תביעה נגד בזק בעקבות ביצוע עבודות שאיבת מים מאחת מנקודות התקשורת באמצעות משאבה, דבר שגרם לפי הנטען לזרימת המים אל נכסיו של התובע (חדר ומחסן) וגרימת נזק בעקבותיה. גרסת התובע על פי הנטען בתביעה, בתאריך 24.12.11 בזמן ששהה התובע מחוץ לביתו ביצעו עובדי חברת בזק עבודות שונות מאחורי חצר ביתו, שכללו שאיבת מים מאחת מנקודות התקשורת של החברה באמצעות משאבה. לטענתו, מאחר ולא בוצעה ע"י עובדי הנתבעת כל בדיקה להיכן פניהם של המים זורמים ולנוכח הימצאות ביתו במפלס הנמוך ממקום ביצוע העבודות, כל המים שנשאבו זרמו לחדרים, לרבות המחסן, הממוקמים בחצר הבית. לטענת התובע, עם חזרתו לביתו גילה את ההצפה ומייד פנה לעובדים ולמנהל העבודה באתר מטעם הנתבעת וביקש מהם להטות את הצינור, או לחלופין להפסיק את השאיבה, ובאותו מעמד צילם את ההצפה בחדר ובמחסן ביתו. התובע אף פנה למנהל העבודה והראה לו את הצפת המים לביתו, ובתגובה מסר לו המנהל את פרטיו והפנה אותו לאדם בשם 'עמית' אשר, לטענתו, הינו הגורם האחראי על בעיות מסוג זה. התובע פנה לעמית שהפנה אותו לאדם בשם 'שמעון', ואלה התייחסו לפניותיו של התובע בצורה מתחמקת, כל הפגישות שנקבעו עמו בוטלו ע"י שמעון מסיבות כאלה ואחרות, ובכך בפועל נערך ביקור בנכס ע"י נציגי הנתבעת שנה לאחר ההצפה. במהך הביקור, טען נציג הנתבעת כי יש להזמין שמאי על מנת להעריך את הנזקים וקיבל לידיו מן התובע תמונות של ההצפה והנזק שנגרם לביתו אגב כך. בפועל, השמאי הגיע חודשיים לאחר מכן וביצע בדיקה מקיפה שתוצאותיה נערכו חוות דעת שהומצאה מספר חודשים נוספים לאחר מכן, ולפיה הנזקים הקיימים במבנה ובכלים אינם קשורים להצפה. גם לאחר שנתקבלה חוות הדעת, המשיך שמעון להבטיח לתובע, כך לטענתו, כי הוא יבחן דרכים אפשרויות למתן פיצוי, אך בסופו של יום הוא הפסיק לענות לפניותיו. במשך הזמן, מבנה המחסן החל לשקוע, והקיר החיצוני שלו נסדק דבר הגורם לסכנה ממשית להתמוטטות המחסן. גרסת בזק בזק אינה מכחישה, כי התובע אכן דיווח לה על נזק, לכאורה, אשר נגרם לרכושו המצוי בסמיכות למתקני הנתבעת. אך טוענת, כי עם הדיווח האמור הגיע נציג מוסמך ממדור הנזקים מטעמה אל המקום ובחן את הנזקים הנטענים. לשיטתה, מדובר בנזקים שנגרמו משנים רבות של מי גשם וחלודה ולא משעות ספורות של זרימת מים קלה עקב השאיבה. בזק מכחישה את חבותה בנזק, וטוענת כי מדובר בסכום סתמי ומופרך שלא נסמך על חוות דעת שמאי או חוות דעת מומחה באשר לגורם קרות הנזקים המוכחשים על ידה ושיעורם. לטענתה, המקום בו בוצעה פעילות עובדי בזק רחוקה מביתו של התובע והמים שנשאבו התפזרו על פני שטח נרחב למדי, כאשר אך חלק קטן ממנו מצוי בתחום מגוריו של התובע, ובכל מקרה מדובר בזרימת מים קלה כשל גשם קל. בזק אשר מכחישה כל אחריות לנזק טוענת, כי התובע מנסה להתעשר שלא כדין על חשבונה. לטענתה, בחינת גרסתו של התובע יש בה לבדה כדי להביא לדחיית התביעה, שכן אף לשיטת התובע מדובר בשעות ספורות של זרימת מים בעוד שהוא לנזקים של שנים רבות (כלי עבודה חלודים, כלים קטנים שאמורים להימצא בגובה על שולחן ועוד). מאחר ומדובר בזרימת מים דלילה מאוד בגובה של שלוליות גשם ולמשך זמן קצר, אין זה סביר כי תימצא חלודה בנכס הנגרמת לאחר שנים של בלאי ורטיבות. הנתבעת אישרה, כי ביתו של התובע ממוקם במפלס הנמוך מתוואי השטח, דבר המסביר לשיטתה את טיב הנזק שנמצא, שכן סביר הוא כי במשך שנים רבות זרמו לביתו של התובע מי גשמים שהסבו נזקי חלודה ורטיבות מצטברים, ללא קשר לעבודות שבוצעו ע"י בזק בשטח. עוד טוענת בזק, כי היא נהנית מפטור הקבוע בסעיפים 40 ו-41 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק התקשורת"), מאחר ומדובר בנזקים שלא נבעו מפעולה מכוונת או מרשלנות חמורה של בזק ועובדיה. דיון ומסקנות לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וראיותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלק, כפי שיבואר להלן. סעיפים 40 ו- 41 לחוק התקשורת קובעים, כי בעל רישיון להפעלת שירותי בזק, עובדיו וכל הבאים מטעמו, לא יישאו באחריות בנזיקין אלא אך ורק לנזק ישיר שנגרם עקב הגבלת שירות בזק או הפסקתו, או לחילופין, לנזק הנובע מפעולה מכוונת או מרשלנות חמורה של בעל החסינות, עובדיו או הבאים מטעמו (ראו והשוו: ע"א 518/89 אריה אותם נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ; ע"א 1040/89 (מחוזי- ת"א) בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' 'אלפא' מוצרי הנדסה- שלמה קמינר (1992) [להלן: "עניין אלפא"]). בעניין 'אלפא' הנ"ל מנה בית המשפט המחוזי מספר מבחני עזר לשיקוליו של בית המשפט לצורך קביעה האם התנהגות מסוימת מהווה התרשלות חמורה והם כלהלן: 1) נסיבות מיוחדות שמכוחן מגעת רשלנות לכדי רשלנות חמורה ; 2) התעלמות מודעת מתוצאותיו של מעשה רשלני; 3) הצטברות ממושכת של התנהגות רשלנית; 4) קיום נסיבות היוצרות סכנה מוחשת ומיידית; 5) אי מילוי אחר רמת זהירות שבה אפילו אדם חסר זהירות לא היה נכשל. בענייננו, אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים לגבי הצפת החדר והמחסן שבחזקת התובע במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, כמו גם לגבי ביצוע עבודות שאיבת המים בסמוך לביתו של הנתובע ע"י נציגי בזק לצורך הטיפול במתקן של בזק. לאור זאת, עומדת על הפרק השאלה מי אחראי לגרימת ההצפה של המים בנכסיו של התובע, והאם מקור המים שהציפו את נכסיו של התובע מקורם בביצוע העבודות של שאיבת המים ממתקנה של בזק. עוד יש לבחון האם ביצוע פעולות שאיבת המים מהמתקן של בזק, מגיעה לכדי רשלנות חמורה אשר בגינה יש להטיל אחריות על הנתבעת, בכך שהמים הגיעו למחסן של התובע וגרמו לנזקים ? במידה והתשובה לשאלות הללו הינה בחיוב, הרי שיש לעבור לבחינת שאלת הנזק. סבורה אני כי בנסיבות המקרה שלפנינו יש להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], מאחר ובנסיבות העניין מתקיימים שלושת תנאיו של הכלל הנ"ל, כפי שנקבעו בפקודת הנזיקין (ע"א 377/85 רינה נעים נ' משרד החינוך והתרבות, פ"ד מב(1) 153, 156): הנסיבות הממשיות של האירוע הנזיקי אינן ידועות לתובע; הנזק נגרם ע"י רכוש שהיה בשליטתו המלאה של הנתבע; וכי קיים צורך כי ההנחה שהתאונה נגרמה כתוצאה מרשלנות כלשהי, תהא מסתברת יותר מההנחה שהתאונה נגרמה ללא כל התרשלות של הנתבע. בענייננו- אין מחלוקת כי במועד התרחשות ההצפה וביצוע העבודות ע"י נציגי בזק בסמוך לביתו של התובע, הוא לא שהה בבית, ומשכך אין הוא יודע את הנסיבות הממשיות של האירוע; בזק לא חלקה על כך שהמים זרמו לנכסיו של התובע (אך חלקה על כמות המים והיקף הנזק); ומשכך קיים צורך להניח שהתאונה נגרמה כתוצאה מרשלנות כלשהי של בזק שיש מקום לבחון אותה. במהלך הדיון, העיד התובע בעצמו ומר שמעון דוידסון, נציגה של חברת בזק (להלן: "שמעון"). כמו כן, הגיש התובע דיסק (ת/1) המכיל בתוכו תמונות שצולמו ביום האירוע הנטען. בזק צירפה בתורה מסמכים שונים, לרבות חוות דעת מומחה אליה אתייחס בהמשך. במהלך עדותו בפניי, חזר התובע ל גרסתו שבכתב התביעה ותיאר את מראה האירוע הנזיקי כך- "החצר והמחסן היו מוצפים עד גובה מכונת הכביסה" (עמ' 1, ש' 19). כן תיאר את קריאתו למנהל העבודה של בזק שנכח בשטח, שלטענתו חשכו עיניו למראה ההצפה של המים. התובע המשיך והעיד אודות הנזקים שנגרמו לו עקב ההצפה, וכלשונו "מכונת הכביסה הייתי חייב להחליף, היום הכול כרטיסים אלקטרוניים. מכסחת הדשא והחלפתי גם אופניים של הבן וכל מיני כלים קטנים שהיו במחסן שהם תלויים על הקיר. המחסן שלי ישן אבל מסודר. יש לי אסמכתאות לא צרפתי לתביעה כי לא חשבתי על זה. אין לי כוונה להגדיל את ההוצאות" (שם, ש' 23-26). אמנם, במהלך הדיון הודה התובע, כי ביתו ממוקם במפלס נמוך. יחד עם זאת, הוא ביקש לייחס לבזק רשלנות המתבטאת בכך: "משורת הדין הייתי מצפה שאותו מנהל עבודה יראה לאן המים זורמים. הייתי מצפה שיכוון את הצינור לכיוון הכביש על מנת שהמים יתנקזו" (עמ' 3, ש' 14-16). לחלק מהאמור בגרסתו של התובע ניתן למצוא חיזוק דווקא בעדותו של נציג הנתבעת שמעון, שהיה אמון על הטיפול בנזקים שנגרמים לצדדים שלישיים. שמעון העיד בפניי, ובעדותו תיאר את העבודות שביצעו עובדי בזק במקום, בציינו כי "ביצענו חיבור של כבל ויש לי תמונות להראות בפלאפון. הבריכה נמצאת בין 25 עד 30 מ' מביתו של התובע" (עמ' 2, ש' 5-6). למקרא עדויות הצדדים נמצא, כי לא קיימת כל מחלוקת בדבר התרחשות האירוע הנזיקי, אך הם חלוקים ביניהם בשאלת נסיבות התרחשות הנזק ; סוגיית האחריות והנזק. בזק מאשרת כי מייד עם התרחשות האירוע, פנה התובע אל מנהל העבודה מטעמה שנכח במקום. עקב כך, ביקרו מבצעי העבודות מטעמה שהיו במקום בביתו של התובע והבחינו בהצפת הבית. בזק אשר עליה מוטל נטל ההוכחה כפי שהקדמתי וקבעתי, לא הביאה למתן עדות אף אחד מנציגיה שעבדו במקום, לא כל שכן מנהל העבודה שהיה בשטח ובעדותו ניתן היה לשפוך אור אודות אופן ביצוע העבודות של שאיבת המים ממתקניה של אגד וכיוון הזרמתם. בזק אף לא הזמינה לעדות נציגיה שביקרו מטעמה בנכסיו של התובע ראו והבחינו בהצפת הנכס והיקפה. עדותו של שמעון, אינה רלוונטית לתיאור הנזק והיקפו מייד עם התרחשותו, שכן הוא ביקר בנכס חמישה חודשים לאחר התרחשות האירוע (מחודש פברואר עד לחודש יוני), ולאחר שפנייתו של התובע אל מחלקת פניות הציבור בבזק הועברה לטיפולו של שמעון. על יסוד האמור, יש לזקוף לחובתה של בזק את אי זימונם של מנהל העבודה והעובדים בשטח מטעמה למתן עדות על מנת שיהא ניתן לברר את הסוגיה העובדתית ובאשר לאופן בצוע העבודות של שאיבת המים ממתקניה של בזק, להיכן כוונו, ומה הוא היקף המים שחדרו לשטחו ולנכסיו של התובע אשר כאמור הובחנו ע"י מנהל העבודה באתר. בהעדר כל נימוק לכך, פועל מחדל זה לחובתה של בזק. כזכור, שמעון ביקר בנכס חצי שנה לאחר התרחשות האירוע (בשל העברת הטיפול מגורם לאחר). בנסיבות אלה, יש להתייחס לעדותו של שמעון במשנה הזהירות. בתיאור הביקור שערך אמר שמעון, כי "כשהגעתי לשטח בנובמבר ראיתי שהבריכה נמצאת כ- 25 עד 30 מ' מהבית. מהבריכה מוציאים צינור, האורך של הצינור הוא בערך 10 מ', אם פרסו אותו עד הסוף זה 15 עד 20 מ' מהמחסן של התובע. גודל בריכה כזו זה בין 6 ל-8 קו"ב לכל היותר. ברגע שהמים זורמים הם מתפרסים, אני בהתחלה לפי התיאור שקיבלתי הבנתי שהצינור היה אצלו במחסן. כשהגעתי הבנתי שזה בערך 15 מ' ולבריכה יש נפח מסוים. שאבו מים מהבריכה אבל הקוב"ים התפזרו על פני הדשא" (עמ' 2, ש' 13-17). אין בידי לייחס כל משקל לדבריו אלה של שמעון, כיוון שתיאורו של שמעון כאמור לעיל היה חודשים רבים לאחר האירוע ואינו משקף נאמנה ונכונה את מצב ההצפה בזמן אמת. שמעון אישר את דבר קיומה של ירידה בתוואי, אך טען בעדותו כי "ייתכן שהגיעו מים לשם אבל כל גשם רציני ולאחר מכן הייתי בתקופה של גשם, יעשה אותו אפקט כי זה אגם ניקוז" (שם, ש' 18-21). שמעון העיד, כי אינו יכול לשלול את גרסתו של התובע במלואה, אך טען כי חלק מהנזקים נגרמו קודם לכן וללא קשר להצפה שארעה ממתקניה של בזק (שם, ש' 21-24). לדבריו, "כל גשם משמעותי יכול לעשות את אותו דבר" (שם, ש' 24-25). על מנת לחזק את גרסתו, הגיש שמעון תמונה אשר מלמדת, לשיטתו, כי גשמים שירדו באותה תקופה גרמו לאותה הצטברות מים לה טוען התובע ולתוצאות זהות (מוצג נ/1). אמנם מתמונה זו ניתן לראות אגם הסמוך לבתים בשכונת המגורים בצפון עפולה, אולם לא ברור מתי כתבה זו פורסמה ולאיזו שנה היא מתייחסת. עוד צירף שמעון במהלך הדיון מודעה מהעיתון (מוצג נ/2), המלמדת 'לשיטתו' כי באותה תקופה של האירוע ירדו לא מעט משקעים של מים, לרבות בתאריכים 20-21.2.2011 באותה שנה של האירוע דנן. עיון במודעה מעלה, כי מדובר בכתבה מחודש יולי לשנת 2012, קרי לתקופה שאינה רלוונטית לתביעה דנן. בהקשר זה, יצוין כי אין בראיות שצירפה בזק (נ/1, נ/2) כדי להושיע לה בהוכחת הגנתה אודות מי גשמים שגרמו להצפה הנטענת בביתו של התובע והעדרו של קשר סיבתי בין עבודות השאיבה ממתקני בזק לבין הנזק הנטען. לתמיכה בטענותיה, צירפה בזק דו"ח שמאי (מוצג נ/3) ובה נקבע, כי מרבית הנזקים הינם ישנים, כאשר שאיבה של מספר קובים בודדים של מים לא יכולה להביא להצפה ברמות המתוארות על ידי התובע. עוד התייחס השמאי להיקף הנזקים הנטענים והקשר הסיבי בינם לבין שאיבת המים ממתקניה של בזק. בין היתר, קבע השמאי שהרטיבות במקום היא רבת שנים וכי החלודה אינה קשורה בהצפת המים ממתקני בזק. במילים אחרות, טענתה של בזק היא כי עבודות השאיבה אינן סיבה בלעדית לגרימת הנזקים הנטענים. ברם, עיון בחוות הדעת מעלה כי היא ניתנה בעקבות ביקור אשר נערך בנכס ביום 21.12.11, דהיינו 10 חודשים לאחר התרחשות האירוע (מיום 24.2.11) והיא נכתבה 7 חודשים לאחר מכן (ביום 9.7.12). בנסיבות אלה, המשקל הראייתי שניתן לייחס לוות דעת זו, בשים לב לכך כי עורך חוות הדעת לא הוזמן למתן עדות, הינו שולי, כאשר אין חולק כי האיחור בעריכת הביקור התרחש בעטיה של בזק ולא בעקבות שיהוי או מחדל כלשהי מצד התובע. בחוות הדעת מטעם בזק, הגיע השמאי לידי מסקנה ולפיה, מדובר במחסן ישן שקירותיו סדוקים וחלקם אינו מטוייח מבחוץ. כך כותב השמאי בחוות דעתו: "נזקי הטיח והצבע בהם נוכחתי בתוך המחסן אינם תופעה של הצפה חד פעמים אלא נזקים מתמשכים שמקורם ברטיבות מתמשכת ורצופה. נוכחתי כי גובה הנזקים לקירות מרצפת המחסן הינו עד לגובה אדמת הגינה הגובלת שמפלסה גבוה יותר וצמודה היא לקיר המחסן. הדבר הביאני למסקנה כי מדובר במי גשמים עונתיים הנספגים באדמת הגינה הציבורית וככל הנראה עקב איטום לקוי של הקיר האחורי של המחסן נספגים גם בו ומתפשטים בקירות" (סעיף 4 לפרק "ממצאים", בעמ' 2 לחוות הדעת). עיון בתמונות שצולמו על ידי השמאי ביום 21.12.2011 מעלה, כי במחסן נמצא ציוד שבמרביתו הינו כלי עבודה, שחלקם מונחים על מדפים או תלויים על הקירות, ובחלקם האחר מונחים על הרצפה. כן ניתן להבחין באופניים. בחדר השירות קל להבחין בקיום ארון קטן כולל כיור, מכונת כביסה ומקרר גדול. כמו כן, ניתן לראות כי הקיר של המחסן בחזיתו החיצונית, כולל רווחים בעקבות איטום לקוי והעדר טיח. מנגד, להוכחת האירוע והנזקים שנגרמו לתובע הציג בפניי התובע תמונות המתעדות, לטענתו, את ההצפה ואת הציוד שהיה במחסן, החלודה, הרטיבות והסדקים שנגרמו בעקבות זאת ביום האירוע עצמו. מתמונות אלה, ניתן להיווכח כי קיימת רטיבות וסדקים בקירות המחסן, ניתן להבחין בקיומה של חלודה על הציוד, כגון האופניים ומכסחת הדשא. אלא מאי, וזה העיקר, גרסתו של התובע לפיה הגיעו המים עד גובה מכונת הכביסה לא נמצא לה כל תימוכין בתמונות שצורפו על ידו המתעדות, לטענתו, את ההצפה בסמוך להתרחשותה. מתמונות אלה הבחנתי בשלוליות מים בגובה של כמה סנטימטרים מעל הרצפה, ולא מעבר לכך. מדובר בכמויות מים הדומים למצב בו חודרת כמות של מים לנכס ולא להצפתו של הנכס עד לגובה. על יסוד כל האמור, אני קובעת כי לנכסיו של התובע חדרו מים בכמות מסוימת שלא ניתן לכנותה הצפה, וזאת עקב עבודות שאיבת מים ע"י חברת בזק במתקן שלה הממוקם בסמוך לביתו של התובע. בזק לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עלי בדבר העדר רשלנות מצידה לאירוע הנזק, ומכאן יש לראות אותה כאחראית להתרחשות הנזק שנגרם בעקבות עבודות השאיבה. מכאן נעבור לשאלת הנזק. הלכה פסוקה היא, כי מקום שהוכח קיומו של נזק, אין באי-האפשרות לחשב אותו בדייקנות כדי לדחות את תביעת הפיצויים. באותם מקרים בהם -לאור טבעו ואופיו של הנזק- ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול דעת מתאים לביהמ"ש לעריכת אומדן להשלמת החסר (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ (1981)). בחוות הדעת של השמאי מטעם בזק הוערכו נזקיו של התובע עקב חדירת המים בסכום של 2,500 ₪ בגין תיקוני טיח וצבע, כאשר יתר ראשי הנזק נדחו. מנגד, לא תמך התובע את תביעתו בחוות דעת של מומחה מטעמו, לפיה יוערכו הנזקים הנטענים ובכתב תביעתו לא ביצע כימות ברור של עלותו של כל פרט שניזוק, ותחת זאת הסתפק בלנקוב בסכום גלובאלי בסך 10,000 ₪. אמנם, התובע לא הביא בפניי ראיות בדבר גובה הנזק, כפי שגם הודה במהלך הדיון, אך ראיתי לפסוק לו את מלוא הסכום בו הכירה בזק בהתאם לחוות דעת השמאי מטעמה בסך של 2,500 ₪ עבור טיח ותיקוני צבע. לגבי יתר הציוד ,אני מעמידה את הפיצוי על סכום של 1,000 ₪ בהעדר ראיות ישירות לכך, ובשים לב למועד עריכת חוות הדכעת למעלה משנה מיום אירוע החדירה של המים. כמו כן, סבורה אני כי הנסיבות מצדיקות פסיקת פיצוי עבור עגמת נפש וטרחה שנגרמה בעקבות הסחבת בה נקטה בזק כלפי התובע, שעה שהייתה יכולה לחסוך בהתדיינות זו אילו נבחנה פנייתו של התובע בזמן אמת וכדבעי. מעדותו של שמעון עולה, כי בזק נקטה בסחבת בלתי מוצדקת בטיפולה בפנייתו של התובע (כאשר לטענתו הדבר נגרם בעקבות רצף נסיבתי שכלל סיבות בריאותיות של שמעון והשמאי מטעם בזק בתקופות שונות). לשיטתי, לא ניתן להתעלם מכך שפניית התובע הועברה לטיפולו של שמעון על ידי גורמים אחרים בבזק חצי שנה לאחר האירוע, כאשר בכל הזמן הזה הובטח לתובע טיפול ראוי בפנייתו, ולא כך נעשה. גם לאחר שנטל שמעון לידיו את הטיפול בפניינתו של התובע, נדרשו לו מספר חודשים על מנת לבקר בנכס מנסיבות שאינן קשורות בתובע, וכך גם בעניין ביקור השמאי ומועד מתן חוות דעתו. הדעת וכך גם תחושת הצדק אינן סובלות סחבת זו, שיש להצר עליה. שמעון בעצמו העיד, כי במקרה המתואר הוא אכן היה ממשיך בניהול המשא ומתן עם התובע על מנת שיגיעו לעמק השווה, אך מאחר והוא הוחלף בתפקידו בעקבות נסיבות בריאותיות, לא נעשה הדבר. עוד הודה כי התובע המשיך לפנות אליו, מבלי שזכה למענה מטעמו, אך נימק זאת מהמצב הרפואי בו היה שרוי שמעון באותה תקופה. לאר האמור, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש וטרחה בסך 1,000 ₪. מכאן, אני מעמידה את סכום הפיצוי המגיע לתובע בגין הנזק הממוני בסך 3,500 ₪, זאת על דרך האומדנא. כמו כן, משאין מחלוקת כי התובע לא זכה לטיפול ענייני בפניותיו כאשר בזק נקטה בסחבת כלפיו, אני קובעת כי יש לפצות אותו בגין עוגמת נפש וטרחה בסך נוסף של 1,000 ₪. על הסכום האמור, יש להוסיף סך של 450 ₪ בגין הוצאות משפט. סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 4,500 ₪ בנוסף להוצאות משפט בסך של 450 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. נזקי רכושמשאבותבזקמים