לפני התאונה, שני הרכבים עמדו בכניסה לצומת, למופע אור אדום ברמזור, כאשר שניהם רצו לפנות שמאלה ושהתאונה התרחשה בעת הפניה שמאלה. המחלוקת העיקרית בענייננו היא בשאלה האם התאונה נגרמה כתוצאה מסטיית הפרטית לכיוון המשאית. מחלוקת משנית קיימת לגבי השאלה, האם כגרסת התובעת, ביצעה פניה מהנתיב הימני, מתוך שניים מהם ניתן לפנות שמאלה או האם, כגרסת נתבע 2, הפרטית ניסתה "לגנוב" פניה שמאלה, מנתיב שאינו מיועד לפניה שמאלה אלא לנסיעה ישר בלבד. הראיות שהציגו הצדדים תמונות שחור לבן של מקום התאונה (מוצג ת/1). שרטוט של מקום התאונה שערך עד מטעם הנתבעים (מוצג נ/1). עדויות שני הנהגים בדיון בפניי + עדות עד ראיה. תיק משטרה רלוונטי. הכרעה אני מוצא לדחות את התביעה. לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים, מצאתי להעדיף את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובעת, כאשר לפי גרסת הנתבעים (אותה העדפתי), האחריות הבלעדית לקרות התאונה, מוטלת על התובעת. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדות נהג המשאית מהימנה ומשכנעת יותר מעדותה של נהגת הפרטית. במהלך הדיון התברר כי התובעת בתיק זה אינה הבעלים של הפרטית ושהרכב נמצא בבעלותה של חברתה של התובעת. התובעת גם ציינה בעדותה כי הייתה זכאית לדיור ציבורי וייתכן שנושא מעמדה של התובעת מול המוסד לביטוח לאומי ומול רשויות המדינה קשור לכך שהרכב בפועל לא היה בבעלותה אלא בבעלות חברתה. ישנה בעייתיות בהגשת התביעה על ידי נהגת הרכב שכן התביעה אמורה להיות מוגשת על ידי בעל הרכב ולמעשה נראה כי אין לתובעת עילת תביעה כנגד הנתבעים. משהנתבעים לא העלו טענה זו בכתב ההגנה ואף לא בדיון כששמעו את הדבר מפי התובעת ומשמצאתי כי דין התביעה להידחות לגופה, אינני רואה צורך להרחיב בדבר ולהכריע בעניין. מתמונות זירת האירוע (ת/1) עולה כי במקום קיימים שני נתיבים אשר מהם ניתן לבצע פנייה שמאלה ושני נתיבים שממשיכים נסיעה ישר. נתבע 2 טוען שהמשאית עמדה בנתיב הימני מבין שני הנתיבים שפונים שמאלה והתובעת טוענת גם היא שהייתה בנתיב זה. מצאתי לקבל את גרסת נתבע 2 כי משאית גדולה כמו זו שבה נהג, לא יכולה לבצע פניה שמאלה מהנתיב השמאלי מכיוון שאז העגלה של המשאית הייתה פוגעת ברמזור. סביר יותר כי נהג משאית שעליו לבצע פניה שמאלה, יבחר לעשות כן מהנתיב שיאפשר לו פניה רחבה ונוחה ככל האפשר, כאשר במקרה שלנו מדובר בנתיב הימני מתוך שניים המאפשרים פניה שמאלה ולא מהנתיב השמאלי, שממנו הפניה עלולה להיות בעייתית ואף לגרום לנזק. התובעת בכתב התביעה, לא תיארה דבר לגבי סדר הנתיבים ואף יותר מכך, מציינת בכתב התביעה כי המשאית נסעה מאחורי הפרטית. בגרסות התובעת ובעלה בתיק המשטרה, נכתב כי המשאית פגעה בפרטית מאחור ולא מצוין דבר לגבי נתיבי הנסיעה של הרכבים או מספר הנתיבים הקיימים במקום התאונה. בגרסת נתבע 2 בתיק המשטרה לעומת זאת, צוין כי התובעת פנתה שמאלה בנתיב שהיה מיועד לנסיעה ישר בלבד. כמו כן בעדותה, סיפרה התובעת כי לא ראתה את המשאית לפני התאונה (דבר שאינו סביר), אך לאחר מכן בעדותה, אמרה שהמשאית הייתה מצד שמאל לפרטית וששני הרכבים החלו בפניה שמאלה. תמוה שבעדותה ידעה התובעת לספר על כך שהמשאית הייתה משמאלה (כלומר שהיה נתיב נוסף לפניה שמאלה, מצד שמאל לנתיב בו הייתה הפרטית) אך בגרסה שניתנה במשטרה לא נאמר דבר על הנתיבים או על מיקום המשאית משמאל לפרטית. נתבע 2 לעומת זאת, מסר כבר בגרסתו במשטרה וגם בגרסתו בטופס ההודעה על תאונה מיום התאונה, שהתובעת פנתה שמאלה מנתיב נסיעה הממשיך ישר בלבד ועמד על גרסה זו, באופן עקבי, גם בעדותו. כתוצאה מהתנגשות הרכבים, הפרטית הסתחררה מסביב לחזית המשאית ונעצרה בצמוד ובמקביל למשאית, בכיוון הנגדי למשאית. מהסתחררות הפרטית דווקא לצד שמאל, ניתן ללמוד שכנראה הפרטית הייתה בזווית חדה שמאלה בעת שפנתה שכן לולא הייתה בזווית חדה שמאלה, סביר יותר כי פגיעת המשאית מאחור, בפינה השמאלית אחורית של הפרטית, הייתה הודפת את הפרטית לפנים או לפנים וימינה (משהפגיעה היא בפינה השמאלית אחורית על ידי הפינה ימנית אחורית של המשאית). עדותו של נהג המשאית נתמכה גם בעדות עד ראייה ניטרלי (הולך רגל מזדמן), שמצאתי שתוכן עדותו תומך בעדות נהג המשאית. סיכום התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 1,000 ₪, כאשר בסכום זה לקחתי בחשבון גם את שכר העדות שעל הנתבעים לשלם לעד הניטרלי שהעיד מטעמם. המזכירות מתבקשת להוסיף לרישוי התיק את הנתבעת 1 (כיום רשום בתיק רק נתבע אחד - הנתבע 2). המזכירות תשלח את פסה"ד לכל הצדדים. ניתן לבקש רשות ערעור לפני בית המשפט המחוזי בת"א, בתוך 15 יום. רכבמשפט תעבורהרמזורנסיעה באור אדוםצומת