תביעה כספית עקב אירוע של התנגשות שני כלי רכב

להלן פסק דין בנושא נזקי רכוש לרכב: תובענה כספית ע"ס 6,000 ₪, הנובע מאירוע של התנגשות שני כלי רכב, זאת ביום 29.11.2012. תיאור האירוע התאונתי ההתנגשות אירעה בתוך מגרש חניה הסמוך לרח' ברודצקי בקריית חיים, בין כלי רכב מסוג סובארו מ.ר. 4972603 אשר היה נהוג בידי אשת אחד התובעים, ושהיה בבעלות התובעים בעת קרות התאונה, לבין כלי רכב מסוג מאזדה מ.ר. 3871275, נהוג בידי הנתבעת 1 ובבעלות הנתבעת מס' 2. הצדדים כי מדובר היה במגרש חניה הסמוך לבית הספר המצוי בקרבת מקום, כאשר מקום ההתנגשות הינו במפגש הכבישים ("צומת T"), שבין כביש גישה מכיוון רח' ברודצקי לחניון, ובין הכביש הפנימי במגרש החניה, כאשר נהגת הסובארו נסעה בכביש הגישה והחלה לפנות שמאלה אל הכביש הפנימי, והנתבעת מס' 1 נסעה קדימה, משמאל לימין, בכביש הפנימי במגרש החניה. בעת קרות התאונה, נפגעה הפינה הימנית-קדמית של רכב המאזדה, והחזית של רכב הסובארו. טענות הצדדים באשר לתיאור התאונה. לטענת התובעים, רכב הסובארו הגיע לנקודת המפגש, והחל בפניה שמאלה, כאשר הנתבעת 1 הגיעה במהירות רבה, בעוד רכב הסובארו מתקדם לאיטו. התובעים טוענים כי לרכב הסובארו היתה זכות קדימה, ולפיכך האחריות לאירוע התאונתי רובץ על כתפי הנתבעת 1. הנתבעים, מצידם, טוענים כי האחריות לאירוע התאונתי רובץ על כתפי נהגת רכב הסובארו; לגישתם, רכב הסובארו פנה שמאלה מכביש דו סטרי שלא מצידו הימני של כביש הגישה, ובניגוד לחוק, כאשר רכב הסובארו חוצה את מסלולו של רכב הנתבעת אשר נסעה ישר, ולפיכך היה על נהגת רכב הסובארו לתת זכות קדימה לרכב הנתבעת 1. עוד מוסיפים הנתבעים, כי רכב הסובארו היה נהוג בידי הגב' חיימוביץ', כאשר רישיונותיו מופקדים במשרד הרישוי, ללא שעבר מבחן רישוי שנתי מזה תקופה ממושכת, וללא ביטוח - ולגישתם נתון זה אמור להשפיע מהותית על האחריות לתאונה. לאחר בחינת טענות וראיות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לאירוע התאונתי רובצת על כתפיה של הגב' חיימוביץ', נהגת רכב הסובארו. ואבהיר טעמי: נהגת הסובארו ביצעה את הפניה שמאלה תוך הפרת תקנות התעבורה. מעיון בתמונה המתעדת את הרגעים הראשונים שלאחר התאונה, נ/1, עולה כי נהגת הסובארו ביצעה את הפניה לכיוון שמאל, שלא מצדו הימני של הכביש הדו-סטרי בו נסעה. המפגש בין כלי הרכב אירע במרכזו של הכביש הפנימי, כאשר ניכר בבירור כי כלי הרכב של התובעים, עומד בנתיב הנגדי של כביש הגישה, ללא כל עוררין. תקנה 43 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961 קובעת : ".(א) נוהג רכב המתכוון לפנות שמאלה יתחיל את פנייתו -(1) מכביש חד סטרי - כאשר רכבו נמצא בצד שמאל של הכביש;(2) מכביש דו סטרי - כאשר רכבו נמצא ככל האפשר קרוב לאמצע הכביש ובלבד שלא יפריע את התנועה מכל כיוון אחר;" מהתמונה נ/1 אשר שתי הנהגות אישרו כי צולמה מיד לאחר התאונה ומתארות היטב את מיקום כלי הרכב בעת קרות התאונה, עולה כי נהגת סובארו פנתה לא ממרכז כביש הגישה, אלא מצדו השמאלי. עוד בטרם נכריע מי היה הנהג אשר התרשל את הרשלנות המכרעת בעת קרות התאונה , ניתן לומר כבר כעת בבירור כי הגב' חיימוביץ' ביצעה את הפניה שמאלה תוך כדי הפרת תקנות התעבורה. באשר ליתר הנסיבות, הרי שהן אינן מצביעות על רשלנות עודפת מצדו של מי מהצדדים: נהגת הסובארו טוענת כי רכב המאזדה הגיע במהירות (אולם אינה יכולה להוכיח זאת) ונהגת המאזדה טוענת כי נהגת הסובארו פנתה שמאלה מבלי להביט לכיוון אליו היא פונה; כל אלו אינם נתינים להוכחה, אלא להשערה בלבד, ואילו הפנייה שמאלה בניגוד לתקנה 43, הינה ברורה מאין כמוה. איני מקבל את טענתם של התובעים כי על נהגת המאזדה היה להעניק זכות קדימה, ומעצם אי מתן זכות קדימה, היא התרשלה; אציין, כי נהגת הסובארו הגיעה מהכביש הניצב לכביש הפנימי, ופנתה שמאלה כאשר היא חוצה את נציב הנסיעה הישר של הנתבעת מס' 1. תקנה 64 (א)(1) לתקנות התעבורה קובעת : "נתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים, יתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכלי רכב הבאים מימין". תקנה 64 (א)(2) קובעת: "נוהג רכב, המתקרב לצומת או הנמצא בצומת ועומד לפנות שמאלה או לפנות בפניית פרסה לשמאל יתן זכות קדימה לרכב הבא ממולו והנמצא בצומת או קרוב לצומת וזאת מבלי לגרוע מהאמור בפסקה (1)". משמע, על שני כלי הרכב היה להעניק זכות קדימה לרכב האחר: נהגת הסובארו, היתה אמורה להעניק זכות קדימה לכלי הרכב הנמצא קרוב לצומת (והיא הנתבעת 1) שכן היא עתידה לפנות שמאלה; נהגת המאזדה אמורה להעניק זכות קדימה באותה המידה, שכן רכב הסובארו הגיע למפגש הכבישים מימינה; רכיב זה אינו מעלה ואינו מוריד בנוגע לאחריות, אולם כאשר נצרף לנושא זה (שההכרעה בו אינו ודאית) כי הפניה שמאלה בוצעה שלא כנדרש ובניגוד לתקנות התעבורה, הרי שהאחריות רובצת על כתפי נהגת הסובארו. תיאור הנזקים תואם אחריות לרכב התובעים. מעיון בתמונות הנזק עולה כי רכב הנתבעת 1 נפגע בפינה הימנית קדמית ובכנף הימנית קדמית, בעוד רכב הסובארו נפגע בחזיתו הקדמית למלוא אורכה. העובדה כי הנזק ברכב הנתבעת 1 הינה בצד הימני בלבד, בעוד רכב הסובארו הינו בחזית כלי הרכב, מלמדת על כך כי למקום המפגש שבין שני כלי הרכב, הגיע רכב הנתבעת 1 מוקדם יותר, ולו בשבריר שנייה. הדברים מעלים תהיות רבות: אם הפגיעה היא בחזית כלי רכב אחד וצד ימני של כלי הרכב האחר, הרי ש"הנתיב התעבורתי" (הנתיב בו תנועת כלי הרכב מצטלבת) נתפס מוקדם יותר על ידי כלי הרכב אשר הגיע ראשון למקום המפגש, ולכן האחריות היא על רכב התובעים ולא להיפך. יתר על כן, לו הייתה הפניה מבוצעת ממרכז הכביש הדו-סטרי (כביש הגישה) ולא מצדו השמאלי כפי שקרה בפועל (ובניגוד לחוק), אותו "נתיב תעבורתי" היה ממוקם ימינה ממקום התאונה, ויכול והייתה נמנעת התאונה כולה, שכן הקפדה על ביצוע הפניה כחוק, היה מעניק את אותו שבריר שניה נוסף. תהיות לגבי יכולת הבלימה של רכב התובעים. רכב הסובארו, כפי שהוכח מנספח ת/6 "פרטים על הרכב", הראה כי מתחילת שנת 2011 לא היו לו רישיונות (עמ' 3 שורה 18), וכי תאריך המבחן השנתי האחרון שבוצע לו, היה ביום 27.4.2009. משמע, בלמי רכב התובעים, שהיה כלי רכב מיושן (גילו 21 שנים ביום קרות התאונה), לא נבדקו בשלוש וחצי השנים האחרונות שלפני קרות התאונה. הפגיעה של מלוא חזית רכב התובעים מול פגיעה בצד הימני-קדמי של רכב הנתבעת מס' 1, מצביעה הרבה יותר על בלימה לקויה מאשר על כל נסיבות אפשריות אחרות. התהיות כאמור, אינן פועלות לטובתה של הגב' חיימוביץ, ומצביעות בבירור על אחריותה. טענות התובעים היו לא אמינות בעליל. לאחר בחינת עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי איני יכול לתת אמון בתיאור התאונה כפי שהוא מבוצע על ידי התובעים. במסגרת טענותיו של בעלה של הנהגת (שהינו אחד התובעים ואחד מבעלי הרכב) העלה תיאור עובדתי (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 15) "היא הייתה בבלימה מושלמת תוך ניסיון לשלב ברוורס אבל היא לא יכלה למנוע את התאונה". אשתו, נהגת רכב הסובארו, תיארה את התאונה אחרת (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 15-22): "הסתכלתי וראיתי שאין מכונית ופניתי שמאלה ופתאום אני רואה מכונית טסה לעברי.." כמו כן השיבה נהגת רכב הסובארו (עמ' 2 ש' 19)?: " ש. מתי ראית את הרכב של הנתבעת בפעם הראשונה. ת. ממש שניות לפני שהיא התנגשה בי. ש. לפני התאונה לא ראית את הרכב של הנתבעת . ת. לא". כלומר, לגישת הנהגת, לא ראתה את רכב הנתבעת 1, ואירעה התנגשות. לגרסת בעלה, היא ראתה את רכב התובעת, בלמה וניסתה לנסוע לאחור. הפער שבין הגרסאות, מוסיף על האמור לעיל, ומביא לתוצאה לפיה לא ניתן לתת אמון בגרסת התובעים, אשר השתנתה מהותית במהלך הדיון אשר נערך בתובענה, כחיזוק למסקנה העקרונית לפיה נהגת רכב הסובארו היא האחראית לקרות התאונה. אוסיף על כך כי התמונה נ/1 אושרה כאותנטית על ידי הגב' חיימוביץ', בעוד בעלה, שלא היה נוכח במקום, טען בסיכומי טענותיו כי אותה תמונה אינה אותנטית; לא ברור כיצד מי שלא היה בעת התאונה מתאר זאת, ואולם ברור כי מדובר בשינוי בין גרסאות ונדידה בין גרסה לגרסה, עד שלא ניתן להבחין באיזו מציאות בוחרים התובעים בכל שלב. לאור כל אלו, הגעתי למסקנה לפיה הנתבעת 1 אינה אחראית לתאונה, ולפיכך אני דוחה את התובענה כנגדה (וכנגד בעלי כלי הרכב, הנתבעת מס' 2). אציין, כי גם אם הייתי קובע שהנתבעת 1 אחראית לתאונה, התובענה הייתה נדחית בשל אי הוכחת הנזק. על התובעים היה להוכיח את שיעור הנזק אשר נגרם להם. מן הראוי שהיו מציגים הוכחה כלשהיא לשוויו של כלי הרכב, בעיקר בשים לב למצבו המיוחד. על התובעים בהקשר זה היה להביא חוות דעת שמאי, או לכל היותר, להפנות למחירון כלי רכב, אשר ממנו ניתן היה לקבל התייחסות עקרונית לשוויו. הפנייה למחירון במקרה זה למעשה גם היא כמעט ולא היתה מועילה, שכן שוויו של כלי רכב מיושן בן 21 שנים, אשר מבוצעת לכאורה שלוש וחצי שנים לאחר מבחן הכשירות האחרון שלו לנוע בכביש, הינו נמוך מאוד, והשבתו לכשירות לתנועה (כאשר מחירוני כלי הרכב דנים בכלי רכב תקינים וכשירים) אמורה אף היא להפחית משוויו, בין אם מדובר בעלות התיקונים ובין אם מדובר בתשלום אגרות הכרוכות בהשבתו לכביש אחרי שנים; העובדה כי התובעים והגב' חיימוביץ' עשו שימוש בכלי הרכב מבלי שהוא כשיר לתנועה, מלמדת על כך כי יכול ועלות השבתו לכשירות לתנועה, עלתה על שוויו (שכן אחרת, מדוע להם לתובעים ולבני משפחתם לעשות שימוש בכלי רכב חסר כשירות, אשר השימוש בו אינו מבוטח ולא יכול להיות מבוטח?), כך שמחירון כלי הרכב, לא יכול היה להושיע כלל במקרה זה, אולם הנתונים האובייקטיביים מלמדים על היעדר שווי כלכלי של ממש. לפיכך, גם אם הייתה אחריות לנתבעת 1, התביעה הייתה נדחית בשל היעדר כל טענה או הוכחה לשוויו של כלי הרכב. אבהיר בהקשר זה, כי הסבתי תשומת לב התובע בתחילת הדיון אשר נערך בפני, להיעדר הוכחת הנזק ושווי התביעה, בכתב התביעה, ונעניתי "שווי הרכב צריך להתברר במהלך הדיון. כאשר נוצר נזק אין שום סיבה שהנזק לא יהיה מוכח כפי שהוצג בכתב התביעה, בדיון ההוכחות שנקבע היום". וראייה לכך, לא הובאה במסגרת הצגת הטענות בפני, ואפילו לא במקצת. בשולי הדברים, אציין כי במסגרת טענות התובעים, הועלו על ידי התובעים טענות רבות שאין להן רלוונטיות ואין להן קשר לעניין שבמחלוקת. התובעים התעקשו לצטט פסקי דין של בית המשפט העליון הנוגעים ל"גורם מתערב זר" (שבינו ובין אחריות אזרחית בנזיקין, רחוק המרחק כמרחק מזרח ממערב), ואולם ראייה אחת לרפואה, אודות שווי כלי הרכב, עלות התיקון, שמאות או מחירו לפי מחירון נהוג כלשהוא - לא הובאה. לאור כל אלו, אני מורה על דחיית התובענה. התובעים יישאו בהוצאות הנתבעים, בגין הליך זה, בסך 1,200 ₪ לכל אחד מהנתבעים. רכבהתנגשות