תביעה כספית שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות

תביעה כספית שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתה ביקשו התובעים, לחייב את הנתבעים בתשלום הסך של 31,800 ₪. עיקר טענות התובעים לטענת התובעים, בתחילת שנת 2006 היה בבעלות התובעת 2 רכב מסוג פורד אסקורט, אשר נרשם על שמה, כאשר בפועל שימש הרכב את התובע 1, שנהג בו מנהג בעלים (להלן: "הרכב"). הוסיפו התובעים וטענו כי, בחודש 02/2006 נזקק הרכב לתיקון, ולאחר שבירר התובע עם הנתבע 1, אותו הכיר לאור קשרי המשפחה הרחוקים ביניהם, באם הינו מכיר בעל מקצוע שיוכל לתקן את הרכב, ענה האחרון בחיוב, וכך נגרר הרכב לביתו של הנתבע 1 בנצרת. עוד טענו התובעים כי, מאז שנמסר הרכב לנתבע 1, לא ידעו מה עלה בגורלו, כאשר ניסיונותיהם לברר את העניין נדחו בלך ושוב על ידי הנתבע 1. רק כשביקרה התובעת 2 בביתו של הנתבע 1 בחודש 04/2006, הופיע שם הנתבע 2, דודו של הנתבע 1, אשר הציג עצמו כמכונאי, וטען כי תיקן את הרכב ומכר אותו. הנתבע 2 אף דרש עבור התיקון סך של 14,000 ₪. בסופו של יום העבירה התובעת לנתבע 2 סך של 4,000 ₪ בלבד, לצורך קבלת הרכב חזרה. לטענת התובעים, מבירור שעשו התברר כי הרכב נמכר לצד ג' , תוך שהנתבע 2 מציג את עצמו כמיופה כוח של התובעת 2, כאשר לא הועברה להם כל תמורה מהמכירה. כתוצאה מכך, הגישו התובעים תלונה על כך למשטרה. הוסיפו התובעים וטענו כי, הנתבע 1 העביר את הרכב לנתבע 2, שאינו מכונאי מוסמך, וללא ידיעתם. התובעים מבקשים לחייב את הנתבעים לפצותם בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה ממעשה ההונאה, התרמית ומכירת הרכב, ככל ולא שולמה לתובעים תמורת מכירת הרכב ו/או לא סופק רכב אחר במקומו. עיקר טענות הנתבע 1 הנתבע טען כי, משהתקשרה אליו התובעת 2 בבקשת עזרה לתיקון הרכב, מסר לה את מספר הטלפון של דודו, הנתבע 2, וכן התקשר אליו בבקשה לעזור לתובעת 2 בעניין הרכב. הוסיף הנתבע וטען כי מלבד מסירת מס' הטלפון של הנתבע 2 לתובעת 2, אין לו קשר לנטען בכתב התביעה, ואין כל עילה הקושרת אותו לתביעה. עוד טען הנתבע 1 כי, התובעים יצרו קשר ישירות עם הנתבע 2, וסיכמו עימו כי הוא ימכור את הרכב, יתקנו ו/או יחליפו, ולאחר מכן יתחשבנו ביניהם, ולצורך כך חתמה התובעת 2 ייפוי כוח מתאים לנתבע 2, לצורך טיפול בעניינן הרכב. הוסיף הנתבע 1 וציין כי, כעבור מס' חודשים, זומן למסירת עדות במשטרה, בדבר תלונה שהגישה התובעת 2 כנגד הנתבע 2, שם מסר את גרסתו בעניין. הנתבע 1 ציין כי, בשיחה שהתקיימה בינו לבין התובעת 2 ובתה, לא ביקשה התובעת 2 ממנו כל תשלום כספי הקשור לרכב, ולא האשימה אותו בכל הקשור למכירת הרכב. לגישת הנתבע 1, התובעים יצרו קשר ישיר עם הנתבע 2, סיכמו עימו את הדברים, לרבות התיקון ומכירת הרכב, כאשר הנתבע 1 לא קיבל מהתובעים כל תשלום ולא נתבקש על ידם להחזיר להם איזה פיצוי בגין הרכב הנ"ל. עיקר טענות הנתבע 2 הנתבע 2 טוען כי בחודש 02/2006 התקשרה אליו התובעת 2 בקשר לתיקון הרכב, ומסרה לו כי הופנתה אליו על ידי נתבע 1. הוסיף הנתבע 2 וטען כי, משהועבר הרכב לנצרת, נגרר למוסך שבבעלותו, שם בוצע לו תיקון מנוע ומחשב רכב, בעלות של 7,000 ₪. לטענת הנתבע 2, משהודיע לנתבעת אודות עלות התיקון הנ"ל, מסרה לו האחרונה כי אין בידיה כסף לשלם לו, וכי הוא יוכל למכור את הרכב ולקבל מהתמורה את עלות התיקון, כאשר לצורך ביצוע המכירה, חתמה לו התובעת על ייפוי כוח, נתנה לו את תעודת הזהות שלה וכן העתק מתעודת הזהות חתום על ידה. עוד טען הנתבע 2 כי עשה עסקת חליפין עם צד ג', ומכר את הרכב בסך של 12,000 ₪, כאשר לצורך המכירה השתמש בייפוי כוח הנ"ל. הוסיף הנתבע 2 כי לאחר המכירה ביקר בביתה של התובעת 2 ומסר לה הסך של 5,000 ₪, הסכום שמגיע ממכירת הרכב בניכוי עלות התיקון. הנתבע 2 טען כי אין לנתבע 1 כל קשר לעניין תיקון הרכב ומכירתו, ככל ועניין זה סוכם בינו לבין התובעת 2. לטענת הנתבע 2, חקירה שנערכה לו בעניין תלונה על קבלת דבר במרמה, נסגרה מחוסר עניין לציבור. דיון והכרעה ביום 04.07.13 התקיים דיון בפניי אליו הופיעו התובעים והנתבע 1 ושתי עדות מטעמו. הנתבע 2 לא הופיע לדיון הנ"ל. בדיון זה חזרו הצדדים על טענותיהם. בטרם אדון לגופו של עניין אציין כי, אין לקבל את טענת הנתבעים להתיישנות התביעה, ככל ולא נקבו האחרונים בתאריך מדויק בו הועבר הרכב לחזקתם, העברה אשר מקימה בענייננו את עילת התביעה. משעניין זה נותר "פתוח", וככל שהרכב הועבר בחודש 02/2006, ללא ציון תאריך ספציפי, הרי טרם התיישנה התביעה, ככל וזו הוגשה ביום 28.02.13. ולגופו של עניין; לאחר שמיעת הצדדים, אני מורה על קבלת התביעה, כנגד הנתבע מס' 2 , ודחייתה כנגד הנתבע 1. ולהן אנמק הכרעתי. ראשית אציין כי, אין מחלוקת לעובדה כי הרכב של התובעים הצריך תיקון, ולשם כך הועבר אל הנתבעים. כמו כן, אין חולק כי בסופו של יום רכב זה נמכר, על ידי הנתבע 2. אוסיף ואומר כי אין, לייחס לנתבע 1 אחריות בגין מכירתו של הרכב. מעיון בכתבי טענות הצדדים וכן משמיעתם בפניי, התרשמתי כי הנתבע 1 שימש מעין "מתווך" בין התובעים לנתבע 2. התובעים לא סתרו את טענותיו של הנתבע 1 בעניין זה, אשר נתמכה בטיעוניו של הנתבע 2 בכתב ההגנה, שאישר כי לא היה לנתבע 1 כל קשר לתיקון הרכב ו/או מכירתו, וכן בעדות אחותו של הנתבע 1 בפניי (עמ' 4 ש' 1-4). זאת ועוד, עיון בתמליל השיחה שהוגש בפניי (ת/2), שהתקיימה בין התובעת 2, בתה והנתבע 1, מלמד כי אין בפי התובעת 2 כל טענות לנתבע 1 ממכירת הרכב, כאשר מאשרת התובעת 2 בשיחה הנ"ל, כי הנתבע 1 ניסה לעזור לה בעניין תיקון הרכב, ולא עולה מתמליל זה כי היא מפנה אליו "אצבע מאשימה" בעניין מכירת הרכב. בנוסף, מעיון בהודעות שנגבו על ידי משטרת ישראל, בקשר למכירה, מתאריכים 11.05.06, 12.10.06, 17.10.06, (נספח ג'1 לתביעה, ת/1, וכן נספחים א' וב' להודעת התובעים מיום 04.07.13), עולה כי שמו של הנתבע 1 מוזכר בהודעתה של התובעת 2 בלבד, כמי שתיווך עם הנתבע 2 ותו לא. הנתבע 2 אינו מוזכר בהודעות אלו כמי שביצע את מכירת הרכב לצדדים שלישיים, ללא כל הרשאה. יחד עם זאת, מהמסכים והעדויות שהונחו בפניי, לרבות הודעות החשודים שנגבו במשטרה, הוכח כי הנתבע 2 פעל למכירת רכבה של התובעת 2, ללא הסכמה ו/או הרשאה מטעמה, וכן ללא שביצע בו כל תיקון. על אף טיעוניו בעניין מכירת הרכב כדין, לא צירף הנתבע 2 כל ייפוי כוח, שלטענתו קיבל מאת הנתבעת, לצורך מכירת הרכב. כמו כן, לא צירף את העתק צילום תעודות הזהות עליו הסתמך לצורך ביצוע המכירה הנ"ל. זאת ועוד, מעיון בהודעת חשוד שנגבתה מאדם בשם חליל שרארה, לו מכר הנתבע 2 את הרכב, עולה כי לא הציג האחרון בפניו כל ייפוי כוח ו/או מסמך אחר מהתובעת 2, המסמיכות אותו למכור את הרכב, כאשר אף את פרטי תעודת הזהות שהציג לכאורה, הנתבע 2 בפניו, לא זיהה. אוסיף כי טענת הנתבע 2 לפיה תיקן את הרכב בעלות של 7,000 ₪ נטענה בעלמא, כאשר לא צורפה בפניי כל אסמכתא בגין התיקון הנ"ל, מה גם שהודעתו של שרארה הנ"ל במשטרה, לפיה ביצע הנתבע 2 עימו עסקת חליפין למכירת הרכב, כשבאותו זמן היתה לו תקלה במחשב, מחזקת את המסקנה כי הרכב לא תוקן על ידי נתבע 2. למותר לציין כי גם טענתו של הנתבע 2 לפיה העביר לתובעת 2 הסך של 5,000 ₪, חלקה ממכירת הרכב לאחר תיקונו, לא היה כל תימוכין. לאור האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כאמור, כי ההתקשרות לצורך תיקון הרכב ו/או מכירתו הייתה בין התובעים ובמיוחד התובעת 2 לנתבע 2, כאשר אין נתבע 1 צד להתקשרות זו. אי לכך, האחריות למכירת הרכב על ידי הנתבע 2, הינה באחריותו של האחרון בלבד, ועליו לפצות את התובעים בגין ערך הרכב ממכירה זו. בעניין נזקיהם, צירפו התובעים חוות דעת שמאי מטעמם (נספח ד' לתביעה), המעריכה את ערכו של הרכב נכון ליום העברתו לנתבע 2, בחודש 02/2006, בסך של 33,000 ₪. כמו כן, עתרו התובעים להחזר הסך של 4,000 ₪, שלטענתם שילמו לנתבע 2, עוגמת נפש בסך של 10,000 ₪ ושכ"ט שמאי ועו"ד בסך של 2,044 ₪. בעניין ערכו של הרכב אציין כי, הערכה זו נעשתה בהסתמך על מחירון רכב "לוי יצחק" כפי שצוין בחוות הדעת, ולא על ידי בדיקה פיזית של הרכב, ככל ובחוות דעתו מציין השמאי כי לא ראה את הרכב, כאשר אף בהתאם לבדיקתו הוכרז כ- "אובדן מוחלט". מעבר לחוות דעת זו, לא צירפו התובעים בפניי כל אסמכתא המעידה על ערכו האמיתי של הרכב ביום העברתו לנתבע 2, כאשר אין חולק כי מדובר ברכב ישן, משומש, מודל 1995, אשר אף במועד ההעברה אל הנתבעים, היו לו תקלות, אשר מנעו את הנעתו. אי לכך, בהעדר חוות דעת לעניין ערכו האמיתי של הרכב במצבו ביום ההעברה אל הנתבעים, כאשר הנתבע 2 אשר מכר את הרכב לא הופיע לדיון בפניי, על מנת ללמוד ממנו אודות הסכום האמיתי שקיבל כתוצאה ממכירתו, ובשים לב להודעתו של שרארה במשטרה, לפיה תמורת קניית הרכב מהנתבע 2, מסר לאחרון רכב שהיה בבעלותו מסוג פיג'ו, ובנוסף שילם לו הסך של שנים עשר אלף ₪, אני מעריכה את שוויו של הרכב ביום ההעברה לנתבע 2, על דרך האומדנא, על סך של ששה עשר אלף ₪. יחד עם זאת, אין מקום לפסוק לתובעים הסך של 4,000 ₪ הנ"ל, ככל ולא צירפו אסמכתא לתשלום זה. סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה, כנגד הנתבע 2 בלבד, באופן חלקי, ומורה לו לשלם לתובעים הסך של 16,000 ₪, בתוספת שכ"ט שמאי בסך של 994 ₪, ובתוספת אגרת משפט בסך של 318 ₪. סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנתבע 2, אחרת ישאו הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל. כמו כן, אני מורה על דחיית התביעה, כנגד הנתבע 1. התובעים ישלמו לנתבע 1 הוצאות על סך של 500 ₪ . תביעות קטנות