לאחר בדיקת המעבדה הובהר לתובע שתיקון המכשיר כרוך בתשלום שהוא סרב לשלם, ועד היום המכשיר נמצא אצל הנתבעת. 3. הנתבעת טענה כי השירות והאחריות למוצר ניתנים על ידי הצד השלישי וכי בנסיבות אלו אין יריבות בינה לבין התובע. 4. הצד השלישי טען כי המכשיר הגיע למעבדה ביום 6.12.12 בטענה כי המכשיר אינו קורא את כרטיס הזיכרון, ובבדיקה נמצא נזק פיזי של כונן סים שבור. שבר כזה אינו מכוסה באחריות ולפיכך ניתנה לתובע הצעת מחיר לתיקון. הצד השלישי טען שאין חובה לתקן נזק פיזי במסגרת האחריות וללא עלות. 5. בדיון טען התובע - בניגוד לנוסח כתב התביעה כמפורט בסעיף 2 לעיל - כי אף אחד לא אמר לו שהמכשיר פגום אלא הדבר היה ברור לו, לכן חזר אחרי מספר ימים לחנות ושם נאמר לו שיש להעביר את המכשיר לבדיקת מעבדה. נציג הצד השלישי הציג לבית המשפט תמונות של כונן הסים, וניתן להבחין בתמונות שאחת מ-3 הלשוניות שבורה וכי אחת התושבות של הכונן עקומה. נציג הצד השלישי הבהיר בעדותו כי "תקלות כאלה קורות מהוצאה והכנסת סים לא מקורית ומתאם, המכשיר לא יצא כך מהמחסנים שלנו." דיון והכרעה 6. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לדחות את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן. 7. אני רואה בטענת התובע טענה לאי התאמה, ולא טענה לתקלה אשר על הנתבעת לתקן במסגרת האחריות. אם נמכר לתובע מוצר פגום הוא רשאי להגיש תביעה נגד המוכר ובמקרה כזה ישנה יריבות ברורה בינו לבין הנתבעת. אי התאמה 8. על פי חוק המכר, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק המכר") על מוכר חלה חובה לספק לקונה את הממכר שנרכש. אני מקבלת את הטענה כי מכשיר טלפון שלא ניתן להוציא ממנו שיחות הוא מכשיר שאין בו את התכונות הנדרשות בממכר מסוג זה ואם כך היה המצב הרי שהיה מדובר באי התאמה. עם זאת, אין התובע יוצא ידי חובתו בהוכחת אי ההתאמה האמורה, וזאת לאור סעיפים 13-14 לחוק המכר הקובעים את החובות המוטלות על הקונה: "בדיקת הממכר 13. (א) על הקונה לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו. (ב) הוסכם על הובלת הממכר, על הקונה לבדוק אותו מיד לאחר שהגיע למקום הייעוד, ואם הועבר הממכר למקום אחר בלי שהקונה בדק אותו והמוכר ידע או היה עליו לדעת על אפשרות של העברה כזאת - מיד לאחר שהגיע הממכר למקום האחר. (ג) על המוכר לתת לקונה, לפי דרישתו, הזדמנות נאותה לבדוק את הממכר לפני המועדים האמורים בסעיפים-קטנים (א) ו-(ב). הודעה על אי-התאמה 14. (א) על הקונה להודיע למוכר על אי-התאמה מיד לאחר מועד הבדיקה לפי סעיף 13(א) או (ב) או מיד לאחר שגילה אותה, הכל לפי המוקדם יותר. (ב) לא הודיע הקונה על אי-ההתאמה כאמור בסעיף-קטן (א), אין הוא זכאי להסתמך עליה." 9. מלשון החוק עולה, כי קונה המבקש להסתמך על אי התאמה צריך להוכיח קיומם המצטבר של שני התנאים האמורים. בדיקת הממכר "מיד לאחר קבלתו" והודעה מיידית למוכר הם תנאים לעצם הזכות להסתמך על אי ההתאמה ובהעדרם לא תתקבל טענה לאי התאמה. פרק הזמן העומד לרשות הקונה, הן לעריכת הבדיקה והן להודעה, קצר מפרק זמן "סביר" ועל הקונה לבצעם "מיד", משמע, ללא דיחוי. 10. בע"א 465/80, ש' סולונץ בע"מ נ' "התכוף" חרושת ברזל בע"מ, פ"ד לח(3) 630, 637 [1984] קבע בית המשפט העליון כי: "... ברור, לדעתי, שתנאי המיידיות לא קוים בעניין שלפנינו. גם לפי המבחן הסובייקטיבי, לא היה לקונה במקרה הנתון כל צידוק להשהות את משלוח ההודעה כחודש ומחצה... בנסיבות אלה הייתה סיבה כפולה ומכופלת להקפיד על משלוח הודעה מיידית ממש למוכרת ולא לשבת בחיבוק ידיים כשישה שבועות נוספים... משהחמיץ הקונה את השעה להודיע למוכר על אי ההתאמה של המימכר לפי חוק המכר (שהוא הדין המהותי), שוב אין הוא יכול להסתמך על אי ההתאמה כדי לזכות בתרופת הפיצויים." 11. בענייננו, אין חולק כי התובע רכש את המכשיר כשבוע לפני שהביאו חזרה לחנות. מדובר בפגם שמשמעותו, לטענת התובע, חוסר אפשרות לעשות שימוש במכשיר ולגרסת התובע "שיחה אחת לא נעשתה בו." לפיכך, היתה לתובע יכולת לגלות פגם זה באופן מיידי עם הבדיקה הראשונה של המוצר 12. התובע לא עמד בנטל לבדוק באופן מיידי את המכשיר ואף לא הוכיח כי פנה לנתבעת מיד עם גילוי הפגם האמור. להיפך, התובע טען כי "אני הבנתי שהוא לא תקין ואחרי כמה ימים חזרתי לחנות ומסרתי את המכשיר..." לא ניתן כל הסבר להמתנה של מספר ימים בין מועד גילוי פגם חמור בעבודת המכשיר לבין החזרתו לצורך בדיקה ותיקון ולפיכך לא יוכל התובע להסתמך על אי ההתאמה הנטענת. יתרה מזו, לא ניתן כל הסבר לשינוי הגרסה של התובע, ולסיבה בעטיה רשם בכתב התביעה כי חברת התקשורת הודיעה לו שהמכשיר פגום. 13. חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 קובע בפרק ד1 חובה כללית לתת לקונה שירות לאחר מכירה. מכוח חוק זה הותקנו תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), תשס"ו-2006. תקנה 8 קובעת כי במקרה והיצרן הוכיח כי קלקול המוצר נגרם בשל רשלנות הצרכן, הוא רשאי לדרוש תמורה בעד התיקון, או ההחלפה, של המוצר. 14. למרות ההקלה בסדרי הדין בבית משפט זה נטל השכנוע מוטל על התובע אשר עליו להוכיח ברמת שכנוע של 51% את אחריותה של הנתבעת לפגם במכשיר. כאמור לעיל, הצד השלישי טען שהפגם נובע מפעולה שבצע התובע לאחר רכישת המכשיר וטענה זו לא נסתרה. 15. בהתאם, אני קובעת כי הנזק למכשיר נגרם בשל פעולות שבוצעו בו לאחר רכישתו, ובנסיבות המקרה אני קובעת כי בגרימת נזק זה יש משום רשלנות מצד התובע. על כן, אין על הנתבעת או הצד השלישי חובה לתקן או להחליף את החלק הפגום ללא תשלום מתאים מצד התובע. סוף דבר 16. אני דוחה את הטענה לאי התאמה, וקובעת כי לא חלה במקרה זה חובה לתיקון המכשיר ללא תשלום מצד התובע. לאור האמור, התביעה נדחית ובהתאם גם נדחית ההודעה לצד שלישי. 17. התובע רשאי להגיע לסניף הנתבעת שם מסר את המכשיר, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצלו, ולקבל חזרה את הטלפון במצבו הנוכחי. לא יגיע התובע לחנות בתוך המועד שנקבע, ייחשב כמוותר על זכותו להשבת המכשיר, והנתבעת תוכל לעשות בו כרצונה. 18. אני מחייבת את התובע בהוצאות משפט של הנתבעת, בסך 300 ₪. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לצד השלישי הוצאות משפט בסך 150 ₪. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד. סלולר (תביעות)