כתב התביעה, התובע התקשר עם הנתבעת לאחר שראה מודעה ב"יד 2" המתייחסת לרכב פורד פוקוס שנת יצור 2004 , בזו הלשון: "רכב יד 1, 33,000 ק"מ, מרופאה, מציאה." 2. לטענת התובע, הוא בחן את הרכב ושאל אודות ההיסטוריה שלו והאם הוא נקי מתאונות, ותשובותיה של הנתבעת היו: "הרכב 2004, מעבר למה שאתה רואה קצת מסביב - הכול בסדר". לטענתו, בטרם "סגר" את העסקה ולאורך כל המו"מ, שאל התובע את הנתבעת שאלות רלוונטיות כגון מה ההיסטוריה של הרכב, איזה טיפולים עבר, באיזה מוסך טופל, האם הרכב עבר תאונה קשה - ותשובותיה של הנתבעת היו מתחמקות ומיתממות. 3. התובע טוען כי בנסיבות העניין ביקש לערוך בדיקה לרכב, אך הנתבעת הציגה בפניו דו"ח בדיקה שעשתה בעצמה במכון "טסט ליין" מספר ימים קודם לכן (להלן - "דו"ח הבדיקה). התובע הספק בכך, ורכש את הרכב מאת הנתבעת בסכום של 33,000 ₪. 4. לטענת התובע , לאחר ביצוע העסקה קיבל ממרכז שירות פורד את היסטוריית הטיפולים של הרכב, והסתבר כי הרכב עבר שתי תאונות, תאונה חזיתית קשה עם ירידת ערך ביום 12/05/09, ותאונה חזיתית קודמת ביום 27/03/08, מבלי שהנתבעת גילתה זאת לתובע. יצוין, כי על פי אישור של מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, שצורף לכתב התביעה, רק בשל התאונה מיום 12/05/09 הוערך הנזק לרכב בסכום של 18,181 ₪ כולל מע"מ, ונגרמה ירידת ערך בשיעור 7.5% בסך של 4,531 ₪. הנזק בתאונה מיום 27/03/08 הוערך בסכום של 1,549 ₪. 5. התובע טוען כי לו הייתה הנתבעת אומרת את האמת לגבי הרכב - לא היה רוכש אותו , וכלל לא היה מתקרב אליו, כדבריו. לטענתו, הנתבעת שיקרה והתחמקה לאורך המשא ומתן, ופעלה בחוסר תום לב וברמייה. 6. לאור התנהלות הנתבעת , דורש התובע את ביטול העסקה , ולחלופין - השבת כל כספי התמורה שהועברו לידי הנתבעת בתוספת כל ההוצאות שהוצאו על ידי התובע, לרבות פיצוי בשל עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו. התובע דורש סכום של 33,200 ₪. 7. הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי הציגה את דו"ח הבדיקה בפני התובע, ואף ציינה בפניו באופן ברור כי הרכב עבר תאונה (ראה סעיף 8 לכתב ההגנה). לטענתה, ממועד רכישת הרכב ועד להגשת התביעה חלפו שנתיים, ויש בשהוי זה כדי לפגוע בהגנתה. עוד נטען, כי התובעים יכולים להלין על עצמם בלבד על כי לא ערכו בדיקה משלהם לאחר שהוצג בפניהם דו"ח הבדיקה, ועתה, שנתיים לאחר רכישת הרכב , הם מנסים להוציא כספים לא להם, תוך עשיית עושר ולא במשפט. לחלופין טוענת הנתבעת, כי ככל שנתגלו נזקים וליקויים ברכב - האחריות לכך הינה על המכון שבו נערכה הבדיקה ולא על הנתבעת. 8. עוד טוענת הנתבעת, כי סכום התביעה, 33,200 ₪, הוא מופרז שכן על פי חוות דעת השמאי מטעם התובעים סך שווי ירידת הערך הינו 14,716 ₪, כך שלא ברור כיצד הגיעו התובעים לסכום התביעה. 9. השאלה העיקרית שעומדת בפנינו בתיק זה הינה - האם גילתה הנתבעת לתובעים במהלך המשא ומתן את כל הפרטים הרלבנטיים לגבי מצבו של הרכב והתאונות שעבר, או שמא נוהל המשא ומתן בחוסר תום לב ותוך הטעיית התובע, הטעייה המצדיקה את ביטול העסקה או פיצוי התובע בשל ניהול משא ומתן בחוסר תום לב. 10. חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח - 2008 (להלן - החוק), שהיה כבר בתוקף במועד ביצוע העסקה נשוא התביעה, קובע, בין היתר, בסעיף 2 (א) , כי מי שרכש רכב משומש זכאי לקבל מכל מוסך שבו תוקן או טופל הרכב ומכל מבטח שביטח את הרכב כל מידע שיש בידיהם על הרכב. סעיף 4 לחוק מחייב "עוסק ברכב", דהיינו עוסק כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981, שעיסוקו מכירת רכב משומש, לגלות לרוכש, בטופס הגילוי, את כל הפרטים הקבועים בסעיף 4 (ב), וביניהם פגיעות שנגרמו לרכב עד למועד מסירת טופס הגילוי. הפרת סעיף 4 האמור נקבעה כעבירה פלילית. 11. כפי שניתן לראות, החוק לא חל על מוכר פרטי, כמו הנתבעת , אלא רק על מוסכים, חברות ביטוח , ועל מי שעיסוקו במכירת רכב. לפיכך, לא ניתן לטעון כי הנתבעת הפרה את החוק האמור אלא עלינו לבדוק האם חל במקרה שלפנינו סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן - חוק החוזים), שעניינו הטעיה, וכן סעיף 12, שעניינו ניהול משא ומתן בחוסר תום לב. 12. סעיף 15 לחוק החוזים קובע: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה "הטעיה" - לרבות אי גילוין של עובדות אשר על פי דין, לפי נוהג , או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". השאלה היא איפוא, האם בנסיבות העניין הטעתה הנתבעת את התובע. 13. לאחר עיון בכל המסמכים, לרבות תמליל משיחת טלפון בין התובע לנתבעת מיום 12/01/12 (להלן - התמליל) , ולאחר שמיעת עדויות הצדדים - הגעתי למסקנה כי הנתבעת אכן לא גילתה לתובע את כל ההיסטוריה של הרכב עובר לביצוע העסקה, ובעיקר את התאונה מיום 12/05/09. 14. מהתמליל עולה , כי הנתבעת התחמקה כאשר נשאלה על ידי התובע האם הרכב עבר תאונה וענתה "אני לא עושה פה תשובות לשאלות ותשובות" (עמ' 2 לתמליל שורות 13-12). גם כאשר נשאלה הנתבעת האם קיבלה ביום 12/05/09 ירידת ערך מחברת הביטוח עבור נזק שהוערך על סך של 18,181 ₪, ענתה בצורה מתחמקת: "אני לא חייבת לך שום דבר להגיד, שום דבר. אני לא חייבת לך (עמ' 1 לתמליל שורות 16-20). כאשר התובע חזר ושאל האם הרכב עבר תאונות קשות ומשמעותיות, ענתה הנתבעת בשלילה (עמ' 3 לתמליל שורות 4-3). 15. גם בעדותה בבית המשפט לא נשמעה הנתבעת אמינה. הנתבעת אמרה כי לא ידעה שהייתה תאונה קשה לרכב "כיוון שזו לא הייתה תאונה קשה, הייתה מכה מקדימה בצד שמאל" (פרוטוקול עמ' 2 שורות 20-19). הואיל והנתבעת הודתה כי היא זו שנהגה ברכב בעת התאונה (שם, שורה 22) - קשה לקבל את עמדתה כי ,בנסיבות העניין , היה מדובר במכה בלבד ולא יותר מכך. כאשר נשאלה הנתבעת על ידי בית המשפט "ברחל בתך הקטנה", האם לדעתה תשלום של 18,000 ש"ח עבור תיקון הרכב ( כמעט שליש מערכו) זו תאונה קטנה - שוב ענתה תשובה מתחמקת: "אני מכניסה את הרכב למוסך ואני לא כל כך מתעניינת כיוון שחברת הביטוח משלמת ולא אני". (פרוטוקול עמ' 2 שורה 31). כאשר נשאלה הנתבעת מדוע לא סיפרה לתובע על התאונה, ענתה: "לא חשבתי שזו תאונה בכלל, זו הייתה "מכה" (פרוטוקול עמ' 3 שורה 2) . מתשובה זו עולה , כי הנתבעת למעשה ידעה וזכרה את האירוע בשנת 2009 אך בחרה, מסיבה בלתי סבירה בעליל, שלא לגלות זאת לתובע. 16. חוסר אמינותה של הנתבעת נתגלתה גם בקשר למחיר העסקה. בעוד שבכתב ההגנה, בסעיף 23, טענה הנתבעת כי היא דרשה מהתובעים 30,000 ₪ לאחר שהפחיתה להם ממחיר הרכב סך של 4,500 ₪, אשר הינו גובה ירידת הערך שקיבלה מאת חברת הביטוח בגין התאונה משנת 2009 - הציג התובע צילום של המחאה בסכום של 33,000 ₪ לפקודת הנתבעת. בנה של הנתבעת טען בדיון כי אמו , אישה מבוגרת, לא זכרה שקיבלה סכום של 33,000 ₪ ולכן כתבה 30,000 ₪ בכתב ההגנה (פרוטוקול עמ' 3 שורות 10-9), אולם אין בידי לקבל טענה זו. 17. לאור כל האמור, ראיתי להעדיף את גרסת התובע לפיה הנתבעת הטעתה אותו באי גילוי כל העובדות לגבי הרכב, על פני גרסת הנתבעת. 18. בנסיבות אלה אני קבועת כי הנתבעת הטעתה את התובע במהלך ניהול המשא ומתן, ולמעשה ניהלה את המשא ומתן בחוסר תום לב, בניגוד להוראות סעיף 12 (א) לחוק החוזים. 19. סעיף 12 (ב) לחוק החוזים קובע: "צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה והוראות סעיפים 10, 13 ו- 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א 1970 יחולו בשנויים המחויבים". סעיף 14 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) קובע: " אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 10,12 ו- 13 בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין". במקרה שלפנינו, יכול היה התובע למנוע את הנזק על ידי עריכת בדיקה לרכב מטעמו, מבלי להסתמך רק על דו"ח הבדיקה שהוצג לו על ידי הנתבעת. במיוחד שכך הדבר אם היו לתובע ספקות לגבי תשובותיה של הנתבעת לשאלותיו לגבי מצב הרכב. משלא עשה התובע כן - אין לו להלין אלא על עצמו. 20. זאת ועוד, מהתמליל עולה כי כבר במועד עריכת השיחה ביום 12/01/12 ידע התובע על התאונות שעבר הרכב והוא אף הטיח זאת בפני הנתבעת, ובכל זאת בחר, מטעמים השמורים עמו, להמשיך ולהשתמש ברכב והגיש את התביעה רק בחודש מרץ 2013,כעבור למעלה משנה. בנסיבות אלה, כאשר התובע יכול היה למנוע את נזקיו באמצעים סבירים , ולאחר שהשתהה עם הגשת התביעה - לא ראיתי לנכון לקבל את טענתו לביטול העסקה כולה , ומאידך , ראיתי לקבוע כי על הנתבעת לפצות את התובע. 21. אשר לסכום הפיצוי - לאור עלות התיקון של הרכב לאחר התאונה בשנת 2009 (18,181 ₪) , המעידה על הנזק שנגרם לרכב, ולאור קביעת ירידת הערך (4,531 ₪) - אני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובע בסכום של 23,000 ₪. 22. הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים, סכום של 23,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ( 06/03/123) ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסכום של 850 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום. רכבמודעהידייםתאונות קודמות (רכב)קניית רכבגילוי נאות במכירת רכבנזק לרכב