובעים הודעת תשלום נוספת עבור עבודות פיתוח- תשלום שאינו תואם את הסדר התשלומים הנ"ל. לאור העובדה שמדובר היה בפניה שהתבססה בעיקרה על טענות התובעים במישור העובדתי לגבי הסכמות שהושגו ביניהם לבין נציגי המועצה המקומית, ביקש היועץ המשפטי לקבל את התייחסות הנתבעת לטענות אלה. ג. בינתיים ובחלוף תקופת זמן נוספת שבמהלכה לא טיפלה הנתבעת בעניינם - כך לטענתם - עוקלו חשבונות הבנק של התובעים אשר הוסיפו ושילמו לנתבעת סכומי כסף נוספים. התובעים טוענים כי כתוצאה מעיקולים אלה לא ניתנו להם הלוואות להן הם היו זקוקים לצורך מימון פתיחתו של עסק חדש. 3. בעדותה בבית המשפט הסבירה התובעת: "הסחבת והריביות זה מה שהרס אותנו. הם משכו אותנו וישבנו עם הגזבר והוא אמר לי שלא ברור לו למה זה נעשה והוא אמר לי באופן אישי שהוא יטפל בזה ויסיר לנו את העיקולים ושילמנו אבל לא קבלנו תשובות. אחר כך התחלף הגזבר וראש המועצה...". בקשר להסדר התשלומים שהיה להם, הוסיפה היא ואמרה: "כששילמנו לא ידענו שזה לא יכסה ריבית והצמדה. הם גבו כמה שצריך וכשסיימנו לשלם בשנת 2005, ראיתי שהם הפסיקו ובאתי לשאול האם יש סיבה שהפסקתם, הם אמרו אנחנו מפסיקים, אז כנראה שזהו זה". 4. בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת העלתה היא טענה של שיהוי בהגשת התביעה והוסיפה כי ככל שסברו התובעים שההחלטה לגבות מהם את החוב היתה לא תקינה, כי אז היה עליהם לפנות אל בית המשפט לעניינים מינהליים שהוא בית המשפט המוסמך לתקיפת החיוב, אלא שהם נמנעו מלעשות כן ובכך נמנעו למעשה מלפעול לשם הקטנת נזקיהם. עוד טענה הנתבעת כי טענות התובעים אשר היו מיוצגים בתקופה הרלבנטית לפניותיהם על ידי עורך דין אל הגורמים השונים במועצה, נבדקו ונמצא כי הם אינם עומדים בקריטריונים של מחיקת חובות ולכן פעלה הנתבעת באופן רציף ועקבי לגביית חובם. במהלך הדיון שהתקיים בפני, הוסיפו נציגות הנתבעת הגב' טירנה סאסי - גזברית המועצה והגב' ליאורה ורדי - מנהלת מחלקת הגביה, וטענו כי סכומי הכסף ששולמו בשעתו על ידי התובעים היוו תשלומים על חשבון חובם אשר "לא נסגר באופן סופי" וכי הסכומים הנוספים שהצטברו הם תוצאה של ריבית והצמדה- דבר שהיה ידוע היטב לתובעים אשר למעשה ביקשו לבטל תוספות אלה. לשאלתי האם הוסבר לתובעים אי פעם כיצד נוצר חובם השיבה הגב' ורדי כי הם קיבלו לידיהם פירוט של החיובים אשר אף צורף לכתב התביעה שהוגש נגדם בתיק זה. בסיכום דבריה אמרה הגב' ורדי: "כל הבעיה נוצרה שהם לא דיברו עם האנשים הרלוונטיים. הסמכות היחידה היא של גזבר המועצה". 5. לנוכח דברי נציגת הנתבעת לפיהם היא משמשת בתפקידה מאז שנת 2011 ומשלא היו בפיה תשובות לשאלות מה ארע בין השנים 2006 ל- 2008 הוריתי לה, בהחלטתי מיום 01/10/2013, להגיש לעיוני התייחסות מפורטת לכל טענות התובעים בדבר הסיכומים שסוכמו עמם במהלך השנים 2006-2012 על ידי בעלי התפקידים שונים במועצה. בהחלטתי הבהרתי כי השאלה בה אדרש בסופו של דבר להכריע היא מידת התרומה של נציגי הנתבעת השונים במהלך שנים אלה להצטברות החוב, אם אכן הייתה למי מהם תרומה כזו. 6. מן הראיות השונות שהונחו בפני במסגרת כתבי הטענות וגם לאחר הדיון, עולה התמונה הבאה: נכון ליום 01/01/2000 עמדה יתרת חובם של התובעים אצל הנתבעת על סך של 33,456.10 ₪. ביום 15/02/2000 שילמו התובעים לנתבעת סכום של 10,000 ₪ ומאז 15/01/2002 ועד 15/12/2003 שולמו על ידם 34 תשלומים חודשיים בסך 500 ₪, כל אחד - סה"כ 27,000₪ מתוך אותם 33,456 ₪ לעיל. ביום 31/10/2002 קיבלו התובעים הודעה מהנתבעת בדבר "חיוב אגרות והיטלים" בסך כולל של 25,343.50 ₪. נכון ליום 01/01/2006 עמדה יתרת החוב של התובעים אצל הנתבעת על סך של 22,020.50 ₪ וביום 21/08/2006 שילמו הם על חשבון חוב זה סך של 4,858.40 ₪ ועוד 7,000 ₪ בצ'קים דחויים. בתאריך 24/06/2010 שילמו התובעים לנתבעת סך נוסף של 4,000 ₪. ביום 20/06/2011 נשלחה אל התובעים דרישה לתשלום חוב לנתבעת בסך 16,417.30 ₪ בגין "יתרות פתוחות". ביום 09/06/2010 פנה מר חיים אלי, מזכיר המועצה במכתב אל מר מנחם עוז, גזבר המועצה בעניינם של התובעים. במכתב זה ציין מר אלי כי סגן ראש המועצה, מר עבו ביקש להביא את הנושא לדיון בהנהלה ובמליאת המועצה שכן, לטענת התובעים הסדר התשלומים שבמסגרתו שילמו הם לנתבעת כמפורט לעיל אמור היה לסיים את נושא חובם לנתבעת באופן סופי ומוחלט אלא שעם איחוד הרשויות קיבלו הם דרישה לתשלום סכום גבוה נוסף שאת מחציתו שילמו הם על פי הנחיית ראש המועצה, מר זיתוני ולגבי היתרה היו אמורים לפנות אל הממונה על המחוז בבקשה למחיקה. מר אלי ציין במכתבו כי לנוכח העובדה שהליך זה לא הושלם ונותר לתובעים חוב של כ- 17,000 ₪, הוטלו עיקולים על חשבונות הבנק שלהם ולכן ביקש מר הוא מהגזבר לבדוק את הנושא מול מחלקת הגבייה ולקבל החלטה בדבר המשך הטיפול בו. רק ביום 1.2.12 השיב ב"כ הנתבעת לעורך דינם של התובעים, תוך פירוט הסכומים הרלבנטיים, כי מדובר בחוב שנתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית משום שלא שולם במועד. מטבלת פירוט החוב והתשלומים עולה כי עוד ביום 03/03/1998 היה רשום לחובת התובעים חוב לנתבעת בסך של 26,834.00 ₪. בגין אי תשלום חוב זה, נתווספו עליו הפרשי ריבית והצמדה עד הגיעו, ביום 1.1.2000 לסכום של 33,456₪. בנקודת זמן זו אכן שילמו התובעים סך כולל של 27,000 המהווים למעשה את סכום החוב המקורי בטרם התווספו עליו הפרשי ריבית והצמדה (ר' לעיל). ביום 31/12/11 עמדה יתרת החוב של התובעים על סך של 17,365.60 ₪ ואז הבהיר ב"כ הנתבעת לעורך דינם כי לפנים משורת הדין יוכלו הם להסדיר את תשלום החוב עד ליום 16/02/2012 וכי לאחר מועד זה, תנקוט הנתבעת בהליכי אכיפה וגבייה. משלא שולם החוב ננקטו כנגד התובעים הליכי גבייה ובהם עיקול חשבונות הבנק שלהם מיום 24/04/2012. בתאריך 06/05/2012 שילמו התובעים חוב זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בסך הכל 18,316 ₪ בצ'קים דחויים. 7. להודעת הנתבעת שהוגשה לתיק בית המשפט לאחר הדיון, על פי הנחייתי כאמור, צורפו שני תצהירים ומכתב : בתצהיר שניתן על ידי מר מנחם עוז, גזבר הנתבעת בשנים 2010-2011 טען הוא כי בשעתו נפגש עם התובעים ולאחר שבדק את טענותיהם אמר להם באופן מפורש כי אין אפשרות למחוק את חובם הואיל והדבר מנוגד להוראות החוק ולהנחיות משרד הפנים. בתצהיר שניתן על ידי הגב' חיה דומב אלון, מנהלת מחלקת אכיפת גבייה אצל הנתבעת מאז שנת 2005 טוענת היא כי פניותיהם הראשונות של התובעים אליה בעניין נשוא התביעה היו עוד בשנת 2005 וכי בעקבות פניות אלה היא הסבירה להם את מקור החיובים (היטלי סלילת כבישים וביוב) והם ידעו היטב ממה נובע חובם. במכתב של גזבר המועצה המקומית גבעת עדה מיום 9.3.2003, מאשר הלה כי נכון לאותו מועד חייבים התובעים למועצה סך של 35,650 ₪ בגין היטלי סלילת כבישים וביוב. לכל אלה הוסיפה גזברית המועצה ופרטה את תגובות בעלי התפקידים הנוספים האחרים לטענות התובעים, מהן עולה כי הללו מכחישים הבטחות כלשהן וגם/או לא זוכרים פגישות עמם. במצב דברים זה, טענה הנתבעת כי בהעדר אסמכתא להבטחה כלשהי שניתנה לתובעים, ומשלא עמדו הם בתנאים למחיקת חוב, דין תביעתם להידחות. 8. בתגובתם לתצהירים ולהכחשת בעלי התפקידים השונים אצל הנתבעת כי מי מהם הבטיח לתובעים מחיקת חוב, חזרו התובעים וטענו כי הם מעולם לא ביקשו מחיקת חוב אלא שלאורך כל הדרך היתה טענתם כי הם שילמו במלואם את כל התשלומים בגין עבודות הפיתוח עוד בתום שנת 2004. התובעים הוסיפו כי לאחר הדיון בבית המשפט הם שוחחו עם שכנים שסיפרו להם כי בטרם בוצע איחוד המועצות המקומיות גבעת עדה ובנימינה, הצטיידו חלק מהם במכתבי אישור ממועצת גבעת עדה בדבר סיום תשלום חובותיהם, אלא שהם עצמם לא השכילו לעשות כן. 9. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות שהוגשו על ידי הצדדים, מסקנתי היא שדין התביעה להתקבל, בחלקה. מן העדויות והראיות שהונחו בפני אני מתרשמת כי בטרם אוחדו המועצות המקומיות גבעת עדה ובנימינה, הבינו התובעים והאמינו בתום לב, כי תשלום חובותיהם למועצה המקומית גבעת עדה, בוצע במלואו. בדיקת המספרים מעלה כי במהלך השנים 2000-2003 שילמו התובעים למועצה סך כולל של 27,000 ₪ שהיה סכום הקרן של חובם למועצה, בטרם התווספו אליו הפרשי הצמדה וריבית. אמנם, התובעים לא הניחו בפני ראיה חד משמעית להוכחת טענתם בדבר הסדר תשלומים ל"חיסול החוב" אל מול מועצת גבעת עדה ואולם לטעמי, אופן התשלום (10,000 ₪ ועוד 34 תשלומים חודשיים בסך 500 ₪ כל אחד) מתאים להסדר תשלומים יותר מאשר לתשלום על חשבון חוב כפי שטוענת כעת הנתבעת. כך קרה שמסיבה כלשהי שקשה, אם לא בלתי אפשרי לבדקה היום, לא נמחקה אז יתרת החוב בגין הפרשי ההצמדה והריבית ויתרה זו הלכה ותפחה במהלך השנים, מבלי שהתובעים קבלו הסבר ברור למקורה. התובעים אשר הותירו עלי רושם מהימן, שכנעוני כי מטרת פניותיהם אל בעלי התפקידים השונים במועצה המאוחדת (בנימינה גבעת עדה) במהלך השנים לא היתה בקשה למחיקת החוב אלא בקשה לבירור פשרו. הדבר עולה בבירור מן התרשומות השונות והמכתבים שנכתבו וגם מנכונות ראש המועצה מר זיתוני, בזמנו, לקבל מהם את מחצית היתרה שהיתה רשומה אז לחובתם, עד לבירור הנושא עד תום. תשובה ברורה בנוגע למקור החוב, קבלו התובעים מב"כ הנתבעת, רק ביום 1.2.12 ובעקבותיה שילמו הם את יתרת החוב בסך 18.316 ₪, כפי ששילמו במהלך כל השנים את כל הסכומים שנדרשו הם לשלם. 10. לנוכח התמונה העגומה המצטיירת מכל האמור לעיל, סבורני כי עתירת התובעים לחיוב הנתבעת בפיצוים נכונה היא וכי היעתרותי לה תביא לתוצאה צודקת במקרה זה. מכיוון שלדעתי הנתבעת אכן הזניחה את הטיפול בבדיקת טענות התובעים לגבי הסדר תשלומים סופי לכיסוי חובם לרשות המקומית הקודמת (מועצת גבעת עדה), כשהם מצידם מילאו את הנחיית ראש המועצה המאוחדת (בנימינה גבעת עדה) מר זיתוני, ושילמו את מחצית היתרה שנותרה רשומה לחובתם כשהם ממתינים להסבר שניתן להם רק כעבור מספר שנים, סבורני כי אך הוגן יהא זה להורות לנתבעת להשיב להם את אותה מחצית שניה שהם חוייבו לשלם בשנת 2012, לאחר שזו תפחה והגיעה לסכום של 18,316 ₪. 11. סוף דבר, אני מחליטה לחייב את הנתבעת להשיב לתובעים את הסך של 18,316 ₪ בתוספת פיצוי בסך 4,500 ₪ בגין אופן התנהלותה כלפיהם והוצאות משפט בסך 800 ₪, סה"כ 23,616 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים. פיצוייםסחבת