בזמן התאונה הייתה המזדה בנסיעה ישר בעוד הסוזוקי הייתה בעת יציאה (בנסיעה לאחור) ממקום חניה, כאשר התנגשות הרכבים הייתה בין הפינה השמאלית אחורית של הסוזוקי לבין צידה הימני של המזדה. המחלוקת היא בשאלה, האם התאונה נגרמה כתוצאה מנסיעה לא זהירה, אחורנית, של נהג הסוזוקי או כתוצאה מנסיעה לא זהירה של נהג המזדה, עד כדי התנגשות בסוזוקי שהייתה בעצירה. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. תמונות שחור לבן של נזקי המזדה (מוצג ת/1). תמונות צבע של נזקי המזדה (מוצג ת/2). עדויות הנהגים המעורבים בדיון בפניי +עדות אשת תובע 1 (שהייתה ברכב בזמן התאונה) + עדות עד ראיה שהיה נוכח במקום התאונה. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה. מצאתי להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעים, וזאת לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי התובע להטות את מאזן ההסתברויות לטובתו, כלומר להוכיח כי גרסתו, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעים [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)]. מצאתי כי גרסת התובע, שהתקבלה כאמור כמסתברת יותר, מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים בגין התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: לאחר ששמעתי את עדויות העדים, התרשמתי כי עדותו של התובע מהימנה יותר מעדותו של נתבע 1 ומתיישבת באופן מסתבר ומשכנע יותר עם הראיות הנוספות שהוצגו בפניי. מיקומי הפגיעה מתיישבים עם גרסת התובע ולא עם גרסת הנתבעים. סביר שאם המזדה הייתה פוגעת בסוזוקי בזמן עצירת הסוזוקי, פגיעת המזדה הייתה עם חזית הרכב, בצידה הימני של הסוזוקי. ממיקומי הפגיעה ברכבים- בצידה של המזדה ובפינה השמאלית אחורית של הסוזוקי, עולה כי המזדה כבר הייתה בניצב אל הסוזוקי, כלומר, כמעט חלפה על פניה, בזמן שהסוזוקי הייתה בנסיעה אחורנית. מכאן, שהסוזוקי לא הייתה בעצירה, אלא בנסיעה, בזמן התאונה. סביר להניח כי התובע או אשתו, שהייתה עימו ברכב בזמן התאונה, היו מבחינים בסוזוקי אם הייתה בעצירה לפני שהגיעו למקום בו חנתה לפני כן. לא סביר שלא הבחינו ברכב עומד לפניהם, הבולט משורת מכוניות חונות, אשר עלול להפריע להם בהמשך הנסיעה ישר ולגרום להתנגשות. זאת ועוד, סביר להניח כי אם התובע או אשתו היו מבחינים ברכב באותו זמן, היו עוצרים/ בולמים בכדי למנוע תאונה או לכל הפחות, צופרים לסוזוקי לשם אזהרה. עולה כי הסוזוקי לא הייתה בעצירה, אלא בנסיעה ובכך הפתיעה את נהג המזדה ופגעה במזדה. נראה כי נהג הסוזוקי לא נקט באמצעי זהירות מספיקים ולא שם ליבו למתרחש בכביש, כפי שהיה מצופה מנהג הנוסע אחורנית, במטרה להשתלב בכביש בו נוסעים רכבים נוספים, ולא פעל עפ"י סעיף 45 לתקנות התעבורה (נהג הסוזוקי טען כי וידא בטרם תחילת הנסיעה שאין רכבים מאחוריו, אך, מן הסתם, או שלא כך היה או שפעולת הוידוא לא הייתה רצינית מספיק או לא בסמיכות מספיקה לתחילת נסיעתו), המורה כך: נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע - (1) סיכון או פגיעה; (2) הטרדה או הפרעה. הנתבעים לא הציגו תמונות של נזקי הסוזוקי והדבר פועל לחובתם, משתמונות נזק של הסוזוקי היו יכולות לאמת את מיקום הפגיעה ואופי הנזק בסוזוקי ובכך, לשפוך אור על נסיבות התרחשות התאונה. סיכום התביעה מתקבלת. הנתבעים ישלמו לתובעים את סכום התביעה- 2,197 ₪ והוצאות משפט בסך 300 ₪, הכוללות אגרת בימ"ש ששולמה בסך 50 ₪. משהנתבעים הזכירו בבקשתם לדחיית מועד הדיון את תביעת השיבוב המשפטית הקשורה (המתנהלת בתיק 53734-01-13 (שלום ת"א) איילון נ' הכשרה), אני מורה למזכירות לשלוח עותק פסה"ד גם לב"כ הצדדים שם: עו"ד אמיתי סביון משד' שאול המלך 35 ת"א 61182, ועו"ד שוש אלעזרא ת"ד 5223 אשקלון 78150). משפט תעבורהנסיעה לאחורמקום חניהחניה