הוסכם בין הצדדים כי התובע ירכוש 30% מהעסק ונחתם הסכם שותפות

3. לאחר חתימת הסכם השותפות מסר התובע לנתבע סך של 60,000 ₪, בהמחאה בנקאית, על חשבון רכישת 30% מהעסק. את יתרת הסכום (165,000 ₪ ולא 175,000 ₪, כפי שנכתב בטעות בהסכם השותפות) התחייב התובע לשלם לנתבע בשלב מאוחר יותר. בהסכם השותפות לא צוין מועד לביצוע תשלום היתרה. כל שנכתב בעניין זה הוא כי את היתרה יעביר התובע לנתבע "...מאוחר יותר, בהתאם להתנהלות הבנק". 4. אין חולקין כי בשלב כלשהו הסכימו הצדדים לבטל את הסכם השותפות - לטענת התובע, הסכם השותפות בוטל בשל העובדה ש"הנתבע לא קיים ו/או לא יכול היה לקיים את חלקו בהסכם השותפות ומכיוון שפני הדברים במציאות היו שונים מכפי שתיאר אותם הנתבע במועד ההתקשרות" ואילו לטענת הנתבע הסכם השותפות בוטל בשל העובדה שהתובע "הפר את הסכם השותפות ולא שילם את הסכום לו התחייב בסך 225,000 ₪, אלא אך 60,000 ₪" - ובמסגרת הביטול שילם הנתבע לתובע, ביום 20/6/12, סך של 27,500 ₪. 5. לטענת התובע, עם ביטול הסכם השותפות סוכם כי הנתבע יחזיר לו את הסך של 60,000 ₪. בפועל הנתבע החזיר לו רק 27,500 ₪ ובנוסף גבה התובע מלקוחות של העסק סך של 8,353 ₪ והנתבע נותר חייב לו סך של 24,147 ₪ (60,000 פחות 35,853). לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבע לשלם לו את הסך של 24,147 ₪. 6. לטענת הנתבע, לא סוכם כי עם ביטול הסכם השותפות הוא יחזיר לתובע את הסך של 60,000 ₪, אלא סוכם כי התובע יגבה מלקוחות אותם הוא הכיר, שלהם הוא מכר סחורה מהעסק, את הכספים שהם חייבים בגין הסחורה שסופקה להם מהעסק. "...ומכספים אלה, רק אם ייגבו וישולמו לנתבע, יושלם הסכום לסך 60,000 ₪. כל עוד התובע לא גובה ולא מעביר את הכספים לנתבע, אין הנתבע משלים את ה - 60,000 ₪ ". לכן עותר הנתבע לדחות את התביעה. 7. הנתבע גם הגיש תביעה שכנגד, בה הוא עותר לחייב את התובע לשלם לו סך של 33,200 ₪, שזה הסכום המקסימלי אותו ניתן לתבוע בביהמ"ש לתביעות קטנות. זאת בטענה כי התובע חייב לו סך של 25,452 ₪, בגין סחורה שסופקה ללקוחות של התובע, שתמורתה לא שולמה ואשר התובע התחייב התחייבות אישית, מפורשת, לגבות כספים אלה ובנוסף הוא חייב להשתתף עמו בשיעור של 30% מהנזק שנגרם לעסק כתוצאה מפגם בייצור של פקקים למיכלי 3 ליטר, נזק שהסתכם ב - 96,000 ₪ (חלקו של התובע, 30%, הסתכם, לטענת התובע, בסכום של 28,800 ₪). 8. מכתבי הטענות ומדברי הצדדים בישיבת יום 6/6/13 עולה כי המחלוקות בין הצדדים הינן בשלושה נושאים: א. האם התובע התחייב לגבות את הכספים המגיעים לעסק מלקוחות שלהם הוא מכר סחורה. ב. האם בעת ביטול הסכם השותפות סוכם כי הסך של 60,000 ₪ יוחזר לתובע בחלקו על ידי תשלום ישיר של הנתבע (כאמור, שילם הנתבע לתובע סך של 27,500 ₪) ובחלקו מהכספים אותם יגבה התובע מהלקוחות להם הוא מכר סחורה. ג. האם על התובע לשאת ב -30% מהנזק שנגרם לעסק בשל הפגם בייצור הפקקים. כאן המקום לציין שלא נחתם בין הצדדים הסכם בקשר לביטול הסכם השותפות והתנאים לביטול. 9. לאחר ששקלתי בעניין, תוך שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, כעולה מכתבי הטענות, מהמסמכים שצורפו לכתבי הטענות ומעדויות הצדדים בישיבת יום 6/6/13, אני קובע, בנושאים שבמחלוקת, כדלקמן: עול ההוכחה כי התובע התחייב לגבות כספים מלקוחות להם מכר סחורה של העסק וכי סוכם שמכספים אלה ישלים הנתבע את החזר ה - 60,000 ₪ לתובע, מוטל על הנתבע. אציין כי אני מתקשה להאמין שכך סוכם, שכן: א. אם היה ממש בטענה זו של הנתבע, הייתי מצפה כי ישלם לתובע סך של 34,548 ₪ ולא רק 27,500 ₪, שכן לגרסתו של הנתבע חובות הלקוחות להם מכר התובע סחורה מסתכמים בסכום כולל של 25,452 ₪ ( 60,000 פחות 25,452 ). ב. אין זה הגיוני שהתובע יתחייב לגבות כסף מהלקוחות ויסכים שאם לא יצליח בכך, יהיה הדבר על חשבונו (היינו, שכל סכום שלא יצליח לגבות יופחת מה 60,000 ₪), שכן אין התובע יכול לתבוע לקוחות שמסרבים לשלם, בשל העדר יריבות בינו לבין אותם לקוחות (משום שאת הסחורה סיפק העסק והחשבוניות שהוצאו בגין סחורה זו הן של העסק ולא של התובע). ג. לא מדובר בלקוחות "עלומים", שזהותם ו/או מקור עסקם אינו ידוע לנתבע, שהרי הנתבע הוא זה שסיפק את הסחורה לאותם לקוחות. לכן לא צריכה להיות לו כל בעיה לפנות אליהם ולדרוש מהם לשלם עבור הסחורה שהעסק סיפק להם ולנקוט בהליכים משפטיים נגד מי שיסרב לשלם. לכן אני קובע כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח שהתובע התחייב לגבות כספים מהלקוחות וכי סוכם שהסך של 60,000 ₪ ישולם מהכספים שייגבו. אין חולקין שהסכם השותפות בוטל בטרם יישומו, היינו בטרם נהיה התובע הבעלים של 30% מהעסק, שכן הוא לא שילם את מלוא התמורה עבור רכישת חלקו, טרם נפתח חשבון משותף לעסק וטרם הועברו לתובע נוסחאות הייצור של התרכיזים שיוצרו בעסק. הסכם השותפות בוטל בטרם נהיה התובע שותף בעסק. משכך הדבר, לא מוטלת עליו חובה לשאת יחד עם הנתבע בנזקים שנגרמו בשל התקלה בייצור הפקקים, תקלה שלא נגרמה באשמתו של התובע. 10. לא נעלם ממני כי בין הצדדים קיימת גם מחלוקת בשאלה מי הפר את הסכם השותפות והביא לביטולו, אולם מחלוקת זו אינה טעונה הכרעה שיפוטית, שכן לאור העובדה שאין מחלוקת בין הצדדים על כך שהסכם השותפות בוטל בהסכמה וכי הוסכם שהסך של 60,000 ₪ יוחזר לתובע (הגם שיש מחלוקת על האופן בו יתבצע ההחזר), אין זה רלבנטי מי הפר את ההסכם. במאמר מוסגר אציין כי טענת הנתבע לפיה התובע הפר את ההסכם בכך שלא שילם את מלוא ה - 225,000 ₪, אלא רק 60,000 ש"ח (סעיף 4 לכתב התביעה שכנגד), נראית על פניה חסרת בסיס, שהרי בהסכם השותפות לא נקבע מועד לתשלום יתרת הסכום. בהקשר זה הנני לציין שטוב היו עושים הצדדים אילו קבעו מועד לתשלום היתרה ולא מסתפקים בציון מועד ערטילאי ולא מחייב (" ... מאוחר יותר, בהתאם להתנהלות הבנק"). 11. סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את תביעת התובע ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 24,147 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 7/3/13 ועד התשלום המלא בפועל. את התביעה שכנגד אני דוחה. בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חוזהדיני חברותשותפות