ניהלו מו"מ (חוזה שכירות) עם צדדים נוספים במקביל ויש בכך להוות הפרת חובת הגילוי וחובת תום הלב החלות על צד בניהול משא ומתן. במסגרת חובת תום הלב במשא ומתן הקבועה בסעיף 12 לחוק החוזים אכן החילה הפסיקה את החובה להודיע לצד שכנגד על ניהול משא ומתן עם צדדים נוספים, חובה הנבחנת גם לאור השלב של המשא ומתן (ראה ת"א (ת"א) 1736/83 מישנאל חברה להשקעות ולבניין בע"מ נ' יהודה איש הורוביץ ואח': "חובת הגילוי קיימת כאשר המו"מ הבשיל להסכמה לחוזה וצד ב' נערך לקראת החתימה על החוזה. בנסיבות אלה חייב צד א' להודיע לצד ב' שההסכמה ביניהם אינה סופית, לבל יטעה צד ב' לחשוב כי רכישת הנכס בטוחה וכי כל אשר נותר הוא לנסח חוזה פשוט, מסוג החוזים המקובלים בעסקאות מקרקעין; או להודיע כי הוא מנהל מו"מ עם צד ג' העשוי להיות מועדף בעיניו אם תנאיו יהיו טובים מאלה של צד ב' או מכל טעם אחר שימצא לנכון". וראה גם ע"א 144/87 מדינת ישראל נ' אינג' פבר, חברה לבנין ואח', פ"ד מד(3), 769. הפסיקה הגדירה את דרישת תום הלב כהתנהגות הוגנת המתחשבת בציפיותיו הסבירות של הצד השני, הן בעת ניהול מו"מ לקראת כריתת חוזה והן לאחריו. אין משמעות הדבר כי על הצדדים לדאוג לאינטרסים של זולתם קודם לאינטרסים שלהם, אלא ההנחה היא שכל צד דואג לאינטרס שלו עצמו, אך עושה זאת באופן הוגן תוך הבטחת המשימה המשותפת של הצדדים (ע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ נו(3) 289, 298). באשר לפרישה ממשא ומתן, נקבע, כי גם זאת צריכה להיעשות בתום לב. פרישה שאינה מונחית משיקולים ענייניים, הנובעים ממהות העסקה, מהתפתחות המשא ומתן ועמדות הצדדים לו, תראה כחשודה בחוסר תום לב. על מנת לברר האם נעשתה ההסתלקות בחוסר תום לב, יש צורך לברר את כלל נסיבות העניין, ובפרט לבחון לאיזה שלב הגיע המשא ומתן בין הצדדים. ככל שהצדדים קרובים יותר לחתימת החוזה המחייב, מצפים מהם להציג סיבה ברורה יותר להצדקת הפרישה מניהול המשא ומתן (ע"א 416/89 גל-אור נ' חברת כלל (ישראל) בע"מ מו חוזה שכירותחוזהשכירותמשא ומתן