התובעים טוענים, כי בדירה הותקנה מערכת אזעקה שאינה תקינה, וסירוג החלונות לא היה על כל החלונות בבית, אלא על חלקם בלבד - ובשל ליקויים אלו, לא היה ביכולתם לבטח את תכולת הדירה. לפי המתואר בכתב התביעה, ביום 19.11.2012 פרצו אלמונים לדירת המגורים המושכרת, ונטלו עימם כספים ומיטלטלין בערך מצטבר של 20,683 ₪ (נתבע עוד רכיב של עגמת נפש, אולם לגישתי הוא "נבלע" בתוך החלק הנוסף והנפרד של התובענה). התובעים טוענים, כי מאחר והיו ליקויים כאמור, הרי של הנתבעים לשאת בתוצאות ובנזקים אשר אירעו כתוצאה מהפריצה. הנתבעים מצדם טענו, כי מערכת האזעקה הייתה שמישה לחלוטין, וכי כל אשר היה על הנתבעים לעשות הוא ליצור קשר עם טכנאי מערכות האזעקה, לצורך הפעלתה וכיולה, ואולם הנתבעים לא עשו כן. יתר על כן, נטען כי לא היתה חובה לסרג את כל החלונות, והובהר לנתבעים כי הדירה מושכרת כמות שהיא - ויתר על כן, הנתבעים טענו כי באותו מצב בדיוק, קרי סירוג חלקי ומערכת אזעקה, הם ביטחו בעבר את תכולת הנכס, ולפיכך הטענה לא ברורה ולא נכונה. לאחר בחינת הטענות בהקשר זה, סבורני כי בנוגע לרכיב זה, דינה של התובענה להידחות. ברור כי הנתבעים אינם אחראים לאירוע הפריצה, שהינו אירוע פלילי אשר בוצע על ידי צד ג' אשר אינו ידוע. השאלה הינה, האם בהתנהגותם מנעו הנתבעים את האפשרות לבטח את התכולה? בשים לב לכך כי מדברי הצדדים ניתן להבין כי התובעים לא פנו לטכנאי על מנת שיבצע "דריכה ראשונית" והגדרה של מערכת האזעקה, ולא רק זאת אלא שעולה שהתייחסו למערכת האזעקה שאינה פעילה. אוסיף לאמור, כי מעיון בהסכם השכירות ובמסמך הנוסף אשר נחתם על ידי הצדדים בהקשר של כריתת הסכם השכירות, לא נכתב כלל על החובה להקים סורגים נוספים על החלונות שאינם מסורגים (החלון הפנורמי וחלון הכביסה). תיאור מצב המושכר בסיומו של הסכם השכירות הינו מפורט ביותר, וחזקה כי במידה והייתה התחייבות שכזאת, היא הייתה מוצאת דרכה בביטוי כתוב באותו חלק של החוזה. לפיכך, הואיל והדירה הושכרה כמות שהיא, ובנוסף לא הוסכם בכתב על התקנת סורגים נוספים, וכן התובעים לא פנו לביצוע דריכה ראשונית והגדרה של מערכת האזעקה, סבורני כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם; שכן בהיעדר הוכחה שהייתה חובה להתקין סורגים, לא קמה עילת תביעה הנובעת מאי התקנתם בפועל. ולא רק זאת. התובעים לא הוכיחו כי לא ניתן היה לבטח את הדירה באותו מצב, ולא הביאו מכתב דרישת מיגון מאת חברת ביטוח כלשהיא, ואני מקבל את דברי הנתבעת 2 בהקשר זה, כי אין בהיעדר סירוג מלא כדי להפוך את המצב להיעדר אפשרות לביטוח תכולה. לאור כל אלה, התובענה (ברכיב זה) - נדחית. הרכיב השני - עגמת נפש ואי נוחות לטענת התובעים, הדייר הקודם אשר התגורר בדירה (מפאת כבודו והעובדה כי לא התייצב לדיון, לא אתייחס לשמו), היה עבריין ידוע, ובמסגרת זאת, היו התובעים חשופים לביקורים תכופים מטעם משטרת ישראל, נציגי משטרה צבאית, ועבריינים שונים אשר הגיעו לדירה על מנת לפגוש בדייר הקודם. התובעים טוענים, כי מדובר בפרט מהותי אשר חובה על הנתבעים היה ליידעם בטרם השכרת הדירה, שכן מדובר בהשלכה מהותית שיש או אמורה היתה להיות על המושכר עצמו, שכן השכרת נכס הצפוי לביקורים רבים של משטרת ישראל או גורמים אחרים בהקשר זה, היתה לה השפעה על ההחלטה האם לשכור את המושכר אם לאו. בהקשר זה, טוענים התובעים, כי הנתבעים הפרו את חובת הגילוי המוטלת עליהם, ואילו היה נמסר להם המידע המלא, לא היו שוכרים את הנכס. הנתבעים מצדם, טענו כי לא היו מודעים לעברו הבעייתי (הנטען) של הדייר הקודם. ציין הנתבע 1 (עמ' 2 לפרוטוקול שורה 11) "לעניין הדייר הקודם זה נושא די מרכזי. אנחנו לא ידענו ואני לא יודע גם היום אם אציין כי בהקשר זה, טענו התובעים, כי אין ספק שהנתבעים היו מודעים לאופיו של הדייר הקודם, שכן הם נתקלו בקשיים רבים במסגרת העברת חשבונות הצריכה השוטפים לשמם, בשל בעיות וחובות אשר נוצרו בתקופת מגוריו של הדייר הקודם. הנתבעים השיבו לטענה זאת, ולגישתם כאשר נתברר שהייתה בעיה, פנו לתאגיד המים המקומי יחד עם התובעים, בניסיון להסדיר את אספקת המים. לגישתי, כאשר זהותו של הדייר הקודם הינה בעייתית עד מאוד, באופן אשר יכול להשליך על הנוחות המתבקשת ממושכר, על המשכיר ליידע את השוכרים אודות נסיבות אלה. מדובר בעניין שהינו מהותי - גם אם לתקופה הקצרה בלבד (והרי נכס אינו "פסול השכרה" בשל דייר קודם, אלא לתקופה קצרה בלבד), ואפילו הנתבע 1 עצמו מבהיר כי מדובר בנושא מהותי ביותר, גם לדעתו. אני מקבל כאמינים את דברי התובעת 2, לפיה כל השכנים בדירות הסמכות היו מודעים למצב המיוחד אשר קיים בנושא זהותו של הדייר הקודם, ועל כך כי אותו דייר עזב את הדירה לאחר שהסב לה נזקים רבים כמפורט על ידה. לגישתי, על הנתבעים היה ליידע אודות המצב המיוחד, וגם אם לא הוכחה ידיעה בפועל, ניתן לומר שהיה עליהם לדעת או להסיק הדברים (בשים לב לחובות אשר הותרו אצל תאגיד המים, המצב בו נותרה הדירה לאחר עזיבתו וביקורי המשטרה). העובדה שהנתבעים פנו למשטרת ישראל בבקשה שההטרדות תיפסקנה, מחזקת את מסקנתי כי הנתבעים היו מודעים למצב הבעייתי - אחרת מדוע פנו? ואיזה מידע מסרו למשטרה? הרי אם אינם יודעים דבר, פנייתם אינה מועילה, אינה רלוונטית ואף אינה טעונה התייחסות. עצם הפנייה, מעיד על הידיעה יותר מכל דבר אחר. הואיל ואני סבור, כי על משכיר נכס ליידע את השוכרים אודות נתונים מיוחדים ומהותיים הנוגעים לדייר קודם (וככל שלנתונים אלה יכולה להיות השפעה על ההנאה והשימוש בנכס), הרי שהנתבעים הפרו את חובתם זאת. יחד עם זאת, איני סבור כי על הנתבעים לפצות את התובעים בסכום הנתבע על ידם, אלא בסכום אשר אותו אני מעריך בשיעור נמוך יותר, קרי סך 3,000 ₪ בלבד. בטרם סיום, אציין כי לא התייחסתי בפסק הדין לטענות שאינן רלוונטיות להכרעה שבפני, לרבות השאלות הנוגעות לרצון התובעים לעזוב את הנכס והתנהלות הצדדים בהקשר זה (שהרי בשל כך לא נתבע פיצוי אלא הצדדים פירטו בהקשר זה את האווירה המתוחה), החבות בדמי השכירות עד סוף מרץ 2013 (התובעים עזבו הנכס שלושה שבועות לפני תום תקופת השכירות) או חיובי נותני השירותים השונים (ארנונה, חשמל וכיו"ב) לתקופה שמיום עזיבת המושכר ועד לתום תקופת השכירות. סוף דבר: הנתבעים ישלמו לתובעים סך 3,000 ₪, בצירוף אגרת המשפט בסך 257 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום. אזעקה