בכתב התביעה נטען כי בעת עמידה ברמזור אדום, בנתיב נסיעה ישר, סטתה המסחרית מהנתיב הימני אל הנתיב השמאלי, במטרה לפנות שמאלה, ופגע בצידה השמאלי אחורי של הפרטית. נהג המסחרית סימן לנהגת הפרטית שיעצרו אחרי הפניה, אך כשהתחלף אור הרמזור לירוק, נמלט נהג המסחרית ממקום התאונה. משכך, רשמה נהגת הפרטית את מספר הרכב ואיתרה את כתובתו של בעל הרכב באמצעות המשטרה. בכתב ההגנה נטען כי הנתבע לא מכיר את המקרה, לא היה נוכח במקום התאונה בזמן התאונה ושנפלה טעות בזיהוי. כן נטען כי לנתבע לא הייתה כל סיבה לברוח ממקום התאונה, משמבטח את רכבו בנזקי צד ג' ושהתובעים מנסים להטעות את בית המשפט. ביום 26/08/13 נערך דיון בפניי בתביעה. לדיון התייצבו כל הצדדים. בדיון העידו שני התובעים והנתבע. בתיק זה קיימת מחלוקת קשה בשאלה העובדתית: התובעים טוענים שרכב הנתבע היה מעורב בתאונה מיום 19/11/12, בעוד הנתבע מכחיש כל מעורבות בה. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. צילום מסך הטלפון הנייד של תובעת 2, בו רשמה את מספר רכבו של הנתבע מיד לאחר התאונה (מוצג ת/1). עדויות בעלי הדין בדיון בפניי. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה. מצאתי להעדיף את גרסת התובעים על פני גרסת הנתבע, וזאת לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי התובעים להטות את מאזן ההסתברויות לטובתם, כלומר להוכיח כי גרסתם, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבע [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)].מצאתי כי גרסת התובעים, שהתקבלה כאמור כמסתברת יותר, מבססת אחריות בנזיקין של הנתבע בגין התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדויות התובעים מהימנות ומשכנעות יותר מעדות הנתבע. מאחר שעסקינן בתיק של "מילה כנגד מילה" הנחיתי עצמי ליתן דגש ומשקל מיוחדים למבחני מהימנות העדים שהעידו בפניי, ומסקנתי היא כאמור לעיל. מצאתי לקבל את גרסת התובעים, לפיה הרכב שפגע בפרטית הוא רכב מסחרי. כאשר העידה תובעת 2 בדיון, לאחר שראתה את הנתבע, אמרה כי אינה זוכרת האם הנתבע הוא זה שנהג ברכב. לעומת זאת, העידה כי לאחר התאונה, זכרה כי הרכב שפגע בה הוא רכב מסחרי בצבע בהיר. מצאתי את עדותה סבירה ומהימנה משנראה כי לא מסרה פרטים לגבי מה שלא ראתה בעיניה בבירור או שאינה זוכרת בבירור. בעדותו, הנתבע קשר עצמו לתאונה. אמנם תובעת 2, שנהגה בפרטית בזמן התאונה, לא זיהתה (במהלך הדיון בפניי) את הנתבע כמי שנהג ברכב בזמן התאונה (וממה שתיארה התובעת עולה שקשה היה לזכור את מראה שני יושבי המסחרית). הנתבע אמר בעדותו כי לפי תנאי הביטוח, מותר לאחרים לנהוג ברכבו אך אמר גם כי בדרך כלל הוא היחיד שנוהג ברכב. משכך, ההנחה היא שהנתבע הוא שנהג במסחרית בזמן התאונה. מהעדויות ומהראיות עולים צירופי מקרים רבים, שפועלים, באופן מצטבר, לטובת התובעים: 1. תובעת 2 העידה כי לאחר התאונה זכרה, שהרכב שפגע בפרטית היה רכב מסחרי בצבע בהיר, כאשר מפלט פרטי בעל הרכב, שהוצא במשטרה לפי מספר הרכב שרשמה תובעת 2 מיד לאחר התאונה (ניתן לראות שצילום המסך בוצע ביום התאונה- 19/11/12), נמצא כי מספר זה אכן שייך לרכב מסחרי בצבע כסף (בהיר). 2. הנתבע אמר בעדותו כי הוא מרבה לנסוע באזור בו התרחשה התאונה בבני-ברק, משעליו לעבור במקום התאונה כדי להגיע לאזור בו הוא מתגורר. 3. בתמונות הצבע שצירפו התובעים לתיק בית המשפט, ניתן להבחין בפגיעה בפינה הימנית-קדמית של המסחרית, אשר תואמת את גרסת תובעת 2 לגבי התרחשות התאונה, הן מבחינת מיקום הפגיעה (אשר מתיישב גם עם מיקום הפגיעה בפרטית, כפי שניתן לראות באותם מוצגים) והן מבחינת צבען הכהה של השריטות שנגרמו למסחרית, שסביר מאוד שנגרמו כתוצאה מהתחככות עם רכב שצבעו כהה (כמו רכב התובעים). סיכום התביעה מתקבלת במלואה. הנתבע ישלם לתובעים את סכום התביעה בסך 4,850 ₪ וכן הוצאות משפט בסך כולל של 800 ₪, הכולל גם אגרת בית משפט ששולמה, בסך 50 ₪. כתב תביעהמשפט תעבורהמסמכיםרמזורנסיעה באור אדוםסטיה מנתיב