תביעה נגד נציבות כבאות והצלה בגין פיצוי על נזק למכשיר GPS רקע 1. במועד הרלבנטי לתביעה זו עבד התובע ככבאי בתחנת כיבוי האש בחדרה (להלן: "התחנה"), במסגרת איגוד ערים לכבאות איזור חדרה. 2. על פי חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, תשע"ב-2012, הופסקה פעילותם של איגודי הערים לשירותי כבאות ביום 8.2.13 ובנעליהם של אלה נכנסה נציבות כבאות והצלה שהיא זרוע של המשרד לבטחון פנים. 3. משכך, הסכים התובע להמרת זהות הנתבע בנתבעת. עוד הסכים התובע לייצוגה של הנתבעת במסגרת תביעה זו על ידי מתמחה למשפטים וויתר על ייצוג משפטי מטעמו. טענות התובע 4. התובע, העותר לפיצוי בסך 1,092 ₪ בגין נזק שנגרם למכשיר ה- GPS שלו (להלן: "המכשיר"), טוען כי מדובר בנזק שנגרם לו בשעה שרכבו חנה בשטח התחנה, לשם הוא הגיע בתאריך 8.1.13 באמצעות הרכב לצורך השתתפות במשימות חילוץ שונות ברחבי העיר חדרה. באותו היום ארעו בעיר אירועי הצפה רבים כתוצאה מגשמים עזים שירדו ולטענת התובע, על אף שכלי הרכב של האיגוד אשר חנו בתחנה באותה עת פונו מהמקום לפני עליית קו המים, לא דאגו עובדיה לפינוי רכבו גם כן. 5. הרכב, כך לטענת התובע, כוסה כולו במים והוכרז על ידי חברת הביטוח כאבדן להלכה. 6. משביקש התובע להוסיף לתביעת הביטוח את ערך הציוד שהיה ברכב וניזוק, הוסבר לו שעל פי פוליסת הביטוח שלו הוא זכאי לפיצוי של עד 300 ₪ לפריט ו- 1,200 ₪ בסך הכל. 7. לאחר שקבל פיצוי בסך 1,200 ₪ בגין נזקים שנגרמו לפריטי ציוד נוספים אחרים שהיו ברכב, כשבסכום זה נכללים גם 300 ₪ מתוך ערך המכשיר, פנה התובע אל האחראים עליו בתחנה בדרישה לפיצוי בגין היתרה בסך 1,092 ₪ (שכן בשעתו הוא רכש את המכשיר ב- 1,392 ₪ - ר' קבלה), אלא שהוא סורב ומכאן תביעתו. 8. במהלך הדיון בבית המשפט מיקד התובע את טענותיו ואמר: "במסגרת התפקיד שלי משלמים לי אחזקת רכב ומחייבים אותי להחזיק רכב כדי שאני אגיע מהר. כמו שדאגו להוציא את הרכבים של האיגוד יכלו להוציא את הרכבים של העובדים... אם לא הייתי נקרא לעבודה, הנזק הזה לא היה קורה לי, שכן אין לי מה לעשות בחדרה, אני גר בכרכור". בתשובה לשאלת הבהרה מצדי, אישר התובע כי אין זהו תנאי להעסקתו, שיחזיק ברכב. 9. באשר למעמדו כלפי הנתבעת, הוסיף התובע וטען כי על פי סעיף 103 לחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה הנ"ל, כל הליך משפטי שננקט בזמנו כנגד האיגוד יוסיף לעמוד בתקפו ויראו אותו כאילו היה נגד המדינה ביום כינון הרשות. לשיטת התובע בהתאם להוראת סעיף זה, ממשיכה הנתבעת לחוב כלפי העובדים את החבות שהיתה לאיגוד לפני יום כינון הרשות. טענות הנתבעת 10. להגנתו טען בשעתו האיגוד כי אין הוא נושא באחריות כלשהי לכלי רכב של עובדים החונים בתחנה, אלא אם מדובר בנזק שנגרם בעטיו או על ידי מי מטעמו וכן כי אין בעצם העמדת הרכב במגרש החניה של התחנה כדי ליצור חבות כלשהי מצידו. לטענת האיגוד כפי שנטענה בכתב ההגנה שהוגש מטעמו: "ראוי היה כי התובע יברך על כך שהיה לו ביטוח בר תוקף אשר כיסה את הנזק של הרכב ויכול אף לבטח את המטלטלין שבבעלותו". 9. הנתבעת המאמצת טענות אלה מוסיפה וטוענת כי אף שבעת הארוע לא היה התובע עובד מדינה, בדקה היא את שאלת זכאותו מכח הוראת החשב הכללי: "פיצוי לעובד מדינה בגין נזק שנגרם לרכושו שלא במזיד" מתוך כוונה ונסיון לסייע לו, אך מצאה כי הנחיות אלה (נ/1) קובעות כך: "4.1.1. המשרד ישתתף בהוצאות העובד הנובעות מנזק שנגרם לרכושו האישי של העובד בעת מילוי תפקידו, ובלבד שהנזק נגרם באופן מובהק עקב הדרישות המיוחדות של מילוי תפקידו ו/או עקב רשלנות של המעביד, וזאת בתנאי שהעובד נקט את כל הפעולות והאמצעים הסבירים למניעת הנזק. 4.1.2. המשרד לא יתן פיצוי בגין הארועים הבאים:... 4.1.2.4 נזק לכלי הרכב או לחפצים אישיים הנמצאים בכלי הרכב, או גנבתם. דיון והכרעה 10. לנוכח טענת התובע לפיה התרשלו עובדי האיגוד בכך שלא פינו את רכבו ממגרש החניה שהוצף במי הגשמים העזים, במסגרת עוולת הרשלנות, מוטל עליו להוכיח שלושת אלה: (1) קיום חובה (2) הפרת החובה (3) גרם נזק מחמת הפרת החובה. 11. השאלה הראשונה הדורשת הכרעה במקרה זה היא שאלת עצם קיומה של אחריות האיגוד לשלמות רכושו הפרטי של התובע. 12. בהעדר מחלוקת על כך שבמקרה המונח בפני מדובר בנזק שאיש לא גרם לו במכוון, ואפשר אף לומר שמדובר בארוע טבע שקשה היה לצפות את היקפו מראש, נשאלת השאלה האם במצב שכזה חלה על עובדי האיגוד חובה למנוע את הנזק? 13. לטעמי, על אף הנזק הכספי והתסכול שנגרמו לתובע בנסיבותיו של מקרה זה, כפי שהוא היטיב לתארם, אין לומר כי מי מעובדי האיגוד התרשל כלפיו. במסגרת בחינת קיומה של התרשלות, נבחנת בעיקר סבירות התנהגותו של המזיק. גם אם נאמר שחלה על האיגוד חובת זהירות מושגית, היינו שכמעסיקו של התובע, חלה עליו חובה לשמור על שלמות רכושו הנמצא בתחומו, סבורני כי לא ניתן לגרוס שמתקיימת במקרה זה חובת זהירות קונקרטית. חובת הזהירות אין משמעה אחריות מלאה ומוחלטת. היא נגזרת מן היכולת והצורך לצפות ולמנוע את האירוע המסוים שארע וביחס לנזק שארע בו. האם יהא זה נכון לצפות מעובדי האיגוד, שיש להניח כי כמו התובע עצמו היו עסוקים במהלך ארוע הגשמים החריג, בפעולות חילוץ והצלת חיי אדם, לדאוג דווקא לפינוי רכבו של התובע משטח מגרש החניה של התחנה? 14. מעבר לכך, התובע אשר טען כי "כלי רכב של התחנה פונו מהמקום לפני שעלה קו המים, כלומר היה כח אדם בתחנה", לא הביא ראיה כלשהי להוכחת טענה זו ואף אם נכונה היתה היא, תישאל השאלה מדוע הוא עצמו לא פנה לאיש בבקשה לעשות כן? זאת, כשיש להניח שמפתחות רכבו היו ברשותו. 15. מפני כל אלה, דעתי היא כי דין התביעה להידחות. בנסיבותיו של המקרה, אני מחליטה שלא לחייב את התובע בתשלום הוצאות. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים. שריפהמוצרי חשמל (הגנת הצרכן)פיצוייםכבאות / מכבי אש