התובעת טוענת, שבעת שרצתה לפנות שמאלה היא אותתה שמאלה לצורך ביצוע הפניה וגם האטה את רכבה, כאשר לפתע הגיחה הנתבעת במהירות, עקפה מצד שמאל והתנגשה ברכב התובעים וכתוצאה מכך נגרם נזק לרכב התובעים. התובעים סבורים, שהאחריות לגרם התאונה רובצת על הנתבעת ולכן הגישו תביעה זו לחייב הנתבעים לשלם להם את נזקיהם בסך של 7,984 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך 4,096 ₪, שכ"ט שמאי בסך 600 ₪, כוון פרונט סך 608 ₪, הוצאות משפטיות 1,500 ₪, עוגמת נפש, הפסדי ימי עבודה והתרוצצויות למוסך בסך 680 ₪ וירידת ערך בסך 500 ₪. ב. לעומת טענות התובעים, טוענים הנתבעים, שהאחריות לתאונה רובצת על התובעת- זאת משום, שבניגוד לטענת התובעת, הכביש במקום הוא דו סטרי חד נתיבי ובמקום קיים קו מקווקו המאפשר ביצוע עקיפה ופעולותיה של הנתבעת היו בהתאם לתנאי הדרך, תווי הכביש ובהתאם לחוק. עוד נטען על ידי הנתבעים, שהנתבעת נסעה אחרי רכב התובעת והבחינה, שהתובעת מאטה את מהירות נסיעתה עד כדי נסיעה איטית ביותר וללא כל סימון על כוונותיה והיות ולא הייתה מניע לבצע עקיפה, אותתה הנתבעת על כוונתה לבצע העקיפה ואף הביטה במראות ובעת שהחלה לבצע העקיפה, הסיטה התובעת את רכבה שמאלה במטרה לבצע פניית פרסה - זאת מבלי לאותת ומבלי להביט במראות וכך גרמה התובעת לתאונה. על כן, סבורים הנתבעים, שיש לדחות את תביעת התובעים, משום שהאחריות לגרם התאונה רובצת על התובעת ועל כך אף הגישו תביעה שכנגד. ג. מאחר וכל אחת מהמעורבות בתאונה סברה שהאחריות רובצת על זולתה, הוגשה תביעה על ידי התובעים: אלכסנדר קיסיץ ו- אלכסנדרה קיסיץ נגד שירן פטל, יהודית פטל ואליהו חב' לביטוח בע"מ והוגשה גם תביעה שכנגד על ידי פטל שירן נגד קיסיץ אלכסנדרה ופסק דין זה מתייחס לשתי התביעות. 2. כפי שעולה מכתבי הטענות וגם מעדויות המעורבות בתאונה, עסקינן בעדות מול עדות, כאשר כל אחת מהמעורבות בתאונה מנסה להטיל האחריות על זולתה ולכן, בחן בית המשפט טענות כל אחד מהצדדים יחד עם חומר הראיות אשר הוגש לבית המשפט ולאחר שקילת כל חומר הראיות, הגעתי למסקנה, שמפירוט העובדות ונסיבות המקרה, יש להשית האחריות על כ"א מהמעורבות בתאונה ובמקרה זה יש לחלק האחריות ביניהן באופן כזה, שכל אחת מהן תישא באחריות בשיעור של 50% - זאת לאור הנימוקים הבאים: א. א) אין להוציא מכלל אפשרות, שאין איסור לבצע העקיפה באותו מקום בו ביצעה הנתבעת את העקיפה, ברם כפי שעולה מהנסיבות, ביצעה הנתבעת העקיפה בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת ולא שקלה נכון את מעשיה של התובעת, כאשר הנתבעת מודה, שהיא ראתה את התובעת מאטה עד כדי עצירה, אך עצירה ממש לא הייתה (ראה עדות הנתבעת בעמ' 1 לפ',ש' 28- 29) ולכן, הייתה צריכה הנתבעת לצפות עדיין, את המשך דרכה של התובעת וגם את המשך דרכה שלה. ב) המסקנה הנ"ל מתחזקת לאחר, שהנתבעת העידה בבית המשפט וגם כך נטען בכתב ההגנה, שהיא נסעה אחרי רכב התובעת, כאשר מימין התובעת היו רכבים חונים, אשר הצרו את רוחב הכביש. הנתבעת הגישה תרשים ומתרשים זה עולה, שהרכבים נסעו ממש זה אחרי זה ובאותו תרשים לא סומן מקום תחילת הפניה של התובעת ורק בבית המשפט ניסתה הנתבעת להסביר, שרכב מס' 2 - הוא רכב התובעת- החל בפנייה והתאונה אירעה במקום המסומן ב-X. (ראה תרשים נ/2). ג) הנתבעת לקחה את העקיפה כדבר מובן מאליו, מבלי לשקול אם העקיפה אפשרית עקב התנהגות רכב התובעת - כפי שמסבירה הנתבעת עצמה. גם אם, לטענת הנתבעת, זכות העקיפה מותרת בהיות הכביש מסומן בקו מקווקו, גם אז יש לבצע עקיפה בזהירות ורק אם העקיפה אפשרית. ד) מכל מקום, כפי שעולה מטענות הנתבעת, אני קובע, שהנתבעת לא הבחינה מבעוד מועד בניסיון הפניה של התובעת וכך תוך היעדר תשומת לב, החלה לבצע העקיפה ותוך כדי כך אירעה התאונה בין שני הרכבים. אני לא מקבל את עדות הנתבעת, שהתובעת הסיטה את ההגה בעת שרכב הנתבעת כבר עבר אותה כמעט, משום שמיקום הפגיעה ברכב הנתבעת (ראה בתמונה נ/1) סותר את הטענה הנ"ל, שכן רכב הנתבעת נפגע מעל הגלגל הקדמי של צד ימין ומכאן עולה, שרכב הנתבעת טרם עבר את רכב התובעת, שכן אילו היה עובר את רכב התובעת - הפגיעה הייתה צריכה להיות במקום אחר. (ראה עדות הנתבעת לגבי מיקום הפגיעה בעמ' 3 לפ',ש' 3- 4). ה) מהעובדות שפורטו לעיל עולה, שהנתבעת תרמה את תרומתה לגרם התאונה על ידי עקיפה בלתי זהירה ולא שמה לב מבעוד מועד לתחילת פנייתה של התובעת. ב. א) גם התובעת נהגה בנסיבות אלה בחוסר תשומת לב ובחוסר זהירות. לאור העובדות שהתבררו בפני, אני קובע, שלא רק שהתובעת רצתה לפנות שמאלה ולצורך כך האטה את מהירות נסיעתה, אלא אני קובע, שהתובעת כבר הסיטה את רכבה לשמאל על מנת לבצע את הפנייה ולא שמה לב לרכב הנתבעת שנסע אחריה. אני גם לא מקבל את עדות התובעת, שרכב הנתבעת עקף במהירות את רכב התובעת, משום שאם הייתה עוקפת במהירות הפגיעות בשני הרכבים היו רציניות יותר. ב) אין להוציא מכלל אפשרות - ולא הוכח אחרת- שהתובעת אכן אותתה על מנת לבצע הפנייה שמאלה, ברם ממבחן התוצאה עולה, שלא היה מקום להסתפק במתן האיתות, שכן נהג רכב המבקש לבצע פנייה כלשהי עליו לאותת ובנוסף לכך, עליו עדיין לבדוק אם הפנייה אפשרית מבלי לחסום את השימוש של המשתמשים האחרים בדרך. ג) מהעובדות שהובאו בכתב התביעה, עולה, שהנתבעת הגיחה ועקפה במהירות מצד שמאל ובהמשך אף נאמר כיצד האיצה הנתבעת במקום להאט, ברם מעדות התובעת עולה, שהנתבעת טרם עקפה אלא: "ניסתה לעקוף.." (עמ' 1 לפ',ש' 12). איני מקבל את עדות התובעת, שבעת הפגיעה, היה רכבה במצב ישר עם עצירה כמעט מלאה, משום שאם אכן רכבה היה במצב ישר, יכלה הנתבעת לבצע העקיפה באין מפריע וללא פגיעה בין הרכבים. (ראה עדות התובעת בעמ' 1 לפ',ש' 13- 14). זאת ועוד, בעוד שבכתב התביעה מציינים התובעים:" ..והפניה בו התרחשה התאונה מדובר בכביש צר חד- סטרי אשר בצדו רכבים החונים בצד הכביש..", הרי בבית המשפט סותרת התובעת אמירה זו ואומרת: "עצרנו איפה שלא חנו מכוניות. בצד שנסעתי, אולי קדימה יש מכוניות.." (עמ' 1 לפ',ש' 22- 23, ההדגשות שלי- ג.ב.). 3. לאור הנימוקים שפורטו לעיל, קבעתי את חלוקת האחריות, באופן כזה שיש להטיל על כל אחת מהמעורבות בתאונה אחריות בשיעור של 50% ובהתאם לחלוקת אחריות זו על כ"א מהם לפצות את זולתה בסכומים, כפי שייקבעו להלן: א. א) התובעים בתביעה העיקרית הגישו תביעה על סך של 7,984 ₪ הכולל את הסכומים שפורטו לעיל, אך התובעים לא הוכיחו את מלוא סכום התביעה. התובעים נקבו בסכום סתמי של 680 ₪ וכללו בו הרכבי נזק שונים, מבלי לפרט מה סכום אותו מייחסים לכל פריט נזק כזה בנפרד וכמו כן, תבעו סך של 1,500 ₪ הוצאות משפטיות מבלי להוכיח כלל סכום זה. באשר לסכום אותו נקבו התובעים כירידת ערך בסך של 500 ₪, לא טרח השמאי לפרט בחוות דעתו סכום זה ורק בצורה מעורפלת ניתן להבין, שהוא קבע 4% ירידת ערך - מבלי לציין באופן מפורש את המילים "ירידת ערך" - וגם לא ציין כיצד ומדוע הגיע לאחוז כזה דווקא. מוטב היה לשמאי, כשם שהוא פרט את נזקי הרכב, כשם שהוא פרט את הרכבו של שכר טרחתו, טוב היה עושה אילו היה מקדיש מעט זמן ומפרט גם את פריט ירידת הערך, תוך ציון האלמנטים שהוא התחשב בהם בעת קביעת ירידת הערך. מכל מקום, אין בדעתי לגרום לתובעים חסרון כיס בשל ירידת הערך, רק משום שכך הגיש השמאי את חוות דעתו ולכן, אני מקבל את הסכום שתבעו התובעים עבור ירידת ערך - סך של 500 ₪. ב) לפיכך, אני קובע, שהתובעים בתביעה העיקרית הוכיחו סכום נזק בסך של 5,804 ₪ (הכולל: נזק ממשי לרכב בסך 4,096 ₪, שכ"ט שמאי בסך 600 ₪, תיקון פרונט בסך 608 ₪ וירידת ערך בסך 500 ₪) ואילו יתרת סכום התביעה נדחית - מחוסר הוכחה ומהנימוקים שפורטו לעיל. ב. א) לאור חלוקת האחריות כנ"ל, אני מחייב את הנתבעים: שירן פטל, יהודית פטל ואליהו חב' לביטוח בע"מ- כולם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד- לשלם לתובעים: אלכסנדר קיסיץ ו-אלכסנדרה קיסיץ, באופן סולידארי, סך של 2,902 ₪ (מחצית מסכום הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה- 7.3.13- ועד התשלום בפועל. ב) כמו כן ובהתחשב בחלוקת האחריות, אני מחייב את הנתבעים הנ"ל, באופן סולידארי, לשלם לתובעים הנ"ל, באופן סולידארי, הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ג. א) התובעים בתביעה שכנגד הגישו תביעה על סך 5,082 ₪, הכולל בחובו: נזק לרכב בסך 3,230 ₪, ירידת ערך בסך 272 ₪, שכ"ט שמאי 580 ₪, הוצאות משפט, ריבית והצמדה ועוגמת נפש בסך 1,000 ₪, אך כשם שהתובעים בתביעה המקורית לא הוכיחו חלק מנזקיהם, כך לא הוכיחה התובעת בתביעה הנגדית את הסכום הסתמי של 1,000 ₪, שהוא סכום כללי, סתמי ובלתי מפורט ונכתב כך על דרך הסתם ולכן, אין אני מקבל התביעה בגין פריט זה. ב) על כן, אני קובע, שהתובעת בתביעה שכנגד הוכיחה סכום נזק בסך של 4,082 ₪ (הכולל: נזק ממשי לרכב 3,230 ₪, שכ"ט שמאי 580 ₪ וירידת ערך בסך 272 ₪) ואילו יתרת סכום התביעה נדחית מחוסר הוכחה ולאור הנימוקים שפורטו לעיל. ד. א) לאור חלוקת האחריות, שנקבעה לעיל, אני מחייב את הנתבעת קיסיץ אלכנסדרה לשלם לתובעת פטל שירן את הסך של 2,041 ₪ (מחצית מסכום הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה הנגדית- 8.4.13- ועד התשלום בפועל. ב) כמו כן ובהתחשב בחלוקת האחריות, אני מחייב את הנתבעת הנ"ל לשלם לתובעת הנ"ל, הוצאות משפט בסך של 300 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. לאור העובדה, שמדובר באותה תאונה ובחיובים הדדיים, אזי סכומי החיוב שקבעתי לעיל ניתנים לקיזוז. לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. משפט תעבורהפניה