לפני תביעה שהגישו התובעים כנגד הנתבעים בסך כולל של 16,200 ₪ בגין נזקים שנגרמו לטענת התובעים כתוצאה מהתנהלות הנתבעים, בין היתר, בשל כך שלא דיווחו כראוי על רגישות של התובע 1 לדברי חלב וכן עבור הפרת הבטחות שניתנו להם על ידי נתבע 2, לקבלת החזר של הפער בין הסכומים ששולמו בפועל ע"י התובעים בגין רכיב ההפלגה בחבילה לבין הסכומים שראו התובעים בפרסומים ביחס לאותה חבילה בדיוק. החבילה הכוללת בעלות של 2,380 $ לאדם, כללה את עלות כרטיסי הטיסות לארה"ב ושיט למשך 7 לילות. פסק הדין ניתן לאחר שמיעת עדותו של התובע 1 , נציג מטעם הנתבעת 1, הנתבע מס' 2 וכן עיון בכל חומר הראיות וכתבי בי הדין שהוגשו ע"י הצדדים. לטענת התובעים, התקשרו עם הנתבעת 1 במהלך חודש ינואר 2012, לצורך רכישת חבילת תיירות שכללה כרטיסי טיסות לכל התובעים והפלגה באוניית אואזיס של חב' "רויאל קריביין" החל מיום 12.5.12 למשך 7 לילות ואשר הנתבעת הינה מייצגת אותה בארץ. לטענת התובעים, בעת שהתקשרו עם הנתבעת, נאמר להם כי מחיר החבילה ליחיד הינו 2,380 דולר ארה"ב לפי חלוקה של 1,080 דולר עבור כרטיסי הטיסות ו - 1,300 דולר עבור השיט. התובעים שילמו לידי הנתבעים סך כולל של 9,520 דולר אמריקאי בשני מועדים, הראשון ביום 30.1.12 והשני ביום 4.3.12. לטענת התובעים, בדרך המקרה נחשפה התובעת 2 לפרסום באינטרנט לפיו עלות השיט הזהה באופן מדויק לחבילה שנרכשה על ידם מאת הנתבעת 1 לרבות ביחס למועדי היציאה והחזרה, הינה בסך של 850 דולר לא כולל מס לעומת הסכום ששולם על ידם בסך של 1,300 דולר כולל מס. משכך, יצרו התובעים קשר עם נציג הנתבעת 1, לאחר מכן בוצעה ההתקשרות וכך גם כל השיחות אל מול נתבע 2, על מנת לברר את פשר הפער באשר לדידם של התובעים מדובר היה באותה חבילה ממש. לדברי התובעים, הנתבעים לכתחילה ציינו כי תערך בדיקה אל מול הספק בחו"ל וכי ישובו אליהם עם תוצאות הבדיקה מאוחר יותר. בכל מקרה, ציינו הנתבעים, כי אין כל מניעה לבטל את ההזמנה וליצור הזמנה חדשה במחיר המוזל. לדידם של התובעים, פנייתם נעשתה בסמוך להתקשרות עם הנתבעים ורכישת החבילה כאשר באותה עת נותרו 73 ימים לפני מועד ההפלגה, כך שהיה מספיק זמן לבטל את ההזמנה והיה על הנתבעים להודיע לתובעים כי יש להם זכות ביטול בעלות נמוכה או ללא עלות בכלל ואולם הדבר לא נעשה בפועל חרף הבטחות הנתבעים. עוד טוענים התובעים, כי בשלב מסוים ניסו הנתבעים, בין היתר באמצעות נתבע 2, ליתן הסברים ביחס לפערים תוך שההסבר מתייחס לגובה שיעור המס שחל על עלות ההפלגה בעוד שלדידם של התובעים הסבר זה לא הניח את דעתם ולא היה ברור להם לא בעת שניתן ולא במועד הדיון. בעיקר נוכח העובדה שנעשו על ידם בדיקות באתרים אחרים לפיהם המס עומד לכל היותר על סכום השווה ל - 118 דולר ועדיין קיים פער משמעותי לא מוסבר. רכיב נוסף מתייחס לעגמת הנפש לפיה, הנתבעים לא דיווחו לכל הגורמים ביחס לכך שהתובע 1 הינו אלרגי לדברי חלב והדבר גרם לקושי וצורך באלתור דברי מזון, על האונייה בשיט בארוחות הערב המפוארות. אשר על כן, עתרו התובעים לפיצוי בגין הפער בין עלות השיט שנגבתה ע"י הנתבעים בסך של 1,300 דולר עבור כל תובע לבין העלות הנכונה המתבקשת בסך של 965 דולר וכן עגמת נפש בשיעור של 4,000 ₪ (ככל הנראה רכיב זה מתייחס לתובע 1 בלבד) והוצאות משרדיות ונסיעות בסך של 1,000 ש"י ועגמת נפש נוספת בשיעור של 6,000 ₪. לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות על הסף באשר לא נפלה כל טעות וממילא אין פער בין העלות שתומחרה ע"י הנתבעת אותה שילמו התובעים לבין העלות הנטענת של שיט דומה. הנתבעים טענו כי יש לתקן את כתב התביעה ככל שהוא מתייחס לזהות נתבעת 1 הואיל ובעת הגשת התביעה, הנתבעת 1, חברת "קרוזית בע"מ", היא הנתבעת הנכונה בהתאם לח.פ שצוין בכתב ההגנה. עוד טענו הנתבעים, כי יש למחוק את הנתבע 2 מכתב התביעה באשר לא היה מקום לתבוע את נתבע מס' 2 באופן אישי כמנכ"ל של נתבעת 1 בהעדר כל טענה כנגד נתבע 2 ממילא בהעדר אחריות של נתבע 2 באופן אישי. לגופו של עניין, טענו הנתבעים ועל כך גם העידו בדיון היום, כי נעשו ע"י האחרונים נסיונות רבים על מנת להפיס את דעתם של התובעים ולפצות אותם רק בשל כך שהם הביעו חוסר שביעות רצון ואולם כל הנסיונות נכשלו באשר לדידם של הנתבעים ביקשו התובעים להתעשר על חשבונם שלא כדין. לטענת הנתבעים, התובעים התקשרו עם נתבעת 1 שהינה חב' תיירות המוכרת חבילות דרך אתר אינטרנט להפלגות נופש כאשר התובעים פנו לראשונה במהלך ינואר 2012 לנציגי הנתבעת וביקשו הצעת מחיר עבור חבילת הנופש הכוללת הפלגה וטיסות מישראל לפלורידה, בחרו להתקשר עם הנתבעת ולרכוש חבילה במחיר של 2,380 דולר לאדם ביום 25.1.12 מרצונם החופשי. הנתבעים, אישרו כי התובעים פנו אליהם, כחודש לערך לאחר ההתקשרות והביעו את חששם שמא המחיר אותו שילמו עבור החבילה גבוה מדי שכן לדידם בדקו ומצאו כי במקומות אחרים ניתן להשיג מחיר טוב יותר. נוכח פנייתם של התובעים, נעשתה פניה ע"י הנתבעים לחב' השיט על מנת לנסות להביא להוזלת המחיר, ניסיון שלא צלח כאשר לתובעים הייתה זכות ביטול שלא הייתה מוטלת בספק לו רצו בכך באותו השלב בעלות מינמאלית של 50 דולר לאדם בהתאם למדיניות הנהוגה בחב' השיט. משלא צלח הניסיון להוזיל את מחיר השיט, עמדו התובעים על דרשתם לקבל פיצוי מטעם הנתבעים אשר האחרונים הסכימו כאמור לפנים משורת הדין להעניק פיצוי לתובעים בדרך של שדרוג החדרים בהפלגה או מימון שהות בבית מלון במיאמי, אולם רק ביחס לאחד ממרכיבי הפיצוי בהתאם לשיקול דעתם של התובעים. חרף העדר הסכמה באשר לפיצוי, כאשר התובעים עמדו על קבלת שני המרכיבים, בחרה הנתבעת 1 לפצות את התובעים בשדרוג החדרים בהפלגה הכל בהתאם לאמור בכתב ההגנה ובעדות נציג נתבעת 1 במועד הדיון היום. ביחס לטענת התובעים לפיה, לא דווח דיווח מלא על כך שתובע 1 הינו אלרגי לדברי חלב, טענו הנתבעים כי נעשה דיווח כזה לאוניית הנופש ולחברות התעופה, למעט טיסת פנים בארה"ב בה לא הוגש מזון כלל ועיקר. לדידם של הנתבעים, הנתבעת 1 איננה זו שמארגנת את השיט או את הטיסות וכל תפקידה הינו לדווח אודות רגישותו של התובע וכך נעשה. אשר על כן, עתרו הנתבעים לדחיית התביעה תוך חיובם של התובעים בהוצאות. דיון והכרעה: אין מחלוקת בין הצדדים ביחס להתקשרות לצורך רכישת חבילת נופש בעלות של 2,380 דולר לאדם וכי התובעים בסופו של דבר יצאו לנופש במועדו מבלי שביקשו לנצל את אותה זכות ביטול שהייתה מוקנית להם בהתאם להסכם שבין הצדדים. המחלוקת שבין הצדדים הינה ביחס לכך שקיים פער בין החבילה שנרכשה ע"י התובעים לבין פרסום שלטענת התובעים התפרסם במחיר נמוך יותר כאשר לטענת התובעים, הובטח להם ע"י הנתבעים שניהם כי בכל מקרה רשאים הם לבטל את החבילה ולרכוש חבילה אחרת תחתיה. התובע 1 העיד ביחס להתנהלות שבין הצדדים כאשר במהלך עדותו התייחס דווקא להתנהלות ברוח טובה של נתבע 2 וגם של יתר נציגי נתבעת 1 כאשר בסופו של דבר לדברי התובעים נהנו מחבילת הנופש למעט ביחס לתובע 1, ככל שהדבר קשור לארוחות הערב על האונייה נוכח העדר דיווח של נתבעת 1 על רגישותו לחלב. הנציג מטעם נתבעת 1 העיד כי, עלות החבילה הייתה כוללת בסכום השווה ל - 2,380 דולר מבלי שפרטה את החלוקה הפנימית ביחס לעלות כרטיסי הטיסה אל מול עלות השיט. בכל מקרה, טענו הנתבעים כי נעשתה על ידם בדיקה, אל מול הספק מיד לאחר פניית התובעים ביחס לפרסום שראו התובעים לאחר ששילמו סך של 5,900 דולר מתוך 9,520 דולר. יחד עם זאת, הבירור שנעשה אל מול הספק העלה כי אין המדובר כלל בפער באשר הפרסום התייחס לעלות השיט ללא מיסים כאשר במקרה כזה המיסים אשר היו חלים על העסקה ביחס אליה טוענים התובעים, היה מגיע לסכום ששולם על ידם (ככל שהיה פער הרי שאז מדובר בפער זניח של מספר דולרים בודדים). נטל ההוכחה מוטל על התובעים להוכיח את תביעתם מראשיתה ועד סופה. בהעדר מחלוקת ביחס לכך שבסופו של דבר, ביקשו התובעים לרכוש מאת הנתבעים את החבילה במחיר של 2,380 דולר לאדם בהסכמה ולאחר שיצאו ומימשו התובעים את אותה חבילה שרכשו כאשר בכל אותה עת היו ערים לכך שניתן לבטל את החבילה בעלות של 50 דולר לאדם דמי ביטול, הרי שלא עלה בידי התובעים להוכיח את תביעתם ביחס לפער הנטען בין החבילה שנרכשה על ידם לבין חבילה אחרת שלטענתם התפרסמה בסמוך להתקשרות עם הנתבעת 1. דומני כי לא יכולה להיות מחלוקת לפיה, לא עלה בידי התובעים להוכיח את טענתם ביחס לפער הנטען בין הסכומים בגין עלות השיט מהטעם הפשוט שהתובעים טוענים לחבילה זהה שהתפרסמה באינטרנט על ידי הספק הראשי, בעוד שאין מחלוקת לפיה אותו פרסום אינו כולל את המיסים החלים על הנתבעת 1 כמי שמתקשרת עם אותו ספק. במקרה שלפני, לא נמסרו נתונים ביחס לשיעור המס שאמורה הנתבעת 1 לשלם לידי הספק ישירות, באשר התובעים לא התקשרו עם הספק ישירות אלא עם הנתבעת 1 אשר משווקת את אותו ספק. אשר על כן, לא עלה בידי התובעים להוכיח מהו שיעור המס החל במקרה כזה. אין די בכך שהתובעים יטענו, כי בבירור שערכו במקומות אחרים "הסתבר" שגובה המס המקסימאלי הינו בשיעור של 115 דולר, כאשר דווקא הנתבעים נתנו הסבר אחר לפיו, ישנו מיסוי כפול הכולל את מס הנמל שהינו בשיעור כפי שציינו התובעים ומס נוסף אשר משלמת הנתבעת 1 לידי הספק איתו היא מתקשרת. ( עיון באותם מסמכים שצירפו התובעים מעלה כי מחיר החבילה היה גבוה יותר ושיעור המס נמוך יותר- בכל מקרה אין המדובר בפערים כפי שנתבעו במסגרת כתב התביעה שלפני אל מול הנתונים שנמסרו על ידי הנתבעת 1 בקשר לעלות רכיב השיט בלבד מתוך החבילה). במצב דברים כזה, הייתה פתוחה בפני התובעים הדרך ולא נטען על ידי התובעים אחרת לבטל את העסקה אל מול הנתבעת ולרכוש מעם הנתבעת או מכל סוכנות נסיעות אחרת בהתאם לשיקול דעתם של התובעים חבילה אחרת, כאשר הדבר היה נעשה, תלוי במועד הביטול, ללא עלות כלשהי או לכל היותר בעלות של 50 דולר לאדם- לפי המדיניות של הספק. התנהלות התובעים, גם אם לא בזדון חלילה, איננה עולה בקנה אחד עם החובה להקטין את הנזקים שלטענתם נגרמו להם בשל כך. למעלה מכך, גם אם אניח לטובתם של התובעים כי אכן ישנה חבילה זהה במחיר נמוך יותר, הרי שלא זו בלבד שלא הוכח הפער- ככל שקיים, הרי שלכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העסקה אשר איננה מזכה את התובעים בביטולה וממילא איננה עולה כדי טעות בכלל ע"פ חוק החוזים. אשר על כן, דין התביעה ביחס לפער הנטען בין מחיר החבילה ששולם על ידם בפועל לבין מחיר חבילה אחרת אותה לא רכשו בסופו של דבר, להידחות. ביחס לרכיב של עגמת הנפש, לא זו בלבד שרכיב זה לעולם מצוי בשיקול דעתו של ביהמ"ש, הרי שנראה כי התובעים בחרו לתבוע, בגין ראש נזק זה, סכום שהינו מופרז (10,000 ₪) באשר גם לדידם של התובעים בסופו של דבר נהנו מהחבילה בכללותה לרבות מהשיט, למעט ביחס לעגמת הנפש המיוחסת לתובע 1 בשל רגישותו לחלב והעדר דיווח מטעם הנתבעים למי שאמון על כך אצל הספק בקשר להפלגה. ביהמ"ש בעת שהוא בא לפסוק פיצוי בגין רכיב של עגמת נפש, עליו לקחת בחשבון את ההתנהלות בכללותה תוך התייחסות לפגיעה בהנאת התובעים בשל אותו מחדל אל מול עלות החבילה. בנסיבות אלו, לא מצאתי לפצות את התובעים כולם ביחס לעגמת נפש ואתייחס לעגמת הנפש רק ביחס לתובע 1 בשל המחדל בהעדר דיווח באופן מלא לכל ספקי המשנה מטעם הנתבעת 1 באשר לרגישותו של התובע 1 לדברי חלב. התובע 1 העיד שראש נזק זה של עגמת הנפש מתייחס רק לארוחות הערב באונייה. בעניין זה, ניכר כי אין מחלוקת לפיה, התובע 1 מילא ודיווח לידי הנתבעת 1 על רגישותו לחלב. עוד אין מחלוקת כי נעשה דיווח על ידי הנתבעת 1 לחב' התעופה, לצורך כך צרפו הנתבעים מסמך שהועבר לחברת התעופה המעיד על כך כי רגישותו של התובע לחלב דווחה להם, הראיה שבטיסה הלוך הספק - חב' התעופה אכן סיפקה את המנה המתאימה לתובע. שעה שעלה בידי הנתבעת 1 להוכיח כי דיווחה לחברת התעופה, הרי שבכך יצאה ידי חובתה וככל שבטיסה חזור לו סופק השירות אין בכך כדי להטיל על הנתבעים אחריות. ביחס לדיווח הנטען ע"י הנתבעת 1 לספק - האוניה שהייתה אחראית על ההפלגה, לא הוצג שום מסמך בדומה למסמך שהוצג ע"י הנתבעת 1 לחב' התעופה לפיו דיווחו הנתבעים על רגישותו של התובע 1 לחלב. שעה שהתובע 1 העיד כי, הספק לא היה ער לכך שהוא אלרגי לחלב וממילא לא היתה באפשרותו להיערך בהתאם (בכל הקשור לארוחות הערב בלבד), לא מצאתי מקום שלא ליתן אמון בגרסתו ובעדותו של התובע אשר הנתבעת לא הצליחה לסתור ולפיכך, נראה כי התרשלה בדיווח לספק. בעניין זה, ישנה פסיקה ענפה המתייחסת לגדר אחריותה של נתבעת 1 כסוכנת נסיעות אל מול הלקוח - התובע 1 , כאשר פסיקה זו מחייבת ומטילה אחריות על סוכנות הנסיעות להעביר את המידע שסיפק לה הלקוח לספקי המשנה שנותנים את השירותים ולהיפך לרבות אחריות בטיפול בתלונות שיש ללקוח אל מול ספק השירותים, לבדיל מנטילת אחריות על איכות השירות. באשר לגדר אחריותה של סוכנות נסיעות, ראה לעניין זה בח"א 804/07 דיזנהויז יוניטורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, (2009). שם חילק ביהמ"ש המחוזי לשני מהלכים עיקריים את תפקידו של סוכן הנסיעות וקבע כי המהלך הראשון הוא : "הקניית הזכות לקבלת השירות מספק השירותים ללקוח כנגד תשלם התמורה שנקבעה בחוזה. בעקבות פעולה זו נוצרת התחייבות משפטית של ספק השירותים להעניק את השירות ללקוח כנגד התמורה שמעבירה לו המבקשת". עוד נקבע על ידי ביהמ"ש המחוזי, כי גם לאחר השלמת מהלך זה, לא יוצאת סוכנות הנסיעות מהתמונה אלא שביצירת הקשר המשפטי עם הספק, היא מממשת את החבות המרכזית שלה על פי הסכם ההזמנה ואולם, קיים מהלך שני החל בביצוע ההזמנה ובמסגרתו מחויבותה של סוכנות הנסיעות: " הן בעיקר בהעברת מידע ללקוח מספק השירותים, ובטיפול בתלונות שיש ללקוח אל מול ספק השירותים. ודוק, התחייבותה המשפטית של המבקשת היא להקנות ללקוח זכות משפטית לקבלת השירות מספק השירותים ולהבטיח כי שירות כזה אכן יינתן. אין היא נוטלת על עצמה אחריות לאיכותו של השירות האמור ואף לא לליקויים העלולים לפול בו (למעט כאלה בהם ניתן לייחס לה אשם)". במקרה שלפני, ידעה הנתבעת 1 על רגישותו של התובע לחלב והיה עליה להעביר את המידע לכל נותני השירותים, במסגרת אותה חבילה בעוד שלא הוכח על ידה, כי הדבר נעשה במלואו ביחס לשירותי ההפלגה ואין מחלוקת לפיה עניין זה גרם לתובע 1 עגמת נפש, גם אם מזערית שעה שמדובר בארוחה אחת בלבד במשך היום ביחס לכל שהותו בנופש - השיט. אחריותה של הנתבעת 1 מתמצת בכך שחלה עליה חובת הדיווח ביחס לכל מידע רלבנטי שמוסר לה הלקוח לספק - דבר שלא נעשה בענייננו וגרר אחריו נזק ועגמת נפש לתובע 1. אשר על כן, פיצוי התובע 1 בסכום כולל של 800 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובע 1 בשל אותו מחדל שרובץ לפתחה של הנתבעת 1, נראה בעיני הולם ראש נזק זה- הסכום ישולם על ידי הנתבעת 1 לידי התובע 1 תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. מעבר לסכום זה לא מצאתי לפצות את התובעים בסכום כלשהו ומשכך, תביעתם של התובעים 2 עד 4 נדחית בזאת ללא צו להוצאות. עוד הנני מורה בזאת, על מחיקתו של הנתבע 2 מכתב התביעה ללא צו להוצאות. נוכח התוצאה אליה הגעתי, אינני עושה צו להוצאות למי מטעם הצדדים וכל צד יישא בהוצאותיו. המזכירות תשלח עותק פסק הדין לידי הצדדים כולם בדואר רשום + אישור מסירה. זכות רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין. נופשסוכני נסיעות (תביעות)חלב